מלחמה
כל העיתונים מקדישים את כותרותיהם הראשיות למלחמה שפרצה שוב בדרום, בין שלטון חמאס וארגוני הטרור ברצועת עזה לבין ישראל. אפילו "הארץ" – שכמעט כל יום אתמול הקדיש את הכותרת הראשית באתר האינטרנט שלו לכנס מקצועי שאירגן, חרף מטחי הטילים על אזרחי ישראל; ושאתמול, באופן נלעג משהו, הקדיש את כל החלק העליון של עמוד השער למאמר אנמי של הנשיא האמריקאי ברק אובמה תחת הכותרת "השלום אפשרי" – מוצא לנכון לדווח על המתקפה בראש עמוד השער שלו. "מטחי רקטות מהדרום ועד חדרה; 20 הרוגים ברצועה", נכתב בכותרת הראשית, מעל לתמונות אזרחים ישראלים ועזתים הסובלים מהפגזה. מאמר של דויד גרוסמן, הקורא לשלום על פני מלחמה, ושבעתות שלום שבין המלחמות היה ודאי זוכה גם הוא לככב בכותרת הראשית של העיתון, נדחק מפני המלחמה לרצועה צרה באמצע עמוד השער.
אותה תמונה של ישראלים המשתופפים מאחורי תחנת אוטובוס בתל-אביב בעת אזעקת טילים מופיעה גם כתמונה הראשית על שער "ידיעות אחרונות", עם הכותרת הראשית "טילים על ישראל". גם הכותרת הראשית של "מעריב" היא "מטחי טילים על ישראל". הפרשנים ב"הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מביעים מסר דומה, מפוכח. סבב הלחימה הנוכחי נכפה על ההנהגה הישראלית, בראשות ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון יעלון, שלא היו מעוניינים במבצע צבאי והעניקו לחמאס כמה ימים לרדת מעץ הרקטות שעליו טיפסו (אחרי מבצע "שובו אחים" שבעקבות חטיפת שלושת הנערים). הפרשנים מאוחדים בדעתם כי לא ניתן למגר את חמאס בלא לכבוש מחדש את הרצועה, וכי ממשלת ישראל אינה מעוניינת בכך וממילא נזהרה גם מלכלול מטרות מרחיקות לכת בפקודת המבצע.
ב"ידיעות אחרונות" גם ממשיכים, בהתאם לקו שהתוו בימים האחרונים במוסף היומי שלהם, לתת מקום למסרים מורכבים ולחפש אותם "בשטח". כך היום גיבור כתבת השער של המוסף הוא בן קיבוץ נירים ש"לא מכיר חיים בלי קסאמים", כדבר הכותרת על השער. הנער, נעם שער, כותב על החיים בשגרת מלחמה, לא רק שלו ושל חבריו, אלא גם של הילדים שמעבר לגבול. "אלימות מובילה לאלימות", נכתב באחד הציטוטים המודגשים מתוך המונולוג (הביא לדפוס: יהודה שוחט, נכתב בסופו). כתבה אחרת במוסף, של חן קוטס-בר, עוסקת במפגש בין ראשי רשויות מקומיות ערבים ויהודים "לשיחה פתוחה על האלימות, ההסתה ואיך להשיב את יחסים למסלול של דו-קיום".
מול כל העיתונים בולטת גישתו של "ישראל היום", פמפלט התעמולה של בנימין נתניהו. כמו ישראל מול חמאס, גם נתניהו מול יריביו סובל מחולשת החזק והם נהנים מיתרון האנדרדוג. כך נתניהו, האחראי הראשי לפעולות הממשלה, נאלץ לנקוט קו מתון, ואילו שותפיו-יריביו, שר החוץ אביגדור ליברמן ושר הכלכלה נפתלי בנט, יכולים להרשות לעצמם להתחרות ביניהם באמירות מתלהמות (הצעה לסטיקר: אין אחריות – יש התלהמות). "ישראל היום" מקדיש את עצמו לכן להצגת נתניהו כנץ תוקפני, אל נקמות מטיל מורא. הכותרת הראשית היא "ללכת עד הסוף", והעיתון כולו לובש מדים. הפרשן הצבאי יואב לימור יודע לספר כי "ישראל הורידה את הכפפות", תובנה שחמקה מעיניהם של כל הפרשנים הצבאיים האחרים. ועמוס רגב, העורך הראשי של החינמון, חוקר לעומק את סוגת "העיתונאי הטוקבקיסט" עם הקריאה "להחזיר את עזה לתקופת האבן".
