עופר נמרודי, הבעלים לשעבר של עיתון "מעריב" ומי שכיהן כמנכ"ל מעריב-החזקות בע"מ, התנהל באופן המנוגד לחוק, כך טוען יצחק לוי, ששימש בעבר משנה למנכ"ל בחברה.
בתצהיר שהגיש במסגרת תביעה המתנהלת בימים אלה בבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב–יפו, מאשים לוי את נמרודי ב"חוסר יושרה ובחוסר נקיון כפיים קיצוניים", מגולל שלל מעשים בלתי תקינים לכאורה שביצע נמרודי מתוקף תפקידו כמנכ"ל וטוען כי פוטר מהחברה בעקבות התרעות חוזרות ונשנות שלו ובקשות מנמרודי שיחדל ממעשים אלה.
עופר נמרודי, ינואר 2002 (צילום: ליאור מזרחי)
בין היתר טוען לוי כי נמרודי השתמש בכספי החברה לצרכיו הפרטיים ואף ניצל את קשריו האישיים לעסקאות המבוססות על מידע פנימי. נמרודי מצדו מכחיש נמרצות ומאשים את לוי עצמו בשימוש בכספי החברה לצרכיו הפרטיים, שימוש לרעה בסמכויותיו והפרת אמונים.
החל משלהי 2002 כיהן לוי כיועץ עסקי לחברת מעריב-החזקות בע"מ, וב-2004 מונה למשנה למנכ"ל החברה וסמנכ"ל הכספים שלה. לדבריו, "כבר מיומי הראשון בחברה הוטל עלי לאשר ולחתום על אישורי תשלום קודם לחתימתו של מר נמרודי, ובהמשך התברר לי שמטרתו העיקרית של נמרודי היתה שתהיה בידו חותמת גומי להצדקת תשלומים שלא כדין שהוא נהג לבצע כבעבר והתכוון להמשיך לעשות כך גם בעתיד.
"[...] לזאת לא הייתי מוכן להיות שותף כבר מתחילת דרכי כעובד הנתבעות. נושא זה עלה לפרקים מול עופר נמרודי, שנהג לצעוק בקולי קולות, לאיים עלי בפיטורים ולהשפיל אותי במקרים שבהם סוכלו על-ידי נסיונותיו להטיל על החברה הוצאות פרטיות שלו, כמו הוצאות לרכישת סיגרים, יין ופרחים לביתו".
לוי מזכיר כמה מקרים אחרים שבהם התבקש לאשר תשלומים "שלא כדין". לדבריו, "הוצאות ניכרות שאישר עופר נמרודי עבור הכנת ספר של אביו בהיקפים של מיליוני שקלים היו חסרי היגיון כלכלי ואישורים כנדרש, וכל מטרתם היתה לפאר את שמו של אביו על חשבון קופת חברה ציבורית. במסגרת זאת, תשלום לקבלן חיצוני שביצע עבודה חד-פעמית עבור מפעל הדפוס הוגשו שלא כדין. הערות בנושא הועברו לאחראי לעניין ולעופר נמרודי, אך למרות זאת עופר נמרודי בחתימתו אישר את התשלום. יש לציין שאין הכרח בחתימתי לצורך תשלומים, אבל עופר נמרודי, למעט מקרים חריגים, דרש שתמיד תתנוסס חתימתי, כדי לנקות את ידיו מאחריות".
כמו כן טוען לוי כי "תשלום על סך מיליוני שקלים הועבר למתווכים עלומים באישורו של נמרודי וזאת בגין מכירת מניות מת"ב. תשלום זה לא מחויב המציאות, ועלה בלבי חשש כבד בעניין זה, שלעופר נמרודי היה אינטרס אישי בתשלום זה".
לדברי לוי, "כל עוד הייתי יועץ חיצוני, עניינים אלו לא היו בתחום ענייני ועיסוקי, אך מרגע שמוניתי לתפקיד משנה למנכ"ל וכמנהל הכספים הראשי של הנתבעות, התחלתי להבחין בהתנהלות בלתי תקינה המנוגדת לחוק, ומשעמדתי על כך, מר נמרודי ראה בי איום ועל כן החל חותר תחתי עד שהוא פיטר אותי".
"ציד מכשפות נגד אנשי משפט ואנשי שלטון"
לוי גם מאשים את נמרודי בניצול העיתון עצמו לענייניו האישיים, כדי להיפרע מיריביו: "בין היתר ראיתי את התנהלותו הקלוקלת בציד מכשפות שניהל כנגד אנשי משפט וכנגד אנשי שלטון שהוא ראה בהם אויבים, בשל התביעות החמורות הרבות שהוגשו נגדו בעבר וכדי לרצות גורמים פוליטיים המקורבים אליו, וכל זאת יחד עם עושה דברו אמנון דנקנר, שלמראית עין היה בתפקיד העורך הראשי, אך בפועל שימש כעושה דברו של עופר נמרודי. פעילות זאת לוותה בהתנהלות עיתונאית מוכוונת וכן בהמשך הנוהל של הקלטות של שיחות מבלי שהצד השני יודע על כך, שמהווה כנראה תחביב ביזארי של עופר נמרודי וכלי לשימושו למטרות שונות".
