תרגיע

נחום ברנע פותח את טורו ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" בציטוט של מפקד אוגדת איו"ש, מתוך דברים שאמר לקציניו עם גילוי גופתו של הנער הערבי משועפאט מוחמד אבו-חדיר: "ייתכן שהיום נפתחה האינתיפאדה השלישית".

כותרות העיתונים מוקדשות כולן לאפשרות של סיבוב לחימה נוסף בדרום. "נערכים לפעולה" היא הכותרת הראשית של "מעריב". "אם הירי יימשך – נפעל בעוצמה", נכתב בזו של "ישראל היום" ("כך הבהיר אמש רה"מ באולטימטום לחמאס"). "כוננות הסלמה", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות". "אולטימטום ישראלי לחמאס: שקט מיידי או תקיפה נרחבת", נכתב בזו של "הארץ".

ב"מקור ראשון" בוחרים שלא לדקלם את דף המסרים של דובר צה"ל ולשכת ראש הממשלה: "תושבי שדרות: תנו לצה"ל לפעול", נכתב בראש שער העיתון, מתחת לכותרת הגג "מתקפת טילים בנגב המערבי; ישראל מציעה רגיעה". "ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל יצרו השבוע רושם שחמאס מרתיע אותם במקום שהם ירתיעו אותו", נכתב בציטוט המודגש על שער העיתון מתוך טור של חגי סגל. "עיקר רוח הלחימה בקבינט מופנה למתקפה על בנט".

"בקבינט מתלבטים באשר להרחבת הלחימה בעזה, ומערכת הביטחון מסתייגת ממבצע גדול. ישראל מעוניינת ברגיעה עם חמאס, אך בלא הפסקת אש מיידית הפעולה עלולה לצאת לדרך", נכתב בכותרת המשנה לטורו של הפרשן הצבאי עמוס הראל ב"הארץ".

"נתניהו, יעלון וגנץ הודפים את הצעותיהם הלוחמניות של שרי הימין, אבל ראש הממשלה יודע שאינתיפאדה שלישית עלולה לסיים את שלטונו", נכתב בכותרת המשנה לטורו של הפרשן הפוליטי יוסי ורטר ב"הארץ".

חטיפת הנערים: רפלקסיה

אירוע החטיפה היה הזדמנות יחסי-ציבור עבור הציבור שאליו השתייכו הנערים הרצוחים, כותב חגי סגל במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון": "במשך שבועיים וחצי הורעפה התעניינות תקשורתית נרחבת, נטולת פוליטיקה, על משפחת הציונות הדתית. המתנחלים קיבלו הזדמנות נדירה לחדור לסלון הישראלי כמות שהם, בלי התיווך האברמוביצ'י הרגיל", נכתב בכותרת המשנה לטורו. "התנהלות הורי החטופים בתקופת החיפושים הזימה את הקלסתרון הנצלני של הציונות הדתית המתנחלת. הם לא באו בתביעות לאף אחד, רק הרעיפו תשבחות; תשבחות לממשלה, לצה"ל, לשב"כ, לכל עם ישראל, אפילו לאבו-מאזן. בתמורה זכו לחיבוק המוני".

עם זאת, אליה וקוץ בה, הוא כותב. ייתכן ש"הצימאון הגדול לקצת אהבה משבש קמעה את שיקול דעתה" של הציונות הדתית: "זה בסדר גמור אהבת ישראל, אבל השבוע היה חשוב לדבר גם על המלחמה בישמעאל".

"כזה היה השבוע הזה. שבוע של סערת רגשות וכאב, ומעבר חד של כל הקולות מסביב מקורבן לאשם. רגע אחד קוברים שלושה בנים בכאב חוצה מחנות, ורגע אחר-כך מחנה אחד, פצוע ובוכה, מואשם ברצח לא מפוענח. אז מי צודק ולאיזו דרך ישראל עומדת לפנות? [...] אחרי שכל הרעש והצלצולים דועכים, כל אחד חוזר לבסיס האם", כותבת אורלי גולדקלנג בטורה בפתח מוסף "דיוקן" בעריכתה, ומתלוננת על כך שכל ממשלות ישראל "זה עשורים" נהגו ב"רפיון" מול הטרור הערבי. אירוע החטיפה, היא מסכמת, העניק דוגמאות ל"חוסן לאומי של עם בטוח בעצמו" בדמות "שלושה זוגות של מורי דרך מופלאים לעמדה העוצמתית הזו. רק צריך להקשיב ולא לתת לקולות לדעוך".

