"אני נחוש למגר את התופעות החמורות והשליליות שבאו לידי ביטוי בדו"ח מבקר המדינה האחרון, החמור ביותר שנכתב אי-פעם על רשות השידור", אמר מנכ"ל הרשות החדש, יוני בן-מנחם, עם מינויו לתפקיד. מאז, בתגובות הרשות על ביקורות שמופנות כלפיה, שבה וחוזרת הקביעה כי בין מבקרי ההנהלה הנוכחית מצויים כמה ש"כיכבו" בדו"ח "החמור ביותר" שהוציא מבקר המדינה על רשות השידור.
(צילום: ג'ימי פון, cc-by-nc-nd)
הפרק על אודות רשות השידור בדו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי 2011 (דו"ח שנתי 61ב) אכן כלל ביקורת חמורה על המוסד. המבקר התריע בין היתר על כך שהרשות פעלה תקופות ארוכות ללא יו"ר, ללא מליאה, ללא ועד מנהל וללא תקציב מאושר כחוק, ומינתה מנהלים בפועל במקום במכרזים. "פעולות בענייני כוח אדם, שפעמים רבות נעשו בהובלת מנכ"ל הרשות, נעשו תוך התעלמות מהוראות הדין והנוהל", כתב המבקר על המנכ"ל הקודם מרדכי שקלאר. "בהתנהלות זו היה כדי להטמיע ברשות תרבות ניהולית קלוקלת. עם הליקויים שהועלו בתחום זה בערוץ – המצביעים על כשל ארגוני וניהולי בערוץ – אין להשלים".
יחד עם זאת, בדו"ח האחרון התייחס מבקר המדינה גם לבעיות שהתגלו ברשות השידור תחת ממשלת נתניהו, בין היתר חשש למעורבות פוליטית. גם הפרק על הרשות בדו"ח שפורסם בשנת 2004 (דו"ח שנתי 54ב), ועסק בתקופתו של המנכ"ל יוסף (ג'ו) בראל, כלל ביקורת חריפה על ההתנהלות ברשות. אז תקף המבקר מכרזים שהוצאו על-ידי הרשות שלא כדין, שינויים בתנאי הסף במכרזים שנעשו בלא אישור והקלו בדרישות ממועמדים למשרות ניהול וקידום מואץ של עובדים בניגוד לנהלים.
למרבה האירוניה, יש דמיון בנפשות הפועלות, ולכאורה גם בשיטות הפעולה, בין התקופה שבדק המבקר אז ובין המתרחש ברשות השידור כיום. עולה החשש כי בעוד שהנהלת רשות השידור הנוכחית מבקשת "למגר את התופעות" שעלו מדו"ח מבקר המדינה האחרון, היא חוזרת ופועלת במתכונת שהובילה לביקורת משנת 2004.
הסיפור של זליג רבינוביץ'
קחו לדוגמה את זליג רבינוביץ'. רבינוביץ' עבד ברשות השידור כתריסר שנים עד שנכנס בראל ללשכת המנכ"ל. באותן שנים היה רבינוביץ' עוזר צלם, ואחר-כך צלם. זמן קצר לאחר מינויו של בראל למנכ"ל קבוע, דרך כוכבו של רבינוביץ' והוא זינק לקריירה מטיאורית: הוא קודם באחת ומונה לתפקיד סגן מנהל מחלקת צלמים ברשות השידור. 14 חודשים אחר-כך מונה למפיק וקיבל לרשותו את מלאכת הפקת תוכנית הדגל של הערוץ, "היומן".
כעבור חודשיים קודם שוב ושימש במקביל בתפקיד עוזר למנהל הטלוויזיה. מבקר המדינה מביא את סיפור קידומו של רבינוביץ', ואת סיפור קידומה של אשתו, אילנה זנגלבף-רבינוביץ', כדוגמאות מייצגות לתופעה פסולה ומקוממת שאיפיינה את תקופת ניהולו של בראל – קידום מזורז, שלא כדין, של דמויות מתוך הרשות, תוך שינוי תנאי הסף המקובלים בתפקיד.
בשנת 2005, לאחר שהופסקה כהונת בראל כמנכ"ל הרשות ואת מקומו תפס המנכ"ל הזמני יאיר אלוני, הועבר רבינוביץ' מתפקידיו. רבינוביץ' פנה לבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים בבקשה שיורה לרשות השידור להימנע מהעברתו מתפקידיו הבכירים. השופטת רונית רוזנפלד דחתה את הבקשה על כל חלקיה ועמדה בפירוט על נסיבות קידומו של רבינוביץ' ומינויו לתפקידים אלה.