"דוגמה להתנהלות לא תקינה שיצאתי כנגדה היתה כאשר יום אחד קיבלתי הוראה בהולה מעופר נמרודי לרכוש מניות של 'חברת תעשיות מלח', שהיתה בשליטת משפחת דנקנר, מבלי כל הסבר מניח את הדעת, לאחר מכן התברר לי שבאותו יום נפגש עופר עם נוחי דנקנר ולאחר תקופה קצרה אף התפרסמה ידיעה שגב' אריסון מתכוונת לרכוש את מניות חברת 'תעשיות מלח' מידי משפחת דנקנר, לפיכך עלה בלבי חשש כבד מאוד שעסקה עלומה זו מבוססת על מידע פנים.
"דוגמה נוספת היתה הוראה לרכוש במסגרת הנפקה יחידות השתתפות בשותפות נפט חדשה וחסרת פעילות בשם 'לפידות חלץ', שמתברר שהיא בשליטת חברו מר לוקסנבורג וכל המטרה היתה להשקיע מיליוני שקלים מכספי החברה בכדי לסייע לחברו בהנפקה שהיתה כישלון".
נמרודי: "טענות הזויות שהן לא יותר מגיבובי מלים"
בתצהיר נגדי שהגיש לפני שבועות אחדים דחה נמרודי, מי שהיה בעלי השליטה בעיתון והמנכ"ל, את טענות לוי מכל וכל. "טענותיו החמורות של התובע בתצהירו בדבר התנהלותי כביכול בעניינים שונים המפורטים בתצהירו היא בגדר הוצאת דיבה של ממש, הגובלת בפלילים, שכל מטרתן ניסיון פסול להכפיש את שמי מתוך מחשבה פסולה שהימצאותן בתצהיר מקנות לו חסינות מפני תביעת לשון הרע", מצהיר נמרודי.
"לצערי, דווקא טענות הזויות אלה, שהן לא יותר מגיבובי מלים, מעידות כאלף עדים על אופיו, טיבו וטבעו של התובע, ועל כן רק מפאת כבודו של בית-הדין הנכבד אמנע מליתן לתובע את התארים המתאימים למי שבודה טענות ממוחו הקודח. די בכך שהתובע טוען טענות ללא הצגתה ולו של ראשית ראיה בודדת, מבלי שהוא נוקב בשמות, בתאריכים, במספרים ברורים וכיוצ"ב נתונים רלבנטיים, ומבלי שזימן עדים כלשהם לתמיכה בטענותיו המופרכות. [...] כיום, שנים ארוכות לאחר הזמנים הרלבנטיים להתקשרות עם התובע, עלי להשיב ולהתמודד עם טענות הזויות ולהוכיח 'שאין לי אחות'".
בכל זאת משיב נמרודי לכמה מן הטענות. לגבי הטענה שנדרש לאשר "תשלומים שלא כדין", מצהיר נמרודי כי טענה זו "נטענת כמובן בסתמיות ובכלליות ואינה יותר מהכפשה חסרת כל בסיס". לדבריו, "התובע מעולם לא התריע בפני כי התנהלותי מנוגדת לדין, וכאמור, לו היה ממש בדבר, חובתו היתה להתריע בפני מוסדות הנתבעת, דבר שלא עשה. מעולם לא צעקתי על התובע ולא איימתי עליו ולא השפלתי אותו, ובוודאי שלא ניסיתי לחייב את החברה בהוצאות פרטיות שלי. דווקא התובע הוא שחייב את החברה בהוצאות בגין רכישות פרטיות".
באשר לטענה על הוצאת מיליוני שקלים מיותרים מכספי החברה על פרסום ספרו של אביו, מצהיר נמרודי: "ספריית מעריב אכן הוציאה ספר על אבי, מר יעקב נמרודי. הוצאת הספר אושרה כמקובל בחברה, כל הספרים שהודפסו נמכרו ואף הודפסה מהדורה שנייה. כעניין שבשגרה העטיפה לספר אינה מיוצרת במפעל הדפוס שמדפיס את הספרים, אלא אצל קבלן חיצוני, ובכל מקרה הפנייה לקבלן חיצוני להדפסת עטיפה לספר היא עניין שבשגרה כאשר מדובר בעבודה בהיקף קטן יחסית או בהעדר מכונה מתאימה. טענת התובע כי מדובר בהוצאה חסרת היגיון כלכלי, בעלות של מיליוני שקלים, או כי התשלומים נעשו 'שלא כדין' היא טענה סתמית, שקרית ונבובה".
העסקה למכירת מת"ב, מצהיר נמרודי, נעשתה "בגלוי, ותוך שקיפות מלאה", ובאשר לאי-סדרים כביכול בניהול תיק השקעות מצהיר נמרודי כי "כל ניסיון לייצר מקשרי החברתיים טענות עלומות בדבר 'קבלת מידע פנים' או 'סיוע לחברים' אינן אלא ניסיון נפסד וראוי לכל גינוי.
