מסיבות הומניטריות

"ביטול תקיפות חיל האוויר גורם לפגיעה בחיילים", מצוטט הבוקר בשער "מעריב" דיווח שנמסר אתמול בחדשות ערוץ 2. בפנים העיתון מדווח כי "טייסים בחיל האוויר הביעו כעס על כך שמסיבות הומניטריות הם נאלצים לבטל שיעור גבוה מהתקיפות נגד יעדי טרור ברצועת עזה, מה שמסכן את לוחמי צה"ל". לפי הדיווח המצוטט ב"מעריב", לטענת הטייסים, "כובלים את ידיהם".

עוד בשער "מעריב", תמצית מטורו של בן כספית, שכותב בטור המלא כך: "אתה שומע על טייסי חיל האוויר שמתמרמרים שהאילוצים המשפטיים מאלצים אותם פעמים רבות לוותר על סיוע מהאוויר ללוחמים על הקרקע, כדי לא לפגוע בחפים מפשע. אתה יודע שהיועצים המשפטיים של הפרקליטות הצבאית בקושי מאשרים יעדים עכשיו, כי מישהו שם (כנראה הפצ"ר) לא רוצה לקבל אחריות. ואחרי כל זה, אנחנו חוטפים בכל העולם על הברוטליות שלנו, על האכזריות, על ההרג חסר הפרופורציות של חפים מפשע. ואחרי כל זה, אתה אומר לעצמך, קיבינימט, שיקימו אלף ועדות גולדסטון, שישללו מכולנו את האפשרות לטוס לחופשה בחו"ל, שיקפצו לנו, כל זה ביחד לא שווה חיים של לוחם אחד של צה"ל. אחד. [...] למה שלא יקום, נניח, ראש הממשלה, ויצהיר שעד הודעה חדשה, בכל פעם שנשקפת סכנה לחיילים בשטח מכיוון בית או מוסד כלשהו או מבנה אחר בעזה, הוא פשוט יופל על הקרקע?".

למה לא? זו שאלה שאפשר לצפות לה מטוקבקיסט מתלהם, שדמו רתח ושיבש את שיקול דעתו, לא מפרשן בכיר ומנוסה ככספית. ובכל זאת, דווקא הפרשן הבכיר הוא ששואל, ועורכי "מעריב" מפנים למאמר מעמוד השער של העיתון. למה לא להפיל כל בניין עזתי שנשקפת ממנו סכנה לחיילים? הנה תשובה אפשרית: מפני שההשלכות אינן רק ביטול האפשרות של אזרחי ישראל לטוס לחופשה בחו"ל, אלא גם הגדלת הסיכוי להעמדתם לדין של ראש הממשלה, הרמטכ"ל ועוד שלל בכירים בממשלה ובצבא בבית-הדין הבינלאומי בהאג בגין פשעי מלחמה. נראה שהם מעדיפים להימנע מכך. ניתן לחשוב גם על תשובות נוספות.

בית-החולים נאסר בעזה לאחר הפצצה באזור חאן-יונס, 23.7.14 (צילום: עבד אחים ח'טיב)

טובה צימוקי מדווחת הבוקר ב"ידיעות אחרונות" כי המבצע מתנהל מתחילתו עם ייעוץ משפטי צמוד. היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, המשנה רז נזרי והפרקליט הצבאי הראשי אלוף דני עפרוני משתתפים בכל דיוני הקבינט, היא מדווחת. "תפקידם הוא להתריע בפני השרים על החלטות שעלולות לחשוף את ישראל לתביעות על פשעי מלחמה". לפי צימוקי, "בצה"ל מלווים היועצים המשפטיים החלטות מבצעיות שנמצאות 'בתחום האפור'", וזאת כדי לוודא שנעשים המאמצים הראויים להימנע מפגיעה בחפים מפשע. "לדברי מקור משפטי בכיר", נכתב בידיעה, "ההתנהלות הזאת מבוססת על ניסיון קודם, שמלמד שההסתייעות בייעוץ המשפטי הובילה בעבר לכך שרוב התלונות שהוגשו נגד ישראל באירופה נדחו כבר בשלבים מקדמיים".

לא כל המתבטאים בתקשורת הישראלית מוכנים לקבל על עצמם את הדין הבינלאומי, כפי שמפרשים אותו בצה"ל ובממשלה. עורך "בשבע", עמנואל שילה, לדוגמה, ממליץ להפיל את שלטון חמאס ולנקות את רצועת עזה מאמצעי לחימה. "כדי שזה ייעשה במחיר נפגעים נמוך יחסית", הוא כותב, "מותר וחובה להפסיק לחוס על חיי אזרחי האויב ולשלוח את חיל האוויר לעשות את רוב העבודה".

שילה זוכה לגיבוי בהמשך השבועון מהרב אליעזר מלמד, שכותב כך: "העמדה המוסרית הנכונה היא שבעת מלחמה פוגעים באויב יחד עם האזרחים שצמודים אליו. מלחמה לא נוצרת על-ידי אנשים יחידים. הכוח לצבור נשק, לרכז צבא ולתפוס שלטון מחייב התגייסות ציבורית רחבה. לכן הציבור שהעלה את חמאס לשלטון ברוב עצום נושא באחריות מלאה למעשיו, ובפרט שהם כל-כך שמחים על כל הרוג או חטוף מקרב חיילינו".

רק ב"הארץ" מדווח כי לפי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני, מבין 695 הרוגי המבצע ברצועה עד כה, 166 הם ילדים, 67 נשים ו-37 זקנים. גדעון לוי, שהפך לסמל הבוגדנות של התקשורת השמאלנית במבצע הנוכחי, מצטט במדור הדעות של העיתון כמה גילויי שמחה על מותם של ילדים פלסטינים כפי שפורסמו בתגובה לידיעה של אתר "וואלה" על הרג ארבעת הילדים בחוף הים של עזה בשבוע שעבר:

שני מויאל: 'מעניין לי את העכוז שילדים ערבושים נהרגו, חבל שלא נהרגו עוד. כל הכבוד לצה"ל'; סתיו סבאג: 'האמת, תמונות משמחות. מרוב שזה משמח אותי כל כך, בא לי לצפות בזה שוב ושוב'; שרון אבישי: 'רק ארבעה? באסה. ציפינו ליותר'; דניאלה תורג'מן: 'תענוג. צריך להרוג את כל הילדים'; חיה חתנוביץ: 'אין תמונות יפות יותר מילדים ערבים מתים'; אורנה פרץ: 'למה רק ארבעה?'; רחל כהן: 'אני לא בעד שילדים בעזה ימותו. אני בעד שכולם יישרפו'; תמי משען: 'שימותו כמה שיותר ילדים'".

"האו"ם מקים ועדה שתחקור אם ישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה", נכתב בפתח הכותרת הראשית של "הארץ". "נוסח ההחלטה [...] היה חריף וחד-צדדי לחלוטין", מדווח ברק רביד בפנים העיתון. "ההחלטה גינתה במלים קשות את הפעילות הצבאית של ישראל בעזה והתייחסה אך ורק לפשעי מלחמה שבוצעו לכאורה על-ידי ישראל ולא כללה כמעט כל אזכור לחמאס, לירי הרקטות מעזה או לצורך לחקור ביצוע פשעי מלחמה לכאורה מהצד הפלסטיני".

בדיווח של "ידיעות אחרונות" מובלטת תגובתה של שרת המשפטים ציפי לבני שאמרה: "בשתי מלים – חפשו אותי!". ב"ישראל היום" מצטטים את ראש הממשלה ("פארסה") ושר האוצר ("החלטה צבועה ומכוערת"), ומצרפים טור מאת הפרשן המשפטי פרופ' אביעד הכהן תחת הכותרת "האו"ם נשאר אותו דבר: או"ם-שמום". ב"הארץ", לעומת זאת, מביע אייל גרוס דעה שונה, שתומצתה באתר האינטרנט בכותרת "הכשל וההטיה במועצת זכויות האדם אינם תירוץ להפרת דיני המלחמה".

