הכי חכם

מובילי המערכה הצבאית בעזה, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון, הכריזו אמש על נסיגה חד-צדדית של כוחות צה"ל מרוב השטחים שכבשו ברצועת עזה. התקשורת הישראלית מביעה הבוקר תמיכה גורפת במהלך, בדומה לתמיכה הגורפת שהביעה בהחלטה לפתוח במבצע "צוק איתן" ולהרחיבו לכדי פעולה קרקעית ברצועת עזה.

באופן טבעי, המהלך זוכה לתמיכה מ"הארץ", הסמן השמאלי של התקשורת הישראלית. "החלטת הקבינט משקפת שיקול דעת והערכת סיכונים נכונה", נכתב במאמר המערכת של העיתון, שממילא קרא לחתור לסיום המבצע גם בימים קודמים ואף התנגד לפעולה קרקעית בעזה. באופן מעט פחות טבעי, הנסיגה החד-צדדית זוכה לתמיכה גם מיתר העיתונים.

"ידיעות אחרונות", העיתון הביקורתי ביותר כלפי נתניהו בשנים האחרונות, אינו מנצל את ההזדמנות כדי לתקוף את ראש הממשלה מימין. "החלטה אמיצה", קוראת הכותרת בכפולה הפותחת של העיתון, מעל טור פרשנות שכתבה סימה קדמון. לדבריה, זו "החלטה לא פחות אמיצה מההחלטה להשאיר את צה"ל בתוך הרצועה".

מרבית הכפולה הפותחת מוקדשת לטור מאת נחום ברנע, המזכיר כי כבר לפני תריסר ימים הציע מעל דפי העיתון מתווה דומה לסיום הלחימה – יציאה חד-צדדית, בלא הסדרה עם חמאס. "התגובות שקיבלתי על הטור, משרים מתונים ומשרים ימניים, היו מפתיעות", מגלה ברנע. "שמחתי במיוחד על תגובות שקיבלתי מצמרת צה"ל. נראה שכיוונתי לדעת גדולים".

בכל זאת נמצא מקום לביקורת על נתניהו. "כששמעתי אמש את נתניהו מתאר באותן מלים ממש את מעלות ההרתעה ללא הסדרה", כותב ברנע, "חשבתי על 33 לוחמים, ישראלים טובים, שיכלו לחיות בינינו היום אלמלא נתניהו חשש כל-כך מלקבל החלטה; חשבתי על מאות האזרחים העזתים שנהרגו לחינם, חשבתי על הנזקים שנגרמו לישראל בזירה הבינלאומית, ושימשיכו ללוות אותנו לאחר המבצע. כעסתי ושמחתי. מוטב מאוחר מלעולם לא". בכך מתעלם פרשן "ידיעות אחרונות" מגרסת הקבינט ונתניהו, ולפיה תריסר הימים האחרונים למבצע בעזה, כולל הפעולות בעומק הרצועה, נדרשו כדי להמשיך לאתר ולהרוס את המנהרות שמובילות לשטח ישראל.

לידיעה מאת איתמר אייכנר המוקדשת למסיבת העיתונאים של נתניהו ויעלון נלווה תצלום של שרת המשפטים ציפי לבני, מהפוליטיקאיות החביבות על "ידיעות אחרונות". לפי אייכנר, חברי הקבינט "אימצו למעשה את הקו שהובילה [ליבני], שתמכה כל העת בהסדרה חד-צדדית".

"ישראל היום", העיתון שאחד מעקרונותיו הלא כתובים הוא תמיכה גורפת בכל החלטה של בנימין נתניהו, הציג בתחילת מבצע "צוק איתן" עמדה תקיפה בהרבה מזו של ראש הממשלה. עורכו הראשי עמוס רגב קרא בתחילת המערכה לפעולה קרקעית נרחבת שתביא להרס מוחלט של כל ארסנל הנשק של חמאס עד שהארגון יוכל לכל היותר להשליך אבנים על ישראל ("בעשרה ימים אפשר להחזיר אותם לתקופת האבן", ניבא רגב).