העובדה שאין קשר בין הסיקור ב"ישראל היום" לבין המציאות בשטח, התכנונים הצבאיים או הכוונות הממשלתיות אינה מפריעה לרגב ולפקודיו. זה אינו חדש, אולם כשמדובר בעניין לאומי הרה גורל, כשחייהם של אזרחים וחיילים מונחים על המאזניים, להפקרות הזו של עיתונאי "ישראל היום" יש טעם רע במיוחד. זה כבר אינו משחק בשחיתות פוליטית, אלא בחיים ומוות. דרור אידר, אולי המגוחך שבשכירי העט של "ישראל היום", ממונה היום על משבצת ביקורת התקשורת ועוקץ את "הארץ" על שקיים ועידת שלום בעיצומה של מלחמה. ההתנהלות הזו של העיתון, כפי שתוארה גם כאן למעלה, אכן זועקת ניתוק והתנשאות. ב"הארץ" עומדת מאחורי כל אלה אידיאולוגיה, קובץ רעיונות שניתן להתווכח איתו או להסכים עימו. מה עומד מאחורי ההחלטות הקפריזיות ב"ישראל היום"? טקטיקות של תועמלנים פוליטיים וגחמות של טייקון שאפילו עברית אינו יודע.
חשבון נפש
תמונה בעיתון החרדי "המבשר"
"העובדה שבכל פעם אנו שבים מחדש אל נקודת ההתחלה ואל חוסר המוצא מחייבת חשבון נפש. שהרי, כפי שלימדונו רבותינו, הטרור הישמעאלי נועד לעורר אותנו מאדישותנו ולדעת כי מן השמים תובעים מאיתנו להתבונן ולהתעורר", נכתב במאמר המערכת של עיתון הקנאים החרדי "הפלס".
"ישראל מבינה שגם אחרי מבצע 'צוק איתן' חמאס ימשיך להיות הכוח הדומיננטי ברצועה, ועל כן נמנעה מלכלול את 'ריסוק תשתית הטרור' – שם קוד למיטוט הנהגת חמאס – בין מטרות המבצע", נכתב במאמר המערכת של "הארץ". "מנגד, הלחץ הציבורי שמוטל על הממשלה, וסבלם של תושבי הדרום שכולל פגיעות בבתיהם, השבתת הלימודים וסגירת עסקים, מפתים לפעול בעוצמה רבה ובהיקף רחב. זהו פיתוי שנשען על אשליית התפיסה הקוראת 'לסיים עם זה אחת ולתמיד' – תפיסה שנכשלה פעם אחר פעם במבצעים קודמים".
"המציאות הזו, שבה למעלה ממיליון וחצי ישראלים הופכים למספר שבועות לבני-ערובה של חבורת הברברים העזתית, אינה נסבלת", נכתב במאמר המערכת של "מקור ראשון", שגם היום חתום עליו אסף גולן. "מה שעוד יותר בלתי נסבל זאת האמת הפנימית שמלמדת כי בסופו של דבר נצטרך לכבוש את הרצועה במבצע צבאי גדול כדי לעקור את צמח הפרא שגדל בגבולנו".
(גולן, יש לציין, גם חתום על עריכת מדור הדעות שבו מתפרסם המאמר, הוא גם אחד משני עורכי המהדורה היומית, המחולקת לשרידי מנויי "הצופה", וגם כתב המדע. כעת, עם מינויו של חגי סגל לעורך העיתון והחזרה למסלול אחרי מותו של העורך הקודם, אורי אליצור, יש טעם לחשיבה מחודשת בדבר זהותו של האחראי על חלון הראווה הרשמי של העיתון – מאמר המערכת.)
בעיתונים החרדיים מתפרסמת מודעה המציעה נופש במלון בים המלח תחת הכותרת "יום מנוחה במקום שקט ובטוח!".
דמים
העיתונים הכלכליים אינם מנצלים את הזכות השמורה להם להמשיך לעסוק בראש סדר היום בענייני החברה האזרחית, וטורחים למצוא כותרת ראשית בממשק שבין המבצעי הצבאי לנושאי כלכלה. אילוץ לא טבעי יוצר מוטציות, והכותרות – תפלות למדי. ב"גלובס" נוהגים דרך קבע להתנהל כעיתון כללי ביום של חדשות מיוחדות, וכך גם היום עם הכותרת "נתניהו מאיים: 'נלך עד הסוף'". אולי מקורו של המנהג הזה בהיותו של "גלובס" עיתון ערב ובניסיון לנצל את היתרון שבהקדמת עיתוני הבוקר הכלליים, אולם בעידן הדיגיטלי ממילא אין ל"גלובס" יתרון כזה.
ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" בחרו בפתרון הקל והמתבקש, מצב "העסקים" בדרום ("עסקים תחת אש"). ובכן, מצבם לא טוב (אבל "העסקים בדרום מנסים להישאר צוק איתן". ותודה לדובר צה"ל). ב"כלכליסט" הזווית היא ניגוח של "הוועדים הגדולים" ("מלחמה בדרום, והוועדים הגדולים עושים שריר"): ועדי נמל אשדוד וחברת חשמל יזמו עיצומים משום שהם "לא מתעניינים במצב הבטחוני". "מדינה משל עצמה" היא כותרת הגג. זו ביקורת שנדמית עקרה כל עוד היא מכוונת כלפי צד אחד: הרי גם הנהלות הגופים נקטו צעדים (שהביאו לעיצומים) למרות "המצב הבטחוני". מדוע רק צד אחד חייב לשתוק כשהתותחים רועמים?
ב"דה-מרקר" הכותרת "גם מבצע צבאי קצר ברצועת עזה עשוי לעלות מיליארד שקלים" משרתת אג'נדה אידיאולוגית הנפרשת מעל דפי המוסף גם בימי רגיעה. לאחרונה, כחלק ממסע הקידום של העיתון לקראת "ועידת השלום" שיזם "הארץ", פירסם איתן אבריאל שני מאמרים על אודות מחקר שקבע כי המשך הסכסוך יגרום לנזק כלכלי, בעוד שהסכם שלום יביא לשגשוג. גם היום, מתחת לכותרת הראשית, נדפסת כותרת ידיעה של אורה קורן: "טרכטנברג: ללא תהליך מדיני נחווה ירידה בקצב הצמיחה". גדולתו של "דה-מרקר" היתה שהצליח להעלות למרכז השיח הציבורי את החיים האזרחיים בישראל, במקום הדיון הפוליטי-בטחוני השגור. הניסיון להחדיר את זה האחרון מן הדלת האחורית כך שגם הוא ילבש פן כלכלי נדמה נכה ותלוש ומזכיר, מה לעשות, תפיסות אנטישמיות ידועות של האופי היהודי.
פינת הטוקבק
האורות עוד דולקים בנס-ציונה. מתוך הפייסבוק של "ידיעות אחרונות"
רצח אבו-חדיר
ב"ידיעות אחרונות" מדווח ירון דורון, תחת הכותרת "רצח הנער משועפאט: נעצר חשוד שביעי", כי "המשטרה עצרה אתמול חשוד נוסף" ברצח מוחמד אבו-חדיר. "מתברר כי את הרצח יזם גבר בן 30 מהיישוב אדם – שקיבץ סביבו את היתר". הפרטים הללו אינם מופיעים בעיתונים האחרים, בין אם משום שלא היו זריזים מספיק ובין אם משום שצייתו לצו איסור הפרסום הגורף שהוטל על החקירה. עוד כותב דורון כי קרובי משפחתו של האיש שהוביל את חטיפתו והצתתו של הנער הערבי בן ה-16 טוענים כי הוא סובל "מבעיות פסיכיאטריות".
