שני סעיפים בהצעת חוק השידור הציבורי בישראל, שהקנו לפוליטיקאים יכולת השפעה על הנעשה בתאגיד השידור החדש, עתידים להתבטל, כך עולה מדיוני הוועדה לחוק שנערכו אתמול (שני, 30.6.14).

יו"ר הוועדה, קארין אלהרר, הודיעה בפתח הדיונים על בקשה לשנות בהצעת החוק את סעיף 64, הקובע כי "שר האוצר יקבע את דרכי הכנת התקציב, דרכי אישורו והנושאים שייכללו בו". לפי הצעתה, דרכי הכנת התקציב יהיו בידי מועצת התאגיד, וזאת כדי להבטיח שידור ציבורי נקי מהשפעות פוליטיות.

שר התקשורת גלעד ארדן הביע את הסכמתו. "בהתייעצות עם משרד האוצר", אמר, "כיוון שממילא חוק יסודות התקציב חל על כל הגופים המתוקצבים וכיוון שלפחות למראית עין פה זה נראה כאילו לאוצר יש איזשהו רצון לשליטה אחרת או פיקוח מסוג אחר, אז אנחנו מביעים את הסכמתנו בזאת להסיר את סעיף 64 ולמחוק אותו מהחוק".

בהמשך לשינוי זה הוחלט גם על שינוי בסעיף 12(6) בהצעת החוק, הקובע כי אחד מתפקידי המועצה הוא להביא את התקציב לאישור השר. "הייתי מבקשת, אדוני השר, להוציא את אישור השרים", אמרה היו"ר אלהרר. "יש מועצה שצריכה לאשר את התקציבים וזה תפקידה". "משרד האוצר גם הביע את הסכמתו וגם אני", הודיע השר ארדן. "נמחק מהחוק ונוריד את כל עניין האישור התקציבי על-ידי השרים".

עם זאת, בנושא אחר שעלה אתמול לדיון בוועדת אלהרר הביע השר התנגדות לשינוי מהנוסח הקבוע בהצעה. הוועדה דנה בסעיף 69(ג), הנוגע להפקה ורכישה של הפקות ותוכניות על-ידי התאגיד. לפי הנוסח המוצע, "בחירת הפקות מקומיות קנויות שיירכשו בידי תאגיד השידור הציבורי תיעשה לאחר התייעצות עם נציגי ציבור בעלי ניסיון מתאים, שימונו לשם כך לתקופות קצובות". מדובר, יש לציין, בהשקעה של כ-200 מיליון שקל בשנה. בדו"ח מבקר המדינה האחרון הוקדש פרק שלם לאי-סדרים בהפקות שרכשה רשות השידור, תוך העלאת תמיהות באשר למניעי ההחלטות שהובילו לבזבוז של מיליוני שקלים.

נציגת ועד עיתונות והפקה בערוץ 1, רינה חכמון, הביעה הסתייגות מנוסח הסעיף וחשש מזהות אותם "נציגי ציבור". לדבריה, הנוסח הנוכחי של הסעיף "נותן איזשהו כר למינויים פוליטיים שאנחנו מאוד-מאוד נגדם. האם ההתייעצות עם הנציגים האלה בשכר? לא רשום. מי יבחר אותם? לא רשום. מי רשאי למנות אותם? התאגיד. מי משפיע על התאגיד? הכל פוליטי".

היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד דנה נויפלד, אמרה כי היא "מוכנה להוסיף שהשר ממנה את נציגי הציבור", אולם תשובה זו רק הגבירה את ההתנגדות בקרב משתתפי הדיון. "אם נציגי הציבור יהיו מינויים פוליטיים", הזהירה חכמון, "בהחלט יש חשש שיישבו שם אנשים שלא ראויים להחליט איזו תוכנית ישדר השידור הציבורי החדש".

עו"ד אתי בנדלר, היועצת המשפטית של ועדת אלהרר, הסכימה עם עמדת חכמון. "צריך לדעת מי ממנה את אנשי הציבור האלה", אמרה. "האם המועצה? האם המנכ"ל? האם המינוי יפורסם?".

השר ארדן, לעומת זאת, לא שש לאשר שינוי בסעיף. בתגובה לטענות שהועלו בוועדה איים להוריד את הסעיף כליל, כך שלא יהיה בחוק כל אזכור לפיקוח חיצוני על ההוצאות של תאגיד השידור הציבורי להפקות. "מקסימום אפשר להגיד שאת נציגי הציבור הללו תאשר המועצה. תרכיב, תבחר, לא משנה. לא רוצים? נמשוך את הסעיף הזה", אמר. בהמשך הבהיר השר ארדן כך: "אני לא אבחר אותם ולא היתה שום כוונה כזו".