בסופו של דבר, גם לאחר 27 יום ופעולה קרקעית מוגבלת, לא הוחזרו כוחות חמאס לתקופת האבן. בכל זאת העיתון ממסגר הבוקר את ההחלטה על נסיגה חד-צדדית מהרצועה בחיוב. הכותרת על ההחלטה – "יוצאים ונערכים" – מודפסת בעמוד השער של העיתון מעל תצלום של חיילים המנפנפים לראווה בדגל ישראל (קרי: ניצחנו). כיתוב התצלום קורא "כוחות צה"ל יוצאים מעזה", חרף העובדה שצולם שלשום, לפני ההכרזה על נסיגה חד-צדדית מעומק הרצועה.

עזה אמנם לא חזרה "לתקופת האבן", אולם ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה על המצב ברצועה תחת הציטוט "חזרנו לימי הביניים", וממנו ניתן להבין כי המשימה הושגה לפחות בחלקה. רק מי שיקרא בפנים הידיעה יגלה שהציטוט אינו מדויק, וכי הדובר ("בכיר פלסטיני") אמר כי "חודש נוסף של לחימה יחזיר את עזה לימי הביניים". ספק אם רבים מקוראי "ישראל היום" יטרחו לעיין בעומק ידיעה על המצב בעזה.

הפרשן הצבאי של "ישראל היום", יואב לימור, כותב בטור פרשנות בעיתון כי בקבינט הוחלט "בצדק" לא לשנות את יעדי המבצע בעקבות נפילתו בשבי של סגן הדר גולדין (הטור נכתב ככל הנראה לפני שנקבע מותו של החייל, אמש). הידיעה המרכזית על החלטת הקבינט מוכתרת בציטוט מאת השרה ציפי לבני ("שחמאס יחפש אותנו"), אותה לבני שבימים עברו היתה היריבה הפוליטית הבולטת של נתניהו וספגה ביקורת שוטפת מצד "ישראל היום" על כל מהלך והתבטאות מצדה. אכן, נראה כי בימי קרב כל ישראל ערבים זה לזה.

במדור הדעות של עיתון הימין המוצהר "מקור ראשון" קורא אסף גולן "להתנתק סופית מהרצועה, להפסיק להעביר אליה חשמל, מים ומוצרים הומניטריים מכל סוג שהוא", ובמקביל "לדון ברצינות בכיבוש רצועת עזה כולה" תוך הימנעות מ"אמצעים כירורגיים דוגמת אלו שישראל הפעילה עד היום". יחד עם זאת, בשער "מקור ראשון" מתפרסם טור קצר מאת הפרשן הצבאי עמיר רפפורט, המביע תמיכה בהחלטה לסגת. "נראה כי הקבינט בוחר באופציה שנראית לו הכי פחות גרועה", הוא כותב. לדבריו, "האופציה שנבחרה על-ידי הקבינט היא באמת הרע במיעוטו, אבל המצב הנוכחי הוא בהחלט לא יציב".

נותרנו עם "מעריב", העיתון היחיד שבו נמתחה בימים האחרונים ביקורת עקבית מימין על החלטות בנימין נתניהו, וזאת בטורים מאת הפרשן הבכיר בן כספית. לפני תריסר ימים, ביום שבו ברנע קרא ב"ידיעות אחרונות" לנתניהו לסגת חד-צדדית מהרצועה, כספית קרא "להורות לצה"ל לכבוש את הרצועה ולהשמיד את צמרת חמאס [...] רק מהלך חד, כוחני, לביתור הרצועה ולחתירה למגע עם מנהיגי חמאס, תוך הפעלת עוצמת אש מקסימלית, יביא להפסקת הגיהנום הזה".

בן כספית, עיתונאי "מעריב" (צילום: יוסי זמיר)

בשבוע שעבר קבע כספית כי "אין לבנימין נתניהו האומץ הנדרש, אין בו הנחישות הנחוצה ואין לו את האשראי הבינלאומי החיוני כדי לנער את צה"ל ולהורות לו להמשיך במבצע במלוא הקיטור קדימה, עד שחמאס יסכים להפסקת אש שתכלול פירוז מלא". למחרת קרא לנתניהו "לשנות כיוון. בבת אחת, בפראות, בכל המנועים קדימה", משום ש"כל סיום אחר ל'צוק איתן' יחולל נזק אסטרטגי כבד לישראל".