רונאל פישר
עורך-הדין ואיש התקשורת רונאל פישר, 5.3.07 (צילום: משה שי)
המלחמה בדרום דוחקת את החשדות הפליליים נגד עורך-הדין ואיש התקשורת רונאל פישר. "חשד נוסף: פישר העביר מידע סמוי משוטרים לראשי חברת ב. יאיר", נכתב בכותרת ידיעה של חן מענית ב"גלובס". ידיעה בולטת יותר מוקדשת לטיעוני ההגנה של פישר, בשם "גורם מקורב": מזוודת הכסף שהעביר חסן לפישר לא נמסרה ככספי שוחד תמורת מידע והקלות משטרתיות, אלא היתה שכר טרחה עבור שירותי עריכת-דין.
ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לפרשה עמוד שלם, אחד לפני האחרון בגיליון. תחת הכותרת "יש מעורבים רבים, רובם אנשי משטרה", כותב ירון דורון כי "שוטרים וקצינים צפויים לקבל בקרוב זימון לחקירה במח"ש" ו"השופט קבע אתמול כי בניגוד לתמונת המצב שניסה לצייר המפכ"ל, ישנם חשודים נוספים מקרב כחולי המדים. החשדות סביב עו"ד פישר מתחזקים, ולקוחות נוספים שלו בעבר סיפקו לחוקרים מידע רב", ביניהם עו"ד רועי בר, יועץ לוועדות התכנון של רחובות וראשון-לציון, שנעצר בפברואר בחשד שקיבל שוחד מקבלנים, שאמר למשטרה כי עוד כשהיתה החקירה סמויה הציע לו פישר לעוצרה תמורת שני מיליון דולר.
ב"ישראל היום" וב"מעריב" ממשיכים לרקוד לפי חלילו של מפכ"ל המשטרה ולסקר את הפרשה, המאיימת לחשוף רשת שוחד בצמרת המשטרה, כאפיזודה מקרית בכיכוב "עשב שוטה". כותרת הדיווח ב"מעריב" (אלון חכמון) היא "קצין המשטרה החשוד בקבלת שוחד נשלח למעצר בית", בעוד שכותרת הידיעה ב"ישראל היום" (איציק סבן, עדנה אדטו ויהודה שלזינגר) היא דווקא "השוטר החשוד שהדליף לעו"ד פישר – למעצר בית". בידיעה הקצרה ב"ישראל היום" נמצא מקום לדיווח החשוב על "צדדים אירוניים" בפרשה – פישר היה אמור להשתתף בדיון על שחיתות של עורכי-דין – אך לא נמצא מקום להרחיב בדבר הציטוט הסתום מהכרעת השופט שהאריך את מעצרו של פישר כי בפרשה מעורבים "גורמים רבים". מנגד, היום לא מתפרסם טור פרשנות של איציק סבן הקובע כי עיתונאים ביקורתיים כלפי המשטרה "מתייצבים לצד הרעים". אולי מחר.
מלחמות השבת
מלחמות השבת נמשכות בעיתונים גם היום, על רקע הודעת שר הפנים גדעון סער בשבוע שעבר כי יאכוף את האיסור לפתוח מרכולים בשבת בתל-אביב. בעוד שהיה ניתן לנחש שהעיתונות הכללית תצא נגד השר מתוך אינסטינקט אנטי-דתי, הרי שהתמונה שהוצגה היתה מאוזנת למדי, אולי בגלל הקרבה הלופתת של כמה מהעיתונים וגדעון סער. הסיקור נמשך ב"דה-מרקר", שנטל צד באופן ברור, ובעיתונות החרדית, הנחצית לשניים סביב שאלת התגובה לטייקון סופרמרקטים שכמה מהם פתוחים בשבת ואחרים פועלים בקרב הציבור החרדי.
ב"דה-מרקר" מתנהל קמפיין, בהובלת הכתבת עדי דברת-מזריץ, נגד קבוצת בעלי המכולות שהובילה את העתירה לבג"ץ נגד פתיחת מרכולים בשבת. העיתון הכלכלי מנסה להציג מצג, בצדק או שלא בצדק, כאילו מדובר בחזית בלבד למאבק שעניינו כפייה דתית (מניעת חילול שבת) ולא צדק חברתי (מתן אפשרות שווה לבעלי עסקים קטנים). היום כותבים דברת-מזריץ ונתי טוקר בעמ' 18 של העיתון, תחת הכותרת "המטרה היא לעודד פחות מסחר בשבת". "אנשי העסקים שתמכו בקמפיין המכולות בתל-אביב, אברהם פוקס ועו"ד דוד שוב, מעורבים גם בקמפיין 'שבת ישראלית' של עמותת בית-הלל", נכתב בכותרת המשנה לכתבה. "פוקס: 'לא נתתי להם אגורה'. שוב: 'הוזמנתי עם לקוחותי פעמים רבות לפורומים שעסקו בימי מנוחה'".