"לו היה ממש בטענות התובע", מצהיר נמרודי, "אילו עבודתו בכפיפות אלי נעשתה תחת איום מתמיד, באווירה של צעקות, תוך דרישה בלתי פוסקת לגבות או לשתף פעולה עם פעולות שאינן כדין, לא ברור מדוע התובע לא ביקש לסיים את ההתקשרות בעצמו ומיוזמתו".
לדברי נמרודי, הוא החליט לפטר את לוי בשל העובדה שהתנהלותו שלו היתה בלתי תקינה. בין היתר טוען נמרודי כי "התובע הוא ששינה מסמכים חתומים באורח חד-צדדי (והביטוי 'שינה' הוא לשון זהירה למעשיו, שלטעמי גובלים בזיוף של ממש), הוא שפעל לחיובה של החברה בסכומים ללא הרשאה ובניגוד מוחלט לנהלים, הוא שחייב את החברה בגין הוצאות פרטיות כדוגמת רכישות פרחים והוא ש'סידר עבודה' בחברה לידידותיו–מקורבותיו".
באשר לעילה הישירה לפיטורי לוי מצהיר נמרודי כי בתחילת 2005 פנה אליו דוד קצ'קה, האחראי על בית-הדפוס בחברה, "וטען כי התובע אינו מאשר תשלום לספק בגין עבודות שבוצעו על-ידיו, מסיבות שאינן ברורות לו. בבירור שערכתי עם התובע ניסה התובע בשלב ראשון לספק הסבר למעשה תוך שהוא מטיח במר קצ'קה האשמות קשות, לרבות בדבר מעשים הגובלים בפלילים. ואולם, המשך הבירור שערכתי גילה כי אין יסוד לטענות. [...] בסופו של דבר התברר כי אי-אישורו של התשלום לספק על-ידי התובע נעשה מטעמי התנכלות גרידא, ועל רקע קשרים אישיים ורומנטיים שהיו לו עם בתו של אותו ספק. נדהמתי למשמע הדברים".
נמרודי מדגיש כי "בכך פעל התובע תוך שימוש לרעה בסמכויותיו, תוך שהוא פוגע במוניטין של החברה והפר את חובות האמונים וחובות תום הלב המוטלות עליו, ובפרט מכוח תפקידו הבכיר בה. התובע בהתנהלותו אף פגע במרקם היחסים בין מנהלי החברה, כאשר הטיח האשמות שווא במקבילו בתפקיד המשנה למנכ"ל, וכאשר בחר שלא לומר אמת בעת הבירור הראשון שערכתי מולו. באותה התקופה גם נודע לי כי התובע, תוך שימוש לרעה בסמכויותיו, נטל כספים מקופת 'מעריב' לכיסוי הוצאות אישיות שלו שלא היה זכאי לכיסוין תוך עקיפת הנהלים המקובלים בחברה, ותוך שהוא מזהיר את הקופאית במחלקת החשבונות של 'מעריב', שהיתה כפופה לו, לבל תמרה את פיו ולבל תגלה דבר על בקשותיו והתנהלותו לאיש". בעקבות הגילויים החליט על פיטוריו המיידיים של לוי מ"מעריב", מצהיר נמרודי.
"הסיבות האמיתיות לפיטורי – עמדתי על שקיפות חשבונאית ורישום נאות"
לוי, מנגד, מצהיר כי "נסיונו של מר עופר נמרודי לתלות את פיטורי במעשים לא כשרים לכאורה שביצעתי הינם דברי הבל ורעות רוח ואין להם ולא כלום עם אשר התרחש במציאות. מר נמרודי פיטר אותי משום שעמדתי כנגד התנהלותו הקלוקלת אשר גבלה בפלילים. [...] הסיבות האמיתיות לפיטורי הם העובדה שעמדתי על שקיפות חשבונאית ורישום נאות במיוחד, וזאת לאור היכרותי עם מר עופר נמרודי, אשר הורשע בעבר בעבירות שיש עימן קלון ואשר ריצה תקופות מאסר בגין רישום כוזב במסמכי תאגיד ובגין האזנות סתר".
לדברי לוי, ביום פיטוריו נכנס לחדרו של נמרודי כדי להבין את הסיבה, "ובין היתר סיפרתי לו שהמצב הוא כל-כך אבסורדי שהקבלן החיצוני (שהתקשורת עימו היתה חד-פעמית) ושהתשלום אליו לא היה תקין מוכר לי באופן אישי, מכיוון ששנתיים קודם לכן הייתי חבר של בתו. [...] סיפרתי לו על כך בתום לב, ולא עלה בדעתי שמר נמרודי יעשה בכך שימוש כה נלוז ושפל ויטען כי עניין זה הוא העילה לפיטורי".
לוי טוען שמגיעים לו פיצויי פיטורים וכספים אחרים המסתכמים בכ-800 אלף שקל. הנתבעים, חברות מעריב-החזקות בע"מ ומעריב הוצאת מודיעין בע"מ, טוענים מנגד כי ללוי הועברו מטעמם תשלומי יתר וכי הוא חייב לחברה למעלה מ-300 אלף שקל.
עב 3489/07