השבוע היתה זו דווקא אחת המשפחות שביקשה לעמעם את קולה. כתב ynet איתי בלומנטל פירסם שלשום דברים ששמע מהוריו של שער, אחד הנרצחים, שמתחו ביקורת קשה על הטיפול של השב"כ, צה"ל והממשלה באירוע מתחילתו ועד סופו ("ההורים השכולים חשפו את הזעם שהיה עצור על התנהלות מרתיחה של כוחות הביטחון, ותיארו אטימות זועקת שנגמרה בכאב גדול"). הביקורת נעלמה בהמשך ונמחקה מ-ynet, בעקבות בקשת ההורים, כנראה בתיווך שכנתם וכתבת "ישראל היום" אמילי עמרוסי, כתב אתמול אביב הורביץ בטור המדיה שלו באתר mako.

"מול אויב חיצוני העם מתלכד/ וקרעים פנימיים מתאחים/ בתפילה אחת מתאחד, מתמקד:/ מי ייתן שישובו אחים./ מזמורי תהילים. דפים של גמרא/ כניסת השבת הוקדמה/ עוד חלה הופרשה. הקפדה נשמרה/ במרום נאגרה עוד דמעה [...]/ אל תיתנו לשגרה לשוב ככה, סתם/ על אף הגולל שנסתם/ הלבבות עוד ערים, השערים כבר פתוחים/ אם תשובו –/ אז שובו, אחים" (חלק מהשיר הנדפס היום לכל אורך שער המוסף השבועי של "יתד נאמן", תחת הכותרת "אם תשובו, אחים". המחבר: א' לוין).

שער המוסף השבועי של "יתד נאמן", 4.7.14

"כצפוי, אשליית האחדות הזאת הסתיימה שעות אחדות אחרי קבורת הנערים. כמו מכסה שהוסר מסיר לחץ הוצפו הרשתות החברתיות בהסתה לאלימות ובקריאות לנקמה", כותבת סימה קדמון ברשלנות אופיינית בפתח טורה ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". כאילו אותה "אחדות" ששררה בזמן החיפושים אחרי הנערים החטופים היתה בין יהודים לערבים, וכאילו שהקריאות לנקמה ואלימות כלפי ערבים צצו להן פתאום לראשונה ביום שני האחרון.

זוהי אותה סימה קדמון שאחרי הרשעתו האחרונה של אהוד אולמרט קוננה ש"לראשונה קיבלנו פריים אפל ומעיק של עולם שלא הכרנו: עולמם של יזמים ושל מאכערים, של בעלי הון ושל אנשי ציבור, של נותני שוחד ושל מקבליו". קדמון היא עיתונאית ותיקה ומבכירי פרשני "ידיעות אחרונות", אבל איכשהו מצליחה להיות מופתעת בכל פעם מחדש מחלקים בולטים במציאות שהיא מסקרת.

"מאז יום שני אינני מצליח להימנע מלחשוב על השנייה שבה שלושת הנערים הבינו שהם מוצאים להורג", נכתב בכותרת המשנה לטור השבועי של חנוך דאום במוסף "7 ימים", ומצליח לתמצת משהו מן התפיסה העריכתית ב"ידיעות אחרונות".

הסכסוך: רפלקסיה

סיכום אירוע חטיפת הנערים בעיתוני השבת כולל גם התייחסויות נרחבות יותר לאופיו הכללי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. באופן צפוי עבור מאמרים בעיתון, שכותביהם נאלצים לנפק כמותם על אותו הנושא שוב ושוב במשך שנים, טווח הזיכרון שהם מסוגלים להכיל אינו עולה בדרך כלל על כמה שבועות.

"את הפעילות הזו [למציאת הנערים החטופים] מנסים מחבלי החמאס למנף ל'מעגל הסלמה'. הווי אומר: להציג זאת כ'מחויבות' שלהם להגיב על פעולות המגננה שנעשו נוכח אכזריותם מול שלושה צעירים שלא איימו עליהם, לא פגעו בהם או עוללו להם עוול", נכתב במאמר המערכת של "המודיע", הנכנע גם הוא לאתוס החדשותי הרואה בכל סבב תוקפנות ערבי-יהודי מציאות חדשה ונטולת עבר והקשר.

