מספר שיא של 3,443 תלונות הגיע בשנת 2013 למשרדו של נציב קבילות הציבור ברשות השידור, דדי מרקוביץ'. כך עולה מהדו"ח השנתי של הנציב, שהוגש היום ליו"ר הרשות אמיר גילת. זו השנה השלישית ברציפות ששיא התלונות נשבר, כשבשנה שחלפה הגיעו כ-500 תלונות יותר מאשר בשנה שקדמה לה.

דדי מרקוביץ', נציב קבילות הציבור של רשות השידור (צילום: "העין השביעית")

כמו בכל השנים האחרונות, גם ב-2013 עסק רוב מוחץ של התלונות בענייני גביית אגרת רשות השידור. מבין 3,443 התלונות שהגיעו לנציב ב-2013, 2,611 עסקו בענייני אגרה. וזאת, מציין מרקוביץ' בדו"ח, אם מתעלמים מעוד 1,045 תלונות שהגיעו בשנת 2013 בעקבות מבצע מיוחד שערך אגף הגבייה ובמסגרתו שיגר כ-470 אלף "מכתבי גישוש" לאזרחים מרחבי המדינה. תלונות אלו, כותב הנציב, הוחרגו מהדו"ח.

"הנהלות רשות השידור הזניחו בשנים האחרונות את אגף הגבייה", מזכיר מרקוביץ' בדו"ח. "באגף לא הושקעו כספים, מחשוב חדש לא נרכש ולא הוכנסו שיפורים טכנולוגיים. כיום, האגף המיושן מתקשה, אינו ערוך ולמעשה אינו מסוגל לגבות אגרה בצורה יעילה. אין לו הציוד הנדרש, אין מוקד טלפוני שחיוני לעבודה מול מיליוני לקוחות, אין טכנולוגיה מתאימה, אין סנכרון מלא מול משרדי עורכי-הדין ואין כוח אדם מיומן – הכתובת כבר שנים זועקת על הקיר. הלכה למעשה, גביית האגרה הופרטה כמעט לחלוטין. משנת 2006, רשות השידור תלויה בעורכי-הדין – קבלני הביצוע – שגובים עבורה את הכסף".

כמו בשנים קודמות, גם בשנה החולפת הוטרדו אלפי ישראלים (וישראלים לשעבר) על-ידי אגף הגבייה של רשות השידור בדרישות שגויות לתשלומי אגרה. מרקוביץ' מזכיר בין היתר כי מדי שנה נשלחים "עשרות אלפי מכתבים" לאגף הגבייה ברשות השידור, "ולא זוכים למענה בגלל מחסור בכוח אדם". לכך יש להוסיף את המוני הלקוחות שמנסים במהלך השנה להשיג את נציגי האגף בטלפון, אך נכשלים במשימה, שכן "לגוף – המחזיק ביותר משני מיליון לקוחות והמקבל כ-3,000 שיחות ביום – יש 15 שעות מוקד שבועיות בלבד העומדות לצורכי הציבור".

מרקוביץ' מציין בדו"ח גם מקרים שבהם דרישות תשלום הוגשו לאזרחים שהיגרו מישראל לפני עשרות שנים, או נפטרו. "אתמול התקבלה בתיבת הדואר של אמי אגרת טלוויזיה, תשלום החצי השני לשנת 2013. הדרישה היא על שם אחי", כתב אחד מהם לנציב. "אציין כי אמי נפטרה בתחילת השנה ואחי עזב את ישראל בשנת 1969. הוא נפטר בשנת 2004 עקב מחלת הסרטן. אבקש לא לשלוח לי הודעות כאלו, כי הן גורמות לעוגמת נפש ולביורוקרטיה מיותרת".

להורדת הקובץ (PDF, 1.1MB)

חוק השידור הציבורי החדש, שנחקק בימים אלה, אמור לבטל לחלוטין את אגרת רשות השידור, אולם לדעת מרקוביץ', "ראוי שרשות השידור תכין לעצמה חלופות במקרה והצעת החוק תידחה, תעוכב או לא תאושר במתווה הקיים". לדבריו, "על הרשות להשקיע באגף הגבייה, גם אם מדובר בהשקעה קצרת טווח".

