התנערות

העיתונים מתייחסים היום, כמה מהם בהבלטה יחסית, לראיון עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן ששודר אתמול בערוץ 2 ולתגובות לו במערכת הפוליטית בישראל. ב"מעריב" מדווח אלי ברדנשטיין על "מתקפה על המדיניות בירושלים" מצדו של אולמרט, בעקבות תגובתו של נתניהו לראיון. נתניהו טען כי אבו-מאזן "כבר הספיק לחזור בו". בינות לדיווח על תגובות הפוליטיקאים הישראלים נכתב גם מה אמר אבו-מאזן, ש"התבטא באופן שונה מבעבר, שהפתיע לא רק חלק מהפוליטיקאים הישראלים, אלא גם את ראשי חמאס בעזה".

בידיעה בעמוד העוקב, תחת הכותרת "הראיס השאיר אותם המומים", מרחיב רימון מרג'יה: "הפלסטינים מתקשים להבין מה גרם לנשיא שלהם לוותר בערוץ 2 על זכותו לשוב לעירו צפת ולהסכים לגבולות 67'. 'פלסטין שלנו מהנהר לים, והפליטים חייבים לחזור', אומרים ברמאללה, 'שלום עם ישראל לא היה ולא יהיה'".

"יו"ר הרשות 'ויתר' על זכות השיבה – והצליח להחזיר לסדר היום הפוליטי את הנושא הפלסטיני. נתניהו מגיב: 'אני מוכן לשבת איתו עכשיו'. אולמרט תוקף: 'נתניהו חיזק את חמאס'. וקלינטון טוענת: 'אחרי הבחירות נחזור למו"מ'", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות", הנפרש על פני רוב עמ' 14. הכותרות – "אפקט אבו-מאזן" ו"אבו-מאזן: ההצהרה והסערה" – ממסגרות את האירוע כדרמטי. דיווח ברוח דומה מגיע לכותרת הראשית של "הארץ": "אולמרט ולבני נגד התנערות נתניהו מעבאס". "ראש הממשלה על יו"ר הרשות: 'שמעתי שהוא כבר הספיק לחזור בו'. אולמרט ולבני סירבו לומר אם יחזרו לפוליטיקה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של ברק רביד. מאמר המערכת קורא להחזיר את תהליך השלום לסדר היום של הבחירות.

ב"מקור ראשון" הכותרת הראשית היא "הנשיא פרס ואבו-מאזן שוחחו על תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים", ומאמר המערכת, של אריאל כהנא, מתלונן על "אובססיית אבו-מאזן שהשתלטה על השיח התקשורתי" ומזכיר התבטאויות אחרות, הפוכות, של אבו-מאזן, בעבר. למרבה ההפתעה, כהנא אינו מעלה את ההשערה כי ההתבטאויות המפתיעות של אבו-מאזן, בין אם נאמרו באופן כן ובין אם לאו, באו כחלק משיתוף פעולה שלו עם פוליטיקאים ישראלים על רקע הבחירות המתקרבות לכנסת והמבוכה במה שנקרא "גוש השמאל".

חסידי תיאוריית קונספירציה כזו יוכלו ללקט רמזים לה דווקא מ"ידיעות" ו"הארץ", המאוחדים בחזית זו ("הארץ" בשל האובססיה שלו לתהליך השלום, "ידיעות" בשל האובססיה שלו לאולמרט וללבני). ב"הארץ" מוצא רביד לנכון להדגיש שוב ושוב כי "ההתקפות" של לבני ואולמרט "לא היו מתואמות", וב"ידיעות אחרונות" הקריקטורה היומית נוזפת בציפי לבני על התמהמהותה להכריז אם תתמודד בבחירות, ומאמר המשבח את אבו-מאזן על חזונו ואומץ לבו (בעקבות הראיון) חתום דווקא על-ידי דובי ויסגלס. כך או כך, כותרת ידיעה של אבי יששכרוף בעמ' 8 של "הארץ" היא "עבאס: לא ויתרתי על זכות השיבה". ב"ישראל היום" מפרטים בכותרת המשנה את טענת היו"ר: "דברי על זכות השיבה נערכו בצורה מגמתית".

