בכביש לירושלים (צילום: גיל יערי)

ביום שלישי החליט בית-המשפט העליון לדחות את עתירתה של עיריית ירושלים נגד המעבר המתוכנן של חברת חדשות 10 אל מתחם נווה-אילן ולא אל תחומי עיר הבירה האמיתית. הפסיקה הזאת קיבעה למעשה, אמנם מטעמים טכניים מאוד ובלי לקיים דיון מהותי בפרשנות סעיף החוק הרלבנטי, את פתרון הישרא-בלוף שתואר כאן בהרחבה לפני כשבועיים. מעניין ללמוד שגם לשיטתו של בג"ץ הפעם, אם ממציאים מציאות במשך זמן ארוך מספיק ודבקים בה באדיקות עצומת עיניים – בסופו של דבר משתכנעים בה כולם.

אולי כדאי לצלול אל הטקסט של פסק הדין, שנכתב על-ידי כבוד השופט ויש אומרים הנשיא המיועד של בית-המשפט העליון, אשר גרוניס. יש בו כדי להעיד על רוח הדברים הנושבת מירושלים באשר לעניינים הנוגעים לירושלים ובכלל. הטכניקה עדיפה על המהות ותנאי הסף לקבלת סעדים של צדק קשיחים וקשוחים מתמיד. במלים אחרות, התובנה המהותית של "מה זה באמת משנה?" מתורגמת לנוסחה משפטית של "תתביישו לכם ואל תבלבלו לנו את המוח", שעלתה למשלם המסים העירוניים בירושלים 20 אלף שקל הוצאות משפט, השקולים לשכר לימוד.

גרוניס פותח כבר בתחילתו של פסק הדין באימוץ גישה החביבה על בתי-משפט באופן כללי. אם לא צריך להכריע בסוגיה מסוימת מטעמים פרוצדורליים, עדיף להימנע מכך. "נתנו דעתנו לטענות הצדדים", כתב גרוניס, "ומצאנו כי יש ממש בטענות הסף שהעלו המשיבים. לפיכך סבורים אנו כי יש לדחות את העתירה, אף בלא צורך להידרש לפרשנותו של סעיף 3א לחוק הרשות השנייה".

סעיף 3א, כאמור, שנולד בהריון מחוץ לרחם המחוקק, כפי שהוסבר בהרחבה בפעם הקודמת, נותר, אם כן, חידה פרשנית. מה זאת אומרת ירושלים? האם ירושלים רבתי או ירושלים המוניציפלית? כנראה שבהקשר של שידור חדשות לעולם לא נדע כבר.

גרוניס נוזף בעיריית ירושלים גם בסוגיה נוספת. בית-משפט אחר (המחוזי בירושלים) כבר נדרש לסוגיה הפרשנית הזאת לפני 13 שנה. פסק דין זה, גם אם היה מוטעה, שימש מקור הסתמכות לכל המעורבים – חברות החדשות, הזכיינים והרשות השנייה. אמנם תוכנו אינו מחייב את בית-המשפט העליון, אבל גרוניס מצא פגם גדול, ובצדק רב, בעובדה שהעירייה חיכתה 13 שנה עד שנזכרה להעלות את טענותיה בפני בג"ץ, וזאת רק חודשיים לפני המעבר המתוכנן של חדשות 10 לנווה-אילן.

כאן כדאי לקרוא את הדברים המלאים שאמר גרוניס, כדי להבין היטב את הדרך שבה פותר בית-המשפט העליון סוגיות שבהן העותר לכאורה צודק, אך העבר והתנהלותו הקלוקלת מונעים את מתן הסעד המבוקש: "בנוסף, אין להתעלם מכך שנקודת המוצא, לאורך השנים, היתה כי אין פגם בכך שחברות החדשות הפועלות מכוח חוק הרשות השנייה יקימו את מרכז השידורים וההפקה המרכזי שלהן באזור המכונה 'ירושלים רבתי', בו נכללת נווה-אילן", הסביר גרוניס.

"מדובר בהנחה בסיסית שהיתה משותפת לרגולטור (הרשות השנייה) ולגורמים המפוקחים על-ידיו לאורך שנים ארוכות. זאת, בהתחשב בפסק-דין שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים, בשנת 1998, במסגרת המרצת פתיחה שביקשה לתקוף את מעבר אולפן השידורים וההפקה המרכזי של חדשות ערוץ 2 מירושלים לנווה-אילן (ה"פ מחוזי י-ם 202/98).

