היום ה-13 למבצע

הסרה חלקית של צו איסור הפרסום מעל המידע על הרוגים בקרב חיילי צה"ל מכתיבה את הכותרות הראשיות של כמעט כל העיתונים. "מותם לא היה לשווא", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב" בין מרכאות. "13 אחים לגבורה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", המציג תמונות פספורט אופייניות של החיילים ההרוגים ששמם הותר לפרסום לצד סמל חטיבת גולני. סמל כזה מודפס גם על שער "ידיעות אחרונות". אגב, רק "מעריב" אינו מדפיס את תמונות החיילים על השער. אפשר לנחש שהסיבה היא מצוקת כוח אדם.

"13 חיילים ויותר מ-60 פלסטינים נהרגו בשג'עיה; אובמה לנתניהו: צריך לקדם הפסקת אש מיידית", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", היחיד שמזכיר גם את ההרוגים הפלסטינים, על אף שהמידע אינו אסור בפרסום בישראל. "מאז הכניסה – צה"ל חיסל יותר מ-110 מחבלים", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "ישראל היום". "בצד הפלסטיני נמנו קרוב ל-100 הרוגים, לפחות מחציתם אזרחים", נכתב בפתח הידיעה הראשית של "הארץ". "מתברר שבשלב חילוץ נפגעים מהנגמ"ש הופעלה אש תופת של חיל האוויר וארטילריה ששיטחה תא שטח עירוני צפוף, ברוחב של כמה מאות מטרים, שמתוכו פעלו אנשי חמאס", נכתב בתמצית טורו של אלכס פישמן על שער "ידיעות אחרונות".

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא "נשמיד את המנהרות תוך יומיים-שלושה", ציטוט של שר הביטחון משה יעלון, אולם הטון בתוך העיתון שונה. סימה קדמון כותבת על "הבוץ העזתי". נחום ברנע מקבל את כל הכפולה הפותחת כדי לכתוב על "בינת-ג'ביל של עזה". כותרות הביניים הן "שקופים לאויב", "מאופוריה לחרדה" ו"אלף אמהות". "חברי הקבינט מכירים את התהליך מנסיונם", הוא כותב, "הם יודעים שהאופוריה של שלשום והחרדה של אתמול מבשילות לכעס של מחר". ידיעות השכול והאבל המסורתיות, ובהן סיפוריהם האישיים של הנופלים, נדחקות לעמודים שאחרי האמצע. הפרשנים כולם כותבים בלשון זו או אחרת על הצורך לסיים את המבצע במהירות יחסית.

שר הביטחון משה יעלון, הרמטכ"ל בני גנץ וראש הממשלה בנימין נתניהו, במפקדת אוגדה 162 בדרום, 21.7.14 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

ב"ישראל היום" הניואנסים שונים, אפשר לומר אפילו הפוכים. כמעט כל העמודים עד למחצית עמודי החדשות מוקדשים לנופלים ולמורשת צבאית, הכפולה הפותחת מוכתרת בכותרת הענק "מלחמת אין-ברירה", ומתחת לה מודפסים שני מאמרי דעה. בראשון כותב דן מרגלית על עם ישראל המלוכד (וסונט ב"פרשן ותיק הנוטה לדכדוך") מאחורי מנהיגיו, בשני כותב עורך העיתון עמוס רגב תחת הכותרת המעודנת (והמנוקדת, אך הנטולת סימן קריאה) "לנצח, ויהי מה" ובצירוף תצלום של קנה תותח המופנה לעבר הקורא.

"עד כה, הקברניטים ניווטו את המערכה היטב, כשהמטרה שהוגדרה היא שחמאס ייצא ממנה מוחלש, אבל להערכתי, עם ישראל היה מעדיף שחמאס לא ייצא ממנה בכלל", כותב רגב, שסבור גם הוא – הפתעה – שנתניהו מתפקד היטב, אולם מבין השורות מבצבץ בכל זאת הפער בין מי שרואה דברים מכאן ומי שרואה אותם משם, בין מי שהוא נשא דעותיו של איל הון אמריקאי מופרע לבין ראש ממשלת ישראל.

