אז טל ברמן הוא הקריין החדש של הסמרטפון החדש של HTC. מאזינים שהקשיבו לתוכנית הבוקר שלו ושל אביעד קיסוס מדווחים כי לפני כחודשיים, בתחילת השעה השנייה, דיווח ברמן שהוא אוחז במכשיר הסמרטפון החדש הזה. הדיווח ארך כמה דקות ובמהלכו הודיע ברמן שבעוד שבועיים יחווה את דעתו על המכשיר, "לטובת המאזינים".

הזמן חלף, וברמן קיים את הבטחתו. שלא במפתיע, חוות הדעת שסיפק היתה חיובית מאוד. קשה לדעת מה קדם למה, התלהבותו האותנטית של ברמן מהמכשיר שהביאה את אנשי השיווק לפנות אליו או להפך. מה שברור, ברמן מונה רשמית למקדם של המכשיר הזה, ומאז הסלט הזה מקבל עוד ועוד טעמים, לאו דווקא טובים.

טל ברמן (יחד עם המגיש השותף ב-99FM אביעד קיסוס) אוחז במכשיר של חברת HTC בראש דף הפייסבוק של התוכנית (צילום מסך)

טל ברמן (יחד עם המגיש השותף ב-99FM אביעד קיסוס) אוחז במכשיר של חברת HTC בראש דף הפייסבוק של התוכנית (צילום מסך)

ברמן מקדם את המוצר הטכנולוגי החדש בפרסומות בקריינותו ברדיו (בין השאר בזמן הפסקות הפרסומות בתוכנית בהגשתו), אך לא רק. בשער דף הפייסבוק של תוכנית הבוקר שהוא מנחה עם אביעד קיסוס בתחנת הרדיו ECO99FM אפשר לראות אותו מצלם סלפי שלו ושל שותפו באמצעות המכשיר. אזכורו של המכשיר ומעלותיו לא נפקד גם מפוסטים אחרים באותו עמוד. ברמן אף הזכיר את המכשיר ואפשרויות השימוש בו אגב שיחותיו במהלך התוכנית עם המנחה שלצדו.

הסינרגיה השיווקית הזאת, של תוכן ענייני ושל שיקולים מסחריים, אינה זרה לרדיו. באחרונה, אגב פרשת פיטוריהם של השדרנים סלוצקי ודומינגז מרדיו תל-אביב והחלפתם באסי עזר ודפנה לוסטיג, גילינו כי חוזי הטאלנט של המגישים מכילים סעיפים שהופכים אותם לשותפים בהכנסות התוכן השיווקי בתוכניות שבהגשתם, מה שיוצר תמריץ עבורם בהקשר הזה וקושר את אנשי התוכן, שאמורים להיות מקצועיים וענייניים, לשיקול השיווקי.

ברמן אינו היחיד שעירבב לכאורה בזמן האחרון ביזנס ופלז'ר. גם תוכניתו של היחצן ברק רום ברדיו תל-אביב ספגה יירוט מהרגולטור בשל מייל שהעיד על ניסיון למכירת אייטמים בתוכנית. בג'ונגל הזה, כמעט איש מהמאזינים המפומפמים בתוכן שיווקי ובשיווק אגבי אינו יודע מהם זכויותיו. ראוי, אם כן, להגיש לציבור מדריך זכויות קצר בהקשר של שיבוץ פרסומות והניסיון להבדיל אותן מתוכן אמיתי ומערכתי.

מתוך התגובות בדף הפייסבוק של תוכנית הרדיו של טל ברמן

מתוך התגובות בדף הפייסבוק של תוכנית הרדיו של טל ברמן

פרק ד' של כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (שיבוץ פרסומות ואזכורים מסחריים בשידורי רדיו), תשנ"ט-1999, עוסק בזיהוי והפרדה של תשדירי פרסומת מתוכן המשדרים עצמם בתחנות הרדיו האזורי. סעיף 6 של אותם כללים קובע כי בעל הזיכיון לא יאפשר למפרסם, נותן חסות ודומיהם להתערב בשיקולי הכנת התוכנית ושיבוצה בלוח המשדרים. אותו סעיף קובע גם כי בעל הזיכיון לשידורים יקפיד על הפרדה בין תוכניות לבין שידור תשדירי פרסומת ויימנע משידור העלול להטעות מאזין סביר, לרבות הידמות פרסומת לתוכנית.