"התמוטטות הרשות הפלסטינית, שהסימנים לה מתרבים", נכתב בכותרת המשנה לטורו הקבוע של דני רובינשטיין על הכלכלה הפלסטינית ב"כלכליסט", "תעמיס נטל כלכלי בלתי אפשרי על ישראל". "נתניהו הורה להתכונן לתקיפה באיראן, אשכנזי ודגן טירפדו. כך נחשף בתחקיר 'עובדה' שישודר הערב", נכתב בכותרת במעלה שער "מעריב". "אינך מרגיש בודד בלי מלחמה?", שאל וינסטון צ'רצ'יל את רופאו עשר שנים לאחר שהובסו מדינות הציר, "אני כן".

לאן ללכת

"הדנ"א לא תאם, המשטרה התעלמה וחף מפשע נכלא לחצי שנה", נכתב בכותרת בראש שער "הארץ". חיים לוינסון מדווח על רועה צאן פלסטיני בן 16 שישב במעצר 171 יום "על לא עוול בכפו, בעוד מבצעי מעשה האונס בו נחשד מסתובבים חופשי. זהו מקרה נוסף של חקירה רשלנית של משטרת מחוז ש"י (שומרון ויהודה), שחרף העובדה שהיו בידיה עד ראייה למעשה, דנ"א של אחד התוקפים ומכשיר טלפון סלולרי שנגנב מהקורבן ושניתן היה לאתר, העמידה לדין – באמצעות התביעה הצבאית – את האדם הלא נכון. כך, רק במשפט עצמו, הורה שופט צבאי לבצע פעולות חקירה בסיסיות שלא נעשו כלל עד אותה עת, ושהביאו בסופו של דבר למעצר האשמים באונס ושחרור החף מפשע ממעצר".

"אני לא מבין איך במדינה דמוקרטית כמו שלכם זה היחס שמקבלים פליטי מלחמה כמוני", אומר סמואל אגנט לגיא פישקין בכתבת השער של "המגזין", המוסף היומי של "מעריב". אגנט, יליד סודאן שאיבד שם את משפחתו, ברח למצרים ומשם לישראל אחרי שלא קיבל טיפול למחלת הסכרת שממנה הוא סובל. כאן "נעצר וישן על ספסל" עד שקיבל עזרה מארגון מתנדבים. "מאז שהוכרזה אצלנו מדינה, הממשלה הישראלית שלחה את רוב הדרום-סודאנים בחזרה לשם", הוא ממשיך ואומר. "אני לא יודע אם האנשים מודעים לזה, אבל רוב מי שחזר כבר לא בין החיים היום. תבינו שאנחנו לא כאן מבחירה. אין לנו לאן ללכת".

"מותם של אביקם וליאת גור בתאונה לא מרתיע את חבריהם הרוכבים, גם לא הנפילות והפציעות שכל אחד מהם עבר", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "24 שעות", המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", על גבי איור של תמרור שעליו מצויר אופנוע כבד, "ואם שואלים אותם, זו המדינה שהפכה את הרכיבה על אופנוע לרולטה. עכשיו הם מנסים להסביר למה הם בכל זאת ממשיכים לרכוב". הכותרת עצמה היא "לא עוצרים".

"אם תלך למסע אל.אס.די/ תזכור אותי/ שמעולם לא חזרתי משם", נכתב בשורה הראשונה מתוך קטע שיר של יונה וולך בפתח אותו מוסף.

ובינתיים, בארה"ב

שני העיתונים המקדישים היום את מירב תשומת הלב שלהם לנעשה דווקא בארצות-הברית הם גם אלו המעניקים באופן מסורתי את תשומת הלב הפחותה והשטחית ביותר לחדשות חוץ. היום, על כל פנים, הם משתדלים שלא לכפות את ההטיה הפוליטית שלהם על הדיווח על אודות הבחירות לנשיאות, או לפחות לא על האופן שבו הדיווח ממוסגר בכותרות הראשיות, עם המשמעות הזהה: "ראש בראש" בזו של "ישראל היום", "אמריקה חצויה" בזו של "ידיעות אחרונות". הכותרת הראשית של "מקור ראשון" סתמית עוד יותר (וגם לא מדויקת): "300 מיליון אמריקאים יכריעו מחר: אובמה או רומני".