פרשנות

"ממבצע למערכה, בדרך למלחמה", נכתב בכותרת טור הפרשנות של עמוס הראל ב"הארץ". "'צוק איתן' החל כמבצע צבאי ברצועת עזה, שצה"ל הקפיד להגדירו כמבצע מוגבל. אתמול כבר דיבר הרמטכ"ל בני גנץ על 'מערכה'. בעוצמה שבה מתנהלת הלחימה ברצועת עזה, ולנוכח שיעורי האבידות הגבוהים, ייתכן שעוד מעט תתאר אותה התקשורת במידה של הגזמה כמלחמה. הציבור הישראלי, ובעקבותיו גם הפוליטיקאים, מגדיר אירוע כמלחמה רק לפי היבט אחד: מספר הנפגעים בו. אתמול טיפס מספר ההרוגים הישראלים במבצע ל-20. השאלה שתתברר בימים הקרובים היא אם עדיין ניתן לעצור כעת ולבלום את הגלישה למלחמה בהיקף מלא ברצועה.

"[...] ביום שבו לפני שמונה שנים בדיוק אירע הראשון בקרבות הקרקעיים במלחמה ההיא, בקרבת הכפר מרון א-ראס, גם בעזה עולה החשש לגלישה לא שיטתית, בלתי מכוונת, אל מבצע גדול יותר מכפי ששיערו מתכנניו. וגם בעזה נחשפים, על-פי התחקירים הראשונים, כמה ליקויים ותקלות מסמרי שיער. [...] גם כך, אפשר לשאוב עידוד מרוח הלחימה בכל היחידות, מהתפקוד היעיל ברבות מהגזרות ומהעובדה שעל כל מפקד שנפצע ברצועה התנדבו מיד שלושה קצינים להחליפו. בהישג העיקרי שנדרש מהכוחות – הפגיעה במנהרות ההתקפיות – נרשמו הצלחות רבות ונהרסו לפחות שש מנהרות גדולות המובילות לשטח ישראל".

כלכלת מלחמה

העיתונים הכלכליים ממשיכים לעסוק בהרחבה בנושאים הקשורים למלחמה בעזה ומזניחים את ענייני החברה והכלכלה שהם אמונים עליהם ברגיל. מי יודע כמה סוסים נגנבו במהלך השבועיים האחרונים ומאילו אורוות, בחסות היסח הדעת התקשורתי. ההתמקדות בסוגיות המבצע הצבאי אינה נראית גם כמועילה לשורת הרווח של העיתונים: גליונות "דה-מרקר", "כלכליסט" והמוסף הכלכלי "ממון" הם היום דקיקים למדי; "כלכליסט" עם 32 עמודים, "דה-מרקר" עם 24 עמודים ו"ממון" עם 8 בלבד.

ולכותרות עצמן: ב"דה-מרקר" – שכותרתו ביום השני למבצע (והראשון לסיקור על-ידי העיתונות המודפסת) היתה "גם מבצע צבאי קצר ברצועת עזה עשוי לעלות מיליארדי שקלים", וביום השישי למבצע היתה "המסחר בדרום משותק, גל ביטולים בתעשיית התיירות" – נכתב היום בכותרת הראשית: "הפגיעה מתרחבת: קריסה בהזמנות מספקי מזון וסחורות". ב"ממון", שביום השני למבצע נכתב בשערו כי "העסקים בדרום מנסים להישאר צוק איתן", כותרת הכפולה הפותחת היום היא "המטרה: פיצויים מזורזים". ב"כלכליסט", שביום השלישי למבצע הודיע בכותרתו הראשית כי "אותות המלחמה טרם הגיעו למשק", נדפסת היום על השער הפניה שלשונה "משק במצוקה" ("מחירי הירקות זינקו, רבע מעסקאות הנופש בוטלו, ירידה של 12.5% בקניות בדרום").

"אם המבצע יימשך שלושה שבועות – המשק יפסיד תוצר של 8–10 מיליארד שקל", נכתב בכותרת כתבה של מוטי בסוק ב"דה-מרקר", ציטוט של מנכ"ל משרד האוצר לשעבר דורון כהן. "בעקבות הכניסה הקרקעית זינקה העלות של יום לחימה ל-200 מיליון שקל ליום. הפיצויים למשק בגין פגיעות ברכוש – עשרות מיליוני שקלים", מצטט בסוק את היועץ הכספי לשעבר לרמטכ"ל, מהרן פרוזנפר. "ככל שנמשך המבצע גוברים הסיכויים להעלאת ריבית ולהורדת דירוג האשראי של ישראל", אומר לבסוק ירום אריאב, גם הוא מנכ"ל האוצר לשעבר.

