בין היסטריה לשופינג

פרשן התקשורת של סוכנות הידיעות רויטרס, ג'ק שייפר, מנסה לעמוד בטורו האחרון על מה שהוא מגדיר "המשיכה המוזרה של פורנוגרפיית אסונות". העילה היא סופת ההוריקן המכונה "סנדי" והנזקים ברכוש ובנפש שגרמה בחוף המזרחי של ארצות-הברית. שייפר מתוודה כי אינו מסוגל להסיט את מבטו מתצלומי ההרס, שעות ארוכות אחרי שקיבל את כל המידע שבן-אדם שפוי יכול לדרוש בנוגע לנזקי הסופה. "מציצנים מתקדמים", הוא טוען, "מבינים שתחושת אשמה, במקום שתשמש כמרתיע, פועלת למעשה לחיזוק הדחף להתבונן ולשתף את מה שראינו".

יש אשמה ויש אשמה, כמובן. כותרות כל עיתוני הבוקר, למעט "מעריב", מוקדשות לסופה "סנדי". תצלומים דרמטיים של הנזקים מתפרסמים בכל הכפולות הפותחות. מכוניות הפוכות, בתים הרוסים, גלי ענק. לעומת זאת, כמה עשרות הרוגים שגבתה בימים האחרונים הסופה "סון-טין" בווייטנם ובפיליפינים לא באו לידי ביטוי בשערי עיתוני הבוקר. כך גם ההרוגים שגבתה "סנדי" באיים הקריביים, לפני שהגיעה לחזית הציביליזציה המערבית.

ההבדל בין המקרים ברור – ישראל היא שלוחה של ארה"ב, לרבים בישראל חברים וקרובי משפחה באזורי האסון, וגם מי שלא מכיר איש המתגורר בניו-ג'רזי או ניו-יורק יכול להזדהות בקלות רבה יותר עם תושבי אזור זה לעומת תושבי האיטי או הפיליפינים (הכוונה לקוראי העיתונים בעברית, אזרחי מדינת ישראל, לא לעובדים הפיליפינים שמחליפים את החיתולים להוריהם ובוודאי מודאגים מאוד בימים אלה מהנעשה במולדתם).

האשמה שנובעת מצפייה בתמונות אסון שאירע בלב בירת העסקים העולמית קשורה לתחושת החיות המתעוררת למראה הסכנה לחיי אחרים "כמונו". תחושת אשמה שיכולה להתעורר מצפייה בתמונות אסון במדינה כמו האיטי קשורה לפער הבלתי נתפס בין תנאי החיים שם וכאן. תחושת האשמה הראשונה מעודדת קניות, האחרת עלולה לדכא את דחף הצרכנות.

הבוקר, מכל מקום, מקדישים העיתונים שטח נרחב לסיקור נזקי הסופה "סנדי", תוך הפניית תשומת לב להשלכות האפשריות על מערכת הבחירות בארה"ב. ב"ידיעות אחרונות", על רקע תצלום של כמה עשרות מוניות צהובות מוצפות, מודפסת כותרת אלכסונית, בגופן מטונף שאותיותיו כאילו זה עתה נשלפו מתחתית שלולית בוצנית  – "אסון טבע". כותרת המשנה לראשית מדווחת על "מיליונים בלי חשמל ובלי רכבות", ומיד אחר-כך נכתב: "אובמה זוכה לשבחים על תפקודו, רומני כמעט נשכח". נוסח מוטה זה היה נראה טבעי יותר לו המו"ל של העיתון היה במקביל גם התורם הגדול ביותר של קמפיין אובמה.

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מודפס תצלום גדול של זוג שמתבונן בביתו ההרוס. מוסף "24 שעות" תורם שלושה עמודים משלו להצגת תצלומים דרמטיים נוספים. לצדם מתפרסם טור אישי של הכתב בניו-יורק, עדי גולד. הטור משובץ משפטים קצרים בסגנון "הלכה מנהטן, קבלו את העיר באפור", "סנדי היא המלכה, אובמה ורומני אאוט" או "ברוכים הבאים לספארי של מייקל בלומברג". גולד גם עומד על הקשר שבין פחד לקניות. "האמריקאים לא מתביישים להיכנס להיסטריה", הוא כותב. "הם אוהבים את זה ברמות שמתחרות באובססיה שלהם לשופינג".

