דם

פענוחם למחצה של שני מקרי רצח עולה לראש סדר היום של העיתונים על רקע תסיסה בשיח הזהות הישראלי. הפסטיבל התקשורתי סביב "הנערים החטופים", שהתאפשר רק בשל קשר שתיקה של הרשויות והעיתונות בדבר מותם הכמעט ודאי עם היחטפם, ליבה גל לאומנות וגזענות שפילג את מי שמשתתפים בשיח הציבורי למחנות עוינים והפך את דיווחי מדור הפלילים לנשק תעמולתי.

מאחר שעיתוני הזרם המרכזי עדיין רואים לנכון להתנער מקריאות לרצח ערבים ומהלך רוח גזעני ומסית גלוי (ועל כך יש לברך, אין זה דבר מובן מאליו בהתחשב בגודלו של קהל הלקוחות הפוטנציאלי), ההבדל בסיקור הוא בניואנסים ולא במרכז הכובד.

כך כל העיתונים (כמעט, ועל כך בהמשך) מעלים לכותרת הראשית שלהם את הודעת המשטרה כי תפסה חשודים ברצח הנער הערבי מוחמד אבו-חדיר, וכי מדובר ביהודים, ומקדישים את הכותרת השנייה בחשיבותה להודעת המשטרה כי תפסה חשוד ברצח היהודייה שלי דדון וכי הוא ערבי. ואולם, בעוד שבשער "הארץ" נכתב בכותרת בעניינה של דדון כי "המניע עוד לא ברור", בשערי "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מקור ראשון" נכתב כי לפי ההערכה הרצח בוצע על רקע לאומני. ובעוד שב"הארץ" ההפניות לטורי הפרשנות הן "החמאסניקים היהודים" ו"סרטן הגזענות" וב"ידיעות אחרונות" הן "להוקיע, להקיא?", "אין הבדל בין דם לדם" ו"אות קין" – ב"ישראל היום" הן "הרוצחים – אש זרה ומסוכנת" ו"ישראל לא זקוקה להכשר מוסרי".

על המאמר האחרון, של דרור אידר, כדאי להתעכב, כי הוא יוצא דופן בנוף הפובליציסטי של עיתוני היום, נוף שמתאים דווקא לרוח הסטמפה הצהובה על שער "ישראל היום", "ישראל מאוחדת בגינוי". נכון, כמו אידר, גם ב"מקור ראשון" כותב אסף גולן כי "קיים פער עצום" בין מעשי הרצח של שלושת הנערים היהודים והנער הערבי, ומסביר כי הערבים "חילקו סוכריות" והיהודים לא, אבל מאמרו של אידר משמעותי הרבה יותר. זאת, משום שהוא זיקוק של פעולת הסירוס שעומדת במרכז העיתונות של אידר ושל "ישראל היום" – סירוס של החלק הביקורתי, של מה שאמור להיות הלוז והעיקר של הפעולה העיתונאית מלכתחילה. כי הרי "ישראל אינה זקוקה להכשר מוסרי".

אידר, לכאורה כותב סתמי, משעמם וחסר חשיבות, מסמן את הסדק המוסרי של "ישראל היום". אפילו בעיתון הזה, שאין לו שום מחויבות לאמת ושכל קיומו הוא כמכשיר תעמולה פוליטי, מבינים שאין חצי גינוי או שליש הסתייגות משריפתו למוות של ילד על-ידי יהודים שרצו לנקום בערבים, ומדגישים זאת בכל דפי העיתון המוקדשים לסיקור הרצח – כפי שנעשה בכל שאר העיתונים. אבל רק ב"ישראל היום" ישנו "אבל". דרור אידר הוא ה"אבל". אידר הוא הסוס הטרויאני שעוקר את החלק המוסרי מהלאומיות ומעקר אותה לכלל לאומנות. דרור אידר הוא ההכשר לתגובה שונה מההמיה הקולקטיבית המשותפת היום לכלל העיתונים, הוא דלת הסתרים שתאפשר להמון מהפייסבוק של "ישראל היום" לכבוש את דפיו.

וזאת למודעי: אני לא חושב שאידר יודע שהוא כזה. סוסי עץ לעתים נדירות יודעים דבר-מה על טיבם.

דם לדם

אתמול עסקה כתבת השער של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "24 שעות" (עורך: מאיר אברג'יל), בזוגות מעורבים של יהודיות ומוסלמים (יהודה שוחט). היום כתבת השער של המוסף עוסקת במפגשים בין נשים יהודיות וערביות, ומוגשת תחת הכותרת "יש סיכוי לדו-קיום?" (סמדר שיר).