עוד ב"דה-מרקר": מירב ארלוזורוב מאשימה כי "במשרד האוצר שכחו להכין כיפת ברזל כלכלית" ונהגו ברשלנות כשהעלו את יעד הגירעון כדי להגשים את תוכנית 0% מע"מ של יאיר לפיד. סבר פלוצקר, שערב המבצע שיבח את לפיד על החלטתו להגדיל את יעד הגירעון, כותב כעת ב"ממון" כי "זה לא הזמן לוויתור על משמעת תקציבית ולהשתוללות בהוצאות", וקורא ללפיד "לשקול מחדש" את עיתוי החלת תוכניתו. פלוצקר קובע כי פגיעת המבצע במשק תהיה משמעותית, "לפחות 1% מהתוצר".

לעומת כל אלה, "גלובס" מחזיק מספר נאה של 60 עמודים ומצורף אליו גם מוסף נדל"ן שמנמן. בעיתון מחזיקים אולי גם בעמדה שונה לגבי מצב המשק. "לא מדובר כרגע במשבר כלכלי; ניתן להתמודד עם העלויות בתקציב הקיים", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, ציטוט של גל הרשקוביץ, לשעבר הממונה על אגף התקציבים. "אנחנו בהאטה לא בגלל המבצע, אלא בגלל בעיות מבניות", נכתב בכותרת המשנה. ואולם, כותרת מוסף העיתון היא "אין כיפת ברזל נגד פגיעה כלכלית" (בעסקים בדרום), ובטור פרשנות בכפולה הפותחת גם אבי טמקין תוהה אם תוכנית ביטול המע"מ של לפיד תידחה, כדי שלא יצטרך להעלות מסים.

כתבתו של אבי בר-אלי על טענות למחדל ממלכתי בהתמודדות עם מנהרות חמאס, "דה-מרקר", 21.7.14

אבל העיתונים הכלכליים עוסקים בזוויות נוספות של המלחמה בעזה, לאו דווקא כאלו הקשורות לכלכלה. הכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מוקדשת למנהרות חמאס, אלו ששימשו אמתלה ליציאה למתקפה הקרקעית. כתבה של אבי בר-אלי מהדהדת את ההאשמה של איתי לנדסברג, עורך "מבט שני" וראש מחלקת התעודה בערוץ הראשון, שהלין כאן אתמול שהתקשורת התעלמה מ"איום המנהרות". כותרת הכתבה של בר-אלי היא "מכרז משרד הביטחון, הזוכה האלמונית, ההון שבוזבז – וטרור המנהרות שנמשך".

כתבת השער ב"כלכליסט" עוסקת בכלכלה החמאסניקית: "הדרך לעצירת חמאס עוברת בקטאר", נכתב בכותרת הראשית. לפי כותרת המשנה, "קטאר היא המדינה הערבית היחידה שמוכנה לסייע כיום לחמאס. ההערכות הן שאמירות הנפט והגז מהמפרץ מעבירה כ-100 מיליון דולר בשנה לארגון, שמהווים את מקור התקציב העיקרי שלו. במקביל היא תומכת בארגוני ג'יהאד מלוב ועד סוריה. ישראל מנסה לחסום את ערוץ המימון, אבל עסקי הנשק של קטאר עם ארצות-הברית מסבכים את ההתמודדות". הכותב, דורון פסקין, מוצג כ"מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת)", ואינו מזכיר בכתבה את המקורות בעולם הערבי שהוא נשען עליהם מחוץ ל"עיתון במפרץ", "פרשנים" ו"העיתונות המצרית". אם אכן מדובר בכתבה לקטנית, לא ברור מדוע בעיתון לא יכלו להפיק אותה באופן עצמאי.

