לא פשוט הוא מצבו של ערוץ 10. כתבתי כאן בשבועות האחרונים על הגלגל החוזר של הערוץ השרוי בחובות והפסדים כרוניים, אך בכיר בערוץ טען בפני כי הפעם מדובר בסיפור אחר לגמרי. הוא בחר להגדיר את הקולות הנשמעים כעת מהערוץ כ"חרחורי גסיסה". למרות זאת, מבצע "צוק איתן" הפיח תקוות כלשהן באנשי חברת החדשות של הערוץ, ובכיר אחר סיפק באוזניי דווקא הערכה אופטימית לפיה החברה "מאוד מאוד מתחזקת". אלא שנוכח ההפסדים הגדולים שהסב סיקור המבצע לזכייניות כתוצאה מאובדן הכנסות מפרסום, נשאלת השאלה כיצד תצליח חדשות 10 למנף את שינוי הכיוון המורגש בתוכה ולהפיק ממנו רווחים כלכליים. בשבוע האחרון כבר ראינו פרסומים שהטילו ספקות בהיתכנות הכלכלית של מתווה ה"ערוץ האלטרנטיבי" שיעסוק בחדשות ואקטואליה בלבד.
מנכ"ל ערוץ 10 יוסי ורשבסקי (צילום: מרים אלסטר)
לי-אור אברבך כתב אתמול ב"גלובס" כי הערוץ צפוי לעבור קיצוץ דרמטי תחת המנכ"ל החדש-ישן יוסי ורשבסקי: יותר מ-10 אחוז מעובדי הערוץ צפויים להיות מפוטריםומשכורות הנשארים צפויות להיות מקוצצות. במצב כזה על הרשות השנייה לעמוד על המשמר ולוודא כי הבעלים יזרימו את הכספים אליהם התחייבו בהתאם לתקציב שאושר על-ידי הרשות. דירקטוריון החברה, צריך להקפיד מנגד, שהוצאותיה ישמרו במסגרת התקציב המאושר ולא יחרגו ממנו.
בכל הנוגע לדירקטוריון, יש טעם להתעכב על סוגיה הנוגעת לחשש אחר שמטריד את חבריו, בשל היעדר כיסוי ביטוחי ושיפוי כמקובל בדרך כלל בדירקטוריונים של חברות מסחריות. אחד מהדירקטורים שמונו מטעם הרשות השנייה, איתמר צ'יזיק, צוטט בידיעה ב"גלובס" כטוען ש"אם לא נקבל את תנאי השיפוי הנדרשים, נתפטר מיד לאחר סיום מצב הלחימה". עוד נכתב באותה ידיעה כי הנושא נמצא על שולחן הדיונים כבר חודשים ארוכים וכי העיכוב נובע ממחלוקות בין אותם חברי דירקטוריון לבין בעלי המניות של חברת האם של חברת החדשות, ישראל 10.
המצב הזה אינו בריא בלשון המעטה. מצוקה כלכלית של חברת האם או חוסר רצון של בעלת השליטה להזרים כספים הנחוצים ליצירת מסגרת ביטוחית או קיום שיפוי לדירקטורים של חברת החדשות, יוצרת שוב מצב הפוגם בעצמאותם של הדירקטורים, לא רק אלו מטעמה של בעלת השליטה אלא גם אלו מטעמו של הציבור.
אמנם, מעבר לחשש הכללי ואי הנוחות של היעדר כיסוי ביטוחי מתאים, ראוי לשאול ממה באמת חוששים הדירקטורים המאיימים בהתפטרות. חבותו של נושא משרה מעוגנת בחוק החברות, תשנ"ט-1999 בסעיפים 252 עד 254 המגדירים את חובות הזהירות, המיומנות והאמונים שלו כלפי החברה. דירקטור הסבור כי לא חטא כלפי החברה בהפרת חובות אלו, אמור להיות חף מכל חשש.