לתפקיד סגן מנהל מחלקת צלמים, קבעה, מונה רבינוביץ' על אף שעובד אחר, יחיאל שריג, זכה בתפקיד שנים קודם לכן במכרז כדין. "זה היה הפיכת חצר", תיאר שריג את המהלך בפני בית-המשפט. "יום אחד מינו את צ'רלי שטרית למנהל מחלקה. לי לא הודיעו כלום אם הזיזו אותי אם לא. אם הייתי בסדר או לא. שימוע כלשהו, פשוט התעלמו ממני". רבינוביץ', קובעת השופטת, לא סתר טענה זו. יתר על כן, הוא כלל לא היה משובץ למשימות במחלקת הצלמים.
"הנה כי כן", כתבה השופטת רוזנפלד, "המבקש, שאינו משובץ בעבודת צילום, אינו מבצע עבודת צילום בפועל, מקבל מינוי כסגן מנהל מחלקת צלמים, שעה שאחר משמש בתפקיד לאחר שזכה במכרז. לאחר שבשלב ראשון מציין כי אינו מקבל כל תמורה עבור מינוי זה, הוא מבהיר בשלב מאוחר יותר כי אין הוא מקופח ומשולם לו גמול עבור עבודה בשעות נוספות".
זליג רבינוביץ' לפני בניין רשות השידור בירושלים (צילום ארכיון)
את טיב תפקודו של רבינוביץ' כמפיק "היומן" תיאר בפני בית-המשפט יורם כהן, מנהל חטיבת החדשות דאז. בתקופתו, לדבריו, "בוצעו כמעט כל המשימות של המפיק על-ידי התחקירניות ואנשי המערכת ביומן החדשות". כהן טען כי "למבקש [רבינוביץ'] היתה נוכחות מועטה במערכת 'היומן'. הוא לא השתתף בישיבות הבוקר במערכת, ובכלל זה בישיבות הבוקר של יום שישי. בדרך כלל היה מופיע ב'יומן' ביום שישי שעה עד שעתיים לפני השידור ונשאר עד לסיומו. המבקש נכח באולפן, אך לא ניהל את השידור מעמדת המפיק. [...] תרומתו של המבקש ל'יומן' באה לידי ביטוי בעיקר כאשר התעוררו בעיות של מחסור בצוותי צילום נוספים ל'יומן'". בית-המשפט קבע כי עדותו של כהן "מהימנה עלינו לחלוטין, ולא הובאה כל ראיה לסתור אותה".
ביחס למינויו של רבינוביץ' לתפקיד עוזר למנהל הטלוויזיה, מציינת השופטת רוזנפלד ש"אין חולק כי לא קיימת משרה כזו בתקן", ועל כן גם העברתו מתפקיד זה אינה בעייתית. המנכ"ל הזמני באותה תקופה, יאיר אלוני, העיד בפני בית-המשפט כי החליט לבדוק את תפקודו של רבינוביץ' בעקבות דרישת הממונה על השכר במשרד האוצר. "הבנתי שהאיש נושא בשלל כובעים", העיד אלוני, "לכאורה לא מתפקד באף אחד מהם כראוי או במלוא הזמן והוא מהווה לטעמי, לדעתי באותה עת, תפוח מורעל שמרעיל את האווירה בבניין הטלוויזיה". בשל כך פעל להדיחו מתפקידיו.
כשנשאל אלוני על-ידי בית-המשפט למה כוונתו בדבריו על אווירה מורעלת, הסביר: "זליג שימש בטלוויזיה כאוזניו ועיניו של המנכ"ל הקודם. אנשים פחדו מן המנכ"ל הקודם, אנשים פחדו משליחו בפרוזדורי הטלוויזיה ובמזנונים. הוא יצר סביבו אווירה עוינת ומפוחדת, וכשהוא ישוב לתפקיד מפיק, האווירה הזו תתחדש".
השופטת רוזנפלד סיכמה וקבעה כי "ככל שנפלו פגמים בהתנהלות הרשות ובהחלטותיה בקשר למבקש הם נפלו, לכאורה, בתקופות קודמות. ניתן לומר לכאורה, כי בהחלטות המנכ"ל מושא בקשה זו יש, בהיבטים מסוימים, משום תיקון עיוותים מן העבר".
