בחזית העורף

"ברמת הגולן חוששים מפתיחת חזית חדשה", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "המגזין", מוסף "מעריב". עדי חשמונאי מדובבת תושבים ברמה המביעים באוזניה חרדה מפגיעה בפרנסתם בשל המתיחות באזור לאחר "זליגת האש" ממלחמת האזרחים בסוריה אל מעבר לגבול עם ישראל. "תעשיינים בדרום: אנחנו ברווזים במטווח; חצי מהעובדים לא באים לעבודה", נכתב בכותרת במרכז שער "גלובס". לצדה מתפרסמת הפניה בזו הלשון: "עו"ד רם כספי: להיכנס לרצועה והפעם עד הסוף", "כותב בטור ל'גלובס': 'לא יעלה על הדעת שנלך להצגות בהבימה ובקאמרי כאשר תיאטרון האבסורד חוגג בעזה".

"האם צריך לחזור למדיניות החיסולים של ראשי החמאס?", היתה השאלה היומית של "24 שעות", המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" אתמול. היום נמסרות התשובות, שנאספו מתשובות גולשים בדף הפייסבוק של העיתון: 94% השיבו "כן". כתבת השער של המוסף עוסקת בילד יהודי המשחק בקבוצת כדורגל ערבית. "הוא לא בנבדל, זאת המציאות שבאופסייד", טוענת כותרת המשנה.

מי שחושב ומי שטועה

"אנחנו נשלם" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", והיא אינה עוסקת בנעשה בגבול הדרום או הצפון, אלא בהתייקרות הצפויה של מחירי החשמל לצרכן. זו הכותרת הראשית היחידה היום שאינה עוסקת ביחסינו עם שכנינו. "ישראל לחמאס: 'שקט תמורת שקט'", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", ומתחת לה כותרת משנה פייסנית: "מסתמן: התגובה החריפה לשיגור הרקטות לדרום תידחה לסבב ההסלמה הבא. בכיר בירושלים: 'איבדנו את המומנטום לתקיפה'" (אלי ברדנשטיין). לעומת זאת, כותרתו של "מקור ראשון" מיליטנטית: "ברק: 'הממשלה לא תשלים עם הפגיעה בתושבי הדרום ותגיב עליה'". "שר הביטחון התייחס לרגיעה היחסית ששררה ביישובי הדרום אתמול וקבע כי ישראל לא תעבור בשתיקה על סבב הירי האחרון מהרצועה. נתניהו: 'מי שחושב שהוא יפגע בתושבי הדרום ולא ישלם על כך – טועה'" (יוחאי עופר ואריאל כהנא).

שער "ישראל היום" מפשר בין הגישות השונות שמציגים "מקור ראשון" ו"מעריב" (השייכים שניהם, כידוע, לאותו מו"ל, וכנראה גם תחת אותו עורך אחראי): "שקט, מצב זמני", נכתב בכותרת הראשית של החינמון המקורב לראש הממשלה. "ראשי הרשויות בדרום דורשים תגובה; רה"מ: 'נגבה מחיר כבד על הירי'", נכתב בכותרת הגג, ואילו ההפניה לטור הפרשנות (של דן מרגלית) היא "זמן למלחמה מדינית". ובקיצור, אליבא ד"ישראל היום" המיליטנטיות של "מקור ראשון" – בין אם היא נשאבת מהרושם שקיבלו הכתבים, מהמיית לבם של העורכים או מאמונה תמימה בהצהרות הקברניטים – נאיבית. ראש הממשלה ושר הביטחון החליטו, נכון לעכשיו, שלא לפתוח במלחמה בדרום ולפצות את רגשות הנקם במלל מאיים.

גם הכותרת הראשית ב"הארץ" עוסקת בסכסוך הישראלי-ערבי: "ישראל: נבטל את אוסלו אם הרשות תפנה לאו"ם", נכתב בה. "השגרירים הונחו ללחוץ על מנהיגים לפעול נגד שדרוג מעמד הרשות, ולא – יבוטל ההסכם", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הראשית, של ברק רביד. "נתניהו כינס דיון על האפשרות שהפלסטינים יתבעו את ישראל בהאג". גם ב"ידיעות אחרונות" כותרת העוסקת בחילופי האש בדרום: "חיבוק לדרום", נכתב בה, ומעליה תצלומים של אם וילדים בממ"ד ושל חייל צה"ל שנפצע קשה בעיניו. כותרת המשנה מדווחת על "מסע הזדהות" לדרום שיזמו "תושבי המרכז". לא נמסר אם מסע יצא גם לצפון.

