הפער הדיגיטלי בישראל חי וקיים, כך עולה ממחקרם של ד"ר סבינה ליסיצה וד"ר אזי לב-און מהמרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. ממצאי המחקר הוצגו בכנס האגודה הישראלית לתקשורת, שנערך בחודש שעבר באוניברסיטת חיפה. לצורך מחקרם, הסתמכו ליסיצה ולב-און על מסד הנתונים של הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) משנת 2008.

מחקר קודם, שבדק את הפער הדיגיטלי בישראל על סמך נתוני הלמ"ס לשנת 2004, העלה כי האינטרנט נגיש לכמעט מחצית מהאוכלוסייה היהודית בישראל, אך רק כ-15% מקרב האוכלוסייה הערבית הם בעלי גישה לרשת. מחקרים מאוחרים יותר, שבוצעו באמצעות ראיונות טלפוניים, העלו כי הפער הדיגיטלי במגמת הצטמצמות משמעותית. סקר TIM מיוני 2008 העלה כי 69% מקרב האוכלוסייה היהודית הבוגרת עושים שימוש באינטרנט, לעומת 56% מקרב האוכלוסייה הערבית. מחקר שפורסם בשנת 2009 העלה ממצאים דומים.

אינטרנט קפה בשועפאט, 2008 (צילום ארכיון)

על-פי המחקר של ליסיצה ולב-און, לעומת זאת, הפער בין יהודים לערבים לא הצטמצם כלל. בתשובה לשאלה, "בשלושת החודשים האחרונים, האם השתמשת באינטרנט, כולל דואר אלקטרוני?", השיבו 64% מהנסקרים היהודים בחיוב, לעומת 30% בלבד מקרב הנסקרים הערבים.

לפי הנתונים, הסיכוי שערבים בישראל יעשו שימוש באינטרנט קטן ב-70% מהסיכוי שיהודים בישראל יעשו בו שימוש. גם כשמשווים משתנים אחרים (גיל, השכלה, אזור מגורים, הכנסה, דתיות), הסיכוי שערבים ישתמשו באינטרנט קטן ב-43% מהסיכוי שיהודים יעשו בו שימוש.

עוד עולה מהמחקר כי הפער בין יהודים לערבים אינו משתנה על-פי סוג הפעילות המקוונת, ונותר יציב למדי הן בחיפוש אחר מידע, הן בשליחת דואר אלקטרוני, הן בהשתתפות בפורומים ובצ'אטים, הן בתשלום חשבונות והן בקנייה מקוונת. רק כשבוחנים את שיעור הורדת התכנים של שתי האוכלוסיות הפער מצטמצם ביחס לכלל האוכלוסייה בישראל, ואף עובר מהפך אם בוחנים את שיעור מורידי התכנים מקרב המשתמשים באינטרנט בלבד.

בשיחה עם "העין השביעית" מעלה ד"ר לב-און את האפשרות כי ההבדל בין הפער הדיגיטלי על-פי סקר הלמ"ס ומחקרו ובין זה העולה ממחקרים אחרים שבחנו אותה תקופת זמן נובע משיטת איסוף הנתונים. לב-און מדגיש כי בעוד שסקרים אחרים התבססו על שאלונים טלפוניים, הסקר של הלמ"ס מתבצע באמצעות פגישה אישית וממושכת בין הסוקר לנסקר, המתנהלת בביתו של הנסקר. "הסבר אחד הוא שאולי בטלפון אתה רוצה להצטייר בצורה מסוימת ואין לסוקר דרכים לאמת את המידע כמו שיש פנים אל פנים", אומר לב-און ומוסיף: "יכול להיות שיש מתאם גם בין שימוש בסלולר, שאליו מתקשרים הסוקרים, לשימוש באינטרנט. לעומת זאת, אם תגיע לבן-אדם הביתה, תכסה אוכלוסיות נוספות".

הפער אינו אנונימי

נוסף על הפער הדיגיטלי המשמעותי בין יהודים לערבים, המחקר מעלה כי גברים משתמשים באינטרנט מעט יותר מנשים (62% לעומת 56%), תושבי המרכז מעט יותר מאשר תושבי הפריפריה (63% לעומת 54%), וכי השימוש גדל במקביל לעלייה במידת ההשכלה וההכנסה ויורד ככל שמידת הדתיות והגיל עולים.

נתון מעניין שעלה מהמחקר נוגע להבדלים בהשפעת הדתיות. על-פי המחקר, ההשפעה של אורח החיים הדתי על מידת השימוש באינטרנט חזקה יותר בקרב יהודים מאשר ערבים, וכשמנטרלים את יתר המשתנים, מלבד מידת הדתיות וההשכלה, נמצא כי ערבים משתמשים באינטרנט יותר מאשר יהודים. לב-און מציין ביחס לכך כי הפער הדתי בתוך האוכלוסייה היהודית הוא בעיקרו בין קבוצת החרדים לבין קבוצת הלא-חרדים, שכוללת את מי שמצהיר על עצמו חילוני, מסורתי או דתי. הדתיים, אומר לב-און, אף משתמשים ברשת מעט יותר מהמסורתים. לעומת זאת, בחברה הערבית, ככל שאדם מצהיר על עצמו דתי יותר, כך פוחת הסיכוי שישתמש ברשת.

הרובע היהודי בירושלים, 2002 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

היבט נוסף שנבחן במחקר של ליסיצה ולב-און הוא השימוש שנעשה באינטרנט בקרב בעלי הגישה. "בדרך כלל, כשמדברים על פער דיגיטלי מדברים על פער בין מי שיש לו גישה לאינטרנט לבין מי שאין לו", אומר לב-און. "במקרה של סקר הלמ"ס השאלה היא אם בשלושת החודשים האחרונים השתמשת באינטרנט. זו שאלה מעניינת, אבל היא מפספסת הרבה דברים אחרים, למשל, מה עשית כשהשתמשת באינטרנט. האם נכנסת רק פעם אחת בחודש או לעתים תכופות יותר, וכשנכנסת האם רק בדקת אימייל או עשית דברים אחרים, ואם עשית דברים אחרים כמו כניסה לרשת חברתית – האם אתה רק רשום שם או שאתה משתתף באופן אינטנסיבי? יש הרבה מאוד סוגים שונים של פערים, שכדאי לבחון".

השאלות הללו אמנם לא נכללו בסקר הלמ"ס שעליו מבוסס המחקר של ליסיצה ולב-און, אך נכללה בו השאלה, "האם השתמשת במחשב לצורך קבוצות דיון ותקשורת? כגון: צ'טים, פורומים, מסנג'ר, סקייפ". מניתוח התשובות לשאלה זו עולה כי הסיכוי שערבים בישראל ישתתפו בפורמים מקוונים נמוך ב-33% מהסיכוי שיהודים בישראל יעשו זאת. לעומת זאת, אם משווים את המשתנים הסוציו-דמוגרפיים בין שתי הקבוצות, המשתנה האתני נותר כמעט חסר השפעה בכל הקשור לשימושי השתתפות בקבוצות דיון ותקשורת מקוונות.

במחקר מציינים ליסציה ולב-און כי "האפשרות לתקשר באופן אנונימי, תוך הסתרת הנוכחות הפיזית, שליטה במידה רבה על התקשורת, ואיתור קל של בעלי דעה דומה או כאלה שניתן להזדהות עם מצבם הינו יקר ערך במיוחד עבור חברים בקבוצות שעברו סטיגמטיזציה ודחיקה לשוליים".