"רגע לפני שאמריקה הולכת לבחור, הסקרים מצביעים על מירוץ צמוד מאוד. מיט רומני וברק אובמה במרדף אחרי כל קול", נכתב בכותרת המשנה של "ידיעות". "זה לא סרט מתח, אלה החיים: יום לפני ההצבעה – שוויון ברוב הסקרים", נכתב בזו של "ישראל היום" (זה לא סרט מתח, אלו הבחירות במדינה דמוקרטית, שתוצאותיהן אינן צפויות מראש, לצערם של כמה מהעיתונאים). "המומחים מגרדים בראשיהם, וכל אחד מכין לעצמו את התירוץ המושלם למקרה שיתברר כי טעה", ממשיכה כותרת המשנה. בעמודים הפנימיים ההטיה כבר ניכרת יותר, כמו גם הקרב הלא הוגן בין איכות הכתיבה של נחום ברנע, אורלי אזולאי ועדי גולד, המדווחים ל"ידיעות אחרונות" מאוהיו, וושינגטון וניו-יורק, לבין זו של בועז ביסמוט ויוני הרש, המדווחים מבוסטון ושיקגו.

גם על שער "מעריב" כותרת המפנה לסיקור הבחירות לנשיאות: "רגע לפני: יתרון קל לנשיא אובמה". "רגע לפני הבחירות", נפתחת גם כותרת המשנה לטור של אלון פנקס בעמ' 4, "כשהנשיא מסתמן כפייבוריט לניצחון, השמרנים בארה"ב צריכים להאשים את עצמם ולא את המועמד שהציבו. המפלגה הרפובליקאית הקצינה את עמדותיה ואיפשרה לנשיא חלש ופגיע להיבחר, כנראה, לכהונה שנייה". הנה מישהו שאינו מגרד בראשו.

שיעור החיסכון

"דרהי מציע לרכוש את HOT מהציבור ב-41 שקל, וממוזס ופישמן ב-51 שקל", נכתב בכותרת השער האחורי של "דה-מרקר". "פטריק דרהי רכש בעבר מנוני מוזס ואליעזר פישמן את מניותיהם בחברת התקשורת. בהסכמים מולם הוא התחייב שלא יפעל לצמצם את אחזקות הציבור אל מתחת ל-20%. המחיקה מהמסחר מהווה הפרה של ההסכם – ולכן מסתמן שמוזס ופישמן ידרשו פרמיה מהותית. ההצעה תובא להצבעה באסיפה הכללית כעסקת בעלי עניין", נכתב בכותרת המשנה המובילה לכתבה של אמיר טייג ומיכאל רוכוורגר.

הכותרת הראשית עוסקת בסיאוב התורני שהתגלה בחברת החשמל: "מנכ"ל חברת החשמל מסיט את האש אל סמנכ"ל הכספים", נכתב בה. "המנכ"ל, אלי גליקמן, הכריז כי 'אין לו זמן לחכות' לדו"ח הבדיקה בעניין הטעות שפערה בור של 1.4 מיליארד שקל בתזרים", נכתב בכותרת המשנה. "גליקמן הודיע שיהדק את הפיקוח על חטיבת הכספים – עוד לפני הדיון באחריות האישית של בכירי החברה. בענף האנרגיה תוהים: 'מדוע גליקמן פעל רק לאחר הפרסום בתקשורת, ולא עם גילוי הטעות לפני חודש וחצי?'". גם כתבת השער של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", עוסקת באותו "סיפור על רשלנות שלא תיאמן" (עמיר בן-דוד).

"ברשת שופרסל טענו שהעלאת מחירי המוצרים, שעודכנה אתמול, נובעת מדרישות הספקים. אבל בדיקת 'כלכליסט' מגלה איך רוב המחירים החדשים הללו מגלמים בתוכם גם רווח נוסף לרשת, על הגב של הצרכנים", נכתב בכותרת המשנה לכתבה הפותחת של העיתון. בטור פרשנות לכתבה אחרת, העוסקת בהעלאה צפויה של דמי הניהול בקרנות החיסכון השונות, כותב גולן פרידנפלד על "סיפורה של התקפה ארטילרית על הצרכן הישראלי מחברות ורשתות המזון, דרך חברות הסלולר ועד חברות הפיננסים".

"חברות הסלולר חזרו לשווק חבילות עם מכשירים – במחיר גבוה מהשוק", נכתב בכותרת ידיעה של אמיתי זיו ב"דה-מרקר". "מעונות היום התייקרו פי 2.5 מהמדד מ-2008", נכתב בכותרת ידיעה של חן פונדק ב"כלכליסט". "מחיר המים יעלה ב-2.2% לצרכן וב-17.5% לתעשיינים", נכתב בכותרת ידיעה של יעל דראל במוסף "עסקים" של "מעריב".