תפקידו של עיתון

אתמול קיים מו"ל "הארץ" עמוס שוקן שיחה מקוונת עם גולשים. הגולש יוסי כהן הפנה אליו את השאלה הבאה: "מבלי להיכנס למחלוקות פוליטיות, מדוע אינכם פועלים בדומה לכלי תקשורת אחרים ויוצאים במבצע התרמה לטובת החיילים בשטח? 'ידיעות אחרונות', 'ישראל היום' ועיתונים אחרים משתפים פעולה עם רשתות השיווק ודואגים לאספקה של מוצרים לחיילים בעוטף עזה. אין לי ספק שכל משחת שיניים, דיאודורנט ובגדים תחתונים יכולים לסייע לכוחות המילואים והסדירניקים". שוקן השיב: "זה לא התפקיד של עיתון כפי שאנו מבינים אותו".

הכותרת הראשית של "ישראל היום" הבוקר היא "ישראל היפה". לצדה מודפס איור של דגל מדינת ישראל מתנופף ברוח. העיתון הנפוץ בישראל החליט להקדיש את הכותרת החשובה ביותר של בוקר זה להרמת המורל. כך תופסים ב"ישראל היום" את תפקידם בזמן מלחמה (גם בזמן מלחמה). לא לפקפק, חס וחלילה לא לבקר, אלא פשוט לתמוך ולעודד.

ישראלים מביעים תמיכה בצה"ל. קריית-שמונה, 21.7.14 (צילום: פלאש 90)

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתפרסם מאמר מאת בועז ביסמוט תחת הכותרת "ארץ ישראל היפה והחזקה". "עם ישראל אינו טיפש ואינו תמים", כותב ביסמוט. "חמאס לא הבחין כי המראה החיצוני שלנו אולי השתנה, אבל הדנ"א שלנו נותר זהה. חמאס גם שכח כי במאני-טיים אנחנו הכי גדולים". אתמול כתב ביסמוט דברים דומים: "חמאס לא לקח בחשבון שמהעבר השני של הגבול יש נוסחה ישראלית מוצלחת שנוסדה כבר ב-1948 והפכה בכל כמה שנים לשילוב מנצח: צבא ועורף שמתמזגים להם יחדיו והופכים לאגרוף פלדה עוצמתי מבחוץ ורך מאוד מבפנים".

בעומק "ישראל היום" מוקדשת כפולת עמודים להתגייסותם של ישראלים נוספים למען המורל הלאומי. תחת הכותרת "ישראל מחבקת את צה"ל" מדווחים כתבי העיתון כי "בימים האחרונים מרימה את ראשה ישראל היפה. אלפים פוקדים את הלוויותיהם של חיילים, מגיעים לבקר את הפצועים בבתי-החולים ותורמים מכספם ומזמנם. על אף האבידות הרבות מנסה העורף, בין אזעקה לאזעקה, לשמור על מורל גבוה ולחזק את חיילי צה"ל" ("החיילים מבקשים סיגריות, לא חטיפים", נכתב מעל דיווח מאת רותי לוי ב"דה-מרקר").

ובינתיים, ביהדות

ידיעה ב"הפלס", 24.7.14

גם העיתון החרדי "הפלס" אינו נרתם למאמץ המלחמתי, לפחות לא למאמץ כפי שרואים אותו יהודים שאינם חרדים. ידיעה בלתי חתומה מופיעה הבוקר בעיתון תחת הכותרת "מחאה נגד יוזמות מוזרות המבקשות לחדור למוסדות התורה". לפי הידיעה, "גורמים דתיים-לאומיים" ניסו להדיח תלמידי ישיבות לטוות ציציות בצבע חאקי עבור חיילי צה"ל. "עצם הניסיון של אורחים בלתי קרואים להחדיר רעיון כזה בהיכלי התורה מלמד עד אנה מגיעים נסיונותיהם היצירתיים של גורמים מן החוץ ליצור רושם כאילו בני התורה צריכים 'לקיים שוויון בנטל'", נכתב בידיעה.

הידיעה מסתיימת בציטוט גורמים עלומים מ"היכלי התורה", שהדגישו כי "בני התורה המקיימים את העולם כולו יודעים את חובתם תמיד וביתר עוז בעת כזאת, לעסוק בעמל התורה בלבד".

