המאמר "בשירות הציבור", שפורסם ב"העין השביעית" ב-14.8.14, הוא כתב יוהרה וטפיחה עצמית על השכם של חבורת עיתונאים המאוהבת בעצמה וחוטאת בחטא ההיבריס.

המאמר, המספר בפתיח כי "קבוצת עיתונאים הצליחה לתקוע מקל בגלגליו של הניסיון להפריט את מערכת הבריאות", מבוסס על בערות, אי-הכרת העובדות, ספקולציות ושימוש מטעה בעובדות, כדי שלא יפגמו חלילה בתיאוריה שעליה התבססו הכותבים.

מי שילמד היטב את דו"ח הפעילות של ועדת גרמן יגלה כי רק חלק מזערי מהדיונים הוקדש לדיון בשר"פ. עם זאת, הפעילות העיתונאית של "החוקרים הנמרצים" ניזונה מתיאוריית הקונספירציה שעל-פיה הוועדה הוקמה כדי, רחמנא ליצלן, "להפריט את מערכת הבריאות הישראלית".

במסגרת התיזה הזאת נכתב כי ראש לשכתה של גרמן לשעבר בעיריית הרצליה, פנינה קורן, זומנה לוועדה כנציגת הציבור כדי שתצביע, "בתכתיב של גרמן", בעד השר"פ. האמת היא שגרמן מעולם לא התייחסה אל עובדיה או יועציה כאל מריונטות שעושות את רצונה. הראיה, במקרה זה, היא שקורן הצביעה בעד השר"פ ואילו גרמן עצמה הצביעה נגד.

הבסיס לעבודה עיתונאית אמור להיות הדיווח על עובדות ולא ספקולציות או רמיזות שבהיקש. לא מצאתי באף ראיון או סיקור של ועדת גרמן אמירה מפורשת של שרת הבריאות בסוגיית השר"פ. נהפוך הוא – קראתי הבהרות מפיה, חזור והבהר, כי כשהקימה את הוועדה היתה בבחינת "לוח חלק" וביקשה ללמוד מכל המומחים שיופיעו בפני הוועדה.

סביר להניח שהחשאיות שנכפתה על דיוני הוועדה הגדילה את מספר ההדלפות של בעלי עניין מדיוניה. עם זאת, לא קראתי בשום "תחקיר" אמירה של יעל גרמן בנושא השר"פ. יש לקבוע במפורש כי לא היה בוועדת גרמן שום ניסיון להפרטתה של מערכת הבריאות, בניגוד לקביעת "העין השביעית". הלקח העיקרי בנושא הוא אפוא חטא ההיבריס, ענידת כתרים ללא כיסוי והשחץ העיתונאי.

כתבי הבריאות סימנו את המטרה והקלידו לעברה בחמת זעם, וכך, כשחיפשו מתחת לפנס את הכוונה להפריט את מערכת הבריאות, התעלמו, בין אם במזיד ובין אם בשוגג, מהנושאים החשובים להבראתה של מערכת הבריאות.

בין הנושאים שהתקשורת פיספסה היו היחס בין ההוצאה הציבורית לבריאות לבין ההוצאה הפרטית והסטת חולים מהמערכת הציבורית למערכת הרפואה הפרטית, המחסור במיטות, התמחור של ימי האשפוז, תעריפי הביטוחים הפרטיים והפיתוי של חברות הביטוח לרכוש כפל ביטוחים, מצבו של האשפוז הפסיכיאטרי, בעיית הבעלות של קופות-החולים על בתי-חולים, הדאגה ליציבותה של המערכת, הצורך להבטיח מדדים נכונים והצמדה למודל הדמוגרפי ועוד.

אני מודה שרשימת הנושאים החלקית שפירטתי אינה "סקסית" כמו הסלוגן "הפרטת המערכת" וכי הוא מחייב העמקה של היוצאים ל"מסע הצלב העיתונאי". לכן, אם נתייחס אל הפונקציה העיתונאית של דיווח על עובדות, הרי שבסיקור ועדת גרמן נמצא כי ההר שהבטיחו כתבי הבריאות הוליד עכבר.

לסיכום ייאמר כי הגאווה המקצועית שבה מתהדרים כתבי הבריאות וחוקריה בתקשורת חסרת כיסוי לחלוטין. אני מזמין אפוא את עורך "העין השביעית" לעיין בדו"ח ועדת גרמן ולהיווכח כי הכותרת המתאימה ביותר למאמר הטפיחה העצמית על השכם הוא "לא היו דברים מעולם".

ד"ר יריב בן-אליעזר שימש יועץ תקשורת של השרה גרמן וניהל עימה בעבר את חברת יועצים-לתקשורת-המונית