בעמודי החדשות מספקת אורלי אזולאי ידיעה המוקדשת להשפעת הסופה על מערכת הבחירות בארה"ב. מסקנתה נחרצת פחות מזו שמופיעה בכותרת המשנה לראשית. אזולאי מדווחת כי התמיכה שהעניק לנשיא אובמה כריס כריסטי, המושל הרפובליקאי של ניו-ג'רזי, עוררה זעם בקרב חבריו למפלגה. מדיווחה לא עולה שרומני "כמעט נשכח". הקורא את הידיעה לומד כי הקרב על הנשיאות טרם הוכרע.

ב"הארץ" נוסח הכותרת הראשית מתייחס ישירות למערכת הבחירות: "הרוגים והרס רב בארה"ב הקפיאו המירוץ לנשיאות". מתחת לכותרת זו מודפס טור פרשנות פוליטית מקיף מאת חמי שלו, המספר על שינוי סדרי העדיפויות בקרב קהלים גדולים בארה"ב – הצלה ושיקום במקום בחירות. הנשיא מתבצר בבית-הלבן כדי לנהל את הטיפול באסון, המועמד שמנגד מתנדב בתחנות סיוע, ואפילו מכוני מחקר הודיעו כי יפסיקו לערוך סקרי בחירות במשך יומיים. "התסריט הסביר, שהוא לחלוטין בלתי סביר, הוא שאמריקה תיגש להצביע ביום שלישי הקרוב במצב של חוסר ידיעה מוחלטת: מי מוביל ובכמה, כמה יגיעו להצביע ואיפה, וכיצד תתקבל התוצאה הסופית, בעיקר על-ידי הצד המפסיד", כותב שלו.

"ישראל היום" מקדיש את כל התוכן המערכתי עד עמ' 9 להוריקן "סנדי". רק עמוד אחד מאלה, האחרון, עוסק בהשלכות על הבחירות בארה"ב, ואולי אפשר לראות בכך רמז לחשש כי הסופה אכן תפעל לטובת אובמה. "על פניו, אובמה צריך לצאת נשכר", כותב בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ בעיתון ומי שמלווה מקרוב את המירוץ לנשיאות מראשיתו. מנגד, מציין ביסמוט, אובמה עשוי לסבול מהחלטתו לוותר על ביקורים במדינות מתנדנדות ומביטול הצבעות מוקדמות, שבדרך כלל מיטיבות עם הדמוקרטים.

בשתי הכפולות הפותחות של "ישראל היום" מדווח יוני הרש, הכתב בניו-יורק, על נזקי הסופה. הידיעה בכפולה הראשונה, על רקע שלל תצלומים מהאסון, מספקת את הנתונים הבסיסיים. הידיעה בכפולה השנייה, על רקע תצלומים אחרים, מביאה את "הסיפורים האנושיים" של אמריקאים וישראלים הנמצאים בארה"ב ("הקיר שמפריד בין החלק שלי לחלק של השכנים בגג קרס", מצוטטת "אשת הטלוויזיה בקי גריפין"). הכותרת הראשית קוראת: "אזור מוכה אסון".

ב"מעריב" בחרו להפוך את הסדר. בכפולה הפותחת מתפרסם טקסט אישי של הכתב צח יוקד, "בניו-ג'רזי הנצורה", ואילו בכפולה השנייה מתפרסם דיווח חדשותי של יוקד, "כתב 'מעריב' בארה"ב". ההשלכות האפשריות של הסופה על מערכת הבחירות בארה"ב מדווחות רק בידיעה מאת "סוכנויות הידיעות", ללא טור פרשנות (טור מאת שמואל רוזנר מתפרסם הבוקר באתר האינטרנט של העיתון תחת הכותרת "'סנדי' היא בדיוק מה שאובמה צריך לסיום הקמפיין"). הכותרת הראשית של "מעריב" עוסקת ברעל שכולנו אוכלים.

