סרק

גם הבוקר מוקדשים עמודים רבים בעיתונים לסיקור חטיפת שלושת הנערים היהודים מהטרמפיאדה שבצומת גוש-עציון לפני כשבוע. גם הבוקר רוב העמודים כוללים דיווחי סרק במקום מידע על הפעולות המשמעותיות המתרחשות בשטחי הגדה המערבית.

זו תוצאה של המלכוד שבו נתונה העיתונות הישראלית. היא מעוניינת לדווח בהרחבה על סיפור החטיפה, אבל אינה מעוניינת/יכולה לדווח בהרחבה על המבצע הצבאי המתחולל. דיווחי סרק הם הפתרון.

דיווחי סרק בולטים מהימים האחרונים: תפילה המונית נערכה לשחרור החטופים; בכירים בצבא ובמערכת הפוליטית הצהירו הצהרות ריקות מתוכן; אמהות החטופים נפגשו לראשונה והתחבקו; בכירים בצבא ובמערכת הפוליטית שוב הצהירו הצהרות ריקות מתוכן; קלטת השיחה של אחד החטופים עם מוקדן המשטרה הושמעה למשפחות; התצלום האחרון, התצלום הלפני אחרון, התצלום הלפני-לפני אחרון; אחד החטופים השתתף פעם בהצגה שהתבססה על "ספר הג'ונג'ל", ובה שיחק דמות שחילצה את ידידיו מהשבי.

בזמן שהפרטים בעלי העניין הציבורי הפחות שלעיל הופיעו בכותרות הראשיות ובעמודים הראשונים של הטבלואידים, היה קשה מאוד למצוא מידע על המבצע הצבאי הנרחב, הכולל סגר, עוצר, פשיטות, מעצרים, חקירות וכל תופעות הלוואי של מהלכים כאלה. עשרות ומאות פרטי מידע בעלי עניין לציבור מסתתרים מאחורי כמה שורות לקוניות שמתפרסמות בעמוד פנימי. הערכה: רוב המידע הזה אינו רואה אור לא משום שנפסל על-ידי הצנזורה, אלא משום שכלל לא נאסף והוכן לפרסום.

כפי שכתב אתמול עוזי בנזימן, התקשורת הישראלית שוב מהדהדת את גרסת דובר צה"ל כמעט בלי לנסות לערער עליה. רוב הדיווחים מתבססים על מקורות בכירים בממסד הפוליטי-בטחוני ולא על איסוף מידע עצמאי. העיתונאית הישראלית היחידה שמדווחת דרך קבע משטחי הרשות הפלסטינית, כתבת "הארץ" עמירה הס, טרם פירסמה דיווח אחד על הנעשה בשטחים מאז חטיפת הנערים. כל היתר הם ממילא אורחים לרגע בשטחים שישראל שולטת בהם זה כ-50 שנה.

העיניים של מערכת הביטחון

ב"ידיעות אחרונות" – רק כדוגמה, המצב דומה למדי בשני הטבלואידים האחרים – מוקדש הבוקר עמ' 8 לידיעה על המבצע הצבאי. לפני כן מתפרסמת כפולת עמודים ביקורתית על משטרת ישראל, עוד עמוד על אירוע השמעת קלטת החטיפה למשפחות הנחטפים ועמוד נוסף ובו שתי ידיעות: האחת על ההערכה במערכת הביטחון כי ראש הלשכה המדינית של חמאס העביר אישור מרומז לחטוף ישראלים טרם המעשה, והאחרת על הגינוי של אבו-מאזן לחטיפה.

הידיעה על המבצע הצבאי מלווה בתצלום שסיפק דובר צה"ל, לא צלם של "ידיעות אחרונות". התצלום מקבל את הכיתוב "לוחמי צה"ל במהלך פעילות מבצעית בגדה, אתמול", ונראים בו שני חיילים בבית או במשרד פלסטיני (כתובת בערבית על הקיר, דגל הרשות תלוי לידה) המחזיקים דבר-מה אל מול הקיר. אולי מפה, אולי מסמך. אי-אפשר לדעת, כיוון שהחפץ מפוקסל.