"עקידת הנערים היהודים היא ביטוי של התמוטטות מוסרית בחברה הפלסטינית וגלישה מסוכנת לעבר הצדקה של השמדת-עם. זה הזמן לתבוע חשבון נפש פלסטיני", נכתב בכותרת המשנה לטור השבועי של יואב קרני במוסף "G" של "גלובס". קרני מקדיש את עיקר טורו לדיון בעקירת החמלה אצל ארגוני רצח, מאל-קאעידה ועד האס.אס. "ההתכחשות למידת הרחמים נוטה להביא אל קצו את הקשר בין המכחישים ובין הציביליזציה", הוא קובע. "ההוצאה להורג של נערי היהודים לא היתה סתם מעשה רצח. היא היתה אקט גנוצידי, ממין רצח עם", הוא מוסיף, וקובע כי על אף ש"לכיבוש הצבאי יש השפעה שלילית", הרי "הכישלון כאן הוא בראש ובראשונה כישלון פלסטיני" ש"קרובים עכשיו להפליא אל קרימינליזציה של תנועתם הלאומית".

לקרני קול צלול ונדיר, כתיבתו אינה מצועפת בהכתבות הימין-שמאל המקומיות ההופכת את השיח הפוליטי המקובל במקומותינו לנכה. בכל זאת יש לתמוה – מדוע דווקא רצח הנערים כעת הוא מעשה גנוצידי, וכל הילדים שנרצחו עד כה על-ידי הטרור הערבי אינם כאלו? ומה עם נשים? וזקנים? וסתם גברים – מדוע רציחתם בדם קר על-ידי פלסטינים רק משום שהם יהודים אינה גלישה מסוכנת לעבר הצדקה של השמדת עם?

מינהל תקין

"את ההחלטה להקציב 300 מיליון שקל לטובת ניצולי השואה קיבלנו בתוך שעה" (שר הרווחה מאיר כהן מסביר למרב בטיטו ב"7 ימים" "כמה משמעותי שאני כשר רווחה יכול לעבוד באופן אופטימלי מול שר אוצר שהוא מהמפלגה שלי").

משטרה

"פרשה חמורה נוספת בצמרת המשטרה", נכתב בכותרת ידיעה של יניב קובוביץ בשער "הארץ". הידיעה עצמה אינה כוללת שום מידע חדש נוסף מעבר לזה שבכותרת.

פינת הטוקבק

מתי שלדון יקנה את פייסבוק? (צילום מסך: דף הפייסבוק של "ישראל היום")

ענייני משלב

כחלק מההסכם המסחרי-תוכני בין "ידיעות אחרונות" למשרד החינוך, מצורף היום לעיתון המוסף "החופש הגדול" (לא חתום, 8 עמודים), המיועד לילדי בית-הספר. רובו של השער מוקדש לתמונה סתמית (סלפי!), הפניה לראיון (ווטסאפ!) עם כוכבנית והבטחה ל"המון תשבצים". בחלקו האחר נדפסת הפניה בלשון זו: "מדינה שלמה התאבלה על שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו. + הסבר על המושגים שאולי לא הבנתם". זו הזדמנות לראות כיצד עיתון שגאוותו על שכתובו מגיש את החדשות מדובבות לילדים. הנה רובה של הידיעה:

"18 ימים חיכתה והתפללה מדינה שלמה ששלושת הנערים החטופים – גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח ז"ל – ישובו מהשבי אל אבא ואמא, אל החברים מהישיבה, אל השכנים ביישובים טלמון, נוף-איילון ואלעד. אבל בתחילת השבוע הסיפור הכל-כך עצוב וכואב הזה הסתיים באופן שאיש בישראל לא רצה: מדריכי טיולים שסייעו לחיילים בחיפושים מצאו את השלושה ללא רוח חיים.