אפשר היה לצפות שכספית ימתח כעת ביקורת נוקבת על הנסיגה החד-צדדית, בלא הכרעה, בלא כיבוש הרצועה, בלא השמדת צמרת חמאס, בלא פירוז מלא. אפשר היה לצפות שיבהיר עד כמה הסיום הנוכחי של המבצע מחולל נזק אסטרטגי כבד לישראל. אולם כספית מפתיע. הוא מביע תמיכה בנסיגה ובמקום לתאר את הנזק האסטרטגי שנגרם לישראל, כותב על הנזק הפוליטי שצפוי לנתניהו.

"ההחלטה לקצר טווחים, לחתוך הפסדים, לנתק מגע ככל האפשר ולהכריז על ניצחון התקבלה בקבינט מחוסר ברירה. במצב הדברים המייגע הנוכחי, זו היתה ההחלטה הגיונית היחידה", כותב כספית.

כדי לגשר על הפער בין עמדה זו לעמדה שהביע אך לפני ימים אחדים מסביר פרשן "מעריב" כי לנוכח תוצאות המבצע עד כה, "היה ברור שכבר מאוחר מדי לשנות כיוון ולעשות מה שהיה צריך לעשות מהרגע הראשון [...] עכשיו כבר מאוחר מדי למהלכים חדים וכוחניים. עכשיו, כנראה, כבר מאוחר מדי לפעולות יצירתיות של יחידות מיוחדות. הדבר הכי חכם שאפשר לעשות עכשיו זה להוריד פרופיל ולהתחיל לצאת. וזה מה שאנחנו עושים".

אופוזיציה מימין

רק בעיתונות החרדית שומרים על הקו התקיף שבו החזיקו מראשית המבצע ומפקפקים בהחלטה על נסיגה חד-צדדית. "הנציגות החרדית מעולם לא התערבה בנושאים בטחוניים, בכל הקשור להבעת דעות או ביקורות על מהלכי הצבא", נכתב במאמר המערכת של "יתד נאמן". יחד עם זאת, המאמר מביע תמיהה על החלטת הקבינט. תחת הכותרת "צעד מפתיע" מציין מחבר המאמר כי כלל לא בטוח שלא נותרו עוד מנהרות טרור פעילות, כי איום הטילים לא הוסר מעל אזרחי מדינת ישראל וכי הנסיגה לאו דווקא מבטיחה שקט לשנים הקרובות. עובדות פשוטות שאיכשהו נעלמו ממרבית טורי הפרשנות בעיתונים הכלליים.

ב"המבשר" הביקורת חריפה אף יותר. "כבר היינו כאן, לא פעם ולא פעמיים. לא נראה שהפעם המלאכה היתה מושלמת", נכתב במאמר המערכת של העיתון. "אמנם נעשה מאמץ מיוחד להשמיד את המנהרות ולסיים את האיום הזה בעודו באבו, אלא שספק אם המלאכה צלחה. השאלה הנשאלת לעת הזאת היא האם ההחלטה לסגת היא החלטה שמקורה בלחצים פוליטיים, או שמא היא אכן נקייה מאלו והיא מקצועית לחלוטין".

נוהל בת-יענה

במהלך סוף-השבוע אירעה תקרית חריגה. סג"מ הדר גולדין נלקח – חי או מת – בידי כוחות חמאס. על כך מדווחים כלי התקשורת בהרחבה. אולם מיד לאחר התקרית באה התפתחות משמעותית במבצע הצבאי. כוחות צה"ל יצאו לפעולה נרחבת באזור רפיח, שאולי הביאה למותו של הקצין ובוודאות גרמה להרג כמה עשרות בני-אדם. מבחינת מרבית כלי התקשורת, מדובר באירוע שולי, שאינו ראוי כמעט לדיווח. העיתונים מעדיפים לטמון ראשם בחול מאשר לדווח לקוראיהם על מה שאירע ביומיים האחרונים באזור רפיח.

ב"מעריב", לדוגמה, כמעט שאין מדווח על השלכות המבצע שיצא לדרך בעקבות נפילת גולדין בשבי. בכפולה הפותחת של העיתון כותבים אבירם זינו ויוסי מלמן כי במסגרת "הפעילות לאיתור הקצין החטוף" פעלו כוחות רבים "בגזרת רפיח", כולל "תקיפות מסיביות מהאוויר והפגזות ארטילריות כבדות". הם אינם מציינים את המחיר האנושי שגבתה הפעילות.

