חספוס מגושם

בשערי הטבלואידים מודפסים הבוקר ציטוטים משיחת הטלפון שהותרה לפרסום חלקי אמש, בין אחד משלושת הנערים שנחטפו מצומת בגוש-עציון, גיל-עד שער, לבין מוקדן משטרתי. לפי דיווח מאת נועם אמיר ואבירם זינו ב"מעריב", ההחלטה להסיר את צו איסור הפרסום מהקלטת התקבלה אתמול בשעות אחר הצהריים, "לאחר שבשב"כ ובמשטרה הבינו כי ההקלטה הופצה בקנה מידה נרחב ברשתות החברתיות וברשת ווטסאפ". במלים אחרות, צו איסור הפרסום בוטל משום שלא היה אפקטיבי. רגע נדיר של היגיון צרוף.

בקשת המדינה להסיר את צו איסור הפרסום מעל קלטת השיחה בין הנער החטוף גיל-עד שער לבין מוקדן המשטרה

בהמשך הידיעה נמסר כי השופטת דינה כהן, מבית-משפט השלום באשקלון, חתמה על התרה חלקית של צו איסור הפרסום לפי בקשת היועץ המשפטי של השב"כ. בנימוקי הבקשה שהוגשה בפניה נכלל הפרסום הנרחב ברשת. "בשעות האחרונות התפרסמה במקומות שונים ברשת האינטרנט הקלטת השיחה הנ"ל", נכתב מטעם השב"כ. "בנסיבות העניין סבורים גורמי החקירה בשירות הביטחון הכללי, האמונים על חקירת אירוע החטיפה והרצח, כי לא קיים עוד צורך חקירתי באיסור פרסומה".

אנשים המוגדרים "בכירים במשטרה" מביעים בידיעה של "מעריב" זעם על עיתוי הדלפת הקלטת. "יש תחושה קשה שהשיחה הודלפה על-ידי גורמים בעלי אינטרס", הם מצוטטים. מי יכול להיות בעל אינטרס להדליף קלטת המביכה את המשטרה?

דן מרגלית סבור כי את ההחלטה על מועד פרסום הקלטת קיבל השב"כ, וזאת בלי להזכיר את העובדה שהקלטת הודלפה וצו איסור הפרסום הפך לאות מתה. הפרשן הבכיר של "ישראל היום" תוהה באשר למועד פרסום הקלטת, שכן מסיבה זו או אחרת, היא פורסמה בד בבד עם הלוויות הנרצחים. "אין משמיעים קולו של נער ממגש הכסף של האומה בעוד היא מובילה אותו בדרכו האחרונה", הוא מתפייט, ומאשים את השב"כ ב"חספוס מגושם" ("מגש הכסף" התייחס במקור, בשירו של נתן אלתרמן, ללוחמים המקריבים את חייהם בקרב למען המולדת, לא לקורבנות אזרחיים של פשע לאומני).

יאיר לפיד: "קשה להבין משהו מקלטת השיחה של החטופים למוקד 100"

תהא הסיבה אשר תהא, דומה כי שמיעת הקלטת שמה קץ למלחמת הגרסאות בין המשטרה לכלי התקשורת המבקרים אותה. "קשה מאוד להבין מהקלטת הזו משהו", אמר שר האוצר יאיר לפיד כשהתארח לפני כשבועיים בתוכנית "אולפן שישי". השר לפיד טען אז כי שמיעה ראשונה של הקלטת המקורית, לפני שנוקתה על-ידי מעבדות גופי החקירה, אינה מאפשרת פענוח של הנאמר בה.

"בכיר במשטרה: 'לא נאמרה המלה 'נחטפנו'", קראה כותרת ב"ישראל היום" ימים אחדים לאחר חטיפת הנערים. כתב המשטרה של העיתון, איציק סבן, דיווח כי "קציני משטרה בכירים, ששמעו את קלטת השיחה של אחד החטופים עם מוקד 100 של מחוז ש"י, טוענים כי המלים 'חטפו אותי' או 'נחטפתי' או 'נחטפנו' לא נאמרו, וגם אם נאמרו לא היה אפשר לשמוע זאת בבירור ולא היה אפשר להבין שנאמרו בקונוטציה שבה נאמרו".

"קצין משטרה בכיר: בשיחת החטוף למוקד 100 לא נאמר 'חטפו אותנו'", שער "ישראל היום", 17.6.14

"בהפוך על הפוך, דווקא צו איסור הפרסום מונע בינתיים את הבאת תוכן הקלטת לידיעת הציבור – וייתכן שבכך לא מתאפשר למשטרה להציג את גרסתה במלואה", הוסיף סבן בטור פרשנות שנכתב אז.

הבוקר, לאחר הסרת צו איסור הפרסום, גרסת המשטרה היא כי אירע כשל חמור ביותר ובשל כך המעורבים בו הודחו. בשער "ישראל היום" מופיע הציטוט מפי גיל-עד שער, שאמר לשוטרים "חטפו אותי".

"ראש למטה, ראש למטה!" היא הכותרת בכפולה הפותחת של "ישראל היום", מעל ידיעה מאת סבן. "הציווי הזה, במבטא ערבי בולט, שנשמע בבירור גם ללא ניקוי רעשי רקע, חזר על עצמו כמה פעמים בשיחה בין גיל-עד שער למוקד 100", נכתב בכותרת המשנה. "הציווי היה צריך להדליק נורות אדומות במשטרה. הוא לא הדליק. המשטרה במבוכה: 'הכשל חמור ביותר, המעורבים הועברו מתפקידיהם'".

"יובהר כי ההקלטה שפורסמה עברה עיבוד", כותב סבן בגוף הידיעה. "בהקלטה המקורית אי-אפשר לזהות את המלים 'חטפו אותי', והן נשמעות לאוזן רק אחרי ניקוי רעשי הרקע. לעומת זאת, המשפט 'ראש למטה' נשמע צלול וברור גם בהקלטה המקורית".

"גם אם בשיחה המקורית נשמע הקול מעורפל יותר, בשל עוצמת הרעש ברכב, העובדה שהמוקדנים טילפנו שמונה פעמים בחזרה אל הסלולרי של הנער מעידה כאלף עדים שחשדם התעורר וכי היה עליהם להזעיק את כל זרועות הביטחון ולפתוח במרדף", כותב עמוס הראל הבוקר ב"הארץ". "זה כנראה כבר לא היה מציל את הנערים (שנורו תוך כדי השיחה), אך בכך היתה נשללת מהחוטפים המקדמה בת כמה השעות שלה זכו בטרם החל המרדף. ייתכן שהמצוד היה מגיע לסיומו הרבה יותר מוקדם ועימו היתה נפתרת גם תעלומת גורלם של החטופים, במקום הדרמה הנוראה של השבועיים וחצי האחרונים".

דנינו

כותרת טור הפרשנות של דן מרגלית ב"ישראל היום" היא ציטוט מתוך התגובה הרשמית של משטרת ישראל לפרסום קלטת החטיפה ("אם יש ספק – אין ספק"). תגובת המשטרה, המצוטטת בהרחבה ב"ישראל היום", מסתיימת במה שאמור לרצות את מחפשי האשמים: מפכ"ל המשטרה הקים ועדת בדיקה, אימץ את מסקנותיה והורה על צעדי משמעת משמעותיים כלפי "המפקדים, הקצינים והשוטרים שהיו מעורבים בטיפול בשיחה שנתקבלה במוקד – בין במעורבות אישית וישירה ובין במעורבות מכוח אחריותם הפיקודית". האחריות הפיקודית, כך נראה, נעצרת ברמת ניצב-המשנה.

בנימין נתניהו ויצחק אהרונוביץ' מעניקים למפכ"ל יוחנן דנינו את דרגות רב-הניצב, 1.5.11 (צילום: קובי גדעון)

תצלום של מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יוחנן דנינו, מתפרסם הבוקר בכפולה השנייה של "ידיעות אחרונות". כותרת הידיעה – "מחדל זועק". העמוד כולו מוקדש ל"כשל של המשטרה", שמתחדד כעת, לאחר פרסום חלק מהקלטת השיחה בין אחד החטופים למוקד 100.