הלב היהודי וצרת הכלל

"העורף נרתם למאמץ", נכתב בכותרת טור של הרב י' טורסקי בעיתון החסידי "המבשר". "בימים אלה צובר תאוצה מבצע 'אימוץ חיילים' משדה המערכה לתפילה ולמעשים טובים עבורם. במסגרת התוכנית שהושקה על-ידי גדולי ישראל שליט"א נמסרים שמותיהם ושמות אמהותיהם של לוחמים מהחזית לכל המעוניין לאמץ לעצמו חייל או מספר חיילים, עבורם יקדישו שעות לימוד, פרקי תהילים וקבלות טובות למענו ולמען שובו בשלום ובבריאות איתנה לביתו ולמשפחתו [...] ככלות הכל", ממשיך הרב טורסקי, "הלב היהודי אינו מסוגל להכיל בשלווה את צרת הכלל, בשעה שאחינו שרויים במצב סכנה ודאגה. יהודים יקרים אינם נחים בשילוב ידיים".

מודעה בעיתון הקנאים החרדי "הפלס" לתרומות ל"קרן להצלת התורה", למאבק בגיוס לצה"ל, 21.7.14

"הצבא הישראלי פועל במגבלות המוסר המעוות של העולם הנאור ושל מחנה השמאל בתוכו, הסופר כל הרוג פלשתינאי מול כל הרוג ישראלי, ולכן אין די לו במתקפות מהאוויר. הוא אינו יכול 'לשטח' את עזה", נכתב במאמר המערכת של "יתד נאמן", היומון החרדי הנפוץ. "[...] הוא היה חייב להיכנס פנימה [...] המחיר כואב. מחריד. מזעזע כל לב, והוא מחייב אותנו עוד ועוד להרבות בתפילה, להתחזק בקיום התורה ומצוותיה, כפי שכתב מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א במכתבו אתמול, להתחזק בשמירת שבת כהלכתה, בהימנעות מדיבורים אסורים ובשמירת גדרי הצניעות".

מתוך טור דעה של א' ברוש בעיתון החרדי "יתד נאמן", 21.7.14

"דאגה עמוקה מהסכנה המרחפת על החיילים הפועלים ברצועת עזה", נכתב מעל לכותרת הראשית ("18 הרוגים מאז תחילת הכניסה הקרקעית לעזה") של בטאון החרדים הקנאים "הפלס". גם היום מתפרסמת בעיתון מודעה גדולה ובולטת על פני כפולת עמודים המפצירה בקוראים לתרום לעמותה שמטרתה להילחם בגיוס חרדים לצה"ל.

"ואשר על כן", נכתב בסיכום מאמר המערכת של העיתון החסידי "המודיע", "החיזוק והזירוז לעמוד ולהתגבר בתפילה, בלימוד התורה ובמעשים טובים – כדי להגן על אזרחים וחיילים גם יחד, הם חובת השעה".

"הימים אינם ימי שגרה", נכתב במאמר אחר במדור הדעות ב"יתד נאמן", מאת א' ברוש. "מלחמה אכזרית נכפתה על יושבי ארץ ישראל [...] שדה הקרב מספק בשורות קשות שקורעות את לבו של כל יהודי [...] זה הזמן לבקוע רקיעים, לבקש ולהתחנן בפני אבינו מלכנו החפץ בטובתנו: בטל מחשבות שונאינו! [...] ועוד אמת יהודית פשוטה, שלעתים נשכחת בצוק העתים ובהשפעת הרחוב הסובב. ניתן לתמצת אותה בשתי מלים: אחריות אישית".

על הדשא אצל שלדון

"בנות אוהבות את צה"ל", דף הפייסבוק של "ישראל היום", 21.7.14

"הדגל שהשארתם בתא הכפפות", דף הפייסבוק של "מקור ראשון", 21.7.14

ענייני תקשורת

"ורשבסקי מתחיל לקצץ: 19 עובדי ערוץ 10 יפוטרו", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "מאז תחילתו של המבצע הפסדנו 75 מיליון שקל", נכתב בכותרת כתבה של אופיר דור ב"כלכליסט" על הפסדי חברות החדשות של הטלוויזיה המסחרית. לפי דור, בערוץ 10 יפוטרו 20 עובדים. גם לי-אור אברבך ב"גלובס" נוקב במספר 20. "שכר הבכירים יקוצץ עד 60%", הוא כותב. בידיעה אחרת מעמיד אברבך את הפסדי חברות החדשות על 60 מיליון שקל.