מודעה (נחזית לכתבה) לסופרמרקט "ת'כלס" ב"המבשר" החרדי. בסביבת העיתונים התומכים בחברה טוענים כי העיתונים המתנגדים לה עושים זאת משום שהיא אינה מפרסמת אצלם
בעיתונות החרדית מאוחדים כמובן סביב הדרישה לסגור עסקים בשבת, אולם חלוקים ביחסם לדודי ויסמן, הבעלים של AM:PM, רשת מרכולים הפתוחה בשבת, ושל רשת מרכולים הפועלת בריכוזי מגורים חרדיים. "הפלס", ולצדו "המודיע", מדגישים את עובדת הבעלות של ויסמן על הרשת החרדית, ששינתה את שמה ל"ת'כלס", וקוראים להחרימה ("המודיע" הובילו בזמנו את החרם על "שפע שוק" החרדית של ויסמן); "יתד נאמן" ו"המבשר" מדגישים את הבעלות החלקית ברשת של איש עסקים אחר, אריה וולפסון, שמתעתד לכאורה להשתלט עליה. ברקע המחלוקת – האיבה בין "יתד נאמן" לעיתון שהתפצל ממנו, "הפלס". ברקע הפיצול – יריבות בין חצרות רבנים (שטיינמן מול אוירבך). ברקע המחלוקת, הפיצול והיריבות: אחד אלוהינו.
מונדיאל
ספורט "ידיעות אחרונות", 9.7.14, מהדורה ראשונה
משחק הכדורגל גרמניה-ברזיל במסגרת אליפות המונדיאל הסתיים אתמול בשעה מאוחרת, לקראת אחת בלילה. במהדורת שער "ידיעות אחרונות" שהגיעה אלי נכתב ברצועה צרה בתחתית השער: "סנסציה בחצי גמר המונדיאל: גרמניה הביסה את ברזיל 1:7", עם הפניה למוסף הספורט של העיתון, שהוא מוסף הספורט היחיד בעיתונות היומית העברית בישראל. במהדורות אחרות נכתבה תוצאת ביניים של המשחק. גם ההבטחה לסיקור קוימה רק עבור כמה מהקוראים – מי שקיבלו את המהדורה השנייה של המוסף.
ספורט "ידיעות אחרונות", 9.7.14, מהדורה שנייה
עיתונות חוקרת
"סהר עדס מייצגת תופעה רחבה. אין לגביה אמנם נתונים מדויקים ומחקר מקיף, כפי שיוסבר בהמשך, טרם נעשה, אבל התחושה היא שהחופשה בבית צוברת תאוצה" (מתוך כתבת השער של "גלריה", "יותר ויותר אנשים מעדיפים לבלות את החופשה שלהם בבית במקום לנסוע למקומות רחוקים", משה גלעד).
ספין מקומי
העיתונים מדווחים היום על כוונתו של שר הפנים לאחד את הערים תל-אביב ובת-ים, ועל תמיכתו (המפתיעה) של ראש עיריית תל-אביב במהלך. ב"גלובס" מגיעה הפניה לידיעה אל השער. קריאה בתוככי הידיעות מציעה כי מדובר בספין של משרד הפנים שנופח בחסות תאוות הסנסציה של העיתונאים. הרקע למהלך הנוכחי הוא עתירה של עיריית בת-ים לבג"ץ, בטענה כי היא מקופחת לעומת שכנותיה מבחינת נתח שטחי המסחר והתעשייה. העתירה עצמה באה על רקע קביעה קודמת של ועדה שבחנה את גבולות העיר וקבעה כי היא מקופחת.