החברה האזרחית

"הגיבורות האלמוניות של כלכלת העולם: החברות הבינוניות", טוענת כותרת כתבה מתורגמת מה"אקונומיסט" ב"דה-מרקר". "הצלחתה הכלכלית של גרמניה נבנתה על מודל מיטלשטנד – חברות משפחתיות בגודל בינוני המעסיקות כמה עשרות עובדים – שהמשיכו לגייס ולהעסיק בתקופת המשבר ושמרו על תחרותיות גלובלית", ממשיכה לטעון כותרת המשנה. כפולת העמודים העוקבת מוקדשת לכתבה של טלי חרותי-סובר ואורה קורן: "מצב העסקים הקטנים – על הפנים. מחנק האשראי מחריף, לא סופרים אותנו", מצוטט בכותרתו אהוד רצאבי, נשיא ארגון העצמאים.

"מעמד הביניים בישראל מרוויח יותר וחוסך יותר מאז 2005 – אבל מגדיל את הפער מהעשירונים העליונים", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר", המפנה לטור של מירב ארלוזורוב. לפי ארלוזורוב, מצבו של מעמד הביניים טוב ביחס לעצמו לאורך השנים האחרונות, אולם רע ביחס להתפתחות הכלכלית של העשירון העליון, ובמלה אחת: "תלוי". אם כן: למעמד הביניים יש קצת יותר כסף, ולעשירים יש הרבה יותר כסף. ממילא השאלה היא, מה אפשר לעשות עם הכסף, כלומר, כמה הדברים עולים?

"שופרסל ומגה גובות עשרות אחוזים יותר בשדרות ובנתיבות", מוסרת הכותרת הראשית של "דה-מרקר" מתחת לכותרת הגג "פערי המחירים בפריפריה נמשכים". אחרי המלים "מעקב 'דה-מרקר'" נכתב בכותרת המשנה: "לפני כשנה הצהירו שופרסל ומגה: נוזיל את המחירים בפריפריה. אבל המחירים של מוצרים רבים ביישובי הדרום גבוהים משמעותית לעומת מודיעין ואשדוד. מגה: אנחנו מציעים את הסל הכי זול בכל האזור. שופרסל: במודיעין ובאשדוד יש תחרות מקומית עזה". "המחירים הגבוהים שנאלצים תושבי שדרות ונתיבות לשלם בעבור מוצרי צריכה בולטים עוד יותר על רקע שכר העבודה הממוצע בהם – שנמוך ביותר ממחצית מהשכר הממוצע במודיעין", כותבת הכתבת, עדי דברת-מזריץ'.

"בגלל התקשורת, בגלל הטלוויזיה, בגלל תרבות הצריכה, היום כולם רוצים להיות כמו העשירים, לחיות כמוהם", אומרת השחקנית הצרפתייה אריאן אסקריד בראיון לנירית אנדרמן ב"גלריה" לרגל הפצתו של הסרט בכיכובה, "שלגי הקילימנג'רו", "וזה חבל, כי גם לבני המעמד הנמוך, גם לאנשים הפשוטים, יש התרבות שלהם, הזהות הייחודית שלהם. לבני המעמד הזה יש הרבה כבוד עצמי, ויש בהם משהו שהוא אנושי יותר, בדיוק כמו שכותב ויקטור הוגו, שתמיד ידע לבטא היטב את מצבם של האנשים הפשוטים והעניים".

"החשמל יתייקר מהר מהצפוי" (כותרת ב"ממון").

עובדות שלא ידעתם

כתבת השער של "גלריה" עוסקת ב"מוזיאון ליחסים שבורים" בזאגרב, "מקום שבני זוג שנפרדו שולחים אליו חפצים שסימלו את אהבתם", המציג תשורות כאלו שהתקבלו מרחבי העולם. "אנחנו מקבלים יותר חפצים מנשים מאשר מגברים", אומרת המייסדת, האוצרת והבעלים אולינקה וישטיצ'ה, "המקום היחיד שבו זה התהפך היה בתערוכה נודדת בטורקיה".

יסמין גואטה מדווחת ב"דה-מרקר" על עדותו של הטייקון הכושל אילן בן-דב במסגרת משפט בתביעה נגזרת שהגיש נגדו בעל מניות מיעוט בחברת פרטנר בגין חלוקת הדיבידנדים האגרסיבית של בן-דב. "אילן בן-דב בבית-המשפט: עדיף היה לממן את רכישת פרטנר בדרך אחרת", נכתב בכותרת הדיווח.

ענייני תקשורת

אתמול הערתי כאן על טעות חישובית גסה בידיעה ב"ידיעות אחרונות" (מינואר נהרגו בתאונות דרכים בישראל 80 ערבים, לעומת 128 בתקופה המקבילה אשתקד, ובידיעה ובכותרתה נכתב על "ירידה של 5%"). מאז האירו את עיני כי ייתכן שמקורה של הטעות בכשל עקרוני יותר: "לפי נתוני 2011, מספר ההרוגים הערבים 127 מ-383 הרוגי השנה (ו-393 כולל אלה שמתו מפצעיהם עד חודש אחרי). חלק הערבים בסך השנתי עומד על 32 או 33 אחוז. הנתון הזה, לפי החברה הלאומית לדרכים, מראה על ירידה של 7% בחלקם של הערבים בכלל ההרוגים בהשוואה ל-2010. הנתונים החדשים עוסקים במספר ההרוגים הערבים מינואר 2012 ללא ציון על איזו תקופה בדיוק מדובר. מה גם שלא קיים נתון השוואתי למספר ההרוגים הכללי באותה תקופה מדויקת, ולא לגבי נתוני 2011 באותה תקופה מדויקת".