כיתוב התצלום של דנינו הוא ציטוט שלפיו "המפכ"ל חיפש שעיר לעזאזל". מהידיעה, מאת ירון דורון ויוסי יהושוע, עולה כי טענת השעיר לעזאזל נשמעת על-ידי "מקורביו" של ניצב-משנה ש', קצין המבצעים של מחוז ש"י, שהודח מתפקידו על-ידי המפכ"ל בעקבות הכשל במוקד המשטרה (בכלי תקשורת אחרים נכתב שמו המפורש – שי אזולאי).

"גם ממצאי הוועדה הנוכחית, שמונתה כדי לבדוק את המחדל במוקד 100 של מחוז ש"י, מתאימים לדפוס המוכר: שני שוטרים המשרתים במוקד יודחו", כותב יניב קובוביץ' במדור הדעות של "הארץ". "העיקרון הוא אותו עיקרון: עריפת ראשים מהירה. דנינו יודע שכדי להשיג מעט שקט ציבורי ותקשורתי צריך להקריב קורבן: שוטרים שניתן יהיה להעלות על המוקד בכיכר העיר. [...] למעשה דנינו החזיר לשיח הציבורי סוג של גיליוטינה שנועדה להראות לכולם שהצדק נעשה. בכל פעם הוא מכניס לקולוסיאום גלדיאטור או שניים שידממו מול הציבור, כדי להעביר את המסר המרכזי: דנינו עושה צדק חד, מהיר וכואב. וגם – כזה שיסיט את תשומת לב הציבור מהביקורת כלפיו וכלפי המשטרה".

"לדנינו ולמשטרה נגמרו התירוצים", נכתב בכותרת טור מאת אבירם זינו, המתפרסם בכפולה הפותחת של "מעריב". לפי זינו, "בינו לבינו דנינו כבר יודע: הכתם דבק בו. לא משנה מי הודח, ועל מי נפלה האחריות, הוא – המפקד, זה קרה במשמרת שלו, וכולם גם יזכרו שהוא לא היה במשמרת, אלא בניו-יורק".

"אם זה היה קורה, נניח, בגרמניה", כותב בן כספית בהמשך העיתון, "השר היה מתפטר רבע שעה אחרי שהיה מפטר את המפכ"ל". ביפן, מוסיף כספית בשליפה המזכירה את העצה שנתן פעם אמנון דנקנר לפרקליט המדינה משה לדור, היו מבצעים חרקירי (את העובדה שהוא עצמו האמין לגרסת המשטרה כי לא היה מחדל מזכיר כספית בקצרה, בין סוגריים).

גם בגליון "ישראל היום", העיתון שמגונן דרך קבע על מפכ"ל המשטרה הנוכחי, מוזכר הבוקר רב-ניצב יוחנן דנינו. יותר מפעם אחת הוא מוזכר. עם זאת, אין למצוא מלת ביקורת עליו:

דן מרגלית מצדיק בטור דעה את דנינו על שהדיח את השוטרים; בידיעה על הלוויות ההרוגים מוזכר כי המפכ"ל נכח בטקס האשכבה של נפתלי פרנקל; וגם טור ביקורת הטלוויזיה מיישר קו. "הפרשנים והכתבים בכל הערוצים הודיעו חד-משמעית שהם רוצים את ראשו של יוחנן דנינו", כותב עדי רובינשטיין. "עוד בטרם נקברו היה ברור שדינו של דנינו נחרץ לפחות בתקשורת הישראלית".

"בתקשורת הישראלית", אך לא ב"ישראל היום", שם מקפידים להבדיל בין המשטרה שכשלה לבין המפכ"ל שלה, שפעל כשורה.

עושים לביתם

משרד החינוך. כל התוכן המערכתי עד עמ' 25 ב"ידיעות אחרונות" מוקדש לחטיפה ולרצח שלושת הנערים, זאת מתוך קונטרס חדשות בן 40 עמודים. ברור כי סיקור כה נרחב של הפרשה מאלץ את עורכי העיתון לצמצם מאוד את הדיווחים על כל יתר חדשות היום.

עם זאת, יש דברים שעליהם לא מוותרים, גם בימים לחוצים. ידיעה מחמיאה לשר החינוך שי פירון, למשל.