יוסף (ג'ו) בראל, 2005 (צילום: משה שי)
והנה, בחודשים האחרונים שב רבינוביץ' ומקודם לתפקידים בכירים, בכירים יותר מאלה שלהם מונה בעבר. בעיתון "גלובס" סיקרו מקרוב כיצד לפני כשנה, כשנבחר רבינוביץ' על-ידי היו"ר החדש, אמיר גילת, לעמוד בראש צוות הקמת ערוץ טלוויזיה בינלאומי, קם קול צעקה מכיוון אגודת העיתונאים בירושלים. מבקר המדינה, כך דווח, החליט לבחון את מינויו של רבינוביץ' ופנה למנכ"ל הרשות בתהיות. מנכ"ל הרשות דאז, מוטי שקלאר, הודיע למבקר כי רבינוביץ' לא ימונה לתפקיד.
אלא שבשבוע שעבר דווח כי אגודת העיתונאים בירושלים פנתה לוועד המנהל של הרשות וטענה כי רבינוביץ' שוב קודם באופן לא תקין. הפעם תפקידו הוא "עוזר בכיר למנכ"ל רשות השידור", ולפי האגודה מינויו "אינו תקין בשל אי-עמידה בתנאי סף". אם לא די בכך, יו"ר האגודה, דני זקן, מוסיף במכתב כי רבינוביץ' מונה במקביל למנהל זמני של הטלוויזיה בהעדרו של מושון מצליח, שיצא לחופשה.
במכרז שהוציאה רשות השידור באוגוסט השנה לתפקיד מנהל הטלוויזיה נכתב כי על מנהל הטלוויזיה להיות "בעל תואר ראשון ו-11 שנות ניסיון בתחום הטלוויזיה, שמתוכן לפחות שש שנות ניסיון ניהולי". רבינוביץ', ככל הידוע, אינו עומד בתנאים אלה. לפני שבע שנים ביקר מבקר המדינה בחריפות את קידומו של רבינוביץ', ולפני שנה פעל שוב כדי לסכל את קידומו. כעת שוב נכנס המבקר לתמונה, כפי שעולה מתגובתו ל"העין השביעית" על אודות מידע המובא בכתבה זו.
"משרד מבקר המדינה קיבל מידע בנושא זה", נמסר מטעם משרד המבקר. "על-פי נוהלי העבודה הקבועים, הנושא עבר לבחינה ראשונית ביחידה במשרד המבקר הממונה על הביקורת ברשות השידור. בעקבותיה יוחלט לגבי השלב הבא. מעבר לכך לא נוכל להוסיף עוד פרטים, כדי לא לשבש את עבודת הביקורת בעניין זה".
סיפורי רקע
רבינוביץ' הוא אולי הדוגמה המובהקת ביותר לשינוי שחל בחודשים האחרונים ברשות השידור, בעקבות מינוי יו"ר ומנכ"ל חדשים, אך הוא בוודאי אינו היחיד. יחד עימו שבו לאחרונה לתפקידים בכירים ברשות השידור כמה עובדים שכיהנו בתפקידים בכירים בתקופת בראל והוזזו הצדה לאחר הדחתו. יש לזכור כי עובדים שקודמו בתקופת בראל לא פוטרו מרשות השידור לאחר הדחתו. בשל כללי העבודה ברשות, חלקם הוזזו הצדה מתפקידיהם הבכירים, אך נותרו לעבוד בתפקידים אחרים. בחודשים האחרונים, לאחר כמה שנים, הם שבו לעמדות מפתח במוסד.
הבכיר ביותר הוא יוני בן-מנחם, שהיה בעבר מנהל קול-ישראל, הועבר מתפקידו בתקופת המנכ"ל שקלאר, ומכהן כיום כמנכ"ל רשות השידור בעצמו. בעבר דווח כי בתלונה שהועברה למבקר המדינה נטען כי שעיה סגל, יועץ התקשורת של משפחת נתניהו, איים על שקלאר לבל יימנע מלהאריך את כהונת בן-מנחם בתפקיד מנהל קול-ישראל. "אם לא תאריך את כהונתו אני אחסל אותך", אמר כביכול סגל. סגל הכחיש זאת מכל וכל. כעת, מכל מקום, בן-מנחם תפס את מקומו של שקלאר.