"שני שלישים מהציבור: המדיניות הכלכלית של הממשלה לא טובה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", השאובה מסקר שעברה חברת טלסקר עבור העיתון. "מצבם הכלכלי של 40% מהישראלים הורע בארבע השנים האחרונות, ומצבם של 23% השתפר", נכתב בכותרת המשנה, "43% מהנשאלים: חוששים להידרדר לעוני" (בגוף הידיעה ניתן תאריך שגוי למועד קיום הסקר, שנערך אתמול). "גל ההתייקרויות: הוצאות המשפחה גדלו ב-850 שקל", נכתב בהפניה לידיעה של יוסי גרינשטיין.

"כש-43.1% מהנשאלים בסקר 'מעריב' חוששים להפוך לעניים, הנתונים צריכים להדיר שינה מעיניהם של מקבלי ההחלטות", נכתב בכותרת המשנה לכתבתו של יובל גורן בכפולה הפותחת של "מעריב", "אבל לא מדובר על מצב חדש, הרחק מהסטטיסטיקות של משרד האוצר מתקשים אזרחים לסיים את החודש כבר הרבה זמן. זה פשוט לא מעניין אף אחד". בטור הפרשנות הנלווה כותב יהודה שרוני כי הסקר מצביע דווקא על אופטימיות (במדור הדעות הוא גם מחמיא לנוחי דנקנר. כוחו של הרגל?).

"מסקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה ש-45% מהציבור מתקשים לגמור את החודש ואינם מתמצאים בחישובי הריבית על הפקדות", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "עסקים". "החדשות הטובות", היא ממשיכה, "שיעור החיסכון הפרטי בישראל גבוה מהממוצע העולמי". בידיעה עצמה מציג יוסי גרינשטיין את תמצית נתוני הסקר ("בקיאותם של הישראלים בנושאים פיננסיים נמוכה מהממוצע העולמי"), אולם לא מלווה אותם בדברי הסבר או פרשנות, למרות הפרדוקס העולה מאופן הצגתם: הישראלים אינם מצליחים לעמוד בהוצאות השוטפות ובכל זאת מפרישים סכומים גבוהים (יחסית) לחיסכון. אולי דרהי יכול להסביר.

ב"דה-מרקר" מדווחים על הסקר ליאור דטל והילה ויסברג: "הלמ"ס: שליש מהציבור בלי חיסכון פנסיוני; ל-40% אין חיסכון בבנק", נכתב בכותרת הידיעה שלהם. "הנתונים מעידים על כך שגם נכונות לחיסכון אינה מאפשרת להתגבר על יוקר המחיה בישראל", הם קובעים. הסיבה לכך, הם מציעים, היא בורותם של הישראלים בנושאים כגון הריבית שהם משלמים, או שניתנת להם. גם ב"ממון" מדווחים על הסקר, בעמוד הראשון של המוסף. לדיווח נלווה שאלון "בחן את עצמך" בידע פיננסי.

הכותרת הראשית של "כלכליסט" עוסקת באיל ההון נוחי דנקנר: "דנקנר מוכן לוותר על הנפקה עתידית לטובת הלוואה", נכתב מעל לתצלום של דנקנר ולכותרת הראשית עצמה: "פירמידת השעבודים של נוחי דנקנר". "אי.די.בי מנהלת מגעים לקבלת הלוואה של 150–200 מיליון דולר מקרן KKR", נכתב בכותרת המשנה אחרי הלוגו "בלעדי ל'כלכליסט'". "כבטוחה לקבלת ההלוואה, אי.די.בי תשעבד לטובת הקרן האמריקאית את האופציה שיש לה לקבלת מניות במכתשים-אגן. מניות אלה משועבדות כנגד הלוואה בגובה 960 מיליון דולר שקיבלה קבוצת אי.די.בי מכימצ'יינה הסינית". אם כן, יש בישראל מי שהידע הפיננסי שלהם רחב, והם אינם דווקא חובבי חסכונות.