גם ב"ידיעות אחרונות" התמונה דומה. בעומק טור פרשנות של אלכס פישמן, המתפרסם בעמ' 10 של "ידיעות אחרונות", נכתב כי "הפלסטינים שילמו מחיר כבד מאוד על החטיפה. חיל האוויר הרחיב את הפעילות לאזורים בתוך עזה בהם לא נגע עד כה". בהמשך העיתון מדווח יוסי יהושוע כי "בעקבות החטיפה תקף צה"ל את אזור רפיח בירי ארטילרי ובהפצצות מהאוויר". בשני הדיווחים אין מידע על הנפגעים כתוצאה מפעילות זו של צה"ל.

רפיח, 2.8.14 (צילום: עבד רחים ח'טיב)

בעומק "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום בתים הרוסים. כיתוב התצלום קורא: "ההרס בעקבות החיפוש אחר הקצין החטוף, רפיח שלשום". למרות זאת, בידיעה שמתחת לתצלום, מאת אליאור לוי, אין ולו מלה אחת על ההרס בעקבות החיפוש אחר הקצין. כל כולה מוקדשת לשינויי הגרסאות של חמאס ביחס לאירוע.

ב"ישראל היום", לאחר כמה ימים שבהם לא התפרסמה ידיעה על הנעשה בעזה ולא נקבו במספר ההרוגים ברצועה כתוצאה מתקיפות צה"ל, משנים גישה, אולי בשל הצורך ההסברתי הפנימי להראות "תמונת ניצחון". הבוקר מתפרסמת ידיעה מאת דניאל סיריוטי ולפיה כ-1,700 איש נהרגו בעזה מאז תחילת המבצע. באופן חריג אף מצוין כי בין ההרוגים נמנו "300 קטינים", וניתן מקום אף לדיווח על המשבר ההומניטרי בעזה ("מקררי גלידות הוסבו לקירור גופות", נכתב בכותרת המשנה שלה).

בידיעה של "ישראל היום" מוזכרים בחטף גם המבצע ברפיח והשלכותיו. "הפלשתינים מדווחים כי לפחות 100 בני-אדם נהרגו באזור רפיח במהלך סוף-השבוע בעקבות הפצצות וירי ארטילרי של צה"ל מהקרקע ומהאוויר לאחר התקרית שבה נהרגו שני חיילי צה"ל ונשבה סג"מ הדר גולדין", נכתב.

כמו בכל ימי המבצע, אזרח ישראלי קורא עברית שרוצה לקבל מידע מפורט על הנזק שנגרם בשמו לאוכלוסייה האזרחית של רצועת עזה כתוצאה מפעילות כוחות צה"ל חייב לקרוא "הארץ".

הפרשן הצבאי של "הארץ", עמוס הראל, הוא היחיד שמשתמש הבוקר בביטוי המפורש "חניבעל" לתיאור תגובת צה"ל לנפילתו של קצין בשבי. "מאמצי החילוץ [של גולדין] כללו מרדף הירואי של סגן מפקד הסיירת ולוחמיו בתוך המנהרה, בניגוד להנחיות צה"ל (שגובשו מחשש למארבים ומלכודות); הסתערות גדוד טנקים לתוך שטח רפיח, לנקודה הרחוקה ביותר שאליה הגיע צה"ל בלחימה; מצור על מסגד שאליו הובילה המנהרה, שהתגלה ריק; הרס בתים בדחפורים והפעלה אגרסיבית ביותר של ירי ארטילרי, אש אווירית ופגזי טנקים, בניסיון לבודד את אזור החטיפה", כותב הראל. "מקורות פלסטיניים דיווחו על קרוב ל-120 הרוגים שלשום, בהם אזרחים רבים. לדבריהם, צה"ל תקף לאחר החטיפה כל רכב שהגיע לבית-החולים ברפיח ובכלל זה כמה אמבולנסים".