הישג הסברתי

"הישג מבצעי ובעיקר הסברתי: צה"ל זיהה ותיעד ירי מתוך מבנה של בית-החולים ואפא בעזה", נכתב בכותרת משנה לידיעה בכפולה השנייה של "ישראל היום". הכתבת הצבאית של העיתון, לילך שובל, מדווחת כך: "בצה"ל ציינו כי תקיפת בית-החולים התבצעה לאחר ימים ארוכים שבהם נורתה אש לעבר כוחות צה"ל ממתחם בית-החולים, בין בניינים ועל-ידי מחבלי חמאס. בין השאר נורו אש מנשק קל וטילי נ"ט לעבר הכוחות".

תיבה נפרדת בכפולת העמודים נושאת את הכותרת "יורים ומתלוננים". התצלום המרכזי בה מציג "ירי לעבר כוחות צה"ל מתוך בית-החולים". "לא פחות מההישג מבצעי", כותבת שובל, "הפגיעה במבנה של בית-החולים ואפא עשויה להפוך להישג הסברתי. כמה שעות לאחר תקיפת המבנה, הפיץ דובר צה"ל סרטון ובו אפשר לראות כיצד מבצעים אנשי חמאס ירי מתוך בית-החולים. בסרטון נראים גם פיצוצי משנה שליוו את הפגיעה במבנה – עדות לכך שאוחסנו בו אמצעי לחימה".

התמונה העולה מתיאור זה, אם כן, היא של ארגון טרור המשתמש באחד המתקנים האזרחיים המובהקים ביותר, בית-חולים, כדי להתקיף ממנו את כוחות צה"ל ואזרחי מדינת ישראל.

ב"הארץ" מציגים עמירה הס וג'קי חורי סיפור שונה. כבר במשפט הפתיחה של הידיעה מצוין כי ואפא, בית-החולים השיקומי היחיד ברצועת עזה, "ריק מחולים ומצוותים רפואיים מאז ה-17 ביולי". לפי הדיווח, החולים שאושפזו בו התפנו ממנו בעקבות הפגזות חוזרות ונשנות של "טילי אזהרה". מנהל בית-החולים, בסמאן אל-עאשי, מסביר בידיעה כי לו ולצוותו אין גישה למקום בימים האחרונים, מאחר שהאזור הפך לשטח אש. במלים אחרות, כשאנשי חמאס ירו על לוחמי צה"ל מתוך בית-החולים, הוא כבר חדל לשמש בית-חולים והיה, בפועל, מבנה נטוש, כמו רבים אחרים באזורי הקרבות.

המידע כי בית-החולים היה למעשה נטוש מתפרסם גם ב"ישראל היום", אולם רק מי שיקרא בקפידה את העיתון יגלה זאת. מידע אחר כלל אינו מתפרסם בתקשורת הישראלית. הבלוגר עידן לנדו, שעקב בדקדקנות אחר תקיפות נגד בית-החולים בימים האחרונים, איתר בין היתר תגובה שנתן דובר צה"ל לפני כמה ימים לאתר האינטרנט "מונדווייס". לפי תגובה זו, בצה"ל קבעו כי שיגורי רקטות נעשו ממרחק של 100 מטר מבית-החולים וכי בבית-החולים עצמו לא היה מצבור של כלי נשק לפני נטישתו. אם כך הדבר, עולה השאלה: מדוע לפעול לנטישתו של בית-החולים השיקומי היחיד ברצועה?

חופש הביטוי

רועי גולדנברג ואלה לוי-וינרב חתומים ב"גלובס" על כתבה הבוחנת את המחיר שמשלמים כמה מאזרחי המדינה בגין הבעת דעתם. כמה עובדים שילמו במקום עבודתם לאחר שפירסמו גילויי שמחה על מות חיילים. "ראש עיריית לוד טעה בכך שפיטר את העובדת הערבית-ישראלית בשל התבטאותה בפייסבוק, וכך גם מעסיקים אחרים שמפטרים עובדים עקב פוסטים פוגעניים", מצוטטת ד"ר טלי קריצמן-אמיר, מרצה לדיני עבודה. "כללי השוויון בעבודה אוסרים על אפליה של עובדים בגין השקפה פוליטית, ואוסרים פיטורים בגלל השקפתו הפוליטית של עובד. האינטרס שלנו כחברה הוא שאנשים – ועובדים – יביעו את דעתם באופן חופשי ללא חשש מפיטורין".

ירדן סקופ וחיים לוינסון מדווחים ב"הארץ" כי אוניברסיטת בר-אילן אישרה ל-30 סטודנטים להחליף קורס לאחר שהמרצה, ד"ר אורי וייס, התבטא בפייסבוק בגנות פעולות צה"ל בעזה. בין היתר כתב וייס: "זו ממשלה של מלחמות, פשעי מלחמה, רדיפת פליטים, פגיעה במוסדות הדמוקרטיים ופגיעה בעניים". הוא גם פירסם שיר פרי עטו: "עַל כַּמָּה רְגָלִים פְּגַז צַהַ"ל עוֹמֵד?/ עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁל עִיסָא/ וְעַל אַרְבַּע רַגְלֵי אֶחָיו הַמֵּתִים/ וְהִיא שֶׁעָמְדָה וְהִיא שֶׁעָמְדָה/ בִּשְׂדוֹת הַתּוּת".

סקופ ולוינסון מדגישים בידיעה כי גם לפי הסטודנטים, ד"ר וייס אינו מביע את דעותיו הפוליטיות בשיעור, אולם כפי שהסביר אחד מהם: "המרצה, בזמנו הפרטי, טוען שצה"ל מושתת על רצח ילדים. זו פגיעה בערך שמשותף לכולנו". מהאוניברסיטה נמסר ל"הארץ": "כשם שלמרצה מותר להחזיק בדעותיו הפרטיות, כך שמורה לתלמידים הזכות לבחור אצל מי ילמדו".

ב"מעריב" מבהירה קרני אלדד כי לאורנה בנאי מותר להחזיק בדעותיה, אולם לציבור יש הזכות להחרים אותה ואת המוצרים שהיא מפרסמת. מלבד זאת קוראת אלדד לכליאת גדעון לוי בגין קריאה לסירוב פקודה ולהעמדתם לדין של מפגיני שמאל המכנים את שר הביטחון או את ראש הממשלה "רוצח", וזאת משום שעברו על סעיף "העלבת עובד ציבור".

במוסף "שישבת" של "ישראל היום" מבליטים דיאגנוזה שמספקת הפסיכולוגית ורדה רזיאל-ז'קונט. "התנגדות המפורסמים למבצע היא חולנית", מצוטטת רזיאל-ז'קונט בכותרת ראיון שערך עימה יובל אברמוביץ'.

ובינתיים, בעורף

בשער "כלכליסט" מדווח גולן חזני כי מנכ"לית קבוצת מגדל, ענת לוין, תעזוב את תפקידה ועשויה להתמנות לתפקיד המפקחת על הבנקים. את מקומה צפוי למלא המפקח על הביטוח לשעבר, עודד שריג. כל עמוד השער במוסף "השוק" של "כלכליסט" מוקדש לחילופי התפקידים. אף מלת ביקורת על המעבר השוטף מעמדת רגולטור לעמדת ניהול לעמדת רגולטור.

נמרוד בוסו מדווח בעומק "דה-מרקר" כי ועדת הפנים והגנת הסביבה אישרה אתמול את גוף תכנון הבנייה שיזם יאיר לפיד, הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים, וזאת בלי הכנסת סעיף שיחייב את המדינה לייעד 5% מדירות שיתוכננו לדיור ציבורי. יו"ר הוועדה, ח"כ מירי רגב, אמרה כך: "הלוואי שיכולתי לתת יותר לדיור הציבורי. שר האוצר הבטיח לי ואני אומרת לפרוטוקול שכשיסתיים מבצע 'צוק איתן' הוא יישב איתנו ויראה מה אפשר לתת עוד. צריך להגיד תודה על מה שהשגנו".