הידיעה עצמה, מאת יוסי יהושוע, איתמר אייכנר, אליאור לוי ומאיר תורג'מן, עוסקת בעיקר בהצהרות של פוליטיקאים וגורמי שלטון שונים. חלק קטן ממנה עוסק במבצע הצבאי ממש ובו מדווח בקצרה כי שלשום בלילה נעצרו 53 פלסטינים שהיו בעבר כלואים בישראל עד ששוחררו במסגרת עסקת שליט. גורם בטחוני עלום שם מצוטט כאומר: "בכוונת ישראל להפעיל את המנגנונים המשפטיים כדי למצות עימם את הדין ולהחזירם לריצוי תקופות מאסר ממושכות". כתבי העיתון מוסיפים משפט רומזני: "העיניים של מערכת הביטחון נשואות כעת לחדרי החקירות של העצורים".

כמובן, לא רק את העיניים מפעילים בחדרי החקירות של השב"כ. עם העיניים בלבד קשה לחלץ את פרטי המודיעין הדרושים.

ב"הארץ" רומזים מעט יותר. "על רקע הניסיון להגיע באופן מיידי למידע על גורל החטופים, אפשר להעריך כי השב"כ מפעיל בכמה מקרים אמצעי חקירה חריגים כלפי חשודים בחברות בהתארגנות חמאס בחברון", נכתב בידיעה המרכזית של העיתון על המבצע הצבאי. "עם זאת", נכתב בהמשך, "בשב"כ אמרו אמש כי 'בניגוד לפרסומים בתקשורת על-פיהם קיבל שב"כ היתרים מיוחדים מידי היועץ המשפטי לממשלה, לא נערך כל שינוי במדיניות החקירות שלו".

פיהוק

"העיתונות הכתובה כבר ויתרה. גם היא כבר לא מדווחת", כותב יוסי קליין במדור הדעות של "הארץ". "לכל מה שהקורא כבר ידע על החטיפה תרם עיתון אחד שתי מלים בלבן על רקע אדום: 'בתפילה ובדאגה'. [...] אם שום דבר לא יקרה בימים הקרובים, נראה עוד כותרות כמו 'גוברת הדאגה' או 'מתהדק המצוד'. אלו כותרות שאומרות שאין לנו מה להגיד ושבואו ונתפלל להטרדה מינית של מישהו, שתציל אותנו מעצמנו.

"[...] כל מי שמתעסק בחדשות מכיר את הקושי להפוך את החשוב למעניין. אצלנו לא מתלבטים. עיתונאים שומעים 'חדשות חשובות', נניח פלסטינים, נניח פנסיה, נניח דת ומדינה, וכבר הלסת שלהם צונחת לפיהוק שממנו אין תקומה. פיהוקים מבריחים צופים, ופלסטינים מרגיזים אותם. מה אתה רוצה? הם שואלים אותי, הרי שום דבר לא זז בנושאים החשובים שלך. נכון, אני אומר, לא זז גם כי אתם רק מפהקים, לא שואלים שאלות ולא יוזמים חקירות".

האם משטרה יכולה לבקש צו איסור פרסום שהיא עצמה לא תצליח להפר?

משטרת ישראל הפיצה אתמול למערכות כלי התקשורת תצלומים שהפרו את צו איסור הפרסום על פרטי חקירת החטיפה. את הצו הוציא בית-המשפט לבקשת המשטרה. ב"ידיעות אחרונות", העיתון שמבקר דרך קבע את המשטרה והעומד בראשה, מבליטים זאת.

מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו בבית משפחת אחד החטופים, 18.6.14 (צילום: רוני שיצר)

בשער "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום מפוקסל חלקית של מכונית שכנראה קשורה לחטיפה. "המשטרה פירסמה את התמונה באתר האינטרנט שלה (בלי הטשטוש המופיע כאן) למרות שמדובר בהפרה של צו איסור פרסום", לשון כיתוב התצלום שבעמוד השער. בכפולה הפותחת מוקדשת ידיעה מלאה, מאת כתב ynet עומרי אפרים, לסוגיית הפרת הצו. לידיעה נלווים שני תצלומים שפירסמה המשטרה בלא טשטוש ואשר טושטשו על-ידי העיתונאים כדי למנוע את הפרת צו איסור הפרסום (שביקשה, כאמור, המשטרה).

גם יתר הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לביקורת על משטרת ישראל (ועל "ישראל היום"). תחת הכותרות "הטיוח נחשף" ו"התירוצים נגמרו" מדווח אלי סניור פעמיים, פעם בפורמט של ידיעה חדשותית ופעם כטור דעה, על המחדל המשטרתי. סניור מזכיר כי גורמים במשטרה הדליפו השבוע לאמצעי התקשורת את הטענה כי בקלטת השיחה של הנחטף עם מוקדן המשטרה לא נאמרו המלים "חטפו אותי".

"באחד מאמצעי התקשורת צוטט קצין בכיר כאומר: 'המלים 'חטפו אותי', 'נחטפתי', או 'נחטפנו' לא נאמרו בשיחה'", כותב סניור, בלי לציין כי מדובר ב"ישראל היום" (ובלי לצטט את המשך טענת הקצין הבכיר, ולפיו גם אם נאמרו המלים, לא היה ניתן להבינן).

"אלא שאתמול נחשף כי להתבטאויות אלו אין כל עיגון במציאות", כותב סניור בהמשך. "[...] בני המשפחה הקשיבו להקלטה, ושמעו את אחד הנערים אומר בבירור – גם אם בלחישה – את המלים הגורליות: חטפו אותי'".

ב"ישראל היום", העיתון הנוח ביותר למשטרת ישראל ולמפכ"ל יוחנן דנינו, מדפיסים בכפולה הפותחת טור תמיכה במשטרה, מאת כתב הפלילים איציק סבן. התבטאות ביקורתית של השר לבטחון פנים כלפי המשטרה, שמקבלת ב"ידיעות אחרונות" בולטות מובהקת, מוצנעת מאוד ב"ישראל היום".

זאת ועוד, סוגיית הפרתו של צו איסור הפרסום באמצעות הפצת תצלומים לא מטושטשים כלל אינה מוזכרת בעיתון הנפוץ ביותר בישראל. למעשה, שניים מהתצלומים שהפיצה אתמול המשטרה ומפירים את צו איסור הפרסום מתפרסמים בכפולה הפותחת של העיתון, ללא טשטוש. אחד מהם הוא אותו תצלום המתפרסם ב"ידיעות אחרונות" בגרסה המטושטשת. תצלומים נוספים בלא טשטוש מתפרסמים ב"מעריב", "המודיע" ו"המבשר".

השוואה בין הגרסה המטושטשת של התצלום לגרסתו המלאה מעלה כי במקרה זה ההגבלות של צו איסור הפרסום והטשטוש שנערך במערכת ynet/"ידיעות אחרונות" מגוחכים, ממש כמו ההגנה העיוורת של "ישראל היום" על בכירי משטרת ישראל.

הנאורות – פרויקט שלא נשלם

רון מיברג המליץ אתמול לכותבי הדעות השמאלנים של "הארץ", ובפרט לגדעון לוי ואברהם בורג, "לנצור אש". כלומר, לא לכתוב בימים אלה טורים ביקורתיים על מערכת הביטחון ומדיניות ממשלות ישראל מאז 1967.