מוסף "החופש הגדול" של "ידיעות אחרונות" ומשרד החינוך, 4.7.14

"גיל-עד, נפתלי ואיל נחטפו ביום חמישי לפני שלושה שבועות כשעמדו לעצור טרמפים בדרך מהישיבה הביתה. הם עלו למכונית שבה היו שני מחבלים. כשהבינו שנחטפו התקשר גיל-עד למוקד 100 של המשטרה, אבל שם לא טיפלו בתלונה כמו שצריך ולא הזעיקו עזרה. ככל הנראה, זמן קצר אחר-כך החוטפים ירו בהם. כוחות הביטחון יודעים בדיוק מי הם שני החוטפים האכזריים ומנהלים אחריהם מצוד עד שיתפסו אותם".

האם אתם מוצאים הבדלים משמעותיים בין הידיעה במוסף הילדים לחופש הגדול של "ידיעות אחרונות" לבין ידיעות כמותה שהתפרסמו במהלך השבועות האחרונים בעיתון המיועד למבוגרים? נדמה לי שלא. למעשה, גם הבדלים לא משמעותיים קשה למצוא. במוסף לילדים יש ניסיון לפשט את השפה ואף לקרבה לשפת דיבור ("לא טיפלו בתלונה כמו שצריך"), אך נראה כי הדבר מקרי משום שהעורך כן משתמש בקלישאה המליצית "ללא רוח חיים", בצירוף הבוגר "ככל הנראה" או במלה הלא שגורה "מצוד". מצד שני, גם בעיתון למבוגרים משתמשים באופן עודף ודידקטי במלות תיאור ("עצוב", "כואב", "אכזריים").

הניסוי הקטנטן הזה מעלה כמובן את התהייה הבאה: האם ב"ידיעות אחרונות" לא העניקו תשומת לב מספקת להתאמת התכנים החדשותיים לקהל צעיר – או שהתכנים החדשותיים ב"ידיעות אחרונות" מותאמים לקהל צעיר ממילא, גם כשהם מופיעים בעיתון עצמו.

עיתונות חוקרת

"הרישומים מוכיחים: צרכניית תכלס בשליטת מגה", נכתב מעל תצלום נסח חברה בידיעה בעיתון הקנאים "הפלס". מגה של דודי ויסמן היא הבעלים של רשת המרכולים AM:PM הפתוחים בשבת, ובשל כך נתונה לו איבתם של כמה מעסקני הציבור החרדי. "בניגוד לנסיונות ההטעיה בפרסומים כאילו לצרכניית תכלס אין קשר לרשת עסקיו של פורץ הגדר בחילולה של שבת קדש – המסמך המעיד על רישום החברה ברשם החברות מוכיח בעליל כי הצרכנייה מצויה בשליטה של מגה", נכתב בפתח הידיעה, החתומה על-ידי י' שכטר (אגב, לשם הוצאת נסח מאתר רשם החברות דרושים חיבור לאינטרנט ו-11 שקלים).

ענייני תקשורת

"עם 1.3 מיליארד משתמשים פעילים, ולאחר שפיצחה את חידת הפרסום במובייל, שאיימה על עתידה בשנתיים האחרונות, אפשר היה לחשוב שפייסבוק תרשה לעצמה לקחת אוויר. ההפך, מארק צוקרברג אגרסיבי מתמיד, ואם האסטרטגיה החדשה שגיבש תצליח, פייסבוק תפלס לעצמה דריסת רגל בכל אינטראקציה חברתית ברחבי העולם", נכתב בכותרת המשנה לכתבה מתורגמת של אוסטין קאר מ"פאסט קומפני" במוסף "G" של "גלובס". האסטרטגיה הנ"ל, לפי הכתבה, היא "הפיכתה של פייסבוק לפלטפורמת המובייל המובילה בעולם" על-ידי פיתוח כמה אפליקציות חברתיות שונות. השימושיות הבעייתית של האפליקציה של פייסבוק עצמה, והעתיד הלא ברור של האפליקציות בכלל, מטילים צל מסוים על הכתבה הנלהבת.

המוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון" (עורך: אריאל שנבל) מוקדש ל"עשור ל-nrg יהדות – הערוץ ששינה את פני התקשורת המגזרית". במסגרת משחק הכסאות שהתחולל עם התמוטטותו האחרונה של "מעריב", עבר nrg, אתר האינטרנט של העיתון, לשליטתו של שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום", שקנה אותו מנאמן הנכסים פושטי הרגל של שלמה בן-צבי יחד עם "מקור ראשון" ("מעריב" עצמו נמכר לאלי עזור). כיום עורך את האתר אלעד טנא, מי שערך בעבר את "מוצ"ש".