באתר "העוקץ" התפרסם אתמול דיווח מנקודת המבט של תומכי הדיור הציבורי. לפי הכותבת, יהודית אילני, "לשינוי של מפלגת יש-עתיד הוגשו הסתייגויות רבות, ולא רק על-ידי חברי האופוזיציה, אלא גם מתוך הקואליציה. לכן החליטה יו"ר הוועדה רגב לקיים דיון הסתייגויות אחד בלבד על מנת להביא את החוק כבר היום להצבעה בכנסת. היא גם החליטה שהיא תיתן את זכות הדיבור לחברי-כנסת בלבד. לכל חבר-כנסת? לא, גם זה לא, רק לחברי-כנסת שנרשמו מראש לדבר. אמרה והוסיפה: 'כאן הדמוקרטיה הסתיימה'.

"אנחנו נרשמנו מראש לדיון והגשנו גם בקשות מסודרות לקבל את זכות הדיבור במהלכו. הכנו את עצמנו היטב להגיד את עיקרי הדברים תוך זמן מאוד קצר, כי לא מקבלים יותר מ-2 דקות במצב רגיל. אך המצב איננו רגיל אצל ח"כ רגב. אצלה אין דמוקרטיה. אפילו לח"כ 'שלא נרשם מראש' היא לא נתנה את זכות הדיבור. עוד הוסיפה שהתייעצה עם היועץ המשפטי ושמותר לה להתנהל כך, 'ושהיא עושה את זה בגלל מצב החירום'. מצב החירום? בדיוק. בשל המצב הבטחוני, כך היא מקווה, איש לא ישים לב איך יעבירו עוד חוק שטוב רק עבור הקבלנים וחברות הנדל"ן".

ענייני תקשורת

בועז ביסמוט מדווח כי שליח העיתון הצרפתי "אואסט פראנס", ראדג'ה אבו-גאבה, אמר אתמול ל"ליברסיון" כי לפני ימים אחדים זומן על-ידי אנשי חמאס לבית-החולים שיפא, שם נדרש לרוקן את כיסיו ועבר חקירה. לפי עדותו, נחקר על קשריו עם רמאללה ונאמר לו להפסיק לעבוד ולעזוב את עזה.

בפתח המוסף "24 שעות" מפנים לקוראים את השאלה "האם אתם תומכים בהצעה להוריד את ערוץ אל-ג'זירה מהטלוויזיה בישראל". בין יתר הטיעונים בעד כותב יקיר אלקריב: "גם במצרים פועלים השלטונות לצמצום שידורי אל-ג'זירה, בטענה שהרשת חותרת בעקביות תחת משטרו של הנשיא הנבחר סיסי".

ב"דה-מרקר" מדווח נתי טוקר על האפשרות שחוק השידור הציבורי החדש לא יעבור בקרוב. "נראה כי נתניהו, בחסות המלחמה בדרום, מצא את הדרך להתחמק ממימוש המהלך ההיסטורי", הוא כותב. בהמשך מדווח טוקר כי שר התקשורת גלעד ארדן זועם ומאיים להסית את הציבור בישראל למרד אגרה, שיגרום לרשות השידור לקרוס ולעובדיה לאבד את עבודתם בתנאים גרועים בהרבה מאלה שמוצעים להם כעת.

במוסף "ממון" מדווח רז שכניק כי יגאל רביד הגיש תביעה בסך חצי מיליון שקל נגד רשות השידור ומשה נסטלבאום בטענה כי הוטרד מינית וסבל מאפליה.

במדור הרכילות של "גלובס" כותב לי-אור אברבך על מנכ"ל הרשות השנייה שי באב"ד, שהתגייס למילואים בעקבות צו 8. בתשובה לשאלה "מה אתה חושב על השידור החדשותי בימים אלה?" משיב באב"ד: "יש ביקורת על חוסר איזון, אבל אני לא במצב לבקר כרגע. ממה שראיתי, יש לא מעט נציגים מהימין ומהשמאל. זה עדיין לא הזמן להפקת לקחים, זה הזמן להתאחד סביב העם והצבא ולחזק את המורל ואת החיילים".