סט הנחות ועמדות
מבחינה תקשורתית, החידוש העיקרי בעיתוני היום ה-20 למבצע "צוק איתן" מצוי בכתבות שהכינו עיתונאים מוטמעים, נציגי המערכות השונות. אלה הצטרפו ביום שישי האחרון ליחידות צה"ל השונות וקיבלו אישור לעבור את הגבול אל תוך רצועת עזה. ב"ישראל היום", "הארץ" ו"מעריב" שלחו את הכתבים הצבאיים למשימה, ב"ידיעות אחרונות" העדיפו לשלוח את הפרשן הבכיר נחום ברנע, בעל ניסיון בדיווחים דומים (ברנע מזכיר ברשימתו כי דיווח בשנים האחרונות גם מאזור הקרבות בדרום לבנון). כל העיתונים מבליטים את החידוש בשעריהם, אבל רק בשער "ישראל היום" ניתן לראות את נציגת העיתון, הכתבת הצבאית לילך שובל, עושה ביסמוט.
כתבת "ישראל היום" לילך שובל עושה ביסמוט על שער העיתון, 27.7.14
הביקור הראשון של כתבים ישראלים ברצועת עזה מאז תחילת הלחימה מפגיש את נציגי התקשורת עם חיילים ישראלים בלבד, כפי שניתן לצפות מדיווח של עיתונאים המוטמעים ביחידות צבאיות. ברנע מציין שראה גם תרנגולות משוטטות בין ההריסות. הראל מדווח שהחיילים משתדלים להשקות את חיות המשק העזתיות שנותרו מאחור. פלסטינים לא ראו פנים אל פנים, אם כי כמה מהם נקלעו לתקריות אש. למעשה העיתונאים הישראלים שנכנסו לעזה מסקרים את הכוחות הישראליים הלוחמים בעזה, לא את המלחמה ברצועת עזה. יש לכך סיבות טובות מאוד, אולם המצב הזה גורר גם מגבלות עיתונאיות ברורות.
"ביקור ראשון של כמה שעות אצל הכוחות בצפון הרצועה מסייע להבהיר כמה דברים, הרחק מאווירת המלחמה כפי שהיא משתקפת בעורף מבעד לפילטר של שידורי הטלוויזיה והכתבות בעיתונים", כותב עמוס הראל ב"הארץ". "מובן שכל איש תקשורת יוצא לרצועה עם סט הנחות ועמדות משלו – ורבים מאיתנו מחפשים אצל החיילים חיזוק להנחות שגיבשנו מראש בזמן המבצע. ובכל זאת, בטנק המרכבה סימן 4 של סגן מפקד חטיבה 401, סא"ל איתי, לא מצאתי התלהמות ולא נאומים דרמטיים מהזן הנפוץ כעת באולפנים, רק גישה עניינית ורצינית של חיילים השלמים לחלוטין עם המשימה שהוטלה עליהם ומנסים לבצעה עד תומה במינימום הנפגעים האפשרי, גם מבין האזרחים הפלסטינים".
חיילי צה"ל ברצועת עזה, 21.7.14 (צילום: דובר צה"ל)
בהתאם לתיאור שלעיל, הכותרת לדיווח מאת הראל היא "בטנק בעזה אין פתוס". כתבת "ישראל היום" לילך שובל, לעומת זאת, הצטיידה בסט הנחות ועמדות אחר. "אנחנו מנצחים" הוא הציטוט שמשמש כותרת לדיווח שלה מחירבת אחזעה שבדרום רצועת עזה (לא להתבלבל עם חרבת חזעה). הדיווח של שובל רווי פתוס ונאומים דרמטיים, מהזן שנפוץ באולפנים. "אנחנו שמחים שהמהלך הקרקעי מצמצם את הירי. גדודי חמאס שהיו במרחבים האלה התפרקו, הם שבורים", אומר לה, לדוגמה, סא"ל אבינועם, מפקד כוח של הצנחנים.
את הכתבה של שובל מלווים כמה תצלומים של חיילים בשטח, ואחד שבו נראה ההרס שנותר במקום. כיתוב תצלום ההרס הוא ציטוט המצדיק את ההרס: "אין פה בית שאין בו רוע". עיון בכתבה מספק את הציטוט המלא, מפי מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ עופר וינטר: "אין פה בית שאין בו רוע. האוכלוסייה פה קיללה את חמאס, למרות שאין פה משפחה שאין בה מישהו בחמאס או בג'יהאד-האסלאמי. זה רוע טבוע. כל בית הוא בית של פעיל". כותרות הביניים בכתבה: "לזה המחבלים לא ציפו", "חמאס מפורק לגמרי" (ציטוט), ו"אל תעצרו אותנו עכשיו" (ציטוט). גם בכותרת המשנה לכתבה יש ציטוט מפי אל"מ וינטר: "נעבור פה קן צרעות אחד אחרי השני ונטהר אותם, רק תנו לנו זמן".
בעוד שעיקר הכתבה של שובל מורכב מציטוטים מעודדים של חיילים ומפקדים, הראל מקדיש מקום גם לפרשנות, גם להבחנות. סגנון דומה ניכר בכתיבתו של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". ברנע התלווה לחטיבת צנחנים שפועלת באזור חאן-יונס. "הכל הרוס עכשיו", הוא כותב. "ספק אם נותר בית אחד שלם. מה שלא עשה חיל האוויר עשתה הארטילריה, מה שלא עשתה הארטילריה עשו חילופי האש שהיו כאן ביום רביעי, ומה שלא עשו חילופי האש עשו הבאגרים [כלי-רכב המשמשים לחפירה]. חלק מהבתים הפכו לתלי חורבות, ערימות אפורות של פסולת בניין, שחלקי לבוש מכתימים אותן בצבע. מאחרים נותר רק שלד".
"איך אתה מסתגל למנהרה שחופר מולך אויב אכזר?", שואל את ברנע מפקד חטיבת הצנחנים, אל"מ אליעזר טולדנו. ברנע משיב בשאלה: האם ישנו אויב שאינו אכזר? "אני לא אכזר", קובע טולדנו.
הדיווח של ברנע חריג לעומת דיווחי-יתר הכתבים שהוטמעו ביחידות צבאיות והוכנסו לרצועת עזה. אחרי תיאור מראה העיניים של ברנע, הוא מקדיש כמה מלים לתיאור מראה העיניים של פלסטיני, רזי אבו-דיאב, השוהה בימים אלה במחנה הפליטים מוגאזי שבמרכז רצועת עזה, קילומטרים אחדים מהאזור שבו ביקר ברנע עם חיילי צה"ל. "הבית של אחותי הופצץ", אמר אבו-דיאב לברנע. "על יד הבית היה פתח של מנהרה שהובילה לישראל. זאת היתה אחת המנהרות שאנשי חמאס חדרו מהן בדרך לאחד הקיבוצים. בחדירה הזאת היו הרוגים, גם חיילים ישראלים, גם חמאס. לאחותי לא היה שום קשר למנהרה, היא ומשפחתה ברחו בזמן, אבל הבית שלה נהרס".
כתב "מעריב" אבירם זינו התלווה לחטיבה 7 של השריון אל "שכונה במרכז הרצועה". במהלך הביקור של זינו בעזה נתקל הכוח באש, וחיילים ישראלים נפגעו. אחד מהם, סמ"ר גיא לוי, מת בתוך זמן קצר מפצעיו.
הדיווח של זינו על מהות התקרית שבה נהרג לוי קצר ודל, כנראה מטעמי צנזורה: "בום. קול פיצוץ אדיר נשמע. ואז עוד אחד. ואז קריאה גדולה לעבר הכוחות: 'גשם סגול', ירי פצצות מרגמה (פצמ"רים), בשפה הצבאית. 20 מטר מאיתנו נופל פצמ"ר, והרסיסים עפים לכל עבר. יש נפגעים מההתקפה הזו [...] אחד הפצועים מוגדר אנוש. לא חולף זמן רב ומותו נקבע".
בערוץ 10 דווח ביום שישי האחרון כי צה"ל סיכל נסיון חטיפה של חייל. לפי הבלוגר ריצ'רד סילברסטיין, סמ"ר לוי היה החייל שאנשי חמאס ניסו לחטוף. מנגד, עמוס הראל מזכיר ב"הארץ" את הניסיון לחטוף חייל שלשום וטוען כי האירוע התרחש בח'זעאה, המקום שבו סיירה כתבת "ישראל היום" לילך שובל, ממזרח לחאן-יונס, ולא ב"שכונה במרכז הרצועה" שבה סייר כתב "מעריב" ובה מצא סמ"ר לוי את מותו.
