שר התקשורת גלעד ארדן אובססיבי בחתירתו לסגור את רשות השידור. בכספי הציבור ובמשאביו הוא מנצל כל במה כדי להבאיש את ריחם של עובדי הרשות. הוועדה הדנה בימים אלה בחוק הנפסד עלולה, אם לא תתעשת, לכרות את ענף השידור הציבורי בעץ התקשורת המדולדל. הצעת החוק אושרה בחטף בקריאה ראשונה, ברוב דחוק של 33 מחברי-הכנסת. אם בערב ההצבעה היתה מוגשת הצעה להכריז על "האח הגדול' כמופת לשידור הציבורי, או להעניק לה פרס כסוגה עילית בהפקות טלוויזיה, יש להניח שהיו מתקבלות תוצאות זהות.

היעלה על הדעת שבמדינה מתוקנת תופקע התרבות ותימסר רק לפליטי תוכניות ריאליטי ולמבקשי פרסום וכולנו נופקר רק לתוכניות רכילות המציצות לחדרי השינה של ידוענים? הייתכן שמגזרים שאינם צופים בטלוויזיה ונזקקים לרדיו ציבורי ייאלצו לוותר על שירות שכל חברה נאורה מספקת בכבוד?

חברי-הכנסת, האמורים לשרת את הציבור הרחב על גווניו הרבים, התפתו כמו רבים בישראל לקבל כפשוטו את "מתווה לנדס" שחובר על-ידי ועדה שנבחרה בקפידה כדי שאלו יהיו מסקנותיה. ארדן ושר האוצר לפיד, המגיש לשעבר של "אולפן שישי", ועוזריהם הגישו על מגש של כסף, תרתי משמע, רעיון שמצליח לשתק את הקשב של שומעיו, גם כאלה שכביכול מבינים בצרכיה של חברה נאורה, בחובה לספק מידע אמין, בניהול ארגונים ובתקשורת שאינה מרכינה ראש בפני בעלי הון ושררה.

נכון, רשות השידור אינה נהנית מאמון הציבור. רבים מעדיפים את מתחריו של הערוץ הראשון, ולא בכדי. ברור שאומרי ההן לרעיון סונוורו מכותרתו – ביטול אגרת רשות השידור. אלא ששכר הוויתור ייצא בהפסד מידע, בהפסד ביקורת ופיקוח ובמימונו של שידור ממשלתי בדרכים עקיפות. שהרי "חיזוק שוק התוכן והיצירה", כפי שמבטיח ארדן, מחייב תקציב שכבר ברור מתי ומאילו סיבות יופסק.

מדוע נמחק הסכם הרפורמה ברשות, שעמד על סף יישום, ומדוע מנעו את הבראת תחלואי הרשות? מנהלי הרשות הנוכחיים, שנבחרו על-ידי הממשלה ותרמו למצבה, אינם מוזכרים כעת, כשהמטרה היא לכבות את גחלת רשות השידור, או כפי שניסח זאת שר האוצר באמירה אומללה – לחתום על תעודת פטירה למוסד ולעובדיו.

נבחרי הציבור, החוששים מקיום שידור ציבורי המסכן את מנעמיהם, מצליחים להסתיר את כוונתם העיקרית – להגביר את התלות בממשלה. הרי המועצה שתיבחר תהיה שוב שבויה בידי הממשלה, וספק אם יהיו לה כישורים ארגוניים, תרבותיים או מקצועיים לנהל רשות שידור חדשה, שתהיה נקייה מאינטרסים זרים, מתלות בבעלי הון ומזיקה לפוליטיקאים.

מצערים מאוד גם ההתעלמות והאלם שאחזו באנשי ציבור רבים, ובהם אנשי אקדמיה ורוח, סופרים ומשוררים, ואפילו עיתונאים באמצעי תקשורת אחרים. ועדיין לא נאמרו דברים על המכה שתונחת על יחסי העבודה בישראל כאשר יופקרו העובדים לגורלם.

אתי אשד היא יועצת תקשורת