צריך גם לזכור כי לכאורה, מי שקמה לה זכות תביעה בעת הפרת החובה היא החברה עצמה ולא בעלי מניותיה או נושיה. עם זאת, היות ומי שאמור להחליט האם לתבוע את הדירקטורים הוא הדירקטוריון עצמו, עלולה להיווצר בעיית נציג שתוביל לצורך להגשת התביעה על-ידי בעל מניות בהליך המוכר כתביעה נגזרת.
יוסי מימן, מבעלי ערוץ 10 (צילום: משה שי)
גם תביעה של נושים כלפי נושאי משרה היא אפשרית, אם כי באופן מצומצם הרבה יותר. לכאורה, לא נוצרת יריבות משפטית בין הנושים לבין נושאי משרה ודירקטורים בחברה אלא רק בינם לבין החברה עצמה, משום שאלו פועלים מכוח תפקידם כזרועה הארוכה. עם זאת, בתי המשפט קבעו כבר בנסיבות המתאימות כי לדירקטורים יכולה להיות אחריות נזיקית כלפי הנושים וככל הנראה, מצבי קיצון אלו בשילוב העדר הכיסוי הביטוחי או השיפוי הנדרש, הם אלו שמטרידים את נציגי הציבור בדירקטוריון חדשות 10.
עוד יש להזכיר כי ביטוח, שיפוי או פטור מאחריות, ניתן להעניק לדירקטורים רק בקשר עם הפרת חובות הזהירות והמיומנות ולא הפרת חובת האמונים. ככל שבסופו של דבר תיכנס החברה להליך של חדלות פרעון (ועל כך בהמשך), יוכל בעל תפקיד שימונה על-ידי בית המשפט לבחון את נחיצות הגשת התביעות נגד דירקטורים ונושאי משרה אחרים במידה והפרו חובות וגרמו נזקים שונים לחברה במהלך כהונתם בה.
מה ניתן לעשות? אחד הפתרונות האפשריים במקרה שהחברה לא מסדירה את ביטוח חברי הדירקטוריון, הוא רכישת ביטוח מתאים על-ידי הרשות השנייה לדירקטורים אותם מינתה כדי לפתור באופן מיידי את הבעיה ובמקביל פניה לחברה שתישא בעלות הביטוח, תוך נקיטה בהליכים משפטיים מתאימים ככל שזו תסרב לעשות כן. כך תובטח כהונה נטולת חשש במישור של הפרת חובת הזהירות (כלומר רשלנות אפשרית) וכהונת שומרי הסף הציבוריים תימשך.
עד כאן באשר לחשש אחד של חברי הדירקטוריון, וכעת לחשש אפשרי אחר: אם לא היה די באווירת המשבר הכללי בערוץ, נתבשרנו כי פעולה משפטית ראשונה ננקטה מצד נושים של הערוץ, בקשת פירוק שהגישו ביום ראשון שעבר (13.7.2014) שתי חברות צרפתיות העוסקות במכירת זכויות שידור לאירועי ספורט. זו פעולה שיכולה להכריע בטווח הזמן הלא רחוק מדי את גורל ערוץ 10. אם חובות למדינה ולמסגרת הרגולטורית ניתן להביא לפריסה, מחיקה או להגמשת החבויות של הערוץ, הרי שאת חובותיו לספקים ולעובדים קשה יהיה למתן באמצעים אלו.
הבקשה הוגשה בשל חוב נטען של מעל למיליון שקל, שנוצר כבר ב-2011 ולא שולם עד עתה על-ידי הערוץ. בידיעה שפורסמה ב"דה מרקר" כבר הובאה גרסת הערוץ לפיה אין כלל חוב כלפי חברות אלו. הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ונותבה לשולחנו של השופט איתן אורנשטיין קבועה כרגע לדיון ביום 24.12.2014, רק כמה רגעים לפני קו הסיום הרגולטורי הנוכחי של הערוץ.
סביר להניח שהליכי החקיקה שיבקש הערוץ לקדם בכנסת יושפעו גם הם מהאפשרות שיוכרז כחדל פירעון באופן רשמי ויועבר לניהולו של נאמן או מפרק, במסגרת בקשת הפירוק הנוכחית או בקשה להסדר נושים שאולי תוגש בהמשך הדרך. סיכוייו של הסדר כזה תלויים בין השאר גם ביכולתו להמשיך לשדר בזכיון או ברשיון ולכן שני התהליכים שלובים וסרוגים זה בזה, בקשר גורדי של סיבה ומסובב.
צרת רבים, הגבלים עסקיים
ומצרת היחיד (של ערוץ 10 וחברת החדשות שלו) לצרת הרבים של כלל הערוצים המסחריים ובשמה המבצעי הנוכחי "צוק איתן". ביום חמישי האחרון דיווח נתי טוקר ב"דה מרקר" שנציגים של כמה גופי שידור מסחריים מתחרים נפגשו כדי לתאם ביניהם את עמדתם באשר להקלות שיבקשו מהרגולטורים ומשר התקשורת בשל ההפסדים הכלכליים שיצר המבצע המתמשך. הפסדים אלו נאמדו על-ידי "אייס" בכ-20 מיליון שקל, ועד להערכה של 60 מיליוני שקלים ב"גלובס".
על-פי הדיווח של טוקר, בפגישה שנערכה במשרדי "קשת" נכחו אבי ניר מנכ"ל קשת, יוסי ורשבסקי מנכ"ל ערוץ 10, מנכ"לית ערוץ 9 ויקי גורדין ומנכ"ל ערוץ 24 אורי דיקשטיין, כמו גם שני מנכ"לי חברות החדשות, אבי וייס וגולן יוכפז. נציגי "רשת", כך דווח, לא הגיעו לפגישה בשל מה שהוגדר "חשש לבעיית הגבלים עסקיים".
חששם של נציגי "רשת" שבחרו להיעדר מהפגישה - מוצדק. לכאורה, פגישות תיאום בין מתחרים הן עבירה על הוראות חוק ההגבלים העסקיים האוסר על יצירת הסדרים כובלים בלא קבלת פטור מתאים. סעיף 2(א) חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988, קובע כי: "הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר". במקרה שלפנינו מדובר בניסיון לכאורה לתיאום בין מתחרים ישירים שהתחרות ביניהם "אופקית". בהקשר זה ראוי כי כל מגע בין מתחרים כאלה יעשה בצמצום ותחת עין פקוחה היטב של הרגולטורים הרלוונטיים, היינו רשות ההגבלים העסקיים והרשות השנייה.
צוות של ערוץ 10 מדווח מכיכר הבימה בתל-אביב לאחר מטח רקטות מרצועת עזה, ביום הראשון למבצע "צוק איתן", 8.7.14 (צילום: הדס פרוש)
יש להזכיר גם את הוראות סעיף 5 לחוק ההגבלים הקובע כי "קו פעולה שקבע איגוד עסקי לחבריו או חלקם העלול למנוע או להפחית תחרות בעסקים ביניהם, או קו פעולה כאמור שהמליץ עליו לפניהם, יראו כהסדר כובל כאמור בסעיף 2, ואת האיגוד העסקי וכל אחד מחבריו הפועל על-פיו כצד להסדר כובל". סעיף 6 לחוק ממשיך וקובע כי "אדם המנהל עסק וביודעו על קיום הסדר כובל מתאים את פעולותיו להסדר, כולו או מקצתו, יראו אותו כצד להסדר". כלומר, גם אם מתחרים נוספים בשוק שאינם צד פעיל להסדר ידעו עליו ויפעלו בהתאם לקביעותיו, יראו אותם כצד להסכמות האסורות.
פעולה משותפת לקידום מטרות ענפיות מקובלת בדרך כלל באמצעות איגודים מקצועיים. לכלי התקשורת השונים אין אמנם איגוד מקצועי-עסקי משותף, אך התאגדות נקודתית לצורך פעולה מתואמת מול הרגולטור יכולה להיתפס באותו אופן שבו נתפס איגוד כזה.