גדעון לוי (צילום: פלאש 90)

"אין זו דרישה בלתי הגיונית ולגיטימית לצפות מלוי ובורג לנצור את האש עד סיומו של האירוע הזה", טען מיברג ב"מעריב". "הם כותבים בעיתון הישראלי המצוטט ביותר בעולם. דבריהם מהווים פגיעה קשה במשפחות החטופים, שכאבן אמור לגעת בצמד כשם שכאבם של הפלסטינים נוגע בהם. לדברים יש השלכה מיידית וישירה על האירוע עצמו, אם יש עדיין מה להציל. באומות הנאורות בעולם שחופש הביטוי בהן מובן מאליו, יש מקרים רבים של צנזורה עצמית והבנה שהדבר הקל יותר הוא לומר את המובן מאליו ושהרבה יותר קשה, בוגר ואחראי לחכות לעיתוי הנכון".

לוי אינו מקבל את המלצת עמיתו. הבוקר הוא מפרסם במדור הדעות של "הארץ" עוד טקסט ביקורתי. "ב'עלם חמודות' חטפה ישראל 21 אזרחים לבנונים כדי שישמשו 'קלפי מיקוח' לשחרורו של רון ארד", הוא מזכיר. "פרט למוסטפא דיראני ולשיח' עבד אל-כארים עובייד, נחטפו עוד 19 צעירים, שניים מהם בני 15, חטוף אחד סבל מפיגור. לא היה להם כל מושג מי זה רון ארד, והם הושלכו לכלא לשנים ארוכות. כשסיירת מטכ"ל חטפה את עובייד, היא גם הרגה לקינוח את שכנו, שהעז להתקרב לביתו. שק מיוחד נתפר בעבור עובייד, שיתאים לממדי גופו הגדולים אז. זו היתה חטיפה לצורכי מיקוח, כמו שאולי התכוונו חוטפי הנערים לעשות. אבל ישראל היא שעשתה אותה, ולכן היא היתה לגיטימית".

תיקון, 20.6: בגרסה המקורית של המאמר של לוי, כפי שהודפסה ב"הארץ" והועתקה לרשימה זו, נטען כי הרג השכן נעשה בעת חטיפת דיראני, ולא עובייד.

דרום סוריה

"בית-הזיקוק הגדול בעיראק נפל לידי הג'יהאדיסטים", קוראת כותרת בשער "הארץ". לפי הדיווח, מאת ה"גרדיאן" וסוכנות AP, לוחמי דאע"ש ("המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה") הביסו את הצבא העיראקי בקרב על בית-הזיקוק בעיר בייג'י, שנמצאת כ-250 ק"מ מבגדאד. "בית-הזיקוק בבייג'י מספק רבע מהנפט המזוקק של עיראק", נכתב בידיעה, ובהמשך נמסר כי המורדים הגיעו כבר עד למרחק של 64 ק"מ מהבירה.

לפי ידיעה על המערכה בעיראק המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות", נשיא ארה"ב טרם החליט אם להתערב, אולם "מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה הודיע כי לוחמיו ערוכים לנסוע לעיראק כדי לקחת חלק בקרב הבלימה נגד אל-קאעידה". כלומר, להילחם נגד דאע"ש ויחד עם הצבא העיראקי ואולי גם עם ארה"ב.

ב"גלובס" מתפרסמת רשימה ("פייננשל טיימס") המשווה בין דרכי השיווק של דאע"ש לאלו של תאגיד מסחרי. "משנת 2012 מפרסם הארגון דו"חות שנתיים – שמפרטים את פעילותו במונחים כמותיים וגיאוגרפיים", נכתב בידיעה. "[...] במונחים כספיים, 2014 היתה שנת הצלחה מסחררת לארגון, לאחר שלוחמיו בזזו מאות מיליוני דולרים מבנקים במוסול. לפי המועצה האמריקאית ליחסים בינלאומיים, ISIS כבר סחט מסים מאנשי עסקים במוסול לפני שהעיר נפלה לידיו, בהיקף של אולי 8 מיליון דולר בחודש".