בכפולת העמודים הראשונה שלאחר סיקור רצח הנערים מתפרסמת ידיעת תצלום מאת רותם אליזרע. תחת הכותרת "הקייטנה החינוכית" מדווח אליזרע על פתיחת קייטנות "בית-הספר של החופש הגדול". "מדובר ביוזמה של שר החינוך שי פירון, הגורס כי חינוך ילדי ישראל צריך להתבצע גם בחופשות", נכתב בכיתוב התצלום, ובהמשך מובהר כי "הפרויקט נערך בשיתוף הרשויות המקומיות".

אולם לא רק הרשויות המקומיות שותפות למיזם הקייטנות של השר פירון, גם קבוצת "ידיעות אחרונות". לצד ידיעות פרסומיות, המודפסות בעיתון המודפס, הוקם ערוץ ייעודי באתר ynet, המוקדש כולו למיזם של משרד החינוך.

תנובה. בראש המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מופנים הקוראים לידיעה מאת שושנה חן. "לראשונה בישראל: תנובה תציין את כמות הסוכר על מוצרי החלב שלה", נכתב בכותרת שבשער. בידיעה המלאה מצוטטת מנהלת חטיבת עסקים ושיווק בחטיבת החלב של תנובה, שמסבירה מדוע החליטו לפעול כך. דיאטנית בכירה בשירותי בריאות כללית מברכת על היוזמה.

במדור הרכילות העסקית של המוסף, "בועות", מדווח כי מנכ"ל תנובה אריק שור שב לאחרונה מביקור בסין, אצל הבעלים החדשים של החברה, ברייטפוד, עם הבשורה כי הוא צפוי להמשיך בתפקידו ובתנאים משופרים.

עורכת המוסף "ממון" לשעבר, יעל דרומי, עברה לפני חודשים אחדים לעולם יחסי-הציבור. לאחרונה החל משרדה לייצג בישראל את חברת ברייטפוד.

האגודה למען החייל. שוב יוצא לאור המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" בפורמט של "גיליון מיוחד", המוקדש לגוף עתיר תקציבים. הפעם זהו מועדון "יותר" של האגודה למען החייל, שיקיים הערב אירוע בשם "פסטיבל יותר". את עורך המוסף בימי שגרה מחליף הבוקר איש מערכת "24 שעות", דני ספקטור.

שער מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", 2.7.14

בכמה מעמודי המוסף שיתוף הפעולה גלוי. הכפולה הפותחת מוקדשת לממצאי סקר שנערך בשיתוף מועדון "יותר". בכפולה האמצעית מספקת איריס ליפשיץ-קליגר עצות צרכניות לחיילים ומועמדים לשירות הביטחון. "עדיין מבולבלים?", נשאלים הקוראים בכותרת המשנה. "בפסטיבל 'יותר' היום בגני-יהושע יחכו לכם נציגי לשכת הגיוס, מועדון המתגייסים וגם 'ידיעות אחרונות', עם עמדת צילום מיוחדת".

במדור הקבוע "חמש קטנות" מפנה משה רונן חמש שאלות למנהל מועדון "יותר", לקראת האירוע שיתקיים הערב. בהמשך המוסף מתפרסם ראיון קצר עם הזמר קובי פרץ, שיופיע הערב באירוע של מועדון "יותר".

במוסף היומי של "מעריב", לעומת זאת, מתפרסמות הבוקר, בין היתר, כתבות על הדילמות בקבינט הבטחוני, הריסת בתי מחבלים והמצב בשדרות לנוכח חידוש ירי הרקטות מרצועת עזה, ראיון עם העיתונאית עדי מאירי לקראת סדרת טלוויזיה חדשה, רשימה מאת רון מיברג על סרט שהביטלס הוציאו לפני יובל שנים וכתבה על הבמאי והתסריטאי פול האגיס.