ענייני תקשורת

כותרות המתפרסמות היום במוסף "עסקים" של "מעריב": "צמרת מזרחי-טפחות: מאבקי שליטה ונסיונות הדחה"; "טענות החברות בישראל על עודף רגולציה הן יללות מוגזמות"; "בן-דב מתעתע בבית-המשפט ובנושים"; "מניות חיפושי הגז: בין כישלון לתקווה". אם כן, רגע לפני הסכין – ריח החופש.

"מי אמר שתמיד חייבים לשלם את האגרה?" היא כותרתה הפרובוקטיבית של כתבה של אמיתי זיו ב"דה-מרקר". "תכנים דלים, תשלום של מאות שקלים בשנה, קנסות של עשרות אחוזים ושיטות גבייה אגרסיביות – כל אלה הפכו את אגרת הטלוויזיה לאחד המסים השנואים על הישראלים. עשרות תלונות של צרכנים וקבוצה חדשה בפייסבוק ממחישות עד כמה. מדוע אנחנו נדרשים להמשיך לשלם את האגרה, מי זכאי להנחות ומתי בכל זאת לא חייבים לשלם".

"עדיין לא ניצל: היועמ"ש עשוי להתנגד להסדר החוב בערוץ 10", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "הסיבה להתנגדות: שלושה חודשים לפני הבחירות הם תקופה שבה אי-אפשר לקבל החלטה מרחיקת לכת שתעניק לערוץ רישיון ל-15 שנה. ערוץ 10: 'זו לא הצעה – אלא תוכנית סגירה'". "המועמדים המובילים לניהול חברת חדשות 10: אבי אלקלעי וזאב חספר", נכתב בכותרת ידיעה של לי-אור אברבך ב"גלובס".

"סקר בארה"ב", מדווחת רותה קופפר ב"גלריה", "ייצוג הומואים בטלוויזיה הגביר התמיכה בנישואים חד-מיניים".

"שאול אברון, מסעדן ועיתונאי, מת ביום שישי בגיל 68", כותבת דפנה ארד בכתבת השער של "גלריה". "מהלווייתו ביום ראשון, החברים ידעו שהם נוסעים למקום שמזוהה עימו ב-17 השנים האחרונות: יועזר בר יין ביפו. דמעות צער המליחו כוסות יין לבן שהורמו לזכרו. המסעדנים הוותיקים התקשו לעודד אחד את השני ודיברו על שאול, קולגה ולקוח שאין שני לו, אדם שידע לחיות ומיצה את החיים עד תום. כולם דאגו לו מאז ששמעו שהוא נפל בביתו ואושפז בבית-החולים איכילוב. הוא צץ בחלומותיהם, אכל איתם סעודות אחרונות שם ואחרי שבועיים של אשפוז הוא מת. אברון מעולם לא הקים משפחה. הוא היה גרוש פעמיים ונשאר צ’ארמר עד לימיו האחרונים. בתבנית המוכרת של דיווחים שלאחר-לכת אפשר לומר כי הוא הותיר אחריו את משפחת הקולינריה הישראלית".

לצד ההספד מתפרסמים שני קטעים קצרים פרי עטו של אברון, אחד מהם עוסק בחוויית ארוחה משותפת עם ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו: "לפני הבחירות של 1988, בימי 'חדשות' העליזים, דן בן-אמוץ ואני נפגשנו לארוחות בוקר עם טיפוסים ססגוניים במפה הפוליטית, במקומות שהם בחרו. [...] אחד מהם היה בנימין נתניהו, שרק חזר מלהיות שגריר באו"ם והיה סיפור ההצלחה בפריימריז של הליכוד. ביבי טלפן אז לדן והזמין אותו לבוא אליו להילטון, שם הוא התגורר, ולשמוע ממנו על הלך הרוחות במחנה האחר. ניצלנו את ההזדמנות לצרף אותו למועדון ארוחת הבוקר. לא זוכר כל-כך את תוכן השיחה וגם ארוחת הבוקר של הילטון לא הותירה רושם עמוק. בסוף הפגישה ביבי קם והלך. ואז ניגש אלינו המלצר עם החשבון. דן, שבעצמו בנה לו מוניטין של איש שלא מזדרז לשלוף את הארנק, היה מלא התפעלות. אני זוכר שהמסר של הכתבה שלנו היה שבן-אדם שמזמין את בן-אמוץ לארוחת בוקר במלון שלו ומשאיר לו לשלם את החשבון עוד יגיע לגדולות".