כמו ב"גלובס", גם בדיווחים ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" משתמשים במקבילה הלועזית לדאע"ש – ISIS. בסוכנות AP, אגב, מקפידים על שימוש בראשי התיבות ISIL. לפי ההסבר שלהם, הביטוי הערבי המקורי אינו מתייחס לעיראק ולסוריה, אלא לעיראק וללבנט, אזור הכולל למעשה גם חלקים מדרום טורקיה וצפון מצרים, כמו גם את לבנון, ישראל, הגדה המערבית וירדן. המטרה המוצהרת של הארגון היא לכונן חליפות אסלאמית בכל שטח הלבנט, ועל כן ראשי תיבות כמו ISIS או השם "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה" מעבירים מסר מצמצם לגבי שאיפותיו של הארגון המשתלט בימים אלה על עיראק.

כסף

א. "כך שיחדה סימנס העולמית בכירים בחברת החשמל", נכתב אמש בכותרת "גלובס". "רשות ניירות ערך והמשטרה מנהלות חקירה באזהרה נגד 4 אנשים, אנשי עסקים ועובדי ציבור לשעבר בחברת החשמל, שלפי החשד קיבלו או היו מעורבים בהעברת 16 מיליון דולר שהתקבלו כשוחד מסימנס", דיווחו חן מענית ואלה לוי-וינרב.

סטלה קורין-ליבר הוסיפה בטור פרשנות נלווה ביקורת על אי-חקירתו במשך שנים ארוכות של נציג סימנס בישראל, אורן אהרונסון, שזכה לחסינות מהפרקליטות בתור עד מדינה נגד השופט לשעבר דן כהן. "ובכל אותו הזמן המדינה לא אסרה על סימנס מלהשתתף במכרזי הממשלה, החברות והתאגידים הממשלתיים", הוסיפה.

"גל המעצרים בחברת החשמל מגיע באיחור מכאיב של בין שש לשמונה שנים", טוען גידי וייץ בטור הנפתח בשער "הארץ". וייץ מבקר גם הוא את הפרקליטות, על שלא התעקשה לקבל כבר בשנת 2006 פרטים על חשבון הבנק השווייצרי של גיסו ושותפו של אהרונסון, שלמה דניאל, "יועץ" סימנס בישראל, שאף הוא זכה לחסינות של עד מדינה. "קשה להבין איך לא קלטו שם [בפרקליטות] כבר אז שלא מספיק לשחד אדם אחד כדי לזכות במכרז בשווי מיליארדים, שדן כהן לא לבד ושסימנס הפעילה בישראל, כמו במדינות מושחתות נוספות (בנגלדש, עיראק), מפעל שוחד משומן ויעיל, שהעשיר כמה דמויות מפתח", כותב וייץ.

בהמשך הטור מזכיר וייץ את חלקו של עו"ד שלמה נס בפרשה. "עו"ד נס אמנם לא כיהן בתפקיד רשמי בחברה בתקופה שבה זכתה סימנס במכרז אחרי מכרז, אבל הוא היה מקורב לדמויות בצמרת החברה, ואחותו כיהנה בה כדירקטורית שתמכה (כמו רוב מוחץ של חבריה) בזכיית סימנס במכרז", הוא כותב. "כשרעייתו לאה נס התמודדה לכנסת, תרמה משפחת אהרונסון מכספה לטובת המירוץ של הפרלמנטרית הנשכחת".

הידיעה על פרשת השוחד ב"כלכליסט", מאת תומר גנון וזוהר שחר-לוי, מסתיימת בתגובתו של עו"ד נס, אף ששמו כלל אינו מוזכר בה.

