דיון ראשוני בתביעת דיבה שהגיש הכומר גבריאל נדאף התקיים הבוקר בבית-משפט השלום בנצרת. בלב התביעה עומדת אחת הסוגיות מעוררות המחלוקת ביותר בחברה הערבית בישראל – הגיוס לצה"ל. בשל עובדה זו המליצה השופטת לצדדים לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי בית-המשפט.

בכנס שנערך בשלהי שנת 2012 הכריז הכומר נדאף פומבית כי לדעתו על הערבים בישראל להתגייס לשירות צבאי או לאומי. בעקבות דבריו קמה עליו תרעומת גדולה בציבור הערבי. כלי תקשורת בשפה הערבית דיווחו על הפרשה ונתנו פתחון פה למבקריו. נדאף הגיש, באמצעות עו"ד חיים אייזנקוט, תביעת דיבה נגד אחד ממבקריו הבולטים ביותר, ד"ר עזמי חכים, וכן נגד העיתונים "פסל אל-מקאל" ו"חדית א-נאס", האתר "ערב 48", עיתונאי "חדית א-נאס" ודיע עוואוודה והעיתונאי סאהר אל-חאג', מפעיל האתר "ג'פרה".

כלי התקשורת והעיתונאים הללו, כך נטען בכתב התביעה, פירסמו טענות כאילו נאסר על נדאף להיכנס לכנסיית הבשורה בנצרת והאשימו כי הוא בוגד בעמו. בעקבות הפרסומים, טען נדאף, החל "לקבל שיחות טלפון בלתי מזוהות שבהן איומים על חייו, קללות ודברי נאצה".

העיתונים "פסל אל-מקאל" ו"חדית א-נאס", כך נטען בכתב התביעה, "פעלו כחובבנים וכמוצאי שלל רב. לא ביררו את אמיתות הטענות הנטענות [...] לא פנו אל התובע לקבלת עמדתו, לא שקדו בזהירות מינימלית להימנע מפגיעה בשמו הטוב, ופירסמו בגליונות שונים ובאתרי אינטרנט שבניהולם כתבות, אמירות וקביעות המהוות לשון הרע והוצאת דיבה כנגד התובע כאילו התובע הודח מהכנסייה בעקבות הפרשה המדוברת [הכרזתו על תמיכה בגיוס לצה"ל]". לדברי בא-כוחו של נדאף, העיתונים הלכו "כסומים אחר ראיונות ופרסומי כזב נגד התובע וגרמו לנזק תדמיתי בלתי הפיך לתובע, לעוגמת נפש, חרדות חיים וייאוש".

העיתונאים ודיע עוואוודה וסאהר אל-חאג', נטען בכתב התביעה, "ביצעו וידוא לחיסול שמו של התובע תחת כסות חופש הביטוי והרכילות בכתבות בהן הוגדר התובע כבוגד, כמודח, כמי שמעורב בקומבינות, שאין לו תפקיד ונתמך על-ידי מדינת ישראל". כפיצוי דרש הכומר מהנתבעים 600 אלף שקל.

כלי התקשורת, מנגד, טענו כי יש למחוק את התביעה על הסף משלל סיבות, וכי ממילא אין כל לשון הרע בפרסומיהם. באי-כוחם, עורכי-הדין עלאא עבדאללה, עלאא מחאג'נה ומוחמד אגבריה, הגדירו את התביעה "טורדנית או קנטרנית", שכן כלי תקשורת רבים אחרים פירסמו כי נדאף נודה מהכנסייה.

זאת ועוד, באי-כוחם של הנתבעים עמדו על כך שאחד העיתונאים שנתבעו, ודיע עוואוודה, כלל אינו קשור לתביעה, שכן כתב התביעה אינו מפנה לפרסום שלו בעיתון למעט כתבה מאתר אל-ג'זירה, שכלל אינו נכלל בתביעה. באי-כוחו של העיתונאי השני שנתבע, סאהר אל-חאג', טענו כי אמנם פירסם כתבה על נדאף, אך "בכתבה אין התייחסות למר נדאף כבוגד ולא כמודח, או מעורב בקומבינות, שאין לו תפקיד ונתמך על-ידי מדינת ישראל".

נדאף תבע את העיתון "פסל אל-מקאל" משום שטען כי בעליו מנהל את אתר האינטרנט "ערב 48", שבו התפרסמה הדיבה הנטענת. אולם לפי באי-כוחו של העיתון, אין כל קשר בינו לבין האתר. אם לא די בכך, באי-כוחו של העיתון טענו כי "התרגום שמייחס התובע לכתבה שפורסמה ב'ערב 48' אינו נכון ואף מטעה את בית-המשפט". לטענתם, בעוד שבכתב התביעה נטען כי בכתבה פורסם שנדאף הוא "כומר בלי עדה", בכתבה המקורית פורסם כי הוא "כומר בלי תומכים".

בשל טענת בא-כוחם של כלי התקשורת כי הכתבות שצורפו כנספחים לכתב התביעה אינן קשורות לטענות שבכתב התביעה עצמו, הודיע שלשום בבית-המשפט בנצרת עו"ד אייזנקוט, בא-כוחו של הכומר נדאף: "אני לא תירגמתי מלה במלה את הכתבות והכל על סמך דברי הלקוח שלי. אני שומע את הערות בית-המשפט ואני אדאג לברר את הטענות באופן כזה שהביטויים לא יקבלו משמעויות אחרות מאשר המטרה שאליה הם באמת נועדו". עם זאת, הוסיף עו"ד אייזנקוט, "בדיאלקט הערבי יש למלים שנראות לכאורה בתרגום הפשוט משמעות רבת חשיבות לדוברי השפה ולמביני השפה".

השופטת רננה גלפז-מוקדי הפצירה בצדדים להגיע לגישור. "אני סבורה", אמרה השופטת, "שבנסיבותיו של תיק זה ולאור המחלוקת אשר דומה כי הצדדים כולם מבקשים להוציאה אל מחוץ לגדר המחלוקת המשפטית, ייטב לכל הצדדים לסיים את הסכסוך בלא הכרעה שיפוטית".

30511-11-13