מנכ"ל רשות השידור יוני בן-מנחם, נובמבר 2011 (צילום: ליאור מזרחי)
עתירה לבג"ץ מטעם אגודת העיתונאים בתל-אביב נגד המינוי – נדחתה. אגודת העיתונאים טענה כי בן-מנחם אינו עומד בתנאי הסף למינוי וכי הרכב ועדת האיתור לתפקיד היה מוטה פוליטית. בג"ץ קבע כי יש לדחות את העתירה ולו בשל מועד הגשתה, לאחר שוועדת האיתור סיימה את מלאכתה והמליצה על בן-מנחם, ומשום שהוועדה לבדיקת מינויים לא צורפה כצד לעתירה. כמו כן ציינו השופטים כי לבן-מנחם ניסיון משמעותי ברדיו ובטלוויזיה ועל כן הוא עומד בתנאי הסף לתפקיד.
יחד עם זאת, השופטים הוסיפו כך: "אין אנו בוחנים אם היינו מקבלים את אותה החלטה שקיבלה הממשלה אם היינו בנעליה. כפי שהודגש לא אחת, עמדתנו לגופו של המינוי ובשאלה אם מדובר במינוי ראוי או אם המשיב מתאים לתפקיד לא היא שעומדת על הפרק".
עוד פסק בית-המשפט: "[...] אין לכחד שלמכלול הנתונים שעליהם מצביעה העותרת משקל מצטבר שהצדיק בחינתם, ואין ספק שהיה על המשיבים 1–4 [ממשלת ישראל, ראש הממשלה והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, רשות השידור, ועדת האיתור לתפקיד מנכ"ל רשות השידור] להביאם בחשבון וליתן להם משקל מתאים במלאכת האיזון שהוטלה עליהם. במצב דברים זה יכולים היו המשיבים לקבל גם החלטה אחרת. אלא שכפי שאמרנו, אין תפקידו של בית-משפט זה לבחור במועמד שנראה לו מתאים".
לצד קידומו של בן-מנחם ניתן למנות את קידומו של מיכאל (מיקי) מירו, שכיהן בעבר כמנהל רשת ב', הועבר מתפקידו לאחר תום כהונת בראל, וכיום מכהן כמנהל קול-ישראל. פנייה של אגודת העיתונאים לבית-הדין האזורי לענייני עבודה בירושלים בעקבות נסיבות מינוי זה טרם הוכרעה.
עוד לפני שיצאו לפועל שני המינויים המשמעותיים הללו נשמעו טענות מצד עיתונאים ברשות השידור על הדחות צפויות והתערבות פוליטית המובילה להחלטות בלתי ענייניות בחדר החדשות. בהנהגת רשות השידור הכחישו את הטענות מכל וכל והכריזו כי הכל נעשה כדין. מאז שהשניים, בן-מנחם ומירו, נבחרו לתפקידיהם הבכירים, נשמעות טענות חוזרות על התגברות ההתערבות הפוליטית ברשות השידור, טענות שהוכחשו גם הן מכל וכל. לאחרונה טען מנכ"ל הרשות בן-מנחם כי כל הטענות הללו הן חלק ממסע מכוון של כלי התקשורת הפרטיים בישראל, שנועד לחסל את השידור הציבורי.
מיכאל (מיקי) מירו, מנהל קול-ישראל (צילום: מנחם גרניט, דוברות רשות השידור)
נוסף לרבינוביץ', בן-מנחם ומירו, קודם בתפקידו גם רפי יהושע. עובד זה, שכיהן בעבר כמנהל שירותי הנדסה (על אף שנטען כי אין לו הכשרה כמהנדס), מונה לאחרונה לתפקיד סמנכ"ל טכנולוגיה ראשי ברשות השידור, תפקיד שבו חשק גם בתקופת שקלאר. במסגרת תפקיד זה הוא אמור להוביל ולפקח על רפורמה טכנולוגית יסודית ויקרה שנועדה להטמיע טכנולוגיות חדשות ולהחליף את הציוד המיושן של הרשות בציוד עדכני.
על-פי דיווח ב"דה-מרקר", תנאי המכרז שונו כדי שיהושע יוכל לזכות בתפקיד. במקום דרישה לתואר ראשון לפחות, כפי שנכלל במכרז הקודם לתפקיד משנת 2007, במכרז הנוכחי התנאי שונה כך שמהמועמדים נדרש תואר אקדמי בהנדסה או "הנדסאי או טכנאי רשום בעל ניסיון של לפחות 10 שנים בתחום הטכנולוגיה ובגופי שידור, מתוכן 4 שנות ניסיון ניהולי".