עלינו להאמין, אם כך, שיש ירידה של 5% במספר הרוגי תאונות הערבים ביחס למספר הרוגי התאונות הכללי עד לאותו רגע מסוים השנה. אם החישוב נכון, הרי הוא ממשיך קו מגמה שכבר קיים, לפחות משנת 2011. הידיעה האופטימית המתפרסמת עוסקת רק בנתונים חלקיים של 2012 על פני מקטע זמן לא ידוע. הידיעה נראית כציטוט נטול הקשר מדברים שנאמרו או נמסרו בכנס סכנין. אילו היה מכין אותה כתב תחבורה מיומן, היה עליו להראות מגמה רב-שנתית כדי שנדע אם למחוא כפיים או להישאר שווי נפש.

צבי בראל כותב ב"הארץ" בהרחבה על הפרות בוטות של זכויות האדם באיראן, ופותח בסיפורו של בלוגר שעונה למוות על-ידי השלטונות האיראניים.

עוד ב"הארץ": תחת הכותרת "הבהרה" מתפרסמת משבצת קטנה בתחתית עמ' 4 ובה נכתב כי ראש המועצה האזורית חבל מודיעין, שמעון סוסן, אינו חשוד בפלילים, וכי גדעון לוי טעה כשכתב כך, והוא ומערכת העיתון מתנצלים על כך.

ב"ידיעות אחרונות" מקדישים שני עמודים לדיווח מקיף יחסית, של תלם יהב, על מחלוקת בין הרשויות בנוגע לסוגיית בידוק ערבים בנתב"ג. העמודים מכילים טורים של טקסט ללא רקע צבעוני, כמות הטקסט גדולה מזו של התמונות, הנושא "כבד" והדיווח מפורט. מחריד להיווכח עד כמה העמודים הללו נראים זרים לקונטרס היומי של "ידיעות".

חלק נכבד משער "מעריב" וכפולת עמודי האמצע מוקדשים למנהל הדפוס של העיתון (שהיה שייך לעיתון, כלומר), יעקב גרינוולד, שנפטר שלשום בפתאומיות. "אין לי ספק שהמצב הכריע אותו", מעיד "חברו לעבודה דוד קצ'קה".

במה עוסקים ברשות השידור כשהם אינם טרודים בפיאסקו ניהולי זה או אחר? בחיקוי חיוור של התוצרים הירודים של הטלוויזיה המסחרית, כנראה. "אם אתם נהנים לבשל ואלופים באירוח", נכתב בראש מודעת עמוד המתפרסמת היום בעיתונות, "הערוץ הראשון מזמין אתכם להשתתף בעונה השנייה של סדרת הדוקו-ריאליטי 'בואו לאכול איתי'". באמת, אין מספיק תוכניות ריאליטי בטלוויזיה בישראל, ובמיוחד כאלו מז'אנר הבישול. העם צמא לריאליטי בישול. הילדים שלנו זקוקים לו. טוב שיש שידור ציבורי.

היום צועדים עיתונאים בהפגנה של ארגון העיתונאים, בקריאה לממשלה שתעזור לעיתונות, הנתונה במשבר. "המודל העסקי החדש שמחפשים העיתונאים – עזרה מהמדינה – גרוע כמו הפנייה לטייקונים", נכתב בכותרת המשנה לטור של אמיר טייג המתפרסם היום ב"דה-מרקר". אשר שכטר כתב באתר "דה-מרקר" ברוח דומה.

שרון שפורר מספקת אייטם מצחיק (או עצוב?) במיוחד היום בעמוד הלפני אחרון של "דה-מרקר": "המבחן של רשות ניירות ערך השבוע למבקשי רשיון ייעוץ כלל רמזים עבים על נוחי דנקנר, רכישת 'מעריב' הכושלת והערבויות האישיות שמהן שוחרר בעסקת ישראייר".

חיים יבין כותב במוסף "ספרים" של "הארץ" על שני ספרים העוסקים באנשי תקשורת אמריקאים, האחד בוולטר קרונקייט והשני בדן ראדר.

"לראשונה: ירידה במספר המסרונים שנשלחו בארה"ב", נכתב בכותרת ידיעה קצרה ב"כלכליסט". "זאת, בשל השכיחות הגוברת של חלופות מבוססות רשת, כמו פייסבוק".