עידן הקרח

רוחו של החוק החדש וביטול הרפורמה שתוכננה במשך שנים ארוכות, ואף נחתמה, מורגשים גם בחלקים אחרים בדו"ח, המשרטט תמונת מצב של רשות שידור שחלקים נכבדים ממנה הסתאבו והתנוונו, ואז הוכנסו למצב של הקפאה. מרקוביץ' מזכיר כי בסיום הדו"ח שהגיש בשנה שעברה המליץ, בין היתר, לתת שירות אדיב ומסביר לאזרח, להפעיל מוקד טלפוני חדיש ולשדרג את מערכת המחשוב של אגף האגרה. "המכרז על המוקד הטלפוני שיצא במהלך 2013 היה אמור לפתור את בעיית השירות של חוסר המענה הטלפוני באגף הגבייה", כותב מרקוביץ', "אולם המכרז הוקפא בהחלטת הוועד המנהל".

המלצתו של מרקוביץ' מהשנה שעברה להנגיש את שידורי החדשות ללקויי הראייה אומצה על-ידי הרשות, אך הפיילוט שנועד להקדים את יישומה "בוטל לאחר שבוע, בשל בעיות תקציביות". עם זאת, המלצות אחרות של הנציב יושמו במהלך 2013.

"לעתים קרובות ישנה חריגה של עשרות אחוזים בזמני הפרסומות בקול-ישראל"

לצד המספר העצום של תלונות בנושאי אגרה מציין מרקוביץ' כי בשנה החולפת חלה עלייה ניכרת במספר התלונות שעסקו בפרסומות וקדימונים. "בשנת 2013 נקלעה רשות השידור, בין היתר, למצוקה בתזרים המזומנים. הפתרון המהיר היה הגדלה של הכנסות הרשות מפרסום ברדיו", כותב נציב הקבילות. "אולם הסטנדרטים בקול-ישראל אמורים להיות נוקשים ומחייבים יותר מתחנות הרדיו האזוריות והפרטיות, ובעוד שבתחנות האזוריות הרגולטור אוכף את האיסורים בנוקשות, ברדיו הציבורי המפרסמים חוגגים. בדיקת הנציב מצאה במקרים רבים כי זמן שידור הפרסומות בקול-ישראל עולה על זמני הפרסום בתחנות הפרטיות".

לפי הדו"ח, בחוק רשות השידור או בתקנות אין כלל התייחסות לזמני הפרסום המקסימליים בקול-ישראל. במסגרת מכרז ההתקשרות עם חברת שפ"מ הוחלט כי ברשתות ב', ג', ד', 88FM ורדיו רק"ע יותר לשדר תשע דקות של פרסומות ותשדירי חסות בשעה, וכי ברשת א'/מורשת וקול-המוזיקה יותר לשדר חמש דקות בשעה. אולם בדיקה שערך מרקוביץ' העלתה כי "לעתים קרובות ישנה חריגה של עשרות אחוזים בזמני הפרסומות". בדיקה מדגמית שערך הנציב בחודשים אוקטובר-דצמבר מצאה מאות חריגות. "740 חריגות נספרו רק ברשת ב'", הוא מציין.

התפלגות התלונות לנציב קבילות הציבור ברשות השידור בשנת 2013, לפי נושאים (מתוך דו"ח הנציב)

בתחום התוכן, מציין הנציב, עלה שיעור התלונות שנמצאו מוצדקות או מוצדקות בחלקן מכ-20% בשנת 2012 ל-32% בשנת 2013. מרקוביץ' מביא כדוגמה כמה מהן.

"ג'ודי שלום-ניר-מוזס נסחפה בדבריה ונגררה לדברי השמצה אישיים וחסרי רסן נגד השופט ומערכת המשפט"

אחת התלונות נגעה לג'ודי שלום-ניר-מוזס,  זוגתו של שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, השר לפיתוח הנגב והגליל והשר לשיתוף פעולה אזורי, סילבן שלום, אשר לטענת הנציב, "השתלחה, הסיתה נגד והשמיצה את השופט דוד רוזן" במהלך תוכניתה. בעקבות פניית הנציב טענה שלום-ניר-מוזס כי היא "מגישה תוכנית אישית והבעת דעתה בשידור היא חלק מהעניין". למרות זאת, מרקוביץ' מצא כי התלונה היתה מוצדקת.

"ביקורת על שופט, על דבריו, על פסיקתו ועל התנהלותו היא לגיטימית, אולם ניתן לעשות זאת במקצועיות, בהוגנות ותוך שמירה על שידור מאוזן ובהתאם לכללים העיתונאיים המקובלים. זה לא היה המקרה", הוא כותב בדו"ח. "ג'ודי שלום-ניר-מוזס נסחפה בדבריה ונגררה לדברי השמצה אישיים וחסרי רסן נגד השופט ומערכת המשפט – דברים קשים שאינם עולים בקנה אחד עם שידור בכלל ועם שידור ציבורי ואחראי בפרט.

ג'ודי שלום-ניר-מוזס (צילום: פלאש 90)

"היא אמרה, בין היתר, למיקרופון כי 'עם שופט כמו דוד רוזן, למה לשולה זקן בכלל להעיד'; את פסיקתו המשילה ל'כותרת שאומרת אַת זונה'; את ארגוני הנשים שלחה להפגין מולו: 'השופט דוד רוזן דיבר אל שולה זקן בגסות ובהשפלה. איפה ארגוני הנשים ששותקות'; [...] ועוד מיני עניינים אישיים: 'אולי השופט רוזן בא מהצבא. מסכנים החיילים שנשפטו אצלו'; 'הוא ממש לא נראה שופט טוב'; 'בגלל שהוא נהיה סלבריטי הוא עושה כאן איפה ואיפה. ואנו רואים זאת יותר ויותר'; היא הגדילה לעשות כאשר ציינה בשידור שכלל לא נכחה בדיונים בבית-המשפט וכי אינה בקיאה בחומר המשפטי עצמו".

מרקוביץ' מצא כי שלום-ניר-מוזס היתה צריכה לבקש תגובה לטענותיה, ומציין: "הכרעת הנציב הועברה לטיפולם של מנהל רשת ב', מנהל הרדיו ומנכ"ל רשות השידור".

תלונה נוספת התקבלה בעקבות דברים שאמר ד"ר יצחק נוי על שרת החוץ של האיחוד-האירופי, קתרין אשטון, בתוכנית "שבת עולמית". "האשה המכוערת בבגדים המוזרים... היא באמת מכוערת, היא גם קצת מכוערת בנשמה. מה, אסור להגיד את האמת?", אמר נוי. "התבטאותו נגד אשטון היתה סקסיסטית, מכוערת, מיותרת ומביישת", קבע הנציב, דרש את התנצלותו של נוי בשידור, וזו אכן שודרה.

תלונה אחרת שהגיעה לשולחנו של הנציב בשנת 2013 נגעה לסקר דעת קהל שנערך מטעם רשת ב' בנושאים מדיניים-בטחוניים וכלל משיבים יהודים בלבד. "האם לאוכלוסייה הערבית – 20% אחוז מאזרחי המדינה – אין דעה בנושאים אלה, או שהאחראים על רשת ב' סבורים שדעתם של הערבים איננה חשובה או איננה מעניינת?", שאל המאזין. מרקוביץ' בדק את המקרה ומצא כי "מכון הסקרים התבקש לערוך עבור רשת ב' סקר מהיר. בשל ההתראה הקצרה, במכון הסקרים נוכחו לדעת כי היה תת-ייצוג למגזר הערבי ולכן בניתוח העדיפו להתעלם ממנו". לדבריו, "ההערה הועברה לתשומת לבם של הנוגעים בדבר (ברשת ב' ובמכון הסקרים) כדי שמקרים כאלו לא יישנו".

יו"ר רשות השידור אמיר גילת (מימין) והמנכ"ל יוני בן-מנחם (צילום: "העין השביעית")

לעתים, כפי שניתן לנחש, כוחו של הנציב ברשות השידור מוגבל. מרקוביץ' מזכיר בדו"ח מקרה שבו רשות השידור הלינה את שכרם של אמנים שהשתתפו בקונצרטים מטעם קול-המוזיקה במשך חודשים ארוכים. "התלונה נמצאה מוצדקת", כותב מרקוביץ' בדו"ח ומוסיף: "מקרה כזה אסור שיישנה". לדבריו, "מנהל הרדיו ומנהל קול-המוזיקה עודכנו בעניין. למרות זאת, האמן קיבל את שכרו רק בהוראת צו בית-משפט".

כמה תלונות הגיעו לנציב מאיראן, בעקבות ביטול שידורי קול-ישראל לעבר מדינה זו בחודש יולי האחרון לאחר עשרות שנות שידורים רצופים. "שלום", כתב מאזין בפרסית. "אני שולח אליכם את המכתב מטעם עוד כמה אנשים מהשכונה שלנו בטהרן. עד כה קלטנו את השידורים שלכם באמצעות הגל הקצר. מה קרה לכם שפתאום עכשיו אתם מפסיקים ביוזמתכם את השידורים?".

מרקוביץ' מציין כי בדיקתו העלתה שמאז 2007 מומנו השידורים לאיראן על-ידי המשרד לעניינים אסטרטגיים, אלא שבשל חוב המשרד לחברת בזק, האחראית על הפעלת המשדרים, השידורים הופסקו.