סעיף 7 לאותם כללים מציין כי מנכ"ל הרשות השנייה יכול לקבוע הסדרי הפרדה נוספים בין פרסומות לתוכניות בדרך של מרווחי מעבר, קביעת מיקום הפרסומת במקבץ ועוד, אם ראה שבלא אלה יתקיימו הטעיה של הציבור או ניצול בלתי הולם שלו באמצעות חשיפתו לפרסומות מסוימות. המשך אותו כלל עוסק גם בסינרגיה שבין תוכן תוכניות לפרסומות וקובע כי לא יצוין בתשדיר פרסומת דבר הופעתם של מוצר או שירות והשימוש בהם בתוכנית מסוימת.

מכאן, שככל שהיה סיכום מוקדם בין המפרסם לבין המגיש ברמן או תחנת הרדיו המשדרת את תוכניתו בנוגע לקידום המכשיר כחלק מתוכן התוכנית, הרי שהדבר אסור במפורש על-פי כללי הרשות השנייה.

מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שי באב"ד (צילום: "העין השביעית")

מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שי באב"ד (צילום: "העין השביעית")

באופן מפתיע, על אף  ששילוב תוכן שיווקי בתוכן מערכתי נפוץ הרבה יותר ברדיו מאשר בטלוויזיה, דווקא כללי שיבוץ הפרסומות בטלוויזיה מכילים הוראות מפורטות יותר בהקשרים האלה.

כך למשל סעיף 32 של כללי שיבוץ הפרסומות בשידורי הטלוויזיה קובע כי לא ישודר תשדיר פרסומת המציג דמות או שחקן המופיעים בתפקיד ראשי או משמעותי במהלך התוכנית או בגבולותיה. על קטעי קריינות בתשדיר פרסומת חלה הגבלה זו רק אם הקריין מזוהה בבהירות ומוכר לכל. ההנחה המגולמת באותו סעיף היא שקריינים ומגישים באמצעי תקשורת אלקטרוניים הם כאלה שקולם מזוהה ומוכר.

הכללים לשיבוץ פרסומות בטלוויזיה מכילים הוראות מגבילות נוספות על אלה שחלים על שידורי רדיו. כך למשל יש הגבלות ספציפיות על שידורים במסגרת תוכניות ילדים וקטינים או בזמני הצפייה שלהן, ונאסר על שיבוץ פרסומת בכיכובה של דמות מסדרה במקבץ פרסומות המשודר עם אותה סדרה עצמה.

אם כללי שיבוץ הפרסומות המפורטים יותר הנוגעים לטלוויזיה היו חלים גם על שידורי הרדיו, הרי שעל ברמן ושדרנים אחרים היה נאסר לקריין פרסומות המשובצות בתוכנית שהם מגישים. צריך לזכור כי לפי סעיף 7 לכללי הרדיו שהוזכר לעיל, למנכ"ל הרשות השנייה סמכות לקבוע הוראות כאלה.

בעקבות תופעות כמו זו שהזכרנו כאן, המעידות על ערבוב בוטה בין תוכן מערכתי לתוכן שיווקי גם ברדיו ואולי בעיקר שם, צריכה גם מועצת הרשות השנייה להוסיף כללים מפורטים ולחדד את אמצעי האכיפה המופנים נגד תופעות אלו, כדי להעיד על חומרתן ולעקור אותן מן השורש.

[עדכון] לאחר פרסום המדור נמסרה מטל ברמן התגובה הבאה: "צר לי שהכותב לא פנה אליי לבקשת תגובה לפני שהחליט לאסוף רבעי עובדות ולחבר אותן יחד כדי שישרתו תיאוריה שאינה נכונה. העובדות המדויקות הן כדלהלן: אני מסקר מכשירים סלולריים וגאדג'טים אחרים באופן שוטף בתוכנית הבוקר, ברצינות ובאובייקטיביות תוך שמירה על כללים אתיים. חשוב לי להדגיש כי כל מכשיר שנמסר לידיי לבדיקה, מתקבל תוך הבהרה שאני דורש שתהיה בכתב כי איני מתחייב לסקר את המוצר או שהסיקור יהיה חיובי.

