חזית, חצי חזית

לאחר עשרה ימים שבהם התמקד בחטיפה של שלושה נערים יהודים מצומת בגוש-עציון, מופנה הזרקור התקשורתי לחזית בטחונית אחרת. ב"הארץ" וב"מעריב" הכותרות הראשיות עדיין עוסקות בחטיפה ובמבצע הצבאי שבא בעקבותיה, אולם רק משום שהעיתונים דלי התקציב ביכרו שלא לאחר את שעת הסגירה או לשנות את השער כדי לעדכן את הקוראים בהתפתחויות בצפון. ב"ישראל היום" הכותרת היא "צה"ל תקף בסוריה", וכותרת המהדורה השנייה של "ידיעות אחרונות" היא "חיל האוויר תקף בגולן הסורי".

עם או בלי קשר לקוצר הזמן, שני העיתונים בוחרים במסגור זהה לאירועים שעליהם הם מדווחים בשער ובעמודים הראשונים, ובראשו הביטוי שנבחר בדובר צה"ל כדי להוביל את הסיקור: "מול 3 חזיתות" (למעשה: יש הבדל בין שני העיתונים. ב"ישראל היום" הביטוי הוא "בין 3 חזיתות"). "חיפושים נרחבים אחר החטופים ביהודה ושומרון, ירי טיל נ"ט בגבול הצפון וחדירת מחבל חמוש מהרצועה – כך מאוימת ישראל משלושה כיוונים, והאזור כולו נתון לסכנה של הידרדרות לעימות נרחב", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הראשית של "ידיעות אחרונות", מאת יוסי יהושוע, שיכולה לשמש כריכה לספר המסרים של משרד הביטחון בפרק הבא של המאבק על תקציב הביטחון.

ל"מעריב" כבר יש הספר עצמו: "בכירים בצה"ל: זקוקים לתוספת תקציב – בדרך לשלוש חזיתות", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, השאובה מטקסט שעליו חתומים רפי ג'רבי, אבירם זינו ונועם אמיר. הכותרת הראשית הנוספת על שער "מעריב" היא "דובר צה"ל: 'אנחנו מניחים שהחטופים חיים'".

כותרת הכפולה הפותחת של "ישראל היום", המעודכן מבין העיתונים, מדגישה את מותו של נער ערבי-ישראלי מפגיעת טיל סורי, שגררה תקיפה של חיל האוויר הישראלי בסוריה. בטור הפרשנות של יואב לימור נכתב: "גם בעזה מקפידה ישראל על תגובה מוגבלת, שנובעת מחוסר רצון גלוי להיקלע להידרדרות". המסר תואם לכותרת הראשית של "הארץ", מעל לפרשנות של עמוס הראל: "במערכת הביטחון מתגבשת ההערכה: המבצע הנרחב בשטחים על סף מיצוי".

עני יקר

ועדת אלאלוף למלחמה בעוני דחתה שוב ושוב את הצגת מסקנותיה (לאחרונה בשל אירוע החטיפה בגוש-עציון), ולקראת ההצגה המתוכננת היום מופיעים בעיתונות קדימונים למאבקים התקציביים סביב יישום המלצותיה. "עניים זה עסק יקר" היא הכותרת על שער "כלכליסט". "הדו"ח ימליץ להשקיע עוד מיליארדי שקלים מדי שנה בצמצום העוני – ובכך למעשה גזר את דינו להיקבר תחת נימוקי תקציב", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לכתבה של מיקי פלד. לפי "דה-מרקר", "מאז 2002 העוני בישראל גדל ב-12% ליותר מ-1.7 מיליון איש".

"דה-מרקר" קיבל את הדו"ח מהוועדה לפני פרסומו, והעימות התקציבי מגיע לכותרת הראשית, המתמצתת יפה את הנארטיבים השונים: "ועדת אלאלוף: להוריד את מספר העניים ב-40%; האוצר: אין לכך תקציב". "'דה-מרקר' חושף את דו"ח הוועדה למלחמה בעוני, שיוצג היום רשמית", נכתב בכותרת המשנה. "המטרה: 'להוריד את שיעור העוני בישראל לממוצע OECD בתוך עשר שנים'. גם לאחר שהמלצות חשובות נגנזו, במשרד האוצר טוענים שעלות היישום, כ-6 מיליארד שקל בשנה, גבוהה מדי: 'ההמלצות מנותקות מהמציאות'" (ב"כלכליסט" נכתב כי עלות ההמלצות עומדת על 7.8 מיליארד שקל).

אלי אלאלוף (צילום: יחצנים)

"חודש לפני מועד הגשת דו"ח הביניים של הוועדה – שנדחה מערב פסח לאמצע מאי – כמה מחבריה חוששים לגורלה", כתבו ליאור דטל ורותם שטרקמן בראיון עם אלאלוף, יו"ר הוועדה וחתן פרס ישראל, לפני כחודשיים ב"דה-מרקר". "עלות ההמלצות תהיה מיליארדי שקלים, והם כלל לא בטוחים שהממשלה תתקצב אותן. אלאלוף דווקא אופטימי. במהלך שלוש שעות הראיון איתו הוא מדגיש כמה פעמים שראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח לו להביא את ההמלצות לאישור, ושגם שר האוצר, יאיר לפיד, נותן לדו"ח גיבוי. יש עוד סיבה לגיבוי: לפיד הוא ראש מפלגתו של שר הרווחה מאיר כהן, ששיכנע את אלאלוף על כוס תה בביתו שבבאר-שבע לקבל את התפקיד".

"בכירים באוצר: המלצות ועדת העוני מנותקות מהמציאות", נכתב בכותרת בכפולה הפותחת של "דה-מרקר". "באוצר ציינו בימים האחרונים כי חבל שוועדת אלאלוף לא למדה לקח ממה שקרה למסקנות ועדת טרכטנברג מ-2011: הממשלה החליטה לאמצן כמקשה אחת, לאחר מחאה חברתית שהציתה את המשק, ובסוף רק חלק קטן מהמסקנות אכן יושם, בשל העדר מקורות תקציביים". גם על שער "ידיעות אחרונות" מודפסת כותרת המתמצתת את המלצות הדו"ח ומוסיפה: "האוצר: אין כסף".

"אם ארגיש שהדו"ח לא נלקח ברצינות או שלא מתכננים ליישם אותו ברצינות, אשבור את הכלים. שלושה חודשים מיום הגשת המסקנות אדע אם יהיה טיפול רציני בעוני בישראל או שכל זה לא היה שווה דבר", אמר אלאלוף ל"דה-מרקר" באפריל. היום מתחילה הספירה לאחור.

עוד כותרות כלכליות

"האוצר בודק: להכריז על גופים פיננסיים כ'גופים ציבוריים'", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "הבדיקה: בעקבות ההתנהלות של הגופים בנושא שכר הבכירים", נכתב בכותרת המשנה.

"צים בדרך לטביעה", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". לפי כותרת המשנה, חברת הייעוץ אנטרופי – מונופול ייעוץ מקומי – ממליצה למשקיעים המוסדיים להתנגד להסדר החוב של החברה-לישראל, התאגיד של עידן עופר שבאמצעותו הוא שולט בצים. ההסדר, טוענת החברה, "אינו כדאי בעבור בעלי המניות של החברה-לישראל. גם הודעת המדינה לבית-המשפט שלא תוותר על מניית הזהב שלה בצים פוגעת בסיכויים לגבש הסדר נושים חדש. החברה-לישראל מצדה מאיימת להוביל את חברת הספנות לפירוק". האם המדינה היא מנהלת טובה יותר מהשוק הפרטי, או להפך? המקרה של צים מוכיח שניהול מחורבן אינו מונופול של אף סקטור.

לפיד, יאיר לפיד

"רוצים לקנות דירה בלי מע"מ? קחו מספר", נכתב בכותרת בשער "ממון". "למרות עשרות אלפי הממתינים: תקציב תוכנית מע"מ 0% יספיק רק ל-12 אלף רוכשים. בקבינט הדיור מודים: 'יהיו קומבינות של קבלנים". תחת הכותרת "נצחון הבורות" נכתב בכותרת המשנה למאמרה של מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר": "חוק מע"מ 0% עושה בדיוק את ההפך ממה שצריך היה לעשות: הוא מלבה את הביקוש לדירות לרכישה בשוק שהמצוקה בו נוצרה מלכתחילה בגלל עודפי ביקוש גדולים. שר האוצר חושב שהחוק שלו 'לא נועד לכלכלנים', הבעיה היא שחוקי הכלכלה אינם קוראים פוסטים בפייסבוק".

בדרך למטה

איש העסקים אילן בן-דב, 4.12.11 (צילום: יוסי זליגר)

המוסף "ממון" ממשיך ליהנות מנשורת מאבק הקמיקזה של אילן בן-דב בנושיו ובחברת סמסונג ולסקר את "הבטריות המתפוצצות" בכתבת המשך תחת הכותרת (הראשית) "אלה הסדרות הפגומות". "את מה שסמסונג מסתירה, 'ידיעות אחרונות' מגלה", נכתב בכותרת המשנה הבומבסטית. "אם המספר הסידורי של הסוללה בגלקסי S4 שלכם מתחיל ב-BD1D או ב-LC1D – רוצו להחליף אותה. ייתכנו סדרות פגומות אחרות". "חוזה ההשתקה", נכתב בכותרת נוספת על השער, "סמסונג שילמה 5,000 שקל, הלקוחה התחייבה לא לחשוף הפיצוץ בסוללה".

אם ביום שישי כתבו רועי ברגמן וישראל וולמן כי פרסום הפרשה הגיע מצדו של בן-דב ("הוא בחר בגישת 'תמות נפשי עם פלישתים'"), היום נפתחת הכתבה של צח שפיצן ושל וולמן בהאשמתה של סקיילקס, החברה בעלת הזיכיון על ייבוא מכשירי סמסונג לארץ, שבזכותה התעשר בן-דב, בטיפול רשלני בתקלה (ואתמול כתב ב"גלובס" גד פרץ תחת הכותרת "חברות הסלולר נגד בן-דב: לא הזהיר מפני סכנת הסוללות": "ההערכה היא שהצפת הנושא דווקא כעת היא חלק  מהמו"מ לפיצוי שדורש בן-דב מסמסונג"). הדחתו של בן-דב היום מדירקטוריון סקיילקס יכולה אולי להסביר את השינוי באווירה.

שוק התרבות

נעם בן-זאב כותב ב"גלריה" על מצוקתם של בתי-אופרה ברחבי ארצות-הברית. אחרי ש"בשנים האחרונות" נסגרו בתי-אופרה בקליבלנד, בולטימור, ניו-יורק, הרטפורד וסן-דייגו, גם המטרופוליטן בניו-יורק "משדר אותות מצוקה". לפי בן-זאב, המט הוא "היוקרתי והנחשק" מבתי-האופרה ברחבי העולם. כל אלה מסמנים, לפי בן-זאב, לא את היעלמותה הצפויה של האופרה מאמריקה, אלא שינוי באופייה, ממופעי ראווה גדולים ויקרים של "גברים לבנים מהמאה ה-19" בהשתתפות כוכבים במשכורות ענק – להצגות קטנות וזולות יותר מאת יוצרים בני זמננו. בעוד שבן-זאב מתמקד בארה"ב, מצבם של בתי-האופרה באירופה שפיר: ב"גלובס" מתפרסמת ידיעה מתורגמת על "שירת הברבור של האופרה האיטלקית", ולפיה "חוק חדש, במסגרת צעדי הצנע של ממשלת איטליה, כופה על בתי-האופרה להתאזן כספית, אחרת הם עלולים להיסגר". אגב, מבין השורות של כתבתו של בן-זאב עולה האשמה כי המעכבים את הבראתו של המט הם חברי ועד העובדים של התיאטרון.

"קבוצת גרינברג השלימה את רכישת רשת סטימצקי", מדווחת עדי דברת-מזריץ ב"דה-מרקר". באותו עמוד היא כותבת גם על "אכזבה בענף: 'המתכונת של שבוע הספר פשטה את הרגל'". "אחרי המכירה לג. יפית: איריס בראל תישאר בסטימצקי שנה נוספת, אבל תרוויח 'רק' 60 אלף שקל בחודש", נכתב בכותרת על שער "ממון" של "ידיעות אחרונות". ב"גלריה" מדווחת מיה סלע כי בני הזוג הסופרים ניקול קראוס וג'ונתן ספרן-פויר – נפרדו. לא נמסר כיצד הפרידה תשפיע על מכירות ספריהם. ידיעה נוספת בעמוד החדשות של המוסף, מאת תמר רותם, מדווחת כי "אמנים ינסו לשכנע ח"כים לתמוך בהגדלת התמיכה בתרבות ל-1% מהתקציב".

דבר העורך

מתוך דף הפייסבוק של גונן גינת, בכיר ב"ישראל היום", עורך המוסף "ישראל השבוע", פובליציסט ובעל חוש הומור אנין

פינת הטוקבק

מתוך דף הפייסבוק של "ישראל היום", תגובות לשער הגיליון "צה"ל תקף בסוריה"

עושים לביתם

גם היום מתפרסם במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" טקסט שעליו חתומה העיתונאית נווית זומר, טקסט שהוא למעשה פרסום סמוי וממומן על-ידי איגוד תעשיות המזון בישראל, שמודעת עמוד שלו תופסת את הצד השני של הכפולה. היום במדור: שיר הלל למפעל מאפים. אגב, היום ב-ynet, מתחת לסקירה של כלי בישול, נכתב: "למען הסר ספק, יובהר כי אף אחת מהחברות המוצגות לא משלמת תמורת הופעת מוצריה". יצוין כי הבהרה דומה אינה מופיעה מתחת לטקסטים ב"ידיעות אחרונות" שלא נכתב בהם בפירוש שהם חלק מ"שיתוף פעולה" עם גוף מסחרי או לובי זה או אחר.

גם השבוע, ההמלצה הראשונה מחמש ההמלצות שהן הכפולה הפותחת של "מסלול", מוסף "ידיעות אחרונות", היא פרסום סמוי של רשות הטבע והגנים (על הטקסט חתומה העיתונאית הוותיקה מרים קוץ). הכתבה הראשונה במוסף, שעליה חתום כתב העיתון מתן צור, היא פרסום סמוי של לשכת התיירות של מחוז לרידה בספרד וחברת התעופה ארקיע, שמימנו את הכתבה המהללת את המוצר שהן משווקות. מתן צורי, למיטב ידיעתי, הוא כתב העיתון בדרום (דרום ישראל, לא דרום ספרד).

"רק למנויי 'ידיעות אחרונות'", שער "מסלול", היום

הכתבה השנייה במוסף, גם היא של מרים קוץ, מכילה מידע אנציקלופדי אקראי על חיות בספארי ברמת-גן ("החיות הכי מיוחדות שאתם לא סופרים" הוא המשפט המשונה בכותרת המשנה לכתבה), "לכבוד יום הולדת 40" של הפארק, בליווי תמונות שצילם צלם הספארי טיבור יגר. יגר עובד בהתנדבות; האם גם "ידיעות אחרונות"? הכתבה השלישית במוסף (על פני חצי עמוד) היא פרסום סמוי לקורס נהיגת מירוץ בצרפת: חברת "מסלולים בפורמולה רנו" מימנה את הכתבה ואת הכתב, עופר פטרסבורג. פטרסבורג הוא כתב כלכלי, שלא זכור לי שמכסה גם את תחום הרכב.

קיצורו של עניין: המוסף "מסלול", המשווק דרך קבע באמצעות הסלוגן "רק למנויי 'ידיעות אחרונות'", הוא מסלקה של פרסום סמוי וצ'ופרים לעיתונאים אקראיים. וכל הטוב הזה נחסך ממי שאינו מנוי. אגב, התמונה הראשית על שער המוסף היום היא של עצלן.

ענייני תקשורת

"רשות השידור חוששת מבית-המשפט: לא תגבה ריבית על האגרה", מדווחת יסמין גואטה ב"דה-מרקר". נתי טוקר חתום על שתי ידיעות בעיתון בעניין רשות השידור: "המחויבות שלי כלפי הציבור גבוהה מהמחויבות ל-2,000 עובדי רשות השידור" (ציטוט של ח"כ קארין אלהרר, יו"רית תת-הוועדה לדיון בחוק לסגירת הרשות ופתיחתה מחדש), ו"הסכמי הפרישה הנוחים של עובדי רשות השידור: בני 55 עם ותק של יותר מעשר שנים יקבלו 1.14 מיליון שקל". ב"כלכליסט" כותבות ענת רואה וזוהר שחר-לוי כי "לשכת עורכי-הדין דורשת קיום מכרז לצורך בחירת משרד שילווה את פירוק רשות השידור".

ב"גלובס" מדווח לי-אור אברבך כי אווה מדז'יבוז', לשעבר מנכ"לית של "מעריב" המתרסק, מועמדת לתפקיד יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.

דבורית שרגל כותבת בבלוג לענייני תקשורת "וולווט אנדרגראונד" כי הידיעה של רז שכניק שהתפרסמה אתמול ב"ידיעות אחרונות", על אלמוני ש"ארב למנכ"ל קשת" אבי ניר ליד ביתו, אינה מלאה ומוסגרה באופן מטעה. למעשה, כותבת שרגל, אותו אדם היה במקום משום שרצה לבחון נכסי נדל"ן באזור, כפי שמסר למשטרה שחקרה אותו ושיחררה אותו בלא כלום. לפי שרגל, בידי שכניק היו הפרטים האלה, שנמסרו לו על-ידי קשת, אולם בעיתון העדיפו לפרסם גרסה קונספירטיבית. שרגל אף קושרת את הדברים ליריבות המסורתית בין "ידיעות אחרונות" לקשת (שאמנם הוספדה כמה פעמים בעבר).

היום מדווח רז שכניק ב"ידיעות אחרונות" כי צבי יחזקאלי יגיש תוכנית אירוח שבועית בערוץ היהדות החדש, שעתיד לעלות בטלוויזיה בכבלים ובלוויין. "יחזקאלי התקרב אל הדת בשנים האחרונות", כותב שכניק ומוסיף כי יחזקאלי "יצטרף לצוות הכולל את שולי רנד, שיגיש תוכניות ראיונות עם מוזיקאים, ולשרון גל, שחתם במפתיע על הגשת תוכנית כלכלית יומית בערוץ. העיתונאים לינוי בר-גפן ואטילה שומפלבי יגישו רצועת אקטואליה, ואילו גיל קופטש יגיש תוכנית לייט-נייט בנושאי טכנולוגיה ואינטרנט באוריינטציה יהודית". שכניק אינו מוסר אם גם בר-גפן ושומפלבי התקרבו לאחרונה אל הדת.