AM:PM. רק ב"מעריב", העיתון שבבעלות אלי עזור, ממשיכים לדווח הבוקר על האפשרות שמרכולים תל-אביביים ייסגרו בימי שבת. עזור הוא חברו ושותפו לעסקים של דודי וייסמן, בעל השליטה ברשת AM:PM, שהכנסותיה צפויות להיפגע אם אכן ייאסר עליה לפתוח את סניפיה בשבת. הידיעה, מאת משה כהן, מדגישה את ההתנגדות של שר האוצר יאיר לפיד ליוזמה של שר הפנים גדעון סער לסגור את המרכולים בשבת. בפסקת הסיום של הידיעה מציין כהן כי "ברשת המרכולים AM:PM מתכוונים לעתור, בדומה לעירייה, לבית-המשפט נגד החלטת השר. ברשת כבר הודיעו כי המרכולים ימשיכו להיות פתוחים גם בשבת הקרובה". אין בידיעה כל רמז לקשר עסקי או אחר בין הבעלים של העיתון לבעלים של הרשת.

הפקולטה למדעי הקורבנות

"את מקומם של הקלגסים הגרמנים תפסו מחבלים פלסטינים", כותב ניצול השואה נח קליגר ב"ידיעות אחרונות", וממליץ לגזור על המחבלים שרצחו את שלושת הנערים גזר דין מוות (בבית-משפט). "אפילו צעד קיצוני של גירוש משפחות מחבלים צריך להיות בארסנל הישראלי", כותב אמנון לורד ב"מקור ראשון". "לנוכח הפגיעה המסוכנת בהרתעתה צריכה ישראל להרוס את בתי הפעילים [בחמאס] ומשפחותיהם ולהגלותם לרצועה", כותב ראובן ברקו באותו העיתון. "עליה למעט בכליאת מבוקשים ולחסלם בשטח תוך כדי ויתור על המידע שברשותם".

פעילי ימין בהובלת ברוך מרזל מפגינים מול מחנה הקריה בתל-אביב בדרישה לפעולה תקיפה בעקבות רצח הנערים החטופים, 1.7.14 (צילום: תומר נויברג)

רק בשערי "הארץ" ו"ישראל היום" ניתן ביטוי לתקיפות נגד ערבים שנערכו אתמול, בעקבות גילוי גופות החטופים. רק ב"הארץ" מופיעה כותרת על צעיר שנהרג בלילה שבין שלשום לאתמול במהלך מבצע מעצרים של צה"ל בג'נין.

ענייני תקשורת

לפי טור של בן כספית, המתפרסם במדור הדעות של "מעריב", פרסום דבר מציאת גופות החטופים התאפשר אחרי שבחדשות ערוץ 2 החליטו להתעלם מצו איסור הפרסום ולשדר את מה שכבר הסתובב ברשתות החברתיות שעה קודם לכן.

"כן", כותב כספית, "הוא שידר אותה [את הידיעה] על דעת עצמו, וזה היה הדבר הכי נכון שאפשר היה לעשות באותו רגע. לקחת אחריות ולהפסיק את מצער האיוולת. זה קרה אחרי שבערוץ 2 פנו לצנזורה, שאמרה שהאירוע כבר מותר לפרסום מבחינתה. מהצנזורה עברו לשב"כ ולדובר צה"ל. גם שני הגופים האלה לא הביעו התנגדות [...] אז מה מעכב? מעכב צו איסור הפרסום שהוטל על כל פרטי הפרשה. צו עיוור, טיפש ונטול מגבלות. ביום שני, בשבע וחצי בערב, התברר שהצו הזה שריר וקיים ואי-אפשר להתווכח איתו. התקשרו לפרקליט המדינה, שייתן אישור בעל-פה לפרסם, אבל לא תפסו את שי ניצן בטלפון. ניסו להשיג שופט כדי להתיר את צו איסור הפרסום, אבל לא הצליחו. אז בסוף היה צריך להתעשת. עשו את זה החברים מערוץ 2, שהוא נכון לרגע זה ערוץ הטלוויזיה היחיד שלא נלחם על חייו או גוסס, והחליטו פשוט לשדר".