פשוט מאוד

"כמות הרעל בפירות וירקות בישראל – הגבוהה במערב", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". דליה מזורי מדווחת בעמ' 8 של העיתון כי רמת החומר הרעיל בחומרי ההדברה בישראל היא בשיעור הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD. הפער ניכר – 3,500 ק"ג של חומרי הדברה פעילים בגידולי שדה לאלף דונם בישראל, לעומת 210 ק"ג בהונגריה, 130 בדנמרק ו-40 בשבדיה. במקום השני אחרי ישראל ניצבת יפן, עם 1,550 ק"ג של חומרי הדברה פעילים בגידולי שדה לאלף דונם.

לא רק כמות הרעל חריגה, גם האיכות. בישראל, מציינת מזורי, נעשה שימוש בחומר מתיל-ברומיד, שאסור על-פי "פרוטוקול מונטריאול". החומר הזה, כך עולה מידיעת רקע מאת ארי גלהר, עלול לפגוע בכבד, ובעיקר בשכבת האוזון של כדור הארץ. גלהר משוחח עם ד"ר דריו ורטניק, הבעלים של חברת ורטניק-לוזנסקי לייעוץ טוקסולוגי, ושומע ממנו כי חרף ההכרה ההולכת וגוברת בנזקים שגורם המתיל-ברומיד, בישראל ממשיכים לייצרו ברמת-חובב (לא מוזכרים שם החברה המייצרת ושם הבעלים הגורף הכנסות מייצור הרעל). "אם לא די בכך", מוסיף גלהר, "ישראל היא היצואנית הגדולה ביותר של החומר המסוכן הזה לארצות מזרח, שבהן משתמשים בו עדיין. פשוט לא מקפידים כאן על האיסור הזה". באמת פשוט.

אגב, הדיווח של מזורי מתבסס על סקר חדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המתייחס לשנים 2008–2010. הסקר פורסם אתמול, ותוצאותיו הופצו בהודעה לעיתונות. יש לשער שלא רק ב"מעריב" קיבלו את המידע, אך רק "מעריב" מצא לנכון להביא לידיעת הציבור את העובדה שהוא אוכל דרך קבע פירות וירקות שרוססו בכמויות עצומות של רעל, ואף טרח למקם את המידע הזה בכותרת הראשית. מיתרונות העבודה בעיתון שנמצא בתקופת ביניים, כשעורכו הראשי הודיע על פרישתו ועורכו החדש טרם נכנס לתפקידו.

שמועות והבטחות

הנעשה בזירה הפוליטית הישראלית נדחק הבוקר מעט הצדה, בשל סיקור ההוריקן "סנדי". ב"הארץ" בכל זאת מעלים לראש השער ידיעה מאת יוסי ורטר, ולפיה "כחלון בוחן הקמת מפלגה בראשותו; סקר צופה לו 20 מנדטים". מקריאת גוף הידיעה עולה כי מכון סקרים ידוע ("שמו שמור במערכת", כותב ורטר בעיתון המודפס; בידיעה שבאתר "הארץ" שונה הנוסח) ערך סקר ולפיו מפלגה בראשות שר התקשורת תקבל 20 מנדטים, ואם תצטרף אליה גם ציפי לבני, יעלה מספר המנדטים ל-26. ורטר מציין כי הסקר לא הוזמן על-ידי כחלון, אך לא מציין אם הוזמן על-ידי לבני ותומכיה.

ורטר יודע לדווח כי כמה אנשים ששוחחו אמש עם כחלון שמעו ממנו "כי הוא אכן שוקל להקים מפלגה, אך טרם קיבל החלטה בעניין". בסיום הידיעה מציין ורטר כי קיימת "גרסה נוספת שנפוצה אמש בצמרת הליכוד ואין לה כל אישור". במלים אחרות – שמועה. לפי שמועה זו, לא רק שכחלון יקים מפלגה עצמאית, הוא עושה זאת בשיתוף פעולה עם נתניהו. כחלון "יגזול קולות רבים ממפלגות העבודה וש"ס, ומיד אחרי הבחירות יחבור לקואליציית נתניהו וישמש בה שר אוצר".

ידיעה מאת יובל קרני המתפרסמת בתחתית עמ' 7 של "ידיעות אחרונות" מפזרת מעט מן הערפל. לפי קרני, הסקר הוזמן על-ידי מקורבי כחלון ונערך על-ידי מכון רפי סמית. מקורביו של כחלון, אגב, "העריכו כי הוא לא ירוץ לכנסת עם מפלגה חדשה נגד הליכוד". על השמועה של תיאום עם נתניהו אין מדווח בידיעה זו.

