בתוכנית הבוקר של רשת בימי "צוק איתן" הופיע שרון גל וטען בלהט כי על התקשורת לזכור את זהותה ואת השתייכותה הלאומית, לגלות אחריות, להשתיק קולות של ביקורת ולהעלים את התמונות על המתרחש בצד השני. ובוודאי לא לגלות אמפתיה. גל עצמו קיבל אמפתיה גדולה לפחות מאחד ממארחיו, אברי גלעד, וזאת על אף שאותו גל, בלי להניד עפעף, דרש מהתקשורת לומר חלק מהאמת, ובמלים אחרות – לשקר ביודעין.

ברגע שמסתירים חלק מאמת, יש מקום לתמיהות ולספקות באשר למניעי הסתרתה

וא-פרופו אמת חלקית, גם הכיתוב שהופיע תחת שמו של גל – "שרון גל, עיתונאי" – לא היה האמת כולה. משום מה בתוכנית הבוקר ראו לנכון להשמיט את העיסוק הנוסף והגלוי לחלוטין של גל – יזם נדל"ן. ייתכן שזו היתה בחירה מנומקת. הרי גל בא לדבר על נושא אידיאולוגי, למי אכפת שיש לו גם אינטרסים כלכליים בעולם הנדל"ן?

אלא שברגע שמסתירים חלק מאמת, יש מקום לתמיהות ולספקות באשר למניעי הסתרתה. ובוודאי יש מקום לתמוה אם אדם שמקבל במה תקשורתית כעיתונאי ומשמיע דרישה להסתיר או לעוות אמת ראוי להגדרה כעיתונאי. דווקא עבור יזם נדל"ן היכולת לשחק קצת או הרבה עם האמת אינה פסולה. ההפך. זה חלק מהעיסוק ("כן, בטח, אנחנו בונים דירות ממש קלאסה, וכל הדיירים פה אנשים גם עם סטייל וגם עם השכלה. ד"ר אהובה אלפרון כבר התעניינה פה בדירה").

שרון גל אינו העיתונאי הראשון שחי בשלום עם האוקסימורון של פרסונה עיתונאית (יעד עליון: אמת) ועסקית (יעד עליון: מִקסום רווח). הוא מצטרף לשורה ארוכה של אנשי תקשורת מכובדים שניסו להכשיר את השרץ בנימוקים שונים שאותם, מן הסתם, אמרו לעצמם כשעמדו מול המראה בחדר האמבטיה בביתם: יאיר לפיד אמר לעצמו שהוא לא עיתונאי כלכלי, אז זה בסדר לפרסם בנק; אברי גלעד אמר לעצמו שהוא לא עיתונאי בכלל, אלא רק מורה דרך רוחני לחיים צנועים, אז זה בסדר לפרסם רשת סופרמרקטים; וחיים הכט... מי יודע? לא בטוח שחיים הכט עומד מול מראה כלשהי.

יש דוגמאות נוספות, שלא לדבר על הקבוצה הגדולה יותר של עיתונאים שחוצים בקלילות את הקווים מעיתונאות לדוברות, ומחליפים את החתירה לאמת בחתירה לאמת של אדונם (יש להניח שאבי בניהו ישיג את כולם בהליכה). כל אותם אנשים ממשיכים כמובן לטעון לשמירה על עצמאות מחשבתית ואמת פנימית. שילכו להתווכח עם פרופ' דן אריאלי, שבספרו "האמת על באמת" העיד: "גיליתי שהתרגלתי מהר מאוד לנקודת המבט של האנשים ששילמו לי. כל החוויה גרמה לי לפקפק ביכולת של אנשים לשמור על אובייקטיביות כשמשלמים להם כסף כדי להביע את דעתם".

שרון גל העלה את הרף. הוא אינו נזקק לתירוץ. הוא לא רואה את הסתירה, וזה אכן מצליח לו. באולפן המארח ישאלו אותו מראש איזה כובע הוא רוצה לחבוש היום. למי ששמע את גל באותו בוקר לא היה יכול להיות ספק בכנותו. דבריו יצאו מנהמת לבו, ונראה כי איש לא שילם לו כדי לשאת נאום חוצב להבות נגד תקשורת אובייקטיבית העושה מלאכתה נאמנה. יחד עם זאת, אין גם ספק שהעמדה שביטא תהיה נוחה ליזם נדל"ן צמא לקוחות. בישראל של היום ישווק גל את הפרויקטים שלו הרבה יותר בקלות עם דעות שכאלה. מגדעון לוי לא יקנו חוט דנטלי.

ישראל מתגאה בהיותה וילה בג'ונגל. כאשר יזם הנדל"ן שבונה לך וילה הוא גם עיתונאי, אפשר לצפות שהצמחייה הירוקה והמרגיעה שהוא שתל לך בפאטיו הפנימי המהמם תסתעף, תתפשט, תעמיק שורשים, עד שיום אחד תגלה שהג'ונגל כבר מזמן השתלט לך על הבית.