בין השאר ביקשה העירייה (במסגרת התנגדותה לתוכנית המתאר של תל-אביב, שצוטטה גם בעתירה) מהוועדה המחוזית לתכנון ובנייה "להקים תת-ועדה שתבדוק את השלכותיה של תוכנית המתאר על המטרופולין בכלל ועל בת-ים בפרט ותבחן את השפעותיה החברתיות-כלכליות על כלל התושבים במרחב", ובתגובה (כך מופיע למשל בסוף הדיווח המקוון של "דה-מרקר" בנושא) "הודיע משרד הפנים [האחראי על הוועדות המחוזיות] בתגובתו לעתירה לבג"ץ כי סער החליט למנות ועדת חקירה בנושא גבולות לבדיקת איחוד בין הערים בת-ים ותל-אביב ולחלופין בחינת חלוקת הכנסות בין הערים".
ובקיצור: משרד הפנים ועיריית תל-אביב ניצבו בפני עתירה מטרידה של עיריית בת-ים, כשבפני העירייה ניצב גם האיום בדמות פתרון של חלוקת הכנסות. כדי להוריד את בית-המשפט מהגב הודיעו על הקמת ועדה, שבין השאר עלולה לשקול מהלך (רחוק מן הדעת) של איחוד עיריות. הדוברות או הדוברויות הרלבנטיות שיווקו לעיתונות את המהלך הפקידותי הזה על-ידי שליפה של פרט פיקנטי מתוך המנדט לכאורה של הוועדה לכאורה, והעיתונאים התמסרו והפכו את הפרט שאולי יישקל לעובדה כמעט חלוטה. עבודה עיתונאית? ניסיון להבין את האינטרסים שמאחורי ההכרזות? כל אלו לא הופיעו בהודעה לעיתונות ולא נאמר עליהם דבר בתדרוך. יוצאי דופן לטובה הדיווח של צפריר רינת ב"הארץ" ושל דותן לוי וטל פמסון ב"כלכליסט" (המציינים כי הסבירות לאיחוד "אפסית"), שהם הפחות מתמסרים בעיתונים היום.
ענייני תקשורת
"הרפורמה ברשות השידור חוזרת למליאת הכנסת, בינתיים בלי הסכם עם העובדים", נכתב בכותרת דיווח של אופיר דור ב"כלכליסט". "מנכ"ל השידור הציבורי החדש לא יוכל לפטר את מנהל החדשות על דעת עצמו", נכתב בכותרת דיווח קצרצר של גילי איזיקוביץ בעמוד החדשות של מוסף "גלריה". דיווח נרחב ניתן לקרוא כאן.
ב"דה-מרקר" כותב נתי טוקר על התרחשויות בשוק הטלוויזיה המסחרית. "המפיקים חוששים מקשת ורשת: 'עושים לנו חיסול ממוקד. מפחדים מכוחן של הזכייניות'", נכתב בכותרות הידיעה המרכזית. "המפיקים הגדולים בישראל התאגדו בשנה האחרונה למאבק נגד זכייניות ערוץ 2, שלטענתם פוגעות בזכויותיהם. אלא שכעת, כשקמה ועדה ממשלתית בנושא, הם לא מביעים את עמדתם בפניה וטוענים שמופעלים עליהם לחצים. הזכייניות מנגד: 'התנהלות בכפייה פוגעת בשוק'".
"מכבי עומדת לרשות תושבי הדרום בכל עת", פרסום סמוי ב"המבשר" החרדי
בעיתון "המבשר" מתפרסמת ידיעה לא חתומה שכל כולה פרסומת נצלנית לקופת-חולים מכבי.
באתר "העוקץ" מתלונן חיים ביטון כי התקשורת המסקרת את שדרות מעדיפה לתת במה לקריאות להתקיף את עזה ולא לקריאות לשלום ופיוס.
העיתונים מתייחסים גם לסיקור המלחמה בעזה בתקשורת העולמית, בחירה שכמעט מחייבת נקודת מבט פרובינציאלית, כזו המניבה כותרות כמו "המונדיאל מקשה על סיקור בינלאומי של מבצע 'צוק איתן'" ("גלובס") ו"התקשורת הזרה מגבה בינתיים את ישראל" ("מעריב").