גם תנאי המכרז לתפקיד מנהל חטיבת שידורים לחו"ל ולעולים בקול-ישראל (רדיו רק"ע) שונו. בשל מה שהוגדר כ"טעות קולמוס" נדרשה תחילה מהניגשים למכרז "ידיעת השפות עברית, אנגלית ורוסית על בוריין". בהמשך תוקנו תנאי המכרז כך שנדרשה רק "ידיעת השפות עברית ואנגלית על בוריין", וזאת על אף שלמעלה ממחצית משידורי הרשת בשפה הרוסית. ככל הידוע, טרם הוכרז על זוכה במכרז זה.
הודעה אחרת, על מינוי חדש לתפקיד "הממונה על מעמד האשה" ברשות השידור, בוטלה בעקבות פנייה של הממונה הנוכחית, נאוה קוכנובסקי, לבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים. בתצהיר שהגישה לבית-המשפט ציינה קוכנובסקי (בעצמה מינוי של המנכ"ל לשעבר, בראל) כי כמה ימים לפני פרסום ההודעה "מר צימרמן [צבי צימרמן, מנהל כוח-אדם ברשות] זימן אותי אל משרדו כבדרך אגב, ואמר לי כי 'יוני [בן-מנחם] החליט לצאת למכרז חדש לתפקיד ממונה על מעמד האשה וייקחו לך את הדרגה'.
"[...] כמובן שלא ניתנה לי שום זכות שימוע, ובוודאי שלא ניתנה שום החלטה כדין ובכתב המבטלת את המינוי. אני מבקשת להבהיר כי בכלל לא הבנתי מהשיחה האגבית עם מר צימרמן שזה אכן כבר יוצא לפועל או שמדובר בהחלטה פורמלית; הייתי בטוחה שזה סוג של מידע רכילותי, שמידע כמותו על מיני תפקידים, ביטולים והחלטות מסתובב רבות ברשות.
"אני חוששת", הוסיפה קוכנובסקי, "שהבסיס של ההחלטה הינם שיקולים זרים, מאחר ומנכ"ל רשות השידור החדש, מר יוני-בן מנחם, נוטר לי טינה מזה כמה שנים, על רקע תפקידי כממונה על מעמד האשה ומאחר שהוא סבור – בטעות כמובן – כי אני פעלתי נגדו באופן אישי, ולכן כנראה אחת המטרות הראשונות שלו לאחר מינויו הינה להדיח אותי מתפקידי". במקביל תבעה קוכונובסקי 30 אלף שקל מרשות השידור "בשל התנהלות הרשות כלפי התובעת, הפגיעה בזכויותיה ובמעמדה, אי-מתן זכות השימוע ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה".
לפני הגשת התביעה טען מנהל כוח האדם כי בשיחה שקיים עם קוכנובסקי היא הודיעה לו "כי אם הרשות תותיר את דרגתה הנוכחית שהיא דרגה בפועל, לא תהיה מצדה כל התנגדות למהלך", ורק לאחר שהבינה כי לא תוכל להמשיך להחזיק בדרגה ובתנאים הנלווים לה, הביעה התנגדות. אולם לאחר הגשת התביעה הגיעו שני הצדדים להסכמה שלפיה רשות השידור "תודיע על ביטול הפרסום בדבר מינוי חדש לתפקיד הממונה על מעמד האשה" ותערוך לקוכנובסקי שימוע כדין. התביעה לסעד כספי בשל התנהלות הרשות עודנה שרירה וקיימת.
המקרים הללו, ואחרים, יוצרים יחדיו דפוס מעורר דאגה, לפחות בקרב גורמים המכירים מקרוב את ההתנהלות ברשות השידור שהסכימו לשוחח עם "העין השביעית". הללו רואים בעובדים שקודמו חבורה מגובשת, כוחנית, נאמנה למיטיביה, בעלת אמביציה אישית גבוהה, שלמדה מבראל את חשיבות הקשב לציפיות המערכת הפוליטית והגיבוי מלשכת ראש הממשלה.
"זליג רבינוביץ' איש ברוך כשרונות"
"מנכ"ל רשות השידור הנוכחי, מר יוני בן-מנחם, ומנהל קול-ישראל מר מיקי מירו זכו בתפקידיהם באופן חוקי ובהליך מכרזי בזכות כישוריהם המקצועיים, העולים בהרבה על כישוריהם של גורמים [הטוענים אחרת], והחלטת בג"ץ האחרונה בעניינו של המנכ"ל יוני בן-מנחם היא ההוכחה הטובה ביותר לכך", נאמר בתגובת רשות השידור לפניית "העין השביעית".