לפני כשמונה חודשים, פרסמה רשות ההגבלים העסקיים טיוטת גילוי דעת בעניין איגודים עסקיים ופעילותם. "בצד הברכה העשויה לצמוח מפעילותם", נאמר באותה טיוטת חוזר, "באיגודים העסקיים טמון זרע פורענות של ממש בהיבט התחרות. חבירת מתחרים לישיבה משותפת או לפעולה משותפת, מעוררת, מעצם טיבה, חשש, כי אותם מתחרים יפעלו באופן הפוגע בתחרות, בין בכוונה ובין אגב קידום תכלית אחרת, שיכולה להיות לגיטימית כשלעצמה. לפעילות באיגוד עלולה להיות השפעה שלילית על התחרות גם בענפי פעילות נוספים, שבהם פועלים חברים באיגוד".
אמנם, בשנת 2000 פורסם גילוי דעת אחר מטעם הרשות שעסק בשיתופי פעולה בין מתחרים בפעולה מול רשויות שלטון. גם שם הציב גילוי הדעת חששות בשל פעולה מתואמת של מתחרים מול השלטון, אך הבהיר כי אשר מתקיימים כל התנאים המפורטים בו, "הרי פעילות משותפת של מתחרים, שנועדה לגרום לנקיטת פעולה כלשהי בידי רשות שלטונית או להביא להימנעות מנקיטתה, לא תעלה כדי הסדר כובל, ולא תצטרך לפטור או לאישור לפי חוק ההגבלים העסקיים".
"זכותו של אדם להביא את עניינו בפני רשויות השלטון היא אמנם מאבני היסוד של משטר דמוקרטי, אך אין הדבר מובן מאליו שאדם זכאי לממש זכותו זו במשותף עם מתחריו, מבלי לעבור תחילה דרך מסננת הרישוי והפיקוח של מערך ההגבלים העסקיים", נאמר שם בפתח הדברים. "העיקרון החשוב של מניעת פגיעה בתחרות, המבוטא בחוק ההגבלים העסקיים, מסיג מפניו לא פעם עקרונות יסוד אחרים; הוא גם מגביל את זכותם של פרטים לפנות במשותף לרשויות השלטון ללא קבלת אישור או פטור מראש, כאשר מימוש זכות זו מפחית או מקים חשש להפחתת התחרות בין הצדדים לבין עצמם או בין מי מהם לבין אדם שלישי".
שישה תנאים מצטברים הציב הממונה דאז, ד"ר דודי תדמור, בפני המתחרים הפועלים בתיאום מול הרשות השלטונית. אם יקוימו התנאים לא תיחשב הפעילות כהגבל עסקי אסור. בשל חשיבותם למצב שלפנינו ראוי להביא אותם כפי שהופיעו שם:
1. מטרת שיתוף הפעולה להניע את הרשות השלטונית לנקוט בפעולה שלטונית-ריבונית המצויה על פני הדברים בסמכותה, או להימנע מנקיטתה.
2. פעולות השכנוע של רשויות השלטון מתבצעות תוך הצגתו של מידע נכון, מלא ואמין, ככל הניתן בנסיבות העניין, בפני הרשות השלטונית.
3. במסגרת שיתוף הפעולה לא מועבר בין הצדדים כל מידע שהעברתו צפויה באופן סביר לגרוע מן התחרות בכוח או בפועל בין העסקים החולקים במידע. לדוגמא, בין הצדדים לא מועבר מידע הכולל תכניות עסקיות כלליות או פרטניות, מידע הנוגע למחירים, כמויות יצור, תכניות באשר למאפייני מוצרים או שירותים, בסיסי נתונים, מידע על לקוחות, או מידע על תנאי אשראי או התקשרויות בעבר או בעתיד (למעט מידע כאמור שהיה לנחלת הרבים שלא בהקשר הפניה המשותפת לרשות).