בהמשך מתקרב הראל עד כדי רמיזה לאפשרות שמטרת הפעולה היתה הריגת הקצין השבוי, ולא רק הצלתו. "על-פי התיאורים", כותב הראל, "נדמה שהצבא הפעיל כאן באופן החריף ביותר עד כה את נוהל 'חניבעל' לשיבוש חטיפה. המפקדים פעלו באופן חד ותקיף, תוך סיכון חייהם וחיי לוחמים ותוך הפעלה חריגה ביותר של אש. סביר להניח שעצם המאמץ לעצור את החטיפה כלל סיכון ממשי של חיי סגן גולדין עצמו".

"לפחות 123 הרוגים ביממה של הפגזות ברפיח", לשון כותרת המודפסת בתחתית שער "הארץ". "אחרי יותר מיממה של הפצצות ישראליות אוויריות בתדירות ממוצעת של כחמש לשעה, וירי ארטילרי צפוף על רפיח, נאלצו המוסדות הרפואיים בעיר לאחסן גופות הרוגים במחסני קירור של ירקות ופירות", מדווחת עמירה הס. בהמשך היא כותבת כי "תושבי רפיח דיווחו שהם נקלעו למלכודת אש שלא ידעו קודם: צה"ל הפגיז והפציץ בתים על יושביהם ללא כל אבחנה, וכשניסו להימלט מהבתים, הפגזים והפצצות השיגו אותם ברחובות, גם כן ללא אבחנה.

"לפי עדויות של תושבים", ממשיכה הס, "כמה שעות לפני תחילת הפסקת האש התקדמו כוחות צה"ל מערבה באזור רפיח, אל תוך שכונות בכפר שוכה, במרחק של עד קילומטר וחצי מהגבול. בשבועיים-שלושה האחרונים תושבי השכונות הללו נאלצו לפנותן – לאחר שנפלו בתוך אזור חיץ בטחוני שישראל יצרה באמצעות ההפגזות והפשיטות הקרקעיות. אותם תושבים שבו אל בתיהם שלשום בבוקר, הודות להפסקת האש, כדי לקחת מהם מצרכי מזון ובגדים, אך נדהמו לגלות כי כוחות רגלים של צה"ל חזרו לכפר. בסביבות השעה תשע ו-40 בבוקר, אותם כוחות החלו לירות לעבר האזרחים ששבו לבתיהם – ורבים מהם נהרגו".

לדברי הס, "כמה אלפים מבין תושבי השכונות שבשולי רפיח נמלטו למחנה הפליטים שבורה, הנחשב 'מוגן' מפני פלישה קרקעית – שהכל חששו מפניה. אך אתמול, בשעה שלוש לפנות בוקר, פצצה שהטיל מטוס קרב ישראלי על כמה אסבסטונים במחנה הרגה שמונה בני-אדם משלוש משפחות, בהם שלוש ילדות ושלושה ילדים, אשה וגבר כבן 50. מטוסי קרב וספינות קרב הפציצו גם שכונות במערב העיר, שבהן נהרגו לפחות 20 אזרחים, רובם ילדים".

בטור נפרד כותבת הס על היכרותה האישית עם תושבי השכונה במחנה הפליטים שבורה, שהופצצה במהלך סוף-השבוע. בשנת 1993 בילתה שם כמה ימים. "הפכנו למספרים", אמרה להס אחת מבנות המשפחה שאירחה אותה לפני 21 שנה. "תכתבי שאנחנו לא מספרים. גם לנו יש חלומות". בכמה מכלי התקשורת בישראל המתים בעזה הם אפילו לא מספרים.

הדין הבינלאומי

"צה"ל אימץ מאז מלחמת לבנון השנייה תורת לחימה בעייתית ביותר, שנועדה לעימותים המתרחשים באזורים אורבניים המאוכלסים בצפיפות באוכלוסייה אזרחית, כשהאויב נתפס כישות טרוריסטית בלתי לגיטימית (חיזבאללה בלבנון וחמאס בעזה)", כותב מיכאל ספרד במדור הדעות של "הארץ". "תורת הלחימה הזאת נתמכת בתיזה משפטית של מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל, שמפרשת את דיני המלחמה באופן שהוא רחוק מרחק מבהיל מהפרשנות המקובלת על מומחים בתחום בעולם. תוצאותיה הישירות הן פגיעה מסיבית באזרחים והחרבה של שכונות אזרחיות".