"לגבי המכשיר הספציפי המוזכר במאמר, ודאי שרוח הביקורת היתה חיובית, הוא נבחר למכשיר השנה בעולם בכל תערוכות הסלולר החשובות. ויחד עם זאת הקפדתי לציין פגמים מהותיים בו כמו איכות המצלמה. רק כחודשיים לאחר שידור הביקורת פנו אליי היבואנים של המכשיר לטובת קריינות פרסומת למכשיר. גם בצילום יחסי הציבור המופיע בעמוד הפייסבוק הקפדתי לכסות את המכשיר כך שלא יראו את לוגו החברה, וזאת למרות שחוקי הרגולציה לא חלים על פייסבוק. בשבוע הבא יוצא ה-LG-G3, אני מזמין את הכותב להאזין לביקורת עניינית גם על מכשיר זה".

שווים ושווים יותר

הנבירה החוזרת והמתמשכת בדו"ח ועדת לנדס מעלה חיזוקים להערכות שהשמעתי כאן באחרונה בדבר השתלבותם של עובדי רשות השידור במבנה הארגוני של תאגיד השידור הציבורי החדש. על אף שהוועדה המליצה לבחור את עובדי התאגיד החדש בהליך מכרזי ללא כל קדימות לעובדי רשות השידור הקיימת, הרי שבעמ' 61 לדו"ח מסתתרת אמירה שאולי מביאה למסקנה אחרת.

בתחתית אותו עמוד ובהתייחס למחלקות החדשות הקיימות היום ברשות ברדיו ובטלוויזיה, ברשתות ובערוצים המשדרים, נאמר כך:

רבים מעובדי גופי החדשות הקיימים הינם אנשי מקצוע מצוינים ומסורים המחויבים לשידור ציבורי, המתקשים בנסיבות הקיימות לממש את יכולתם המקצועית הגבוהה, ובמידה רבה הם צריכים להיות מקימי ומובילי חטיבת החדשות החדשה".

קריאת כיוון זו של ועדת לנדס צריכה, אם כן, להנחות את מנהלי המו"מ מול נציגי העובדים, אגב קידום חוק תאגיד השידור הציבורי ובהמשך את מנהליו של אותו הגוף ואת ועדות האיתור והמכרזים מטעמו.

לעיתונאים שהוכיחו עשייה מקצועית ברשות ראוי שיימצא מקום מוביל ברשות החדשה כפי שהמליצה ועדת לנדס באותיות הקטנות, המסתתרות לא פעם מאחורי כותרות פופוליסטיות צעקניות.

מעקב המדור המשפטי

מיותרת. בסוף-השבוע שעבר הסתיימה הסאגה שעסקנו בה כאן בשלוש מערכות. החלטת נציב קבילות הציבור של רשות השידור בתלונתה של אומ"ץ נגד ג'ודי שלום-ניר-מוזס הגיעה להכרעה, לאחר שהאחרונה ומנהל הרדיו לא מצאו לנכון להגיב לה.

ג'ודי שלום-ניר-מוזס (צילום מסך)

ג'ודי שלום-ניר-מוזס (צילום מסך)

דדי מרקוביץ', הנציב, כתב לאריה אבנרי, מגיש התלונה, כי "מנהל רשת ב' הודיע מספר פעמים בעבר לג'ודי שלום-ניר-מוזס כי אין זה ראוי שתביע דעתה בעניינים אישיים הנוגעים לבעלה, השר סילבן שלום – וכך היה גם במקרה הבחירות לנשיאות". בהמשך הוסיף כי גם הוא קבע בעבר כי הנ"ל "חרגה לא אחת מהכללים המקובלים וממה שמצופה ממנה כמגישת תוכנית בקול-ישראל".

עם זאת, נימת השורה התחתונה מתשובתו לאבנרי היא שאין מדובר במקרה שבו רעדו אמות הסיפים, וכי "אמירותיה היו כלליות, לא 'חיסול חשבונות' כלשון מכתבך, ולאחר שסילבן שלום כבר הסיר את מועמדותו לנשיאות". "עם זאת, הן היו מיותרות", העיר מרקוביץ' לסיכום.

מרקוביץ' העביר את המשך הטיפול בתלונה לידי מנכ"ל הרשות יוני בן-מנחם ולידיעת היו"ר אמיר גילת, ועדת האתיקה והלשכה המשפטית, בהתאם לכללי רשות השידור. נראה כי גם פעולות אלו, נוכח מה שכבר נכתב ונאמר על המקרה, הן מיותרות ולא ישנו את פני הדברים להבא.

בין שני נציבים. כשכתבתי כאן על התלונה שעסקה בהתבטאות מכוערת בתוכנית הטלוויזיה "רמזור" (שם אחת הדמויות התייחסה לאמהות חד-הוריות כ"שרמוטות"), ובהחלטת נציב תלונות הציבור של הרשות השנייה, דוד רגב, שהסכימה עם התלונה – לא ידעתי כי בתוך זמן קצר יזדמן לנו מקרה דומה שימחיש את השוני בגישתם של שני הנציבים, זה של רשות השידור וזה של הרשות השנייה, לסוגיות של חופש ביטוי יצירתי אל מול רגשות הציבור ופגיעה אפשרית במגזרים שונים.

חן מזרחי (צילום מסך)

חן מזרחי (צילום מסך)

כך במוקד מקרה שהובא להתייחסותו של מרקוביץ' עמדה התבטאותו של הקומדיאנט חן מזרחי בתוכניתו של דידי הררי בערוץ הראשון, שהקדימה את שידור משחק הפתיחה של המונדיאל. מזרחי הגיב לידיעה שרוסיה תארח את המונדיאל הבא כך: "השאלה שלי היא רק איפה היא מארחת, בדירתה או בבית-מלון, ובאיזו דיסקרטיות?". שאר המשתתפים באולפן צחקו לשמע ההלצה והפגינו הנאה מההומור הדלוח שתובל בקונוטציות מיניות כדי להעניק לו ארומה עדינה של גועל נפש. זוהי בדיוק תבנית המקרה שנדון בפני רגב – הלצה וולגרית על חשבון ציבור נשי אחר באמתלה של בידור לשמו.

שלא כמו רגב, שבחר להוקיע את המקרה ולרדת לשורשו הלשוני, מצא מרקוביץ' את התלונה בלתי מוצדקת. בתשובתו ללנה רוסובסקי, שהגישה את התלונה, כתב כי "גם אם דבריו של הסטנדאפיסט היו חסרי טעם, הם עדיין נאמרו כהלצה בלבד בתוכנית בידורית, ורק כך יש להתייחס לדבריו". עם זאת ציין מרקוביץ' כי הערת המתלוננת הועברה לעיונו של מנהל חטיבת התוכניות.

תשובתו זו הקימה על מרקוביץ' את זעמה של נעמית מור-חיים במאמר שפירסמה ב"הארץ", ובו הלינה על כך שהסטנדרטים של ניאותות בשידור אינם יכולים להיות גמישים ושלא הנציב הוא זה שאמור לעצב את גבולותיהם בהתאם לראות עיניו. "אם מחר ייאמר באולפן המונדיאל שכל האתיופיות חמות, הנשים זונות, הישראלים רוצחים, המזרחים מטונפים, האשכנזים מכוערים, הטרוריסטים לוחמי חופש והנאצים צדקו, זה יהיה סבבה. כל עוד זה בצחוק", התריסה מור-חיים.

כפי שציינתי בעבר, גישה כמו זו של מרקוביץ' תואמת יותר את פסיקתו של בית-המשפט העליון. בהיבטים אלו של חופש ביטוי אמנותי וגם מסחרי, אמירות מפורשות של בית-המשפט משאירות את תוצאת המשחק בידי הצופים ולא בידי הרגולטור. אקטיביות של הצופה ומחאה שלו על תכנים לא ראויים הן המפתח להתמודדות עם אמירות לא מוצלחות או מקוממות כאלה. הרגולטור אינו צריך לעודד ולברך עליהן, אבל גם לא להעניש בגינן ככל שאינן חוצות קו אדום חוקי, כמו במקרים הקשים של הסתה, המרדה וכולי. כדי לחצות קווים אלו יש ללכת הרבה יותר רחוק מהמרחק המטופש של קומדיה בגרוש שראינו בשני המקרים שהובאו כאן.