או או
"לקראת הכרעה: הרחבה או סיום", מתמצתת כותרתו הראשית של העיתון החרדי הנפוץ "יתד נאמן". "דרושה הכרעה: להרחיב או לצאת", נכתב בין מרכאות בכותרת הראשית של "ישראל היום". "בין הפוגה להסלמה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות".
העיתונים ממשיכים לעסוק בנשורת הדיפלומטית של המגעים השונים להפסקת אש, והכותרת הראשית של "הארץ" מכניסה שחקן חדש לזירה: "משרד החוץ לנתניהו: ליזום החלטת או"ם לסיום המבצע". בידיעה, של ברק רביד, מוזכרים פקידי המשרד, אך לא שמו של שר החוץ, אחד אביגדור ליברמן. חילופי ההאשמות בין ישראל לארה"ב מגיעים אפילו ל"ישראל היום", שם מצטטים בכותרת משנה לידיעה בעמ' 4 את הטענה של משרד החוץ האמריקאי כי נתניהו הוא זה שביקש הפסקת אש.
עמוס הראל כותב ב"הארץ" על "חיכוכים ראשונים בין הדרג הצבאי למדיני": "התארכות המבצע והצטברות האבידות מביאות עימן, שלא במפתיע, גם סימנים לחריקות ראשונות בין הדרג המדיני לצבאי. אצל נתניהו ויעלון לא אהבו שני תדרוכים צבאיים מהיומיים האחרונים. בראשון הסביר קצין בכיר כי ראש הממשלה קיבל דו"ח מלא על המנהרות כבר ביוני 2013. בעקבות השני צוטט קצין עוד יותר בכיר כאומר שעל הממשלה להחליט כבר אם להרחיב את המבצע הקרקעי או לסיימו. נדמה שההצהרה השנייה הוקצנה בדיווחי התקשורת על המפגש ולא שיקפה קריאת תיגר אמיתית על שיקולי הדרג המדיני. ההכרזה הראשונה משקפת נקודת חיכוך מטרידה יותר. שאלת המנהרות תעמוד במוקד ההתכתשות הפוליטית והמודיעינית בתום הלחימה. לעובדה שהמבצע לא נתפס בינתיים בציבור כניצחון מזהיר עשויות להיות, בשוך הקונסנזוס של ימי הלחימה, לא רק השלכות פוליטיות, אלא גם השפעה על התמודדויות ושיבוצים בצמרת הצבא".
בהמשך כותב הראל: "לצד החרפת התקיפות מהאוויר ייתכנו עוד מהלכים קרקעיים של צה"ל, אולם לפי שעה לא חל שינוי דרמטי במדיניות הפעלת הכוח הישראלי בלחימה, למרות האבידות. נדמה שהטון המאופק שנקטה ההנהגה הישראלית – ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל – במסיבת העיתונאים שלשום בערב לא היה מקרי. בצמרת סבורים שבמלחמה ישנם גם ימים כאלה, שבהם מצטברות תקלות טקטיות ואבידות בעקבותיהן, וכי מדינה צריכה לדעת לספוג אותן ולדבוק באסטרטגיה הכוללת שלה, אם היא מאמינה שזו עדיין נכונה. בזהירות הנדרשת, נדמה שפניה של ישראל עדיין לסיום המבצע בתוך כמה ימים, אם חמאס לא ישוב ויפריע לה לתוכניות".
פטריוטיות
ב"מעריב" הכותרת הראשית מוקדשת למאמץ תעמולתי של חמאס: "חמאס פירסם סרטון המתעד את החדירה דרך המנהרה לנחל-עוז"; "בסרטון נראית חוליית המחבלים יוצאת מהמנהרה, חודרת לעמדת צה"ל, פוגעת בלוחמים ונמלטת בחזרה לשטח הרצועה. בפעולה נהרגו חמישה חיילים. מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף: 'ניצחנו, לא תהיה הפסקת אש בלי הסרת המצור'".
העובדה שרק "מעריב" מבליט את הסרטון החמאסי מלמדת משהו על רוח הזמן. במלחמות קודמות הטבלואידים האחרים היו מצטרפים אליו בהדגשת הסרטון הסנסציוני. את המבצע הנוכחי מלווה תקשורת חששנית יותר, קשובה יותר להלמות התופים של הציבור. החיפוש אחר המכנה המשותף הנמוך ביותר מתחלף בגישוש אחר המכנה המשותף הפטריוטי יותר. מתברר שלא תמיד מדובר באותה התוצאה.
חיילים נושאים את ארונו של לירן כהן מטבריה, שנפל בקרב במבצע "צוק איתן", 29.7.14 (צילום: פלאש 90)
ב"ישראל היום" למשל, הטקסט הפותח, בכפולה הראשונה של העיתון, הוא מאמר דעה. בעיצומה של מלחמה, כשחיילים נהרגים מדי יום והממשלה עומדת בפני הכרעות קריטיות, בחינמון של איל ההון האמריקאי שלדון אדלסון מקדישים את הדף הראשון לגבב מלים חלול אופייני (אתמול היה זה חיים שיין, היום זה בועז ביסמוט, מחר זה יהיה דרור אידר – כולם פולטים את המלל הלעוס שלהם מאותו מחשב במרכז הפיקוד של משרד תעמולה שמעולם לא התקיים מחוץ לדמיונם הקודח). "ישראל היום" הוא לא עיתון, אלא דף מסרים, וגם ככזה הוא עושה עבודה עלובה למדי.
כך או כך, לא בטוח שהתוצאה במקרה הספציפי הזה שלילית. ניתן לסקר את התקרית בנחל-עוז שבסרטון חמאס באופן עיתונאי וביקורתי גם בלי להציג ולהבליט את החומר המצולם עצמו. "תקרית החדירה לנחל-עוז היתה אמורה להסתיים אחרת", כותב יוסי יהושוע בעמ' 2 של "ידיעות אחרונות", "עם שבעה מחבלים הרוגים על הקרקע. 7:0, לא פחות. הכוח מבית-הספר למ"כים הובא למקום והוכן בדיוק לאירוע כזה, ואם הסרטון שהפיץ חמאס אתמול אותנטי כפי שהוא נראה, אז עם כל הקושי שבצפייה בקלטת התעמולה, יש מקום לשאול שאלות נוקבות את הצבא על מה שהתרחש שלשום בפילבוקס בשטח ישראל ליד קיבוץ נחל-עוז".
ואגב פטריוטיות, אי-אפשר שלא לציין את מאמרו של בן כספית, המשתרע היום על כפולת העמודים הפותחת של "מעריב". נכון, כספית הוא זגזגן האוהב לפרוש וידויי חרטה רגשניים על דעות ומאמרים שפירסם, שמסוגל לכתוב דבר והיפוכו באותו משפט ממש ושבמהלך המבצע הנוכחי קרא באופן מעורפל להכרעת חמאס בלי לשאת בעול הפירוט וההמחשה של קריאתו. ובכל זאת, הוא מגיש היום את טור הביקורת המקיף ביותר – וכן, גם הפופוליסטי ביותר – על המלחמה הזו. הטור מורכב כולו משאלות, 30 במספר, מטווח בעיקר את נתניהו וממטיר אש גם על כוחותינו. הוא מסתיים בשאלה המתבקשת: "ומה הוא יגיד לנו בבחירות הבאות? חזק מול החמאס?".
תעמולה
"הקירות צבועים בוורוד, בובות על המיטה. ואז מתגנבת האימה: פתח מנהרה נפער במרכז חדר הילדים. נדמה שאי-אפשר להסביר טוב יותר למה יצאנו למבצע בעזה", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", שעורכיו שכחו אולי למה יצאנו למבצע בעזה (לא בגלל המנהרות). "לקמפיין המבריק הזה", ממשיכה ומתלהבת הכותרת, "לא אחראי גוף הסברה רשמי, אלא גולשת ישראלית פרטית. הקרב על דעת הקהל עבר לרשת, ומי שנלחמים בו הם ישראלים ופלסטינים מהשורה. זה אומר שיש לנו יותר סיכוי לנצח?".
על השאלה מנסה לענות אליאור לוי בעמ' 5 של המוסף, תחת הכותרת "יורים גם במלים". "התעמולה שמפיץ חמאס מתקבלת אצלנו בדרך כלל בגיחוך וזלזול, אבל לצדה מתנהלת מערכה הסברתית רחבה שפורצת את גבולות הסייבר גם לתוך התקשורת המסורתית, בעיקר באירופה ובארה"ב", היא כותבת ומסכמת בהאשמה כלפי "הפעילים הבינלאומיים שחיים ברצועה ומדווחים לתקשורת העולמית. הנארטיב, כמעט בכל המקרים, משרת את חמאס. מעט מאוד דיווחים על ירי מעזה, ואינספור דיווחים על ההפגזות הישראליות ועל מספר ההרוגים הפלסטינים – כולל סילוף שיטתי של המציאות".