"לגבי מר זליג רבינוביץ', הרי שמדובר באיש ברוך כשרונות כפי שתיאר זאת במכתבו גם יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים מר דני זקן. מר רבינוביץ' משמש עוזר בכיר למנכ"ל רשות השידור, ובניגוד לטענותיכם, העובדות הן שמר רבינוביץ' נעתר לבקשתו של המנכ"ל מר יוני בן-מנחם לסייע לו בהעדרו של מר משה מצליח, מנהל הטלוויזיה בפועל. הניסיון למחזר את החלטת בית-הדין האזורי לעבודה בעניינו של מר רבינוביץ' הוא ניסיון לזרות חול בעיני האחראים על האתר [הכוונה לאתר 'העין השביעית'] ובעיני הקוראים. כפי שידוע לכל, מר רבינוביץ' חזר לתפקידו הקודם כמפיק בכיר ושובץ בתוכנית 'פוליטיקה' בערוץ הראשון. כמו כן, דרגתו ותנאיו, שנלקחו ממנו בעקבות הדחתו של יוסף בראל, הוחזרו לו על-ידי בית-המשפט בהסכמת שני הצדדים, והושוו לעובדים אחרים כפי שהיה טרם הדחתו של בראל, כאמור.
"המנכ"ל יוני בן-מנחם רואה במר רבינוביץ' את יד ימינו ברשות השידור בשל כישוריו המקצועיים הרבים, יכולותיו הארגוניות והטכניות ונאמנותו העזה למקום עבודתו והחשיבות הרבה שהוא מייחס לשידור הציבורי. המנכ"ל מאחל לרשות השידור שירבו עובדים כמו מר רבינוביץ', העולה בכישוריו בהרבה על כל המלעיזים עליו והמפיצים באמצעותכם ספינים ושקרים.
"בעניין רפי יהושע, מר יהושע נבחר לתפקיד מנהל שירותי הנדסה בטלוויזיה על-ידי המנכ"ל לשעבר מוטי קירשנבאום, שנים לפני שיוסף בראל נכנס לתפקיד המנכ"ל. מעולם לא היתה דרישה בלעדית למהנדס בתפקיד המדובר, אלא תמיד היה שילוב של הנדסאי, והראיה לכך היא העובדה שנציגי הסתדרות ההנדסאים והטכנאים בחרו פה אחד במר יהושע. המכרז היה כדין ובהתאם להוראות התקשי"ר.
"לעניין הממונה על מעמד האשה, מינוי ממונה על מעמד האשה נעשה בשירות המדינה וברשות השידור על-פי כללים ברורים וחד-משמעיים, והרשות תפעל בהתאם לכללים המחייבים.
"לעניין תנאי הסף למכרז מנהל רק"ע: המכרז נוסח בהתאם לכללים המקצועיים המקובלים. חטיבת השידורים לחו"ל ולעולים משדרת בשפות רבות, בהן אנגלית, רוסית, אמהרית, מוגרבית, יידיש ועוד, וידיעת השפה הרוסית על בוריה אינה מהווה תנאי סף לניהול יחידה רבגונית זו. הטענה לגבי העדפה של מועמד כזה או אחר משוללת יסוד במציאות, והמכרז מתנהל על-פי עקרונות המינהל התקין, כמקובל".
תגובה זו של רשות השידור מובאת במלואה, בהשמטת כמה משפטים שיש בהם משום הכפשה והוצאת דיבה.
מערכת "העין השביעית" מעירה עם זאת כי החלטת בג"ץ בעניין יוני בן-מנחם נדחתה, כפי שצוין לעיל, בראש וראשונה על שום מועד הגשתה ואי-צירופה של הוועדה לבדיקת מינויים כצד לעתירה, ובלי להתייחס לשאלה אם המינוי ראוי; כי תביעתו של רבינוביץ' הסתיימה בפשרה, בתחילת שנת 2010, ולפיה רבינוביץ' חוזר בו מתביעותיו הנוגעות להחזרתו לתפקידי סגן מנהל מחלקת הצלמים, עוזר מנהל הטלוויזיה ומפיק התוכנית "יומן", ומנגד יוחל על התובע מתווה שהתגבש במסגרת תיק אחר שנדון בבית-הדין, ולפיו יישאר בדרגתו הנוכחית וזו תהיה דרגה שניתנה כדין; כי אין בתגובת רשות השידור התייחסות לטענה כי בוטלה הדרישה לתואר ראשון בתנאי המכרז לסמנכ"ל טכנולוגיה ראשי.