כישוריו הפוליטיים הידועים
כניעתו של נתניהו למציאות והחלטתו להביע תמיכה בח"כ ראובן ריבלין לתפקיד נשיא המדינה מסמנות יום חג ליריביו הפוליטיים והתקשורתיים. "נתניהו תמיד ידע לקלוע את עצמו למצבים מטופשים, אבל הפעם הוא שבר גם את השיאים של עצמו", כותב בן כספית ב"מעריב". כספית משווה את הודעת התמיכה שנשא בסופו של דבר ראש הממשלה באוזני ריבלין לטקסט מאת אפרים קישון ומתאר את ראש הממשלה כ"אחוז תזזית. כאילו הוטל עליו כישוף", כיוון ששעה לפני תום מועד הגשת המועמדים עדיין ניסה לקדם את מועמדותו של אלי ויזל.
ב"ידיעות אחרונות" מביעה סימה קדמון עמדות דומות, אולם היא אינה מסתפקת במציאות ומדמיינת תסריטים מגוחכים עוד יותר, שלא התממשו. יוסי ורטר מפגין כישורי תזאורוס ופותח את טורו בשער "הארץ" בארבעה דימויים לתיאור התנהלותו של נתניהו: "בחריקת שיניים, בנשיכת שפתיים, בחמיצות רבה וכמי שכפאו שד".
כל שלושת הפרשנים מעריכים כי התייצבותו של נתניהו לצד ריבלין עשויה דווקא לסבך את המועמד לנשיאות בבואו לבקש את תמיכת חברי-הכנסת החרדים, שהרי אלה לא ישושו לתמוך במועמד שנתניהו חפץ, כביכול, ביקרו. "עם תומכים שכאלה אין צורך במתנגדים", נכתב הבוקר במאמר המערכת של העיתון החרדי "המבשר". "[...] כך או כך או בכל דרך אחרת של ניתוח הפרשה הזאת יוצא ראש הממשלה ממנה מוכה וחבול, יוקרתו נחלשה והוא מצטייר בעיני כל כמנהיג חלש, הנשלט בידי רגשותיו ולא בידי מוחו ומקבל החלטות מהבטן ונתון להשפעות עזות של משפחתו".
ההתנהלות הכושלת של נתניהו בסוגיית הנשיא מובהקת עד כדי כך שגם בעיתון הבית של ראש הממשלה, "ישראל היום", לא מצליחים להתעלם ממנה. בכל זאת, נקודת המבט שונה. "כישוריו הפוליטיים הידועים לא עמדו לו הפעם לנתניהו", כותב מתי טוכפלד, ומציב אגב כך מועמד ראוי בהחלט לתואר משפט השנה בעיתונות.
עוד קודם להודאה בתבוסה מביע טוכפלד צער על כך שאלי ויזל לא יהיה נשיא המדינה ומיד לאחריה מחמיא הפרשן לנתניהו על שהודיע לריבלין על תמיכתו בו בלי להמתין לפגישת פיוס או פעולת תיווך. עם זאת, יש לקחת בחשבון שדווקא העובדה שנתניהו לא חיכה לתיווך אלא מיהר להתקשר ולהודיע על תמיכתו בריבלין עלולה להזיק לריבלין ולהרחיק ממנו תומכים אחרים.
סיפורו של החזון הציוני
"המירוץ לנשיאות המדינה לא הוכרע אתמול. ממש לא. במידה רבה, הוא מתחיל מחדש", מסכם ורטר את טורו ב"הארץ". לפי הפרשנים, בשל הבעת התמיכה הפומבית של נתניהו בריבלין, חזר בו אביגדור ליברמן מהבטחתו לרתום את קולות חברי מפלגתו למועמד שבו יתמוך ראש הממשלה.
"מסתמן כי המועמדת שתזכה בקולותיהם של חברי ישראל-ביתנו תהיה ח"כ לשעבר דליה איציק", מדווחים מתי טוכפלד וגדעון אלון ב"ישראל היום". ב"מעריב" כותבים אריק בנדר ויובל בגנו כי "באמצעות תמיכתם [של חברי ישראל-ביתנו] עשויה איציק לעלות לסיבוב שני (בהנחה שיהיה סיבוב שני), ואז הקרב יהיה פתוח לגמרי". גם ב"ידיעות אחרונות" מעריכים כי איציק תרוויח מתמיכת נתניהו בריבלין. יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי "פעילים בכירים" ביש-עתיד "החלו בימים האחרונים להפעיל לחצים על חברים בסיעה כדי לתמוך באיציק".
דליה איציק בביתה, 2.1.13 (צילום: נתי שוחט)
במדור הדעות של "גלובס" מתפרסם מאמר מאת נורית דאבוש, הקוראת לחברי-הכנסת להצביע למען דליה איציק לתפקיד נשיאת המדינה. "איציק הוכיחה הן כשרה והן כחברת-כנסת כי היא קשובה להלך הרוח ולאינטרס הציבורי, והיא פעלה רבות לטובת הנהגת שוויון מגדרי", כותבת דאבוש, שמונתה על-ידי איציק לתפקיד בכיר בתקופה שזו היתה שרת התקשורת (עובדה המוזכרת כגילוי נאות במאמר).
"איציק מגלמת בקורות חייה את סיפורו של החזון הציוני", כותבת דאבוש. "כבת למהגרים קשי יום, אשר החלה דרכה כמורה וכמחנכת, ופילסה את מסלולה אט-אט במישור המוניציפלי ולאחר מכן במישור הארצי, כחברת-כנסת פעילה, שרה בשלושה משרדים, יו"רית הכנסת ונשיאת המדינה בפועל. היה מרשים לראות כיצד תיפקדה במקביל בהצלחה ובכישרון בשני תפקידים חשובים ומאתגרים אלו. נסיונה הרב, לצד הישגיה כנבחרת ציבור ועשייתה הענפה בתחום החינוך כיו"רית ועדת חינוך, מעידים כי היא מינוי טבעי למוסד הנשיאות".
לדעת דאבוש, "החברה הישראלית עוברת בעשור האחרון תהליך התבