על השיח ועל השליח. עיתון "הארץ" מעורר בי זעם. בימים האחרונים של "צוק איתן" גם אני התכוונתי להתקשר למחלקת המנויים של העיתון ולהתלונן. מאז שעברנו לדירת קרקע במושב, בכל בוקר, עוד לפני השעה שש, השליח משליך את "הארץ" היישר אל חלוני, משם הוא נופל לארץ. החבטה הראשונה של העיתון בחלון מעירה אותי בבהלה. רקטה? פורץ? מנהרת מחבלים? כשאני שומע את החבטה השנייה ואיתה רשרוש שקית העיתון אני נרגע, ואז מתעצבן שוב למראה אשתי הממשיכה לישון בשלווה כאילו כלום לא קרה. אכן, קשה להתחיל את היום עם עיתון "הארץ". מחר אתקשר למחלקת המנויים או שפשוט אקפוץ מהמיטה ואתפוס שיחה מנומנמת אך קשה עם השליח.

המשיכו בדרככם השגויה. במהלך המבצע כתבתי שורה של מאמרי ביקורת חריפים נגד שידורי הטלוויזיה (מכתב גלוי לראשי חברות החדשות, כך חמאס משתמש בתקשורת, סיקור הנפגעים, 7 טעויות במשפט אחד). תתפלאו, אבל אני מקווה מאוד שערוץ 10, למשל, יתעלם מהביקורת החריפה שיש לי על שידוריו. יש חשיבות לכך שהערוץ אינו "מגויס" ומשמיע דעות אחרות גם אם הן מוטעות ומוטות בעיני. חשוב לחשוף את הדרך שבה הערוץ משפיע על דעת הקהל וחשוב לפתח אצל הצופים מודעות להטיות הנסתרות ולחוסר האיזון בשידוריהם, אבל אסור שכל הערוצים יישרו קו וילכו בתלם אחד. כך גם בנוגע לעיתון "הארץ", אמנון אברמוביץ' ואחרים. הדמוקרטיה היא מה שבין היתר מבדיל אותנו מחמאס.

התגובות המתלהמות שקיבלתי מרבים שדווקא מנסים לתמוך בי ובדברי גורמות לי לפעמים להצטער על מה שכתבתי. אני מנסה להיות ענייני ולא לשלול את עצם הזכות להשמיע קול אחר או להשתיקו, ותמיד נדהם לגלות את עוצמת הזעם המתעורר בטוקבקי התמיכה במאמרים. ערוץ 10, תקשיבו לביקורת ולכעס הציבורי, אתם טועים ומוטים. לעניות דעתי אתם גם מקשים על צה"ל לנצח ועל איתנות העורף – אבל אם אתם מאמינים בדרככם, המשיכו כך.

שקט, הכסף מדבר. מצחיקות אותי התלונות על כך שקולם של אנשי שמאל "ליברלים" – אורנה בנאי לדוגמה – מושתק. או התמיהה על פיטורי עובדים משום שהביעו שמחה על הרג חיילים או הזדהו עם האויב. אותה ליברליות מערבית שהמליכה את הכסף כערך עליון מגלה כעת כיצד השיקול הכלכלי מצמצם את גבולות השיח שלה. לא לאומניות, אלא קפיטליזם צרוף עומד מאחורי "ההשתקה". הרי היום כבר איש אינו מוכר מוצר אלא מותג, לא שירות אלא חוויה. כשכולם כל-כך דואגים לתדמית כדי להגדיל את המכירות, מה הפלא שפוקס, מנו-ספנות, המשביר ואפילו בתי-חולים אינם מוכנים שעובדיהם יביעו דעות קיצוניות שיפגעו בלקוחות. גם עמוס שוקן יוצא לשיח מיוחד עם גולשי אתר "הארץ" להסברת עמדות של העיתון כמעין מענה לביטולי מינויים. גם מי שמתלונן משמאל על תקשורת מגויסת צריך לדעת שזו לא רק הפטריוטיות, אלא גם הפרסומות. לא רוצים לעצבן את הקונסנזוס פשוט כי שם נמצא הרייטינג.

דווחו, הכסף שותק. השיקול הכלכלי הוא גם זה שכנראה גורם לזכייניות הטלוויזיה שלא לעשות את מה שלדעתי הן חייבות לציבור בעת מלחמה. הרי למען השגרה ולשם השפיות חייבים עוד שידורים מלבד חדשות אינסופיות. במיוחד כאשר בשם השליחות ו"האובייקטיביות העיתונאית" חברות החדשות מסרבות להכיר באחריותן על המורל ואיתנות העורף וטוענות כי הן "רק השליח שמדווח". דווקא בשל כך על הזכייניות להתגייס לחיזוק החוסן הלאומי והמורל (ראה מסקנות הדו"ח שחיברתי על התקשורת במלחמת לבנון).

ראש הממשלה נתניהו באולפן "ארץ נהדרת", 11.4.14 (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

אבל נפח הפרסומות ירד דרמטית בשל המלחמה, ולכן כרגע לא שווה לערוצים להפיק תוכניות אחרות ויקרות ולבזבז את כוכבי הערוץ או להורידם דרומה. אם אין הכנסות מפרסומות, אין תוכניות שיוציאו אותנו מלופ הגל-הפתוח. לכן הזכייניות מסירות מעצמן את האחריות (הן גם הוציאו את עובדיהם לחופשה כפויה בשל ההפסדים ובהעדר תוכניות) ומוסרות כמעט את כל לוח השידורים לחדשות. בראיונות של מנהלי הזכייניות זה מוצג כהקרבה בשל המצב, אבל למעשה זה פשוט הפתרון הכי קל וזול עבורם: דווחו – לנו אין כסף.

לשם ההמחשה אפשר להציג זאת כך: כרגע החדשות האינסופיות הן מעין ריאליטי, ואילו "ארץ נהדרת" מיוחדת למלחמה היא סוגה עילית יקרה מדי. ואחרי הפקרת המסך, הזכייניות עוד דורשות הקלות מהרשות השנייה בגלל ההפסדים. במקום הקלות הרגולטור צריך דווקא להחמיר את המחויבות (שכרגע כלל אינה קיימת) של הזכייניות בעת מלחמה – להגביל את שעות הריאליטי של החדשות בגל-פתוח ולחייבן להפיק ולשדר תכנים נוספים שמותאמים ורלבנטיים למצב. גם כאן הכסף מדבר ומשתיק.

מכים את השליח? בישראל מרבים לדווח בביקורתיות על התקשורת הבינלאומית והשפעתה על המבצע. ומה עם השפעת התקשורת הישראלית על איתנות העורף ומורל החיילים? זו מלחמה שבה הזירה התקשורתית מכריעה, וגם חמאס פועל בזירה הזו ומצליח להשתמש גם בשידורי החדשות שלנו כדי לזרוע פחד וטרור בעורף. אז, לא. התקשורת הישראלית אינה רק שליח שמוסר מידע, אלא שחקן מרכזי ומשפיע. אל תיתממו. וכיוון שהכסף הוא משפיע משמעותי על השיח, לא נותרה לי ברירה אלא לכתוב לך, עמוס: דבר עם השליח שלך, אחרת גם אני מבטל את המנוי ל"הארץ".

קווה שפרן עומד בראש חברת Media Training, לשעבר מפקד בית-הספר הצבאי לתקשורת וכתב מדיני בגלי-צה"ל