"לא מזמן נפגשה סמדר שיר עם פעילות עמותת 'אפשרות אחרת', ושמעה מהן מסרים אופטימיים על דו-קיום וכבוד הדדי בין יהודים וערבים. השבוע היא חזרה אליהן וגילתה שהתקווה כמעט מתה. 'המציאות השתנתה', אומרת אימאן חטיב יאסין מכפר יפיע, 'בגלל הרציחות ובעיקר בגלל ההטפות לגזענות ולנקמה'". ממילא הטפות נגד גזענות ונקמה, כמו הכתבה של שיר, הן תשובת המשקל המתאימה.

בימים כאלה, כשהשנאה והחרון צפים ועולים וכובשים את מרכז הבמה, דרוש מעורך של טבלואיד פופולרי (רון ירון) אומץ עיתונאי כדי להבליט כתבה המתייחסת בחיוב לערבים ולאפשרות לחיות איתם בשלום.

דמים

"נזקים של מיליונים לתחנות הרכבת הקלה בי-ם – השירות לשועפאט לא יחודש בקרוב", מדווח דניאל שמיל ב"דה-מרקר".

המפצון

"חשש בסביבת נתניהו ממארב של בנט וליברמן בהצבעות אי-האמון", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", היחיד שמקדיש את הכותרת הראשית לזירה הפוליטית. "מקורבי ראש הממשלה מודאגים מפעולת ראווה שמתכננות היום הבית-היהודי וישראל-ביתנו", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לטור של בן כספית. מכתיבתו של הפרשן הפוליטי בתקופה האחרונה אפשר לנחש שהמקור לידיעה אינו דווקא בסביבתו של נתניהו, אלא דווקא בזו של ליברמן. כך או כך, כספית יכול להשתבח בכך שליברמן אכן ביצע היום פעולת ראווה: הוא הודיע כי ישראל-ביתנו תפרק את האיחוד המלאכותי עם הליכוד שהוקם לצורך הבחירות האחרונות (אך תישאר בקואליציה). "מעריב" יכול להשתבח בכך שהקדים את כולם בדיווח מובלט על פעולת הראווה הפוליטית של שר החוץ.

ב"ידיעות אחרונות" דיווח על המתיחות בין נתניהו לליברמן איתמר אייכנר, על רקע ההקצנה התקופתית ימינה של שר החוץ ("עימות חריף בין שר החוץ לראש הממשלה. ליברמן: 'הבטחת יד חזקה ולא קיימת'. נתניהו: 'קודם תגיע לישיבות קבינט'"). מעניין אם יש ברקע חקירה משטרתית נוספת נגד ליברמן.

אביגדור ליברמן במסיבת העיתונאים שבה הודיע על הפרדת ישראל-ביתנו מהליכוד, היום (צילום: מרים אלסטר)

בדרום

רק על שער "הארץ" ו"ישראל היום" נכתב כי נמשך הירי מעזה על יישובי היהודים בדרום.

פרשת פישר

הפרשה שכותרות העיתונים ביום שישי הבטיחו לנו שתטלטל את צמרת המשטרה נפרשת היום, לאחר הסרת צו איסור הפרסום אתמול, על השערים. "עו"ד רונאל פישר חשוד בסחר במודיעין משטרתי", נכתב בכותרת על שער "מעריב", העיתון שכשהיה בשליטתו של האסיר לשעבר עופר נמרודי כיכב בו פישר כתחקירן עם יכולות מוכחות ומוניטין מפוקפק. ענת באלינט כתבה כאן היום על התקופה ההיא בחייו של פישר, עת בירנית גורן חשפה ב"כל העיר" את ההתנהלות של פישר ונמרודי ב"מעריב" ("צריך רק לחזור לדברים שאמר לאילנה שקד-שובל: 'אני מרוויח יותר כסף מכתבות שאני לא מפרסם מאשר מכתבות שאני כן מפרסם', זה מסביר הכל", סיכמה גורן את הדברים).

היום ב"מעריב" כותב אבירם זינו על פישר תחת הכותרת "מעיתונאי לוחם השחיתות לפרקליטם של המפורסמים". "בין היתר חשף, בהיותו כתב 'מעריב', את פרשת הסיליקון בחלב בשנת 1995 ואת השמדת מנות הדם של עולי אתיופיה בשנת 1996".

"רונאל פישר חשוד שהציע ליו"ר ועד עובדי נמל אשדוד אלון חסן מידע על חקירות בעניינו ואת סגירת התיקים נגדו, בתמורה למאות אלפי שקלים. החקירה נפתחה לאחר שחסן סיכם עם המשטרה על העברת הוכחות בתמורה לחסינות בפרשה", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של זינו ואלון חכמון ב"מעריב". "משרדו של פישר: 'אנו משוכנעים כי הסיפור יחלוף בלא כלום'. גורמים במשטרה: אין עקבות המובילים לקצינים בכירים". בתמונה מצורפת נראה מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו והכיתוב המצורף קורא "אין אף חשוד בסביבתו של המפכ"ל".

רונאל פישר בבית-משפט השלום בירושלים, בדיון על הארכת מעצרו, היום (צילום: יונתן זינדל)

בעיתונים אחרים הדיווח על הפרשה לא נראה כאילו הוכתב על-ידי דוברי ויחצני האנשים והגופים הקשורים בפרשה. ב"ידיעות אחרונות" כותבים עופר פטרסבורג וירון דורון על סכום של מאות אלפי שקלים שעבר לפישר, ולא כמו שנכתב ב"מעריב", ומדגישים כי "במשטרה חושדים כי בכירים ביחידת הדגל [433] הדליפו מידע לפישר, ובודקים האם קיבלו בתמורתו שוחד". גם בעיתונות הכלכלית המסגור חמור הרבה יותר, ומגיע לכותרת הראשית בשלושת העיתונים הכלכליים.

הסיקור הנוח ביותר למשטרה נדפס כמובן ב"ישראל היום". בדיווח עצמו מוזכר החשד שלפיו פישר עבד בשיתוף עם קציני משטרה בכירים (ב"ישראל היום" מצמצמים את החשד לשוטר אחד בלבד, לא ברור על סמך איזה מידע), אולם הכותרות בשער ובעמודים הפנימיים (הדיווח על הפרשה מופיע בעמודים 17 ו-19) מתמקדות בפישר ולא במשטרה, ולידיעה החדשותית מצורף טור דעה של כתב המשטרה איציק סבן, המוקדש כולו לדברור חסר בושה של אותם המסרים ממש של מחלקות הדוברות של המפכ"ל דנינו ("אז נכון, כמו בכל ארגון, גם במשטרה יש עשבים שוטים"). את הקולגות שלו בעיתונים המתחרים המסקרים את המשטרה בביקורתיות הוא מאשים שהם "מתייצבים לצד הרעים". כותרת הטור היא הקביעה הרומזנית והעדינה "לא יעזור למבקרים: המשטרה עובדת". בקיצור, לא הוכרע עדיין אם לעבריינים יש שתול במשטרה, אך נראה כי למשטרה יש שתול ב"ישראל היום".

מצבנו מצוין

"בנק ישראל: 'מאז המשבר ב-2008 צמח החוב של משקי הבית ב-55%", נכתב בכותרת דיווח של סיון איזסקו ומוטי בסוק ב"דה-מרקר". "עיקר הגידול חל במשכנתאות לדירות, פעילות שאחראית ל-70% מהחוב של משקי הבית. 'התפתחויות אלה חושפות את הבנקים לסיכון מכיוונו של מגזר משקי הבית, במקרה שתחול תפנית חדה בשוק הדיור, בפרט אם התפנית תלווה בעליית ריבית או במיתון'", נכתב בכותרת המשנה. לפי כותרת ידיעה סמוכה, של בסוק, השנה ובשנה הקרובה צפויה צמיחה מתונה (2.9% ו-3%), או "האטה" בלשון הכלכלן הראשי של האוצר יואל נוה, והאבטלה "תרד ל-5.7%".

"משרד האוצר מציג תחזית ראשונה ל-2015 וצופה צמיחה של 3%", "התחזית הכלכלית שהציג אתמול האוצר נמוכה משמעותית מקצב צמיחה שנתי של 4.5% בממוצע בעשור האחרון", נכתב בכותרות דיווח של אמנון אטד ועמרי מילמן ב"כלכליסט". "משרד האוצר מיישר קו עם התחזיות הפסימיות של בנק ישראל על הצפוי למשק השנה ובשנה הבאה", נפתחת הידיעה. בעמוד אחר בעיתון כותב שאול אמסטרדמסקי: "בנק ישראל מודה שאין לו מספיק נתונים על יציבות משקי הבית", "דו"ח של הבנק שפורסם אתמול מכיר לראשונה בכך שקצב גידול החוב של המשפחות הישראליות הכפיל את עצמו מאז 2008, ומציין כי החוב עדיין נמוך משמעותית ביחס לעולם. הבנק הודה כי אין לו כיום מידע כדי לנתח אילו ישראלים מצויים בסיכון פיננסי".

ב"גלובס" מדווח אדריאן פילוט על שתי ההתפתחויות האחרונות בתחום הנתונים המקרו-כלכליים, תחת הכותרות "האוצר פסימי: 'ישראל מצויה בסביבת צמיחה נמוכה מזו שנרשמה בשני העשורים הקודמים'", ו"'חוב משקי הבית לא צפוי לחולל משבר פיננסי'. עם זאת, בנק ישראל קובע כי החמישון התחתון חשוף לסיכון של מיתון ואבטלה, ולכן לסיכון גבוה יותר שלא יוכל לפרוע את המשכנתא".

סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות", הסבור כי בישראל אין בעיית יוקר מחיה ואין בעיה של חובות פרטיים, אינו עוסק בנתוני בנק ישראל ומקדיש את העמוד שהוא מקבל במוסף הכלכלי "ממון" לשבחים לשר האוצר ובעל הטור לשעבר יאיר לפיד על שהחליט להעלות את יעד הגירעון (וכך להימנע מהצעד הלא פופולרי של העלאת מסים).

"הסגל הזוטר באוניברסיטה העברית פתח בשביתה במחאה על קיצוצים", מדווח חיים ביאור ב"דה-מרקר".

ובינתיים, בארה"ב: "אף שהן אינן חייבות, רשתות מזון מהיר אמריקאיות משלמות לעובדים יותר מ-10 דולר בשעה, לעומת שכר מינימום של 7.25 דולרים בשעה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" ב"דה-מרקר". "יחס טוב לעובדים יגרור יחס טוב ללקוחות", נכתב עוד בציטוט בכותרת המשנה, המתייחס לשני הקודקודים שיחד עם המעסיקים הם משולש כלכלי שבעיתונות הישראלית הוא פעמים רבות קו שטוח.

תעשיית המזון

"הדמות המרכזית במסכת העבריינית", נכתב בתוך מרכאות בכותרת הראשית של "ממון", ציטוט מגזר הדין במשפטו של אפי רוזנהויז, מנכ"ל לשעבר של רשת המרכולים שופרסל. "חתר לבצע מעשים שיש בהם פגיעה ברורה בתחרותיות", מצטטת עוד כותרת המשנה, המדווחת כי רוזנהויז, שהורשע ב"הפרת הסכם מיזוג", יישלח לחודשיים לכלא. רוזנהויז הוציא מהסופרמקטים בניהולו מוצרים של חברות שהציעו מחירים זולים ברשת מתחרה.

"עונש המאסר שנגזר אתמול על מנהלי שופרסל לשעבר קבע תקדים בדיני ההגבלים העסקיים, וצפוי לשרטט מחדש את הגבולות וקודי ההתנהגות ביחסים בין הקמעונאים והספקים בענף", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של תומר גנון ב"כלכליסט".

"המכולות יגישו תביעת פיצויים בסך עשרות מיליוני שקלים נגד AM:PM וטיב-טעם", מדווחת עדי דברת-מזריץ ב"דה-מרקר", ו"התאחדות הסוחרים תעתור לבג"ץ בדרישה לסגור חנויות בשבת גם בנמל תל-אביב, מתחם התחנה ונמל יפו".

פינת הטוקבק

תגובות גולשים לשער "ישראל היום" ("הרצח והבושה"). לא רק בנימין נתניהו מתמודד עם העובדה שאינו ימני מספיק עבור חלק מקהל היעד - גם העיתון שלו

עושים לביתם

במוסף "24 שעות" מוקדש עמוד לקידום הרגיל של המיזם "מחנכים מסביב לשעון" של משרד החינוך, במסגרת שיתוף הפעולה המסחרי-תוכני של "ידיעות אחרונות" והמשרד. היום חתומה על ה"כתבה" איריס ליפשיץ-קליגר. ב"ממון" מתפרסמת גם היום כתבת-מודעה מטעם איגוד תעשיות המזון, שגם לו הסכם שיתוף פעולה מסחרי-תוכני עם העיתון. בניגוד לפעמים קודמות, הפעם לא חתומה על התוכן השיווקי כתבת המוסף נווית זומר. במוסף "מסלול" המצורף היום לעיתון מוקדשת כרגיל ההמלצה הראשונה מבין חמש בכפולה הפותחת לשיתוף פעולה מסחרי-תוכני עם רשות הטבע והגנים (מרים קוץ). היום, לאף כתבה במוסף לא נלווה גילוי נאות בדבר הגופים המסחריים שמימנו אותה. האם בעיתון ויתרו על מימון של גורמים מסחריים לתכנים העיתונאיים שהם מפרסמים ("למנויים בלבד"), או שבעיתון ויתרו פשוט על הגילוי הנאות? לאור שיטות העבודה המקובלות במוסף, קשה לקורא הסביר להכריע בסוגיה.

טלוויזיה מסחרית

כתבי התקשורת מדווחים על ההתפתחויות בתחום הטלוויזיה המסחרית, שחזר שוב למוקד העניין בסיקור התחום לצד הדיונים ברשות השידור המתחדשת, זאת על רקע הכמעט-קריסה המחזורית של ערוץ 10 ושינויים רגולטוריים מתקרבים. הערוץ, מצדו, משתדל להוכיח את המוניטין שיצאו לו כשחזור במציאות של סדרת "B-Movies" עם אותה העלילה ואותן הדמויות: "ערוץ 10 נערך למלחמת הישרדות מחודשת: יוסי ורשבסקי חוזר וצפוי להוביל קיצוץ חד", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר".

לפי טוקר, "ורשבסקי צפוי להוביל מהלך אגרסיבי מאוד של חיתוך בהוצאות, שכן אין בכוונת בעל המניות הנותר, יוסי מימן, להזרים כסף לערוץ". טוקר מסביר כי הסיבה שמימן לא ברח מן הערוץ כמו בעלי המניות האחרים היא הערבות האישית שנתן להלוואה של עשרות מיליונים שנטל הערוץ, ושאותה יידרש לפרוע אם הערוץ יתמוטט. מנגד, ב"24 שעות" כותב רז שכניק כי "סביר להניח שוורשבסקי לא היה מסכים לחזור לתפקיד ללא הבטה מצד אנשיו של מימן לפתרונות פיננסיים עתידיים, ולפיכך נראה כעת שבערוץ 10 יכולים לנשום לרווחה". ימים יגידו מי מהכתבים צודק.

ב"כלכליסט" כותב אופיר דור כי "ניתוח שהכינה חברת הייעוץ גיזה עבור הרשות השנייה מעריך כי מעבר קשת ורשת לשידור בערוצים נפרדים יעלה 200 מיליון שקל לכל אחת – מחצית מכפי שהן טוענות". הזכייניות "צפויות להחזיר את ההשקעה בתוך 6–11 שנים". לכתבה מצורפת אינפוגרפיקה תחת הכותרת "אין מקום לשלושה על מסך הטלוויזיה". לפי הניתוח של גיזה-זינגר-אבן, במצב של שלושה ערוצים מסחריים "שלושת הערוצים יפסידו".

בטור פרשנות ב"דה-מרקר" כותב אמיר טייג: "עכשיו, כשיוסי ורשבסקי נמצא בדרכו חזרה למשרדו הישן בבית-הוורד, ניתן להניח די בוודאות שלקראת סוף 2014 צפוי לנו שידור חוזר של מאבקי ההישרדות הגדולים של הערוץ מ-2009, 2011 וסוף 2012. בכל אחד מהמאבקים נעתרו הפוליטיקאים לספק לערוץ, המחזיק כמובן בחברת חדשות משפיעה, הקלות שאיפשרו לו להמשיך ולשדר אף שלא עמד בחובותיו. גם ב-2014 צפוי הערוץ לעלות לירושלים ולהתחיל במסכת שממנה הערוצים המסחריים תמיד מרוויחים, אך ציבור הצופים יוצא מופסד.

"המצב הנוכחי אינו טוב לציבור. התחרות הקשה על משבצת הבידור להמונים מנמיכה את המסך ומאחדת אותו סביב תוכניות ריאלטי בלתי פוסקות, והתלות הכלכלית של הערוצים בבעלי המניות או בפוליטיקאים פוגעת בעצמאותם העיתונאית. כדי להזיז את השוק משיווי המשקל שאליו הגיע, נדרשת החלטה אמיצה של שר שיתעמת עם מוקדי הכוח במשק. בהעדר שר שכזה, נכשלה עד כה רפורמת הרשיונות, שהיתה אמורה להוציא את הערוצים מחסות הפוליטיקאים.