בעמוד האחרון של המוסף, במדור הרכילות, שלוש תמונות: הזמרת מאיה בוסקילה הצטלמה עם חיילי גולני סמוך לגבול הרצועה, הדוגמנית בר פאלי (לא להתבלבל עם בר רפאלי) הצטלמה עוטה חולצה ועליה סמל צה"ל כשהיא מסמנת וי באצבעותיה, ובשולי העמוד תמונת ראש של השחקן אביב אלוש, שהוא "גם גולנצ'יק גאה. אז הוא החליט לשים על האופנוע שלו את דגל החטיבה. בגאווה". בעמוד שלפני האחרון של המוסף, עמוד חדשות הבידור, הידיעה המרכזית היא ראיון קצר של יואב בירנברג עם השחקנית תיקי דיין, המשחקת בימים אלה במחזה "אמא קוראז'". "במלחמות כולנו מפסידים", נכתב בכותרת הראיון.
כלכלת מלחמה
"המיגון מטילים של יישובי עוטף עזה – פוגע בפיצוי על הנזק הכלכלי הכבד שספגו", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "ביישובים המשותקים בשל מטחי הטילים ואיום המנהרות, התושבים לא מקבלים פיצוי מלא על הנזקים הקשים – כיוון שהמדינה מיגנה אותם מפני טילים. 'איך אפשר לומר שהשגרה נמשכת? הפסדנו כבר 240 מיליון שקל לפחות', אומר ראש המועצה האזורית אשכול. באוצר שוקלים כעת להרחיב את הפיצוי", נכתב בכותרת המשנה המובילה לכתבה של ענת ג'ורג'י.
"עשרות פגיעות במתקנים סולאריים בדרום; לא כל היזמים יזכו לפיצוי", נכתב בכותרת ידיעה של אבי בר-אלי. "אירועים מתבטלים בעקבות 'צוק איתן' ומותירים מארגנים עם חובות גדולים", נכתב בכותרת ידיעה של רינה רוזנברג. "המדינה אינה מכריזה על המבצע בעזה כ'מלחמה' – וחוסכת מיליארדי שקלים" בכספי פיצויים, נכתב בכותרת הידיעה הפותחת של העיתון, מאת מוטי בסוק. ב"כלכליסט" כותבת נורית קדוש כי "כמות העסקאות בדרום הארץ חצי מזו שבמרכז".
"תקציב הביטחון ב-2013 חרג ב-8.7 מיליארד שקל", נכתב בכותרת "כלכליסט". "מאז תחילת מבצע 'צוק איתן' עלה בארץ השימוש בווטסאפ בכ-30%", נכתב על שער המוסף "ממון".
בזמן שנלחמת
"הדיון בפיצוי לתושבי הדרום נדחה – כי ועדת הכספים היתה עסוקה בחוק מע"מ 0%", נכתב בכותרת ידיעה של צבי זרחיה ב"דה-מרקר". "החרדים ומפלגת העבודה ניסו לטרפד את העברת חוק מע"מ 0%", נכתב בכותרת ידיעה אחרת של זרחיה בהמשך הגיליון.
"בכנסת הורידו את הכפפות בקרב על מע"מ 0%", נכתב בהפניה על שער "ממון". "האוצר: מתנהל מסע סחטנות כדי למנוע את חוק מע"מ אפס", נכתב בכותרת הידיעה של גד ליאור, יובל קרני, איתמר אייכנר ועופר פטרסבורג. "מאמץ של הרגע האחרון להגיע להסכמה עם החרדים", נכתב בכותרת המשנה, "כדי שהחוק יאושר לפני פגרת הכנסת. קבלנים: עוד דחייה תביא למשבר בנדל"ן". הכותרת בנושא על שער "כלכליסט" היא "0% מע"מ, 100% דרמה". לצדה נכתב: "בלעדי ל'כלכליסט': האוצר מכין קמפיין בעלות של מיליוני שקלים לתוכנית".
"בחסות המלחמה הבנקים מכשירים עוד שרץ – הפעם קוראים לו ההסדר עם דנקנר", נכתב בכותרת המשנה למאמר של רותם שטרקמן באתר "דה-מרקר". בעיתון נדפס הטור בשער האחורי, ותצורתו כשל דיאלוג בין א' לב':
"ראית מכתב אחד שיצא מעורכי-הדין של הבנקים? ראית איזו הצהרה שלהם בעיתון, למשל, כמו שהם עשו למוטי זיסר? מישהו מהם לקח את דנקנר לבית-המשפט? אפילו כשבעלי האג"ח ניסו לטפל בחדלות הפירעון של אי.די.בי בהליך משפטי – הם שלחו את עורכי-הדין שלהם להתנגד", כותב שטרקמן. "פעם ראית לקוחות שלא פורעים חובות במשך שנים וקונים לילדים דירות במגדלי הפאר של תל-אביב בלי שלבנקים זה יפריע? לקוחות שמעבירים בעלות על חצי מהבית לאשה בלי שזה נתקל בהתנגדות? לקוחות שמחזיקים יחצן או שניים, עורכי-דין יקרים ומשרד במרכז תל-אביב? לקוחות שגרים בהרצליה-פיתוח בבית ששווה עשרות מיליונים?".
