בשנת 2002 פרשה מיקי חיימוביץ' ממהדורת חדשות 2 ואת מקומה תפסה יונית לוי. לוי, רק בת 25, מצאה את עצמה באחד התפקידים הנחשקים ביותר בתעשייה. עם השנים הצליחה למתג את עצמה כאשת קרח, מקצוענית, נטולת רגשות, כזאת המעבירה את החדשות באופן גולמי ללא שום הטיה, מכיסא המגישה היישר לתוך הסלון הביתי.

במהדורת החדשות אתמול נסדק משהו אצל אשת הקרח. לוי הציגה דיווח על זוג שנסע ברכבו בדרום וניצל מנסיון לינץ' על-ידי חבורת בדואים רעולי פנים, והקדימה לו תדרוך של הצופה: "במהלך כל היום הזה, אתמול גם, מהומות של ערביי ישראל בתגובה לרצח הנורא של הנער מוחמד אבו-חדיר. אז ברגע שפרצו המהומות האלה זה היה מאוד מובן, התפרצות הרגשות הזאת, אך ככל שחולפות השעות מוצאים את עצמם חלק מהנוסעים למשל מותקפים באבנים במהלך הנסיעה".

לוי עושה עוול גדול לערביי ישראל כאשר היא מתייחסת אליהם, לכולם ללא יוצא מן הכלל, כפורעים. היא מצדיקה את ההתפרעויות של ערביי ישראל בעקבות הרצח המתועב של הנער הערבי וקוראת לזה "התפרצות רגשות". כאילו אין לחברה הערבית בישראל שום דרך להביע את עצמה מלבד לשרוף דברים, להתעמת עם שוטרים ולנסות לרצוח עוברי אורח. בעיני לוי זו הדרך הלגיטימית בחברה הערבית לפרוק לחץ. אין שם אפשרות למחאות שקטות, ועידות שלום, הסתכלות פנימית – רק לשרוף, להשחית, לחבל ולהרוג.

ראוי היה שלוי, כעיתונאית בעלת ניסיון רב מול מצלמה, תדע לברור את מלותיה בקפידה, על אחת כמה וכמה כשהמצב הבטחוני מעורער. כמו שהתקשורת יודעת לעשות הפרדה ברורה בין נוער הגבעות למתנחלים ובין ימנים לקיצוניים, כך רצוי שהיא תנהג גם כלפי האוכלוסייה הערבית.

המתפרעים המפגינים ברחובות הם מופרעים הפורקים את זעמם על כל מה שנקלע לדרכם – בין אם זו תחנת רכבת ובין אם זה זוג תמים ברכב. כפי שהמשטרה מגלה אפס סובלנות כלפי המתפרעים, כך גם התקשורת צריכה להתנהג. ואולי, בדגש על אולי, היא תוכל לנסות להסביר לצופים בבית שלא כל ערבי הוא קיצוני, ובכל קיצוני יש לטפל תקשורתית ללא הבדלי לאום.

אלירן מלכי הוא יועץ תקשורת