לדעת ספרד, "היועצים המשפטיים של הצבא בהווה ובעבר לא רק מכשירים צורת לחימה בלתי מוסרית, אלא דוחפים את ישראל לעבר חקירות בינלאומיות ואולי אף להעמדות לדין. [...] הפצצה של בתים פרטיים של פעילי חמאס ('כדי שכשיצאו מהחורים שלהם יראו איזה מחיר הם משלמים') והשימוש בארטילריה ובפצצות מהאוויר באזור אזרחי צפוף מעלים חשד להפרות של דיני הלחימה, וחשדות אלו צריכים להיחקר".

מנגד, ב"כלכליסט" משרטט הפרשן המשפטי משה גורלי תמונת מצב שונה בתכלית. תחת הכותרת "ישראל חלשה בדעת הקהל, אבל חזקה משפטית" מתאר גורלי את מערך ההגנה המשפטי שפרש צה"ל על לוחמיו באמצעות מחלקת הדין הבינלאומי שבפרקליטות הצבאית, המייעצת לצבא באופן שוטף. לדבריו, "הריסון המשפטי" שמקבלת על עצמה ישראל בלחימה בעזה "בהחלט מחזק אותה בזירה המשפטית".

עדכון

בני משפחת גולדין, 2.8.14 (צילום: פלאש 90)

"סגן גולדין – חלל", נכתב בכותרת הראשית של המהדורה השנייה של "ישראל היום". "הדר נהרג", נכתב בכותרת הראשית של המהדורה השנייה של "ידיעות אחרונות".

אמש הגיעו בשעת לילה נציגי הצבא לבית משפחת גולדין, ובהמשך הודיע דובר צה"ל רשמית כי החייל נפל בקרב. בכך נקטע באחת מסע ציבורי שבו החלה משפחת גולדין כמה שעות קודם לכן, כשקראה לנתניהו וממשלת ישראל שלא לצאת מעזה בלי חילוץ בן המשפחה. רבים מהטורים בעיתוני הבוקר ירדו לדפוס לפני ההודעה על נפילת גולדין בקרב, ואיבדו רלבנטיות.

בשולי החדשות

כתב "ידיעות אחרונות" רונן ברגמן מדווח מוושינגטון על פרסום שיראה אור מחר במגזין הגרמני "דר שפיגל", ולפיו "ישראל האזינה לשיחות הטלפון של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, בעת שזה ניווט את תהליך השלום בינה לבין הפלסטינים". לפי הדיווח, "בעת טיסותיו המרובות מאוד של קרי בעולם לא היה מותקן על מטוסו קו מוצפן [...] והוא השתמש בטלפון לווייני רגיל, שאותו הצליח המודיעין הישראלי – כך לפי 'דר שפיגל' – ליירט".

ענייני תקשורת

כתב "ישראל היום" אלי ליאון מגיח הבוקר להופעה נדירה במדור הדעות של העיתון, בעקבות החלטת ערוץ 10 להימנע מלהזמין מורשעים וחשודים בפלילים לאולפניו. ליאון תומך בהחלטה ומבקר את חברת החדשות של ערוץ 2, על שנמנעה מלקבוע תקן דומה. "הציפייה היתה שגם חדשות 2 יפנימו את המסר ויוותרו על בניהו", כותב ליאון, "אבל כמה ימים לאחר החלטת ערוץ 10 הוא שוב הופיע באולפנים בנווה-אילן. מבחינתם – כל עוד בניהו לא הורשע בדבר, הוא מרואיין לגיטימי. [...] האם יש גורמים בחדשות 2 שמעוניינים לסייע לבניהו לשקם את מעמדו?".

ב"מעריב", העיתון שבו מפרסם בניהו טור קבוע, מביע איש יחסי-הציבור רוני רימון עמדה הפוכה. "אני סבור שהחלטה זו [של ערוץ 10] אינה צודקת ופוגעת הן במרואיינים הפוטנציאליים והן בקהל הצופים". לדבריו, "אנשים כמו אשכנזי ובניהו הם בוודאי מרואיינים מעניינים, בשל התפקידים שמילאו".