היו"ר אלהרר הציעה להוסיף לסעיף כמה מלים הקובעות כי נציגי הציבור ייבחרו על-ידי המועצה. "טוב, אנחנו מוותרים על הסעיף", הודיע השר ארדן, אולם בהמשך, לאחר שכנועים נוספים מצד אלהרר, התרצה והסכים לתוספת.

 תן להיות שבע

סוגיה נוסף שהעסיקה אתמול את ועדת אלהרר היא הערוץ המיועד בשפה הערבית. לפי נוסח הצעת החוק הנוכחית, התאגיד יחויב להוציא לפחות 20 מיליון שקל מדי שנה על תוכן לערוץ בשפה הערבית, והחל משנת 2020 – 30 מיליון שקלים.

ח"כ עיסאווי פריג' טען כי בימים האחרונים התייעץ עם אנשי מקצוע והבין כי לא ניתן להקים ערוץ בתקציב של 20 מיליון שקל בלבד. "ריבונו של עולם", אמר ח"כ פריג'. "20 מיליון שקל יספיקו להרצת ערוץ טלוויזיה? כמה שעות שידור זה ייתן לי? כמה פרקים וכמה בעיות".

"תראה, עיסאווי, תראה איזה חצוף אתה", העיר בבדיחות הדעת ח"כ איתן כבל. "נותנים לך ערוץ וכבר אתה רוצה יותר?".

ח"כ עיסאווי פריג' בדיוני ועדת אלהרר, 26.6.14 (צילום מסך)

"אזרחי המדינה הערבים שרוצים להיות חלק מהמדינה רוצים שהמדינה תדבר אליהם", התעקש פריג', ופנה לשר התקשורת. "20 מיליון שקל, אתה שם אותם ללעג. עדיף שלא יהיה ולא יהיה ערוץ ב-20 מיליון שקל". בהמשך הוסיף פריג' ואמר לשר: "יש פתגם בערבית שאומר, 'אם אתה מזמין מישהו לארוחה, אז לפחות תן לו להיות שבע'".

שר התקשורת, מנגד, דחה את הביקורת בתוקף. הוא הזכיר כי 20 מיליוני השקלים מיועדים כולם לתוכן, ואינם כוללים את ההוצאות הנלוות, כמו משכורות של עובדי הערוץ. עוד הוסיף ארדן כי המחויבות שנטל על עצמו הערוץ המסחרי בשפה הערבית, ערוץ הלא, היה להשקעה של 11 מיליון שקל בשנה, כשבפועל השקיעו בתוכן בשנה האחרונה 4 מיליון שקלים בלבד.

גם בסוגיית תפקידי הערוץ בשפה הערבית נתגלעה מחלוקת בין חברי-הכנסת שנכחו בדיון. ח"כ נסים זאב טען כי "יש צורך רב בשידור לערביי מדינות ערב שישמעו אותנו". לדבריו, הוא "שומע יהודים שמסתובבים בארצות ערב בגין מסחר שיש להם שם ואומרים שיש לזה השפעה גדולה מאוד, אם ישראל תיזום שידורים בערבית ותביא את הצד הישראלי בעניין הזה, את הצד היהודי".

בהמשך הדיון הביע ח"כ נחמן שי עמדה דומה, והציע לקבוע בחוק כי השידורים בערבית ובאנגלית שיפיק תאגיד השידור הציבורי יופצו בעולם באמצעות לוויין ואינטרנט. "זה היה יעד של רשות השידור היוצאת", הזכיר ח"כ שי, "לשדר לסביבה הקרובה והרחוקה, אסור לקחת את זה מהם. זה ייעוד של התאגיד הציבורי, לא עושים את זה הערוצים המסחריים".

בתגובה אמרה ח"כ מיכל רוזין: "אנחנו מקימים ערוץ שידור לחברה הערבית, נחמן, לא בשביל לשדר לחברה הערבית פרופגנדה, אלא כדי לתת שידור איכותי לתושבי ישראל הערבים".

"גם...", העיר ח"כ שי.

"לא גם, רק", התעקשה ח"כ רוזין. "צריך לשנות גישה. המודיעין רוצה? יש תקציב למשרד הביטחון שיעשה פעולות מודיעיניות ופרופגנדה ותעמולה. אנחנו בשידור הציבורי שלנו פונים לקהל במדינת ישראל. הגישה הזו שפונים החוצה גורמת לזה שפשוט הם לא צופים".

לאחר שבועיים וחצי של דיונים, בישיבה הבאה אמורות להתחיל בוועדת אלהרר ההצבעות על סעיפי הצעת החוק. כפי שהבהירה ח"כ אלהרר בעבר, ההצבעות יתקיימו בנוכחות חברי הוועדה בלבד. אורחים, בעלי עניין ונציגי ציבור יידרשו להישאר מחוץ לחדר הוועדה.