החברה האזרחית

"השירות הלאומי, שאמור לתת מענה לצעירים ובעיקר לצעירות שאינן רוצות או יכולות להשתלב בצה"ל, הפך למקום שבו פורחת התרבות הישראלית הנפוצה שכוללת קומבינה ומסחרה; מנכ"לים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש, ניהול פוליטי וניצול של כוח אדם זול על-ידי ארגונים וחברות שונות, תוך הפיכת מדינת ישראל לחברת קבלן אחת גדולה", נכתב בפתח כתבה של איריס ליפשיץ-קליגר ב"24 שעות".

פוליטרוקים

לא ערכתי סקר בנושא, אך אני מעז לנחש שהאזרח הישראלי הממוצע אינו יודע אל נכון את זהותו של השר לענייני גמלאים בממשלת ישראל, או אפילו כי משרד כזה אכן קיים. ב"ישראל היום" מתגייסים היום כדי לתקן את המציאות הזו, ומעניקים לשר, אורי אורבך, קידום בולט המגיע עד לשער העיתון. אורבך אמנם שייך למפלגת הבית-היהודי, השנואה על העורך ב"ישראל היום", אולם הוא גם הביע התנגדות פומבית ל"חוק 'ישראל היום'".

"החל ממחר: הנחות 'שלישי בשלייקעס'", נכתב בכותרת על השער לצד תמונתו של אורבך. כותרת המשנה מזמינה את קוראי החינמון לעמ' 17, כדי לעיין בעיקרי "התוכנית החדשה של השר אורי אורבך". עמ' 17 תפוס ברובו בידיעה של יעל ברנובסקי, כתבת הרווחה של העיתון לפי הקרדיט המצורף לשמה. "אני והסבתא בילינו בצוותא: יוזמה חדשה של המשרד לאזרחים ותיקים תאפשר לקשישים ליהנות מהטבות בכל יום ג', החל ממחר. השר אורבך: 'הם צרכנים רצויים'", נכתב בכותרת המשנה המפרגנת, מתחת לתמונת אילוסטרציה של זוג מבוגר ושבע רצון ומעל לתמונה נוספת של אורבך המחייך. בצד הידיעה נדפסת אינפוגרפיקה ובה פרטים מהתוכנית, בצירוף הזמנה לעיין "ברשימת ההטבות המלאה" באתר החינמון.

ב"ידיעות אחרונות" מדווח על המבצע של משרד הגמלאים בעמ' 26, הלפני אחרון, על פני חצי עמוד. הידיעה, של תלם יהב ואיתן גליקמן, אינה מלווה בתמונה של אורבך ושמו אינו מוזכר בכותרותיה – אם כי אורבך מוזכר בכתבה של ליפשיץ-קליגר כשר שבתחום אחריותו המיניסטריאלית גם העוולות הנטענות בתחום השירות הלאומי. מי שכן זוכה לתמונה גדולה ומחמיאה הוא השר שי פירון, בכיר במפלגת הבית של העיתון, יש-עתיד, ומי שמשרדו, משרד החינוך, מקיים שיתופי פעולה מסחריים-תוכניים עתירי ממון עם קבוצת "ידיעות אחרונות". צילום של פירון עם אמו נמתח לכל רוחב שער המוסף היומי של העיתון, "24 שעות", ומפנה את הקוראים לכתב הגנה על השר, המעורב ממש כעת בשערורייה תורנית בשל דברים שאמר.

"ימים סוערים עוברים על משפחת פירון", נכתב בכותרת המשנה, לצד הכותרת הראשית "שי התנצל, לא צריך להעמיד אותו למשפט". "שר החינוך אמר ש'זוגות חד-מיניים הם לא משפחה', ועורר את זעם הקהילה הגאה", ממשיכה כותרת המשנה. "המהומה התגברה כשהתברר שיש לו אחות לסבית. עכשיו יוצאת האם אסתר פירון להגנת בנה: 'מהיכרותי המאוד קרובה, שי אדם אוהב ומכבד כל אחד. אבל הוא רב שחי בקהילה דתית, וצריך לקחת את זה בחשבון'". "אנחנו באים מאהבה", אומרת האם לכתבת העיתון נעם ברקן.