מוסף מאמרים של אורי אליצור, לזכרו, "מקור ראשון", 4.7.14

ל"מקור ראשון" מצורף מוסף ובו לקט מאמרים של העורך המנוח אורי אליצור. "יכולנו לספר את סיפור חייו. יכולנו למלא עמודים שלמים על פועלו ותרומתו, מעשיו ואישיותו. יכולנו לתת במה לעשרות אישים שונים שרצו לכתוב דברים אודותיו. אבל כשביקשנו לכבד את זכרו של אורי אליצור, עורך 'מקור ראשון', הבנו שהדרך הנכונה ביותר להנציח את דמותו היא באמצעות המלים שלו עצמו", נכתב בפתח המוסף בחתימת "משפחת 'מקור ראשון'".

מן המאמרים במוסף עולה דמות של פובליציסט עם הטיה אידיאולוגית, אך לא פוליטית, שאינו מפחד להתריס כנגד הממסד ולהרגיז גם את המגזר שאליו הוא משתייך. כך למשל אחד המאמרים ("ידיעות אחרונות", 2005, לפני ההתנתקות) נפתח במלים "סרבנות מצפון לא תהרוס את הצבא, ולא תפורר את המדינה [...] לא נכון שפחות ממאה אחוז צייתנות היא אנרכיה. יש מרחק עצום בין שני הקצוות הללו, ושניהם בלתי דמוקרטיים". מאמר אחר ("מקור ראשון", 2011), תחת הכותרת "לספח ולהישאר בחיים", הוא אחד מכמה מאמרים ששירטטו את נקודת ההשקה (גם בפעילות בשטח) בין אליצור לבין אנשי שמאל רדיקלים התומכים ברעיון המדינה האחת המשותפת ליהודים ולערבים על פני פיצולה של ארץ ישראל לשתי מדינות.

חגי סגל מצטרף ב"מקור ראשון" לוויכוח המתגלע סביב לקסיקון סופרים חדש. דן מרגלית כתב ב"ישראל היום" שהמחברים לא כללו בו את נעמי שמר משום שהיתה ימנית. העורך, פרופ' יגאל שוורץ, טען שספג בשל כך איומים על חייו ודרש התנצלות. סגל אינו מתאמץ, ואת רשימת התכונות שהוא מייחס למחברי הלקסיקון ("עזות מצח, אטימות, משטמה וכסילות") שלא הכלילו את שמר בספרם הוא מגיש כשהיא אינה מחורזת.

מבזק שלמה ארצי ("ידיעות אחרונות", "7 ימים"): "עכשיו דמיינו חייזרים שמתאמנים על המגרש הגלאקטי שלהם כדי לרדת אלינו יום אחד ולהגיד, 'באנו בטוב, אפשר לשחק?', וכשניתן בהם אמון, הם יבעטו בכדור הגדול שעליו כולנו חיים, והכל ייגמר לעד. מצד שני, דמיינו גם עולם טוב יותר, למה לא?".

"יותר מ-40 טילים וכ-10 פצמ"רים נורו מעזה ליישובי הדרום", נכתב בכותרת הראשית של "המודיע". באופן אירוני, עורכי היומון, הפונה לקהל שרובו אינו משרת בצבא, מעדיפים להשתמש בקיצור הצבאי במקום במלה האזרחית "פצצות מרגמה".

עוד ב"המודיע", מתחת למאמר המערכת נדפסת "הבהרה": "בכתבה שהתפרסמה ב'תוספת' מיום ו' שעבר, על הקרן-החדשה, נפלה בתוך הדברים טעות: אין קשר בין ארגון 'מובילות' ו'מעורבות' לקרן-החדשה – והיא אינה נתמכת מהן במאומה". בפונט מודגש נכתב: "ואנו מתנצלים על הנכתב בעניין זה".

"המחזיקים באינטרנט הפרוץ כל ג' עבירות ברשותם", נכתב בכותרת בולטת על שער "יתד נאמן". שבת שלום.