מכל מקום, אם זינו אכן היה בשטח, צמוד למפקד החטיבה אל"מ נדב לוטן, במהלך נסיון חטיפה, הרי שברשותו מידע מעניין ביותר. יש לקוות כי בחלוף הזמן, עם היתר מצד הצנזורה הצבאית, השולטת במידע שמפרסמים כלי התקשורת הישראליים, יורשה לזינו לשתף את הציבור הישראלי במה שראה ושמע באותן דקות גורליות.
ערימות אפורות של פסולת בניין
התצלום המרכזי בשער "ישראל היום" הוא הביסמוט של שובל. התצלום המרכזי בשער "מעריב" הוא של חיילי חטיבה 7 של השריון, שאותם ליווה זינו. התצלום המרכזי בשערי "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" הוא של חורבות שכונת שג'עיה שבמזרח העיר עזה. את ההרס בשג'עיה ניתן היה לתעד אתמול בשל הפסקת האש הזמנית. ב"הארץ" נותנים לתצלום לעמוד כפי שהוא, במרכז החלק העליון של השער. ב"ידיעות אחרונות" מכסים חלק ניכר מהתצלום בכותרות, ובהן הכותרת הראשית ("הרמטכ"ל: המחיר כואב, ההישג ענק").
עמירה הס מדווחת בראש עמ' 6 של "הארץ" כי את ההרס בעזה מלווים "ריחות של אשפה נרקבת, ביוב, גוויות בעלי-חיים וגם גופות של בני-אדם". תושבת עזה אמרה לה: "ראיתי כבר בתים הרוסים בחיי, בדרך כלל אפשר להגיד איפה היו הבתים, איפה היו הקירות. עכשיו זה שונה. אי-אפשר לדעת איפה בניין נמצא לפני ההפצצה, אי-אפשר לדעת כמה בניינים היו לפני ההפצצה. כמה בניינים עומדים על תלם, אחרים לגמרי התאדו".
לפי דיווחה של הס, "במשך השבועיים האחרונים צה"ל לא איפשר לצוותי הצלה פלסטיניים להגיע לכל מקום שבו היה חשש שאנשים עוד קבורים בחיים מתחת להריסות או שוכבים פצועים באזורים הסמוכים לפעילות רגלית של צה"ל. שבעה אנשי צוותים רפואיים נורו למוות בידי צה"ל בעת שניסו לגשת לפצועים בשבועיים האחרונים. שניים מהם נהרגו ביום שישי בבית-חאנון ובמזרח חאן-יונס. במספר לא ידוע אחר של מקרים הירי לעבר צוותי החילוץ הרתיע אותם מלהתקדם. [...] אין לדעת כמה אנשים עדיין קבורים מתחת להריסות – פצועים או מתים".
בניין שנהרס בתקיפה אווירת באזור ג'באליה, 24.7.14 (צילום: עמאד נאסר)
הס מדווחת על כמה תקריות שבהן מתו אזרחים עזתים מאש צה"ל. בין היתר היא מזכירה תינוק בן שנה שהיה מאושפז ביחידה לטיפול נמרץ של בית-חולים לילדים בעזה, ומת מירי צה"ל על בית-החולים. 30 מאושפזים אחרים נפצעו. עיתונאית "הארץ" נסמכת על נתונים של המרכז הפלסטיני לזכויות האדם, וכותבת כי "מבין 928 ההרוגים שהיו ידועים בשמותיהם עד עשר בבוקר אתמול, טרם חילוץ הגופות, 764 הם אזרחים, בהם 215 ילדים ו-118 נשים".
ב"ידיעות אחרונות" מדווחים על ההרס בשג'עיה בראש עמ' 19, תחת הכותרת "הדאחיה של עזה". אליאור לוי מדווח על 1,035 הרוגים בעזה עד כה, בלי לציין כמה מהם נשים או ילדים. להבדיל מהס, אין בדיווחו תיאורים של אזרחים שמתו מתקיפות צה"ל. "נראה כי בצה"ל רצו שהתושבים יחזו לראשונה בממדי ההרס כדי שיתחילו להפעיל לחץ על הנהגת חמאס לקבל את תנאי היוזמה המצרית להפסקת אש ויתמכו בה בעצמם", מדווח לוי.