שטרקמן גם עוקץ את הקולגות: "ב': קראתי ב'כלכליסט' שאנשים בסביבתו של דנקנר אומרים שהוא 'עשה ויתורים גדולים מדי' ושזו עסקה רעה לדנקנר, אבל שהוא עושה זאת כי הוא רוצה לשמור על הכבוד שלו. א': זו שיטה ידועה אצל דנקנר. הוא תמיד מצטט אנשים ('בסביבתו', כאילו יש לו עדיין סביבה) שממליצים לו להיות קשוח יותר, ואז הוא יוצא בעצם הכי מתחשב והכי רך. בכלל, אולי צריך להודות לו על כך שהוא מחזיר חובות?".
"גנבים מנצלים את העובדה שאנשים עזבו את הבית", נכתב בכותרת ידיעה של ענת ג'ורג'י ב"דה-מרקר".
אקטואליה
הכותרת על שער מוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" (למנויים בלבד) מציעה ארבע "שאלות אקטואליות":
- איך כוכבת הילדים רינת גבאי ובנותיה מעבירות את הימים הארוכים של החופש הגדול, כשרוב ההופעות מבוטלות?
- האם זה חוסר טאקט להעלות תמונות מהחופשה לאינסטגרם?
- כיצד המלחמה משפיעה על השופינג?
- מי האשה שהכינה לחיילים עוגה וקיבלה 47 אלף לייקים?
פינת הטוקבק
דף הפייסבוק של "מקור ראשון", 30.7.14
ענייני תקשורת
חופש הביטוי. "קריאה לאלימות והפצת שנאה בפייסבוק: 'החוק אינו מאפשר לפטר עובדים מסיתים'", נכתב בכותרת ידיעה של הילה ויסברג וחיים ביאור ב"דה-מרקר". "המשתיקים פוגעים בצדק החברתי", נכתב בכותרת טור פרשנות של עידו באום. "חופש הביטוי מקבל מימד שונה כשהדוברים מביעים תמיכה בטרור. זו המורשת שהותיר לנו המנדט הבריטי בחקיקה. ואף על פי כן, רשויות החוק והמשפט בישראל נקטו תמיד זהירות ומתינות לפני שהעמידו לדין מישהו בעבירות עידוד טרור או אחרות", כותב באום. "ממילא יש למשפט השפעה מוגבלת. מי שחושב שח"כ חנין זועבי תושתק אם תועמד לדין, טועה. משפטה, אם יהיה, רק יעצים את זמן המסך שיינתן לעמדותיה. היכולת של המשפט להשפיע באופן על הקיצונים שבדוברים, בייחוד בעת מלחמה, קלושה למדי.
"[...] על אף החוק שמגונן על עובדים, איומים ברשתות החברתיות להחרים עסקים שלא יפטרו עובדים שהתבטאו נגד המלחמה מחוץ למסגרת העבודה – מסוכנים. הם מסוכנים לא רק לחופש הביטוי השביר, אלא גם לצדק החברתי. איומים כאלה מעצימים את כוחם של בעלי השליטה והממון. האם נרצה לחיות במדינה שבה בעלי הון התומכים בעמדה פוליטית מסוימת יעסיקו רק את מי שמחזיקים בדעה הפוליטית הזו? כיום נושבת הרוח נגד בעלי עמדות שמאלניות, אבל מי שחושב שההקצנה תדלג על המחזיקים בעמדות ימניות, טועה".
דוברת רשות השידור לינדה בר בקמפיין נגד פיטורי עובדי הרשות (צילום מסך)
רשות השידור. "אושר החוק לסגירת רשות השידור: האגרה תבוטל, יוקם גוף חדש לשידור הציבורי", כותב נתי טוקר ב"דה-מרקר".
גוגל. "ספרד אישרה 'מס גוגל': תחייב אתרים לשלם על קישורים לאתרים מקומיים", מדווחות סוכנויות הידיעות המצוטטות ב"דה-מרקר".
TGI. "שיעור החשיפה לעיתונות חזר ל-2008; הפרסום נחתך ב-37%", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר".
ריאליטי. בשל המצב הבטחוני, קשת בוחנת אם להמשיך בשידור 'האח הגדול'", נכתב בכותרת ידיעה של גילי איזיקוביץ ב"גלריה" של "הארץ". "למרות הרייטינג הגבוה, ההכנסות מפרסומות ירדו בעקבות מבצע 'צוק איתן', ובימים הקרובים יוחלט אם להוריד את התוכנית", נכתב בכותרת המשנה, המספקת הסבר אפשרי לאולפנים הפתוחים בערוצים המסחריים.