בינתיים ממשיך "ידיעות אחרונות" להפנות כתף קרה לבעל הטור לשעבר יאיר לפיד. אתמול הציג לפיד את מצעו המדיני בנאום שנשא בהתנחלות אריאל. ב"ידיעות אחרונות" מדווח על כך בקצרה, וחשוב מכך – ללא תצלום נלווה. לתצלום של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שהורשע לאחרונה בהפרת אמונים, נמצא מקום ב"ידיעות אחרונות". בעמ' 26 מתפרסם דיווח על מירוץ שהתקיים אמש בתל-אביב. לצד הדיווח תצלום של אולמרט, רץ. איתמר אייכנר כותב כי ראש הממשלה לשעבר ב"כושר גופני מצוין" וסיים מירוץ של 10 ק"מ ב-55 דקות. "בסוף המירוץ", מציין אייכנר, "רבים מהרצים לא נתנו לו לעזוב והצטלמו עימו. חלקם גם ביקשו ממנו 'לרוץ גם בפוליטיקה'. אולמרט הודה לכולם, אך לא הבטיח דבר".

העדות היחידה למערכת הבחירות בשער "מעריב" היא כותרת המוקדשת למאבק אישי במפלגת העבודה. "העיתונאי שיחימוביץ' רוצה, והעיתונאית שלא", נכתב לצד תצלומים של מיקי רוזנטל ומרב מיכאלי. יוסי אלי מדווח בעמ' 14 על הנעשה במפלגת העבודה. אתמול התקיימה ועידת המפלגה, יחימוביץ' זכתה לניצחון כשכפתה את ביטול שיטת השריונים, אך אלי ו"מעריב" מקדישים את עיקר תשומת לבם לקרב הנשי בין יו"ר מפלגת העבודה למיכאלי. בעיתון "גלובס" דיווחה אתמול לילך ויסמן כי בראיון לגלי-צה"ל טענה יחימוביץ' שדחתה את פנייתם של כמה עיתונאים בימים האחרונים בשל ריבוי אנשי התקשורת שביקשו להצטרף למפלגה.

להבדיל מ"ידיעות אחרונות", בשער "הארץ" מופיע תצלום של יו"ר יש-עתיד, וזאת תחת הכותרת "לפיד: בלי מו"מ מדיני לא נהיה בממשלה". רויטל חובל מדווחת על עיקר דבריו של לפיד באריאל, ועורך העיתון אלוף בן מוסיף טור פרשנות שבו הוא משווה את מדיניות לפיד לזו של רבין, ברק ואהוד אולמרט ("מתינות מדינית בצד כוחנות בטחונית").

במדור הדעות של "הארץ" מתפרסמת תגובה קצרה מאת שר החוץ אביגדור ליברמן למאמר שפירסם לפני ימים אחדים פרשן העיתון אמיר אורן. אורן תיאר בפני קוראיו מתווה של עלילת סרט: "נער מהגר מברית-המועצות, ממלכת המפלגה הקומוניסטית והק.ג.ב, מטפס בשקדנות במעלות הפוליטיקה, ומתיישב לבסוף בלשכת ראש הממשלה, עם תחנת ביניים במשרד הביטחון. את השאר ישלים הדמיון".

ליברמן משיב כי "אילולא היה מדובר במי שנחשב לכותב בכיר בעיתון הנחשב ל'נאור ומתקדם', אפשר היה לפטור את מאמרו של אורן [...] כהגיג קסנופובי נוסף של עוד אזרח מתוסכל המאשים את העלייה המצליחה מברית-המועצות לשעבר בכך ש'הם' תופסים את מקומות העבודה, ואוי ואבוי, אף מצליחים להיבחר למוסדות השלטון ולשאת בתפקידים 'רגישים'. אילולא היה מדובר בעמוד המאמרים של עיתון 'הארץ', אפשר היה לחשוב שזהו מאמר הלקוח מעלון תעמולה של מפלגה סהרורית חדשה שקמה לקראת הבחירות, וחרתה על דגלה שנאת זרים קיצונית, גם אם הם יהודים שעלו לפני יותר מ-30 שנה לישראל, ובתנאי שאינם פלסטינים".