גדעון סער, 27.10.13 (צילום: מרק ישראל סלם)

שר אחר שנמצא כעת בלבה של מחלוקת ציבורית הוא שר הפנים גדעון סער. "שר הפנים אסר לפתוח מרכולים בתל-אביב בשבת", נכתב בכותרת בולטת על שער "הארץ". על שער "מעריב" נכתב: "שר הפנים הורה לסגור בשבתות את בתי-העסק לממכר מזון בתל-אביב, פרט לאלה הפועלים במתחמי בילוי. ראש העירייה ובעלי העסק: ההחלטה מחזירה את העיר ואת המדינה עשרות שנים לאחור ופוגעת בדמוקרטיה". "מלחמות השבת", נכתב בכותרת על שער "ידיעות", המציגה את סער וחולדאי משני צדיה.

ב"ידיעות" בוחרים במסגור פרסונלי ביותר לידיעה: לפי כתב העיתון ירון קלנר, סער "הולך ומתקרב לדת" ("הולך ומתחזק", לשון כותרת הגג). "מקורבים לסער סיפרו כי מאז לידת בנו דוד, החל להתקרב לדת באופן הדרגתי והחליט לשמור שבת בצורה אדוקה: הוא אינו נוסע ברכב, מדליק חשמל או צופה בטלוויזיה", כותב קלנר, שלמיטב ידיעתי אינו כתב רכילות. "גורמים פוליטיים העריכו כי החלטתו לסגור את המרכולים בשבת קשורה להתחזקותו הדתית – אולם סער הכחיש", נכתב עוד בידיעה.

סער הוא מהפוליטיקאים הזוכים תדיר ליחס מועדף ב"ידיעות", וגם המסגור השלילי כביכול היום משרת אותו, שכן עבור הקהלים שסער מחזר אחריהם כעת, מדובר במסגור חיובי. ב"ישראל היום", למשל, שם סער שנוא משום שהוא מאיים על מעמדו של בנימין נתניהו, עילת קיומו של העיתון, נכתב בהפניה על השער בשם "גורם בליכוד": "ההחלטה – ממניעים פוליטיים" (יורי ילון). הכותרת עצמה היא ציטוט של חולדאי.

עוד אחד שמעניק לסער עיתונות טובה הוא בן כספית, שייזכר בהיסטוריה של העיתונות הישראלית כמי שהוקלט על-ידי ענת גורן בסרטה "כל אנשי הקמפיין" כשהוא משדר לצופים את מה שמסר לו סער רגע קודם לכן. "החלטתו של סער מנומקת ומידתית", הוא כותב היום בטורו, המתפרש על פני עמודים 2–3 של "מעריב".

מיה סלע מדווחת ב"גלריה" של "הארץ" כי הפרופסור לספרות יגאל שוורץ טוען כי קיבל איומים על חייו בעקבות ביקורת שמתח עליו דן מרגלית ב"ישראל היום". מרגלית "התקומם על כך שאין ב'לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים' בעריכת זיסי סתוי ושוורץ ערכים על נעמי שמר וזאב ז'בוטינסקי, ולפרשנותו זה נעשה מטעמים פוליטיים. 'החלטות אלה מזכירות השתקפות של עורכי האנציקלופדיה הסובייטית בימיה הרעים', כתב לקוראיו", כותבת סלע.

לדבריה, "שוורץ נשמע נסער היום לאחר שבסוף-השבוע קיבל גידופים ואיומים על חייו. 'ז'בוטינסקי מת ב-1940 ולכן הוא לא נמצא בלקסיקון, שמקיף את הספרות שנוצרה פה מ-1948', הוא מסביר. 'אמרתי לדן מרגלית שאם הוא לא יתנצל, אני אתבע אותו. הוא מקלקל את שמי הטוב. קיבלתי כבר 50 איומים על חיי. הרי בלקסיקון יש 30 או 40 משוררים מההתנחלויות. אורי צבי גרינברג קיבל הכי הרבה מקום. אין לדברים של מרגלית שום בסיס. [...] מרגלית, בגלל שהוא השליח של 'ישראל היום', התנהג כמו פוליטרוק".

אי-שוויון

"עמיתי העשירים המושחתים, תתעוררו", לשון הפנייה הלא שגרתית על שער "גלובס", "אם לא נתקן את הפערים בכלכלה, הקלשונים יעשו את דרכם אלינו". הדובר: "ניק הנאואד, שייסד 20 חברות והשקיע באמזון בראשית דרכה". "פערי ההכנסות הם ברמה היסטורית", ממשיך הציטוט על השער, "המדינה שלנו הופכת במהירות לפחות ופחות קפיטליסטית ויותר ויותר חברה פיאודלית". צמוד אליו ציטוט של לי קה-שינג, "אחד האנשים העשירים בעולם": "זעקת הכעס מהקיטוב והעלות הזוחלת של התלות בשירותי הרווחה – קוקטייל קטלני שעוצר את הצמיחה ומעורר תסיסה".

חטיפת הנערים

על אף שעיתונאים שאינם רואים עצמם כזרוע ישירה של דובר צה"ל חוזרים שוב ושוב על כך שאין לטעת תקוות שווא בלב מי שמצפה לחזרתם של שלושת הנערים החטופים בחיים, ועל אף שלקראת תום המבצע הצבאי נגד חמאס שאליו יצאה הממשלה בעקבות החטיפה שינו גם הרשויות את המסר הדוברותי והנמיכו ציפיות באשר לאפשרות המשמחת הנ"ל, הרי שמנגד פועלים כוחות חזקים לניפוחו של מסע יחסי-ציבור המוני סביב משפחות הנערים.

"לא איבדנו את התקווה", נכתב בכותרת בתחתית שער "מעריב", המפנה לידיעה על עצרת בכיכר רבין "למען הנערים החטופים". ב"הארץ" תמונה מהעצרת היא התמונה הראשית על השער, ולצדה כותרת בינונית: "רבבות השתתפו בעצרת למען הנערים החטופים". ב"ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מקור ראשון" העצרת זוכה לכותרת הראשית ולסיקור בולט בהרבה.

בעוד ש"מקור ראשון" בוחר בציטוט של הנשיא המיועד רובי ריבלין ("להביס את הטרור הרצחני"), "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" בוחרים בדברים שאמרה אחת האמהות, רחל פרנקל ("נתתם לנו כוח", "זו עצרת של אהבה"). העיתונים מצטטים את מה שאמר אברי גלעד, שהנחה את הטקס – "זאת איננה דרישה מהממשלה לשחרר שבויים, זו אינה הדרך". בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות" נדפס ציטוט של נתניהו: "ישראל ערוכה להרחיב את הפעילות נגד חמאס כדי להחזיר את הבנים". כותרת הכפולה הפותחת של "ישראל היום" היא "שרו למען חזרתם". של "ידיעות אחרונות" היא "מתפללים בכיכר".

עוד כותרות ראשיות

"הממשלה אישרה תוכנית לחיזוק האחיזה במזרח ירושלים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" (ברק רביד וניר חסון). "הפרויקט, בעלות של 300 מיליון שקל, נועד להגביר את זיקת התושבים הערבים למדינה באמצעות מיזמי חינוך ותשתית. שליש מהסכום – לביטחון ואבטחת מתנחלים".

"מלחמה בבית-היהודי" היא הכותרת הראשית של "מעריב". "קיץ חם במיוחד צפוי במפלגתו של נפתלי בנט", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לטור של בן כספית. "בכירים בבית-היהודי משוכנעים כי יוזמת החוקה המזורזת של היו"ר היא חלק מתוכנית גדולה בהרבה: היפרדות מתקומה של אורי אריאל, פירוק הממשלה והליכה לבחירות במטרה להפוך למפלגת שלטון".

מוגשת קרה

נוחי דנקנר מגיע לדיון בבית-המשפט בהעברת השליטה בתאגיד אי.די.בי למוטי בן-משה, 5.1.14 (צילום: יריב כץ)

"טיוטת כתב האישום נגד דנקנר: כך התנהלה הרצת המניות באי.די.בי", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "האם גם מועדון החברים של דנקנר ייתן דין-וחשבון?", שואלת הפניה לטור המשפטי של עידו באום.

ענייני תקשורת

"רק למנויי 'ידיעות אחרונות'", שער "מסלול", 23.6.14

אתמול דיווח דוד אברהם ב"וואלה" כי המוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" ייכלל מעתה רק במהדורות המחולקות למנויים. לדברי הגורם האנונימי ב"ידיעות" (וכי יש ב"ידיעות אחרונות" גורמים שאינם אנונימיים?), הסיבה לכך היא "צורך לצמצם בהוצאות הקבוצה". בכך יצטרף "זמנים מודרניים" ל"מסלול", מוסף שבועי אחר של העיתון המוצע למנויים בלבד.

היום ב"מסלול", מוסף התיירות של "ידיעות אחרונות", כרגיל בגליונות האחרונים, ההמלצה הראשונה מהחמש שבכפולת העמודים הראשונה היא תוכן שיווקי של רשות הטבע והגנים (חתום על-ידי העיתונאית הוותיקה מרים קוץ). הכתבה הראשית חתומה על-ידי נטלי גרויסמן, כתבת במוסף הכלכלה של העיתון, הממליצה בחום על ביקור בפיליפינים אחרי שהתארחה שם על חשבון לא פחות משלושה גורמים: השגרירות הפיליפינית, חברת תעופה וחברת טיולים. גם הכתבת המשפטית הוותיקה של העיתון, טובה צימוקי, קיבלה צ'ופר מחברת תיירות, שהטיסה אותה לפורטוגל, והיא ממליצה על החוויה לקוראי המוסף (כתבת נוספת, גאיה קורן, המציגה את עצמה כיחצנית, טסה גם היא לנופש על חשבון חברה מסחרית, והיא כותבת על כך במוסף היומי של העיתון כפרסומת המפנה למוסף "מסלול").

אם ללמוד מהמקרה של "מסלול", אפשר לחזות כי מעתה תסלים הפיכתו של המוסף לפח זבל של תכנים שיווקיים ופרסום סמוי, וכי את הסחורה הפגומה הזו, שנולדה כתוצאה מאילוצים תקציביים, ישווקו כמתנה מיוחדת למנויים.

"תרגיעו, זה בסך-הכל ציצי", נכתב בכותרת כתבה של לילית וגנר בכפולת האמצע של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", המוקדש ל"מחאה של קיץ 2014, שקוראת 'לשחרר את הפטמה'", ואותה "מובילות מפורסמות כמו מיילי סיירוס, שלא מבינות למה לגברים מותר ללכת בחזה חשוף ולנשים אסור". את הכתבה מלוות חמש תמונות, רק באחת מהן נראית אשה שחזה חשוף ("ציצי"), והוא מכוסה בקו שחור ועבה.

מנכ"ל רשות השידור יוני בן-מנחם (מימין) ומשה נסטלבאום (צילומים: דוברות רשות השידור ואורי לנץ)

גילי איזיקוביץ' מדווחת ב"גלריה" כי בית-המשפט העליון החליט להשעות מתפקיד מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון את משה נסטלבאום, תפקיד שלו מונה ללא מכרז. אורן פרסיקו דיווח על כך, ועל הסאגה המשפטית שקדמה לכך, ב"העין השביעית".

נחום ברנע כותב במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" על רשות השידור בהקשר של חוק רשות השידור החדש המתגבש בימים אלה בועדת אלהרר, שמטרתו סגירת הרשות הקיימת ופתיחת אחרת תחתיה. כדרכו, ברנע נזהר מלחרוץ דעה בנושא השנוי במחלוקת, ורק מסיים את המאמר במלים "אני מייחל לטכנאי האמיץ שיצטלם עם השלט הבא: 'למה אני? קודם תעיפו את המנכ"ל שלי'". ברנע מוזמן לקרוא, למשל, את המאמר הזה, של ראש מחלקת התעודה של הרשות, איתי לנדסברג-נבו, שהתפרסם באתר זה.