"טלטלה בערוץ 10: מנכ"ל הערוץ, רפי גינת, פוטר מתפקידו", נכתב אמש בכותרת ידיעה מאת לי-אור אברבך ב"גלובס". לפי הדיווח, המועמדים העיקריים להחליפו הם דן רון, סמנכ"ל הסחר בערוץ, והמשנה למנכ"ל יואב הלדמן. הכותרת ב"דה-מרקר" אינה קובעת כי גינת "פוטר", אולם גם היא אינה מחמיאה לו: "לאחר ששרף 80 מיליון שקל – רפי גינת עוזב את ערוץ 10". לפי כותרת המשנה, העזיבה היא "על רקע עימות עם בעלי השליטה, ביקורת על שכרו הגבוה וביצועים נמוכים".

רפי גינת (צילום: משה שי)

טוקר מדווח כי שינוי הגישה כלפי המנכ"ל בא עם שינוי בעלי המניות המשפיעים על הערוץ. את מקומו של רון לאודר, ונציגיו אבי בלשניקוב ומיכל גרייבסקי, תפסו יוסי מימן ונציגיו אירית אילוז וליאו מלמוד. האחרונים רצו לצמצם הוצאות ולמנוע את הפסד הזיכיון לערוץ באמצעות הפיכתו לערוץ ממוקד חדשות. גינת, מדווח טוקר, התנגד ליוזמה. גרסה דומה מפרסם אופיר דור ב"כלכליסט".

לאודר, אגב, חתום הבוקר על מודעת אבל לשלושת החטופים שנרצחו, המתפרסמת על פני עמוד שלם ב"ידיעות אחרונות".

"רפי גינת היה מינוי רע שנעשה על-ידי שני אנשים שלא היו צריכים לקבל לידיהם את ניהול ערוץ 10", כותב אמיר טייג בטור פרשנות נלווה, ביחס לשני נציגיו של לאודר. "קל לכתוב זאת בדיעבד, אך הנזק שגרמו בלשניקוב וגרייבסקי לערוץ 10 בולט כל-כך שקשה להתעלם ממנו, במיוחד ביום שבו עוזב הזכר האחרון לתקופתם בארגון החבוט הזה".

רק במוסף "ממון" מופיעה ידיעה בנימה שונה. בעיתון שבשליטת ארנון (נוני) מוזס, העיתון שערך פעם רפי גינת ("שנתיים לא ראיתי אותו ולא דיברנו", אמר גינת על מוזס לאחרונה בראיון ל"גלובס"), מדווח רז שכניק על עזיבתו את ערוץ 10 כאילו מדובר ביוזמה שלו. הליד בכתבה הוא ציטוט: "רפי הובא לערוץ בתקופה שבה הוזרמו כספים למסך, בתנאים אחרים לגמרי. במצב שנוצר רפי הסביר לנו כי עדיף שיעזוב וקיבלנו את עמדתו". בכותרת המשנה מצוטט חבר דירקטוריון הערוץ, שאמר: "אין בעיה עם גינת, אבל המציאות השתנתה". בגוף הידיעה מצוטטים גורמים בדירקטוריון, שהבהירו "שלא מדובר בפיטורים בשום אופן".

אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" כי המשדרים המיוחדים בערוץ 2, בעקבות מציאות גופות החטופים, הסבו לזכיינית רשת הפסד של 6 מיליון שקל. בין היתר מדווח כי הזכיינית העבירה את שידור משחק הכדורגל מגביע העולם לערוץ הספורט, וזאת בניגוד לכאורה להחלטת מליאת רשות השידור למכור את זכויות המשחקים רק לערוצים הפתוחים גם למי שאינו בעל מנוי בכבלים או בלוויין.

בכל העיתונים מדווח כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מסר עדות בפני חוקרי המשטרה כחלק מחקירת פרשת הרפז, וזאת בעקבות דיווח על כך אמש בחדשות ערוץ 2. "הפגישה דנה בנהלים, בהנחיות ובממשקים בין גופי הביטחון השונים ללשכת רה"מ", מדווח איציק סבן ב"ישראל היום". "נתניהו העיד על פרשה בטחונית חסויה, שלפי החשד הודלפה לעיתונאים על-ידי הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי", כותב ירון דורון ב"ידיעות אחרונות". לפי אמיר אורן ב"הארץ", העדות נגעה ליוזמתו "לחקור בשנת 2010 פרסום עיתונאי שהצביע על כוונות ישראל לתקוף את התשתית הגרעינית של איראן".