תמונה דומה עולה מהדיווח ב"ישראל היום", אף כי הוא מתפרסם בעמ' 7 של העיתון, שאליו ייחשפו בוודאי הרבה יותר קוראים מלעמ' 19 של העיתון המתחרה. תחת הכותרת "אלף הרוגים ברצועה: 'סג'עיה הפכה לדאחיה'" מתפרסם דיווח קצר מאת דניאל סיריוטי ולילך שובל. אין פירוט בנוגע לזהותם של 1,000 ההרוגים.
ב"מעריב" מתפרסם דיווח קצר עוד יותר, מאת יאסר עוקבי, תחת הכותרת "רף ההרוגים הפלסטינים חצה את קו ה-1,000". עוקבי מזכיר בין היתר כי לפני ההפוגה נהרגו 18 בני משפחה אחת בדרום הרצועה מהפגזות טנקים של צה"ל.
מורל
"יש לנו עסק עם פראי אדם שטופי מוח שמטריפים את עצמם ואת סביבתם באקסטזת הרג ומוות", כותב בן כספית בטור פרשנות המתפרסם בכפולה הפותחת של "מעריב".
"משהחלה מלחמת 'צוק איתן', רבים שחוו את ימי ההמתנה שלפני מלחמת ששת-הימים חשים גם כעת את הרוח הגדולה של אמונה ותקווה, ממש כמו אז. אין לי ספק שגם המערכה הזו תסתיים בהכרעה שיהיה בה ניצחון מובהק", כותב חיים שיין ב"ישראל היום".
הפגנת תמיכה בחיילי צה"ל, כיכר רבין בתל-אביב–יפו, 26.7.14 (צילום: תומר נויברג)
"משהו במעגליות המחזורית של מעשי האלימות והנקם והנקם-שכנגד חושף לעיני רבים, שסירבו עד עתה להכיר בכך, את תמונת עצמנו בתוך 'המצב'", כותב דויד גרוסמן בטור המתפרסם על פני כל הכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות", עם הפניה בולטת מהשער.
"המלחמה הזאת חייבת לעבור מן השטח אל שולחן הדיונים", נכתב במאמר המערכת של "הארץ".
מצב הכוחות
"הצבא מביא בחשבון שעיקר כוחו של חמאס עדיין כשיר ללחימה, והוא מוטמע בתוך השטח האורבני. כך שכל מה שראינו עד עכשיו הוא רק הקדימון למלחמה הכוללת", כותב אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות".
"בצה"ל מעריכים כי יותר מ-300 חמושים פלסטינים נהרגו בקרבות ובידי חמאס נותרו כ-40% מהרקטות שהיו ברשותו בתחילת המבצע", כותב עמוס הראל ב"הארץ".
"מפקדי החטיבות הלוחמות, שנפגשו אתמול עם הרמטכ"ל בדרום, העריכו כי בלחימה נהרגו עד כה יותר מ-700 חמושים, ובהם עשרות שנלכדו במנהרות שפוצצו. נסיון העבר מלמד כי לכוחות יש נטייה לדיווחי-יתר, וכי המספר המדויק נמוך יותר – כ-500 חמושים שנהרגו", כותב יואב לימור ב"ישראל היום", אך לא מצמיד מקור לקביעה. "סביר שהיקף הנפגעים לא פגע במרכז הכובד של חמאס, שסובל ממצוקה בתחומים אחרים; דיווחים שונים מצביעים על מצוקה בהיקף הרקטות שנותרו ברשותו".
ובינתיים, בעורף
חיים איסרוביץ מדווח ב"מעריב" כי צעיר יהודי הותקף בביתו בפריז, לאחר ששמו הופיע ברשימה שפירסם ארגון פרו-פלסטיני. כ-15 איש תקפו את הצעיר במוטות ברזל תוך שהם אומרים לו כי מטרתם "לפרק יהודים". התוקפים נמלטו רק כשאחד השכנים הגיע למקום.