המאמר של אורן, אגב, פורסם בעמוד הדעות הראשי שבכפולה הפותחת. התשובה של שר החוץ מתפרסמת בעמוד הדעות האחורי, בכפולה המסיימת את קונטרס החדשות של "הארץ".

בשולי החדשות

במוסף "הערב" של "גלובס" התפרסמה אמש כתבה מאת מיכל רז-חיימוביץ' על מחשבונים יעילים שמשרדי הממשלה מציעים לציבור הרחב.

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמות הבוקר תוצאות המשאל היומי, שעסק אתמול בשאלה: "האם הפתרון לירי הקסאמים הוא תקיפה מסיבית בעזה?". 84% הסכימו עם סמדר שיר והשיבו בחיוב.

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים נעם ברקן ותלם יהב כי בעקבות תביעה נגד משרד הפנים, שונו התקנות כך שמעתה שם משפחתן של נשים שנישאו לא ישונה אוטומטית לשם המשפחה של בני זוגם.

ב"הארץ" מדווח חיים לוינסון כי רצף של מחדלי חקירה הביא אתמול לזיכויו של שוטר מג"ב מגרימת מוות ברשלנות של הילד בן ה-10 אחמד מוסא, שנורה למוות בניעלין ביולי 2008.

ענייני תקשורת

ב"מעריב" מדווח אריק בנדר כי ח"כ יריב לוין פנה אמש אל נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, וקרא לה לנסח כללי אתיקה בנושא מעברם של עיתונאים לזירה הפוליטית.

ענת ביין-לובוביץ' דיווחה אמש ב"גלובס" כי הממונה על ההגבלים העסקיים בודק בימים אלה את שוק רכש המדיה בישראל.

מאמר המערכת של "הארץ", תחת הכותרת "הדנקנרים והעיתונות", מבקש לבוא חשבון עם כלי התקשורת שאינם "הארץ"–"דה מרקר", וזאת על רקע הגשת כתב האישום נגד יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר.

להבדיל מהכבוד לחזקת החפות, שמאפיין בדרך כלל את דיווחי הפלילים ב"הארץ", מאמר המערכת נפתח הבוקר בקביעה כי "לא צריך להמתין למשפטו של יו"ר בנק הפועלים לשעבר דני דנקנר כדי לקבוע שהאיש שעמד בשנים 2007–2009 בראש הבנק הגדול במדינה לא היה ראוי לשמש בתפקידו". מבחינת "הארץ", המשפט יקבע רק את "מידת הברוטליות והאינטנסיביות" שבה פעל דנקנר בניגוד לדין.

להיטות היתר הזו פוגמת מעט בטיעון העיקרי והמוצדק של המאמר. בעוד ש"דה-מרקר" נתן ביטוי לביקורת על דנקנר בשעת אמת, ואף חשף כמה מהגילויים שבגינם הוא עומד כעת למשפט, יתר כלי התקשורת גוננו על יו"ר הבנק, בעל הקשרים העסקיים והאישיים הענפים (היה אף מי שטען כי דנקנר עורר את זעם נגיד בנק ישראל משום העדפתו למכנסי ג'ינס).

"בכירי העיתונות לא הפרידו בין חובתם העיתונאית לבין הקשרים שהיו להם עם הצמד דני ונוחי, ששלטו על כ-400 מיליארד שקל מכספי ציבור ועל תקציבי פרסום אדירים – שהעניקו להם כוח חסר תקדים מול עיתונאים, מו"לים, עורכי-דין, רואי-חשבון, רגולטורים ופוליטיקאים", נכתב במאמר המערכת של "הארץ".

"[...] פרשיית נוחי-דני והעיתונות היא ביטוי לחולשה ולקלקול בעיתונות הישראלית. מול אנשים ששלטו בנתח עצום מכספו של הציבור – התרבות העסקית והעיתונאית לא איפשרה לעיתונות לבצע את תפקידה הציבורי. תהליך פירוק הריכוזיות המשקית רק החל, אך אין ביטחון שיהיה שינוי גם בתרבות, באתיקה ובמקצוענות של רוב העיתונות בישראל. היחלשותה הכלכלית של העיתונות ודאי לא מבשרת טובות לאינטרסים של הציבור".