4. לא מוחלף בין הצדדים מידע, שעניינו הצעדים שינקוט מי מהם כתוצאה משינוי הנסיבות שייווצר אם תינקט על-ידי הרשות השלטונית הפעולה אותה הצדדים מבקשים, או שאת נקיטתה מבקשים למנוע. לשון אחר, הצדדים אינם רשאים לתאם במישרין או בעקיפין ואינם רשאים להחליף מידע בשאלה מה תהא האסטרטגיה העסקית של מי מהם במקרה שפעולתם כלפי הרשויות תצלח או לא תצלח. לדוגמא, צד אינו רשאי לגלות למתחריו מידע מכוחו יוכלו לקבוע עמדה בשאלה האם עליה במחירי חומר גלם תגולגל על הלקוח, כיצד יגיבו לכניסת מתחרים חדשים לתחום, כיצד ינהגו כלפי ספק שהעלה מחירים, או כיצד יתמודדו עם דרישת רישוי חדשה. בנסיבות המשק הישראלי יש חשיבות מיוחדת לכך שמתחרים לא יתאמו במישרין או בעקיפין כיצד יפעלו ביחס לשינויים בסביבה העסקית.
5. בכל מקרה יתבצעו המגעים בין הצדדים בדרך המצמצמת באופן סביר חשש לפגיעה בתחרות, ובכלל זה באמצעות בחינה קפדנית של זהותם, תפקידיהם ומעמדם של הפרטים המקיימים את המגעים בין הצדדים, תיחום והגדרה מדויקים של נושאי שיתוף הפעולה והמידע המועבר, הגדרת נהלים למניעת חריגה ממגבלות אלה - ובכלל אלה נהלים בהם ייקבע כי פגישות בין ממלאי תפקיד בצדדים להסדר ייערכו לפי סדר יום קבוע מראש, כי לא יידונו נושאים שאינם בסדר היום, כי הפגישות תתועדנה, כי תיעוד סדר היום והפגישות יישמרו ויהיו זמינים, וכי כל הדיונים ייערכו רק במסגרת פגישות אלה. ככלל, מקום בו הדבר אפשרי, מומלץ לקיים את המגעים בין הצדדים באמצעות בעלי מקצוע עצמאיים.
6. שיתוף הפעולה יוגבל למטרות המפורטות בגילוי דעת זה בלבד ולפעולות ההכנה ההכרחיות לפעולות אלה.
כעת תצטרך הרשות להגבלים עסקיים לבחון האם הפעולה המתואמת של המתחרים שקיימו את פגישת חברות הטלוויזיה, עמדה באמות המידה שהוכתבו בגילוי הדעת שעליו חתם תדמור. מסקנה לפיה חרג שיתוף הפעולה מהמינימום הנדרש, עלולה להביא איתה פעולות אכיפה שמשמעותן אינה סימפטית כלל ועיקר, מצידם של המשתתפים.
תגובת רשות ההגבלים העסקיים: "שיתוף הפעולה אינו מוכר לרשות. יחד עם זאת, שיתוף פעולה בין גורמים מתחרים במגעים מול רשויות שלטון עשוי להיחשב מותר בנסיבות מסוימות".
אנשי הקמפיין
המונדיאל חלף עבר לו, אך קמפיין עובדי רשות השידור למלחמה בסגירת הרשות עודנו כאן. בשבוע שעבר הופצו תוצאות מחקר שערכו מרצי וחוקרי בית-הספר לתקשורת בבינתחומי, ד"ר עמית לביא-דינור, ד"ר טל עזרן, ד"ר יאיר גלילי וד"ר יובל קרניאל. על-פי ההודעה של עורכי המחקר, מטרתו היתה לבחון את השימוש שעושים עובדי רשות השידור בזמן השידור ואת הלגיטימיות שלו.