ניר חסון מדווח ב"הארץ" כי כתריסר איש תקפו ביום שישי בערב שני צעירים פלסטינים בירושלים עם מוט ברזל, מחבט בייסבול וקרשים. השניים הוכו עד שאיבדו את הכרתם ובהמשך פונו לבית-החולים במצב קשה. לידיעה ב"הארץ" לא נלווה תצלום. לידיעה באתר "הארץ" נלווה תצלום של אחד הצעירים מאושפז.
העורכים שלי רחמו עליכם. זו התמונה הכי עדינה. http://t.co/2ZJN7o54Nf pic.twitter.com/KDqaahRwOQ
— nir hasson (@nirhasson) July 26, 2014
חופש הביטוי
"רופאים בריטים תוקפים את 'שתיקת' האקדמיה בארץ", מדווחת דיאנה בחור-ניר ב"כלכליסט". לפי דיווחה, 24 רופאים חתמו על מאמר דעה שהתפרסם בכתב-העת "לנסט", ובו הם טוענים כי "95% מאנשי האקדמיה בישראל שותפים לטבח ולהרס בעזה מכיוון שסירבו לחתום על פנייה בעצומה המופנית לממשלתם בקריאה לעצור את הפעולה הצבאית נגד עזה".
ליאור דטל מדווח ב"דה-מרקר" כי אוניברסיטת תל-אביב הנחתה את הסטודנטים וחברי הסגל להימנע מהתבטאויות "פוגעניות וקיצוניות" ברשתות החברתיות. "האוניברסיטה מוקיעה ומגנה בכל תוקף התבטאויות פוגעניות וקיצוניות שמופצות בימים אלה ברשתות החברתיות שמקומן לא יכירן בשיח הציבורי. האוניברסיטה תפעל על-פי תקנוני המשמעת החלים על סטודנטים ועובדים בכל מקרה של הפרה", נכתב במסר שהועבר מטעם הנהלת האוניברסיטה. לפי דטל, באוניברסיטה הסבירו כי מטרת המכתב היא למנוע רק התבטאויות "שנאה חמורות" מהשמאל ומהימין הקיצוניים.
"אני עם לוי לא שוהה באולפן אחד", כותב נדב העצני במדור הדעות של "מעריב", בכוונו לעיתונאי "הארץ" גדעון לוי. העצני מסביר: "כיוון שמי שמזדהה עם האויב, כמו לוי, הופך את עצמו לחלק מהאויב ועם האויב לא מתווכחים באולפן – באויב נלחמים [...] אלימות היא לא הדרך, אבל הוקעה והקאה מתוכנו, כן [...] גם לגבי לוי וגם לגבי שורה של פוליטיקאים, אמנים, אקדמאים ועיתונאים שחיים בתוכנו, אבל מזדהים באופן קבוע עם האויב. אנשים שמוציאים את דיבתנו ומרעילים את החיים הציבוריים שלנו בשיטתיות. הגיע הזמן לחדול מלהזמין אותם לאולפנים, לא לקנות מהם, לא להעסיק אותם, לא לומר להם שלום. בדיוק כפי שמתייחסים לסוכני האויב".
בשולי החדשות
גולן חזני מדווח ב"כלכליסט" כי נוחי דנקנר ייאלץ להעביר לבנקים 60% מכל הכנסה עתידית שלו עד סוף ימי חייו, או עד שישלים את החזר החובות, העומד על כ-320 מיליון שקל.
נמרוד בוסו מדווח ב"דה-מרקר" כי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין פנה לשר האוצר יאיר לפיד וביקש ממנו לא לאשר את הכשרת המתקן הסולארי שהקים גלעד שרון בחוות השקמים.
ענייני תקשורת
טלי חרותי-סובר מדווחת בשער "דה-מרקר" כי הושגה הסכמה בין משרד האוצר להסתדרות על נוסח חוק השידור הציבורי החדש, ועל כן הוא צפוי לעלות לקריאה שנייה ושלישית בכנסת כבר השבוע. לפי ההסכם, יבוטל סעיף בהצעת החוק שקבע כי סך התקציב המוקדש למשכורות לא יעלה בתאגיד השידור הציבורי על 35%.