"כדי להבריא את השוק יש לפרק את מונופול ערוץ 2 – תובנה זו מלווה את כל מי שניסה ומנסה להבריא את השוק, מהשר לשעבר משה כחלון שיזם את החקיקה המקורית ב-2011, דרך מנכ"ל הרשות השנייה הנוכחי, שי באב"ד, ועד השר הנוכחי, גלעד ארדן, שתזכיר החוק לפירוק ערוץ 2 הונח בימים אלה על שולחנו. הצלה נוספת של ערוץ 10 במתכונת של הארכת זיכיון רק תנציח את המצב הקיים ותחזק עוד יותר את ערוץ 2 – דבר שיקשה על פיצולו בעתיד".

ואילו ב"גלובס" מתמקד לי-אור אברבך בנתניהו: "בישיבת הממשלה בשבוע שעבר, נתניהו מוצא בנוכחותו של מנכ"ל הרשות השנייה במקום הזדמנות פז להוציא את שעל לבו. כשהוא בעיצומה של פרשת חטיפת הנערים, נתניהו צופה בפרשני החדשות בטלוויזיה וחש כי יש 'מונופול של דעות'. הוא מאמין כי הפרשנים שמדברים אליו מעל המסך ממוקמים שמאלה מהשמאל וכי הם 'לא מייצגים את העם'. האם נתניהו התכוון לעם שקרא לנקמה מעל קירות הרשתות החברתיות? האם זה הייצוג לו הוא מצפה מפרשניו?

"[...] כשראש הממשלה אומר שהוא לא אוהב את האופן שבו נראית התקשורת הישראלית, מרגישים זאת בחדשות 2, בחדשות ערוץ 10 וברשות השידור. חטיבת החדשות של ערוץ 1 עומדת בימים אלו בפני החלפתה המלאה. המקום שהיה מעוזו של נתניהו, שמיהר לדחוס בשלומיאליות אייטם שילמד סניגוריה על בגדיה של רעייתו, עומד בפני עיצוב מחודש. חדשות 10, לעומת זאת, עומדים בפני חיסול סופי, ושימו לב – בלי ידיים! הערוץ שהיה שנוא נפשו של נתניהו בשל דרוקריו המרגיזים לסוגיהם מגיע אט-אט אל הקצה, בגלל בעלי מניותיו שלו, ובממשלה לא צריכים אפילו להתאמץ כדי לדחוף אותו סופית מעל הצוק.

"[...] הגאונות בכל מה שקורה בשוק הטלוויזיה הישראלית, היא שלא מבחינים כמעט בכלל באידיאולוגיה של ראש הממשלה שמניעה את הכל. גם אם ארדן הוא גיבור היום, הוא יודע שחייבים לתת לבוס את התחושה שהגשים את מטרותיו. נתניהו שינה טקטיקה בקדנציה השנייה שלו. הוא לא נלחם עוד בתקשורת, הוא משתלט עליה. זה עבד לו נהדר עם 'ישראל היום', עד שב'ידיעות אחרונות' החליטו לתת קונטרה ואיש חדשות 2 לשעבר, יאיר לפיד, הפך להיות לאחד מהגורמים שהכי מאתגרים את המשך כהונתו סביב שולחן הממשלה".

ענייני תקשורת

עוד ב"גלובס", אברבך כותב גם על דיוני ועדת אלהרר בחוק רשות השידור החדשה.

יש תמורה ליוקר הדיור: "קק"ל מחפשת לוביסטים; העלות: כ-300 אלף שקל בשנה", מדווח צבי זרחיה ב"דה-מרקר".

בעיתונות הכלכלית ממשיך להתפרסם גם היום קמפיין מודעות של תוכנית חיסכון בבנק הבינלאומי (משרד הפרסום: גליקמן-נטלר-סמסונוב). החידוש: "חיסכון עם שם שאתם בוחרים!" (סימן הקריאה במקור). נדמה שנקבע שיא תקופתי בזלזול של גורמים מסחריים והפרסומאים שלהם בקהל הלקוחות. בבנק הבינלאומי ובמשרד הפרסום שלו חושבים שיוכלו למשוך אנשים שיפקידו אצלם את הכסף שלהם – ולא סתם אנשים, אלא קוראים של עיתונות כלכלית – לא בגלל ריבית אטרקטיבית, תנאים נוחים או כל סיבה עניינית אחרת, אלא בגלל שטיק טיפשי כל-כך כמו האפשרות לשלוט בתוכן של שורת טקסט בדו"ח החודשי מהבנק.