מחרתיים (יום ב') אמור להתקיים דיון ראשוני בתביעת דיבה בסך 2.5 מיליון שקל שהגיש דובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו, נגד העיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" ומשרד הפרסום מקאן-אריקסון. התביעה הוגשה בעקבות פרסום מודעה שבה נטען כי בניהו, יחד עם אחרים, ניסה להכשיל את מינויו של אלוף יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל. בשבוע שעבר הגיש בניהו לבית-המשפט המחוזי, מחוז מרכז, כתב תשובה לכתבי ההגנה של הנתבעים. את עיקר כתב התשובה הקדיש לטענות משרד הפרסום מקאן-אריקסון.

דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו ומודעת הפוטש (צילום בניהו: ליאור מזרחי)

"כתב הטענות שהגישה מקאן לבית-המשפט הנכבד נושא אמנם את הכותרת 'כתב הגנה'", טוען בניהו, "אך לאמיתו של דבר מדובר בכתב דיבה, הכפשה והשמצה נוסף". בניהו טוען כי בכתב ההגנה "'יורה' מקאן לכל הכיוונים" ומשמיצה אותו יחד עם גורמים אחרים "בהתלהבות ובהתלהמות כה רבה, עד שלעתים נדמה כי המוטיבציה המניעה אותה עולה על זו של המשמיץ המקורי".

בניהו מציין כי סעיפים רבים בכתב ההגנה של מקאן אינם נוגעים לו כלל ונובעים מהרצון של הנתבעת "להרתיע את התובע ממימוש זכויותיו" ו"לגרור את הדיון למחוזות שאין בינם ובין הטענות כלפיו ולא כלום". בניהו דורש למחוק מכתב ההגנה את כל הסעיפים שאינם נוגעים לו אישית, כמו גם את הסעיפים הכוללים לטענתו השמצות כלליות כלפיו וטענות שאינן קשורות כלל לתביעה הנוכחית.

בניהו דוחה גם את הטענה כי היה קשור ל"מסמך הרפז". על-פי בניהו, "מקאן יודעת כי התובע נחקר בפרשת הרפז על-ידי המשטרה וגרסתו – לפיה לא היה לו כל קשר למסמך – אומתה". על כן, הוא מדגיש, טענתה הקונקרטית היחידה למעורבותו בפרשה היא שהיה מודע לפחות לחלקים מן המסמך, שכן נשמע אומר כי לא יאפשר ליצור לרמטכ"ל אשכנזי תדמית של נעלב סדרתי מן הזן של דוד לוי (במסמך הרפז נכתב כי זו התדמית שיש ליצור לאשכנזי).

כתב התשובה דוחה מסקנה זו של הנתבעת וקובע כי "התובע למד לראשונה על קיומו של המסמך זמן קצר (כשעה) טרם פרסומו בערוץ 2 (כשנתבקש כדובר צה"ל על-ידי כתב ערוץ 2, רוני דניאל, להביא את תגובת האלוף גלנט למסמך)". לטענת בניהו, כשאמר שאין להדביק לאשכנזי תדמית של דוד לוי, "התבסס על דברים ששמע באותם ימים מן הרמטכ"ל אשכנזי עצמו" ולא על המסמך, שאליו לא היה מודע ואותו לא ראה כלל עד לפרסום הידיעה על אודותיו.

כמו כן יוצא בניהו נגד טענת מקאן כי למזמין המודעה עומדת זכות לאנונימיות. "הדין אינו מכיר בזכות לאנונימיות שהרציונל היחיד העומד בבסיסה הוא הרצון לחמוק מאחריות", נכתב בכתב התשובה של בניהו.

באשר לעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" טוען בניהו בכתב התשובה כי "עיתון אינו מחויב לפרסם כל חומר המוגש לו. ההפך הוא הנכון. [...] הניסיון להיתלות בחופש הביטוי לא יצלח. בניגוד לרושם העולה מכתבי ההגנה שהוגשו בתיק זה, אין מדובר בצמד מלות קסם שיש ביכולתן להעלים כל עוולה ולהכשיר כל שרץ".

בניהו טוען כי על עיתון מוטלת החובה לבחון באופן ביקורתי כל חומר הנמסר לו לפרסום, ידיעה חדשותית כמודעה פרסומית. "כתבי השיפוי שנטלו העיתונים ממקאן", מודגש בכתב התשובה, "רק מלמדים שהעיתונים הבינו היטב כי אין עליהם חובה לפרסם את המודעות, כי מוטלת עליהם בעניין זה אחריות ישירה וכי הם חשופים לתביעת דיבה".