ביום שלישי צייץ דובר צה"ל בטוויטר על מותו של החייל סמל אורון שאול, וזמן קצר אחר-כך מחק את הציוץ. פניתי לדובר צה"ל באימייל וביקשתי לקבל תגובה על הפרסום שנמחק. בדובר צה"ל ביקשו לדבר איתי בטלפון. מאחר שהייתי בישיבה בכנסת, כתבתי שאני לא יכול לדבר ושאני מבקש שישלחו לי תגובה בכתב. בדובר צה"ל התעקשו לדבר. הסברתי שוב שאני לא יודע מתי אתפנה, ושאני מבקש לקבל תגובה בכתב בלי לקיים שיחת טלפון. בדובר צה"ל סירבו.

ההתכתבות עברה מהאימייל לסמס, ובדובר צה"ל השתכנעו לשלוח תשובה, אבל הבהירו שלא מדובר בתגובה רשמית. זו שיטה קלוקלת, שנהוגה בין השאר גם במשרד היח"צ של רני רהב – "תדרוך" אוף-רקורד שבו מסבירים לכתב מה באמת קרה (לגרסת החברה), בתקווה שההסבר יוריד אותו מהסיפור, או למצער שיסכים לפרסם דברים מתוכו בלי לייחסם לדובר, כלומר אפשרות לדובר לשתול מידע בכתבה בלי לקחת עליו אחריות.

בהקשר הזה כתב כתב חדשות ערוץ 2 עמית סגל בחשבון הטוויטר שלו מידע מעניין: "גורם ישראלי בכיר מסר למעצבי דעת קהל ברשת: אין ספק שהחייל הרוג. אנו לא יכולים להגיד רשמית בגלל הפרוטוקול אבל אתם יכולים, ימנע הישג כוזב לחמאס". המידע הזה עשוי להאיר את "טעות האנוש" באור אחר: צה"ל נוהג להעביר לתקשורת "מידע בשם הכתב", שהעיתונאים רשאים לפרסם רק אם לא ייחסו אותו לצה"ל. ייתכן שגם הפרסום והמחיקה נועדו לגרום לתקשורת לדווח על ה"טעות" של דובר צה"ל בטוויטר, ובכך להעביר לציבור את המסר שבצה"ל יודעים שהחייל נהרג, אבל מנועים מלומר זאת רשמית. רק היום הודיע צה"ל למשפחה כי בנם יוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע.

גם יממה אחרי פנייתי המקורית לדובר צה"ל, ואחרי שהבהרתי שאני זקוק לתגובה רשמית, תגובה כזאת לא נשלחה, תוצאה שנציגת דובר צה"ל האשימה אותי בה. בשורה התחתונה: ביקשתי לקבל תגובה על סיפור שקשור לצה"ל. דובר צה"ל סירב למסור אותה. כך מתנהלת יחידת הדוברות של הצבא, לידיעת מי שאכפת לו מהדרך שבה צה"ל נתפס בתקשורת.