בהודעה נאמר כי בסקר התגלה כי יש שיעור תמיכה גבוה בקרב הציבור כולו בסגירת רשות השידור. בקרב גברים שיעור התמיכה מגיע ל-76.4%. הנשים מתגלות במחקר זה כנחרצות פחות בתמיכה בסגירה, 59% תומכות בלבד. עוד לפי הסקר, 48% תומכים במחאת העובדים, קרוב ל-42% סבורים שגם השימוש במסך ערוץ 1 הוא לגיטימי ו-51% סבורים שהשימוש אינו לגיטימי. המספרים הללו משקפים את השניות הקיימת בציבור, שאינו אוהד את הרשות ומעוניין בשינוי, אך מודאג מגורל העובדים.
עובדי ערוץ 1 ובני משפחותיהם מפגינים מול משרד ראש הממשלה בירושלים נגד הכוונה לסגור את הרשות, 23.6.14 (צילום: יונתן זינדל)
כך או כך, הקמפיין נמשך ואף מעורר הדים רמים יותר בקרב קהילת העיתונאים. אתמול גם החליטו עיתונאי הרשות לנקוט צעדים אקטיביים ראשונים כדי לנסות לסכל את שיבוץ תשדירי הקמפיין בלוח השידורים על-ידי מניעת קרדיט מטכנאים שישבצו אותם לשידור. בשבוע שעבר הוביל הקמפיין גם לעימות בין עיתונאית רשות השידור קרן נויבך לבין נתי טוקר, כתב המדיה והתקשורת של "דה-מרקר".
טוקר צייץ ביום שלישי: "בסוף כל עיתונאי רשות השידור משתפים פעולה עם הקמפיין הלא חוקי (והשקרי) נגד הסגירה. תשדירים בלי הפסקה גם אצל @kereneubach. מתבייש בשבילם". נויבך התרעמה קשות ומיהרה להשיב. "סליחה??? אני משתפת פעולה עם הדבר הזה? זה קמפיין מוכתב מלמעלה שטכנית אני לא יכולה לעשות דבר נגדו. זה כמו שאתה תנסה להסיר מודעה. הצהרתי תחת כל במה אפשרית, פרט לשידור עצמו, כי זו לא דרכי להשתמש בשידור לצרכים האלו, על התנגדותי לעצם השימוש בזמן האוויר ולתוכן".
"זה מראה לאן הידרדרה הרשות". השיב טוקר, "כמה עיתונאים חלשים. עושים שימוש ביושרה ובהגינות בתוכנית אישית שלך לקמפיין מכוער, ואין לכם יכולת להתנגד". נויבך השיבה: "אז מה בדיוק רצית שאעשה חוץ מלהבהיר שאני מתנגדת לכך וזה פסול בעיני? לעזוב את האולפן? להתפטר? אין לי ספק שזה מאוד ישמח כמה אנשים".
אכן הקמפיין, המונע על-ידי מנהלים ואנשי ועדים שונים ברשות השידור, כפי שטוקר דיווח בעצמו כמה ימים לאחר מכן, לקח איתו גם את העיתונאים בשבי המציאות המורכבת והבלתי אפשרית. ניתן לקוות כי בדיון שייקבע בעתירה שהוגשה בעניין בבג"ץ יביע בית-המשפט עמדה נחרצת שתביא להפסקת הקמפיין המיותר והנמהר הזה – לטובת כל הנוגעים בדבר.
[עדכון]: עם פרסום הטור צייץ טוקר בחשבון הטוויטר שלו כי לזר סנדקוביץ', יו"ר ועד הטכנאים ברשות, הודיע כי הקמפיין יופסק עד להודעה חדשה.
אחרי הלחץ מצד העיתונאים, יו"ר ועד הטכנאים ברדיו לזר צנדקוביץ החליט להוריד מהאוויר לחלוטין את הקמפיין נגד חוק השידור הציבורי (עד להודעה חדשה)
— Nati Tucker נתי טוקר (@nati_tucker) July 21, 2014