ב. בשער "גלובס" מדווח כי איש העסקים טדי שגיא רכש טריפלקס ושני פנטהאוזים ב-30 מיליון שקל. לפי הדיווח בעיתון המודפס, מאת שלומית צור, שגיא שילם 19 מיליון שקל עבור טריפלקס ועוד 10 מיליון שקל עבור שני פנטהאוזים. באתר "גלובס" עודכנו הסכומים: 19 מיליון שקל תמורת הטריפלקס, ועוד 19.5 מיליון שקל עבור שני הפנטהאוזים. כלומר, שגיא הוציא קרוב ל-40 מיליון שקל עבור שלושת הנכסים.

ג. כתבת המשפט של "ישראל היום" עדנה אדטו מדווחת, בעקבות חדשות ערוץ 2, כי כמה מהתשלומים ששילם ח"כ בנימין בן-אליעזר עבור ביתו שבראשון-לציון ניתנו במזומן. סכום אחד עמד על 545,375 שקל וסכום אחר על 716,960 שקל.

ד. אמיר זיו מקדיש את טורו במוסף "כלכליסט" לבונוס שאמור לקבל יו"ר בנק דיסקונט יוסי בכר. "בסטנדרטים הקיימים בענף הפיננסים, בכר אינו מנהל חמדן במיוחד", כותב זיו. "עלות שכרו הישיר ב-2013, לא כולל מענקים, היתה 1.95 מיליון שקל. קצת יותר מ-160 אלף שקל בחודש. [...] אלא שכעת עומד על הפרק תשלום הבונוס השנתי ליו"ר על הישגי הבנק ב-2013. לפי הסכם ההעסקה שלו, הבונוס הזה יכול להגיע ל-2.5 מיליון שקל, בהתאם לעמידה במדדי תגמול שנקבעו מראש".

בשל ההישגים הדלים של בכר בבנק, מוסיף זיו, הודיע היו"ר מראש כי יסתפק בבונוס של 2.16 מיליון שקל בלבד – 180 אלף שקל לכל חודש עבודה. חברת הייעוץ אנטרופי התנגדה. "אלא שגם בשלב הזה לא הבנק ולא היו"ר שלו ויתרו על הבונוס לבכר. דיסקונט פשוט דחה את אסיפת בעלי המניות שנקראה לאשר את הבונוס, וברקע ניהל מגעים עם אנטרופי והמוסדיים כדי להסכים על בונוס שאותו יוכלו לאשר. המספר המוסכם, נכון לכתיבת שורות אלה, הוא 1.5 מיליון שקל".

לפי הכותרת הראשית של "דה-מרקר", החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המליצה בשיחה עם מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק-עמינח לוותר מיוזמתה על כמחצית מחבילת התגמול שלה.

ענייני תקשורת

המשפט "אמש סגר צה"ל גם את שידורי תחנת הרדיו אל-אקצא ברמאללה ובאזור חברון" נכלל בידיעה של "ישראל היום" על מבצע "שובו בנים", בלא כל הרחבה. בעיתונים אחרים גם מידע זה אינו מוזכר.

טור פרשנות נרחב מאת גד פרץ מודפס ב"גלובס" לרגל הכרזת חברת סלקום על כניסתה לשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית. במרכז הטור שר התקשורת גלעד ארדן, שברכתו על המהלך צורפה להודעת סלקום לבורסה. "מתי בפעם האחרונה שלחה חברה מסחרית, שאמורה להיות מפוקחת על-ידי רגולטור, הודעה לבורסה פלוס הודעה לעיתונות כששר התקשורת מככב בה?", תוהה פרץ. "וכך יוצא ששר התקשורת נראה כמי שמביא את בשורת הטלוויזיה על חשבון סלקום, שמסתופפת בצלו. עלבון כזה לא ראינו הרבה זמן. ארדן הפך לפרזנטור של סלקום".

לי-אור אברבך דיווח ב"גלובס" כי סמנכ"ל כוח אדם ברשות השידור, יראון רופין, האחראי על יישום "נוהל הסדר ניגוד עניינים", עובד ברשות תוך ניגוד עניינים.