"יצוין, כי המרצת הפתיחה הוגשה על-ידי החברה שסיפקה לחברת החדשות של ערוץ 2 שירותי הפקה בעיר ירושלים עד לאותו מועד, אולפני-הבירה ירושלים בע"מ (להלן – אולפני הבירה). יובהר כי עיריית ירושלים צורפה כמשיבה לאותו הליך והיא נטלה בו חלק פעיל. מכל מקום, המבקשת שם טענה כי העברת אולפן החדשות המרכזי של ערוץ 2 לנווה-אילן מהווה הפרה של סעיף 3א לחוק הרשות השנייה. בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' קמא) דחה את התובענה ביום 12.3.1998. בפסק הדין נקבע כי פרשנותו הנכונה של סעיף 3א לחוק היא כי אין מניעה לכך שהאולפן המרכזי ומרכז ההפקה והשידור של חדשות ערוץ 2 ימוקמו ב'ירושלים רבתי'.

"בהקשר זה הבהיר בית-המשפט כי 'ירושלים רבתי תיבחן לפי הזיקה לירושלים, לאמור לפי המחוז המינהלי על-פי חלוקת הארץ למחוזות או על-פי כל חלוקה אחרת תוך שמירת הזיקה, כאמור, לירושלים' (שם, פסקה 34). מטעמים אלה לא מצא בית-המשפט המחוזי פגם בכוונת חדשות ערוץ 2 להקים את מרכזי ההפקה והשידור שלה בנווה-אילן.

"עוד הדגיש בית-המשפט המחוזי כי אף שהאולפן המרכזי יכול להיות ממוקם בירושלים רבתי, הרי מקום מושבם של חברת החדשות והאורגנים שלה חייב להיות בתוך ירושלים עצמה, כלומר בתוך שטחה המוניציפלי. יצוין כי לבית-משפט זה הוגש על-ידי אולפני הבירה ערעור על פסק-הדין. העירייה צורפה כמשיבה לערעור. בסופו של דבר נמחק הערעור ביום 28.8.2000 בלא הכרעה, (לבקשת בעלי הדין) (ע"א 2153/98). בענייננו יש ליתן משקל לא מבוטל לכך שגורמים רבים הסתמכו, לאורך השנים, על הפרשנות המשפטית לסעיף 3א לחוק הרשות השנייה, שניתנה בעניין אולפני-הבירה. הסתמכות זו גררה אחריה פעולות שונות לא רק מצד ערוץ 2, שהיה צד לאותה התדיינות, אלא גם מצד ערוץ 10, שהסתמך על פסק-הדין".

העירייה הרגיזה את גרוניס בנקודה טכנית נוספת – לעתירתה לא צורפו כל המשיבים הנחוצים, דוגמת חברת החדשות הישראלית (חדשות 2) וזכייניות הערוץ השני. "ברור, אם כן", כתב גרוניס בהמשך, "כי כל פרשנות לסעיף זה שתינתן בעתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק הינה בעלת השלכה ישירה על חברת החדשות של ערוץ 2, המשדרת אף היא מנווה-אילן. נניח, לשם ההמחשה בלבד, כי בית-משפט זה היה פוסק לאחר דיון בעתירה כי הקמת אתר השידורים וההפקה המרכזי של חדשות 10 בנווה-אילן אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 3א לחוק הרשות השנייה.

"האומנם ניתן לומר כי לקביעה היפותטית זו לא היתה השלכה ישירה וממשית על חברת החדשות של ערוץ 2?! התשובה לשאלה זו ברורה מאליה", מסכם השופט. זה היה טעם פרוצדורלי נוסף "לגלגל" באופן מטפורי את העירייה מכל המדרגות (הפרוצדורליות) של בית-המשפט העליון.

אכן, קשה להתעלם מסוגיות כמו הכרעתו הקודמת של בית-המשפט המחוזי והסתמכות כל הגורמים המעורבים על פרשנותו. יש שיאמרו אף כי פרשנות זו אינה מופרכת וכי תכלית החקיקה היא קידום אזור ירושלים, מתן אפשרות תעסוקתית נוחה ומגוונת יותר לעובדים באזור בתעשיית החדשות והטלוויזיה המקיפה את חברת החדשות ופעילותה, וכי זאת מטרתו העיקרית והמעשית של החוק והתוכנית להעברת חברת החדשות.

בכל אלה יש אמת, אבל צריך לזכור שגם בגבעתיים יש עובדים, שמעבר לירושלים אחרי כל-כך הרבה שנים יקשה עליהם ואולי אף יביא לאובדן יכולתם לעבוד בחברה. צריך לזכור גם שעדיף להעמיד דברים על דיוקם ותכנונם כבר בשלב החקיקה – כדי שלא יידרשו לנו דמי לימוד מכיסו של התושב הירושלמי ושכר טרחה המשולם מתקציבה המדולדל גם כך של חברת החדשות כדי ללמוד מה שידענו כבר קודם – הים אותו ים והדגים אותם דגים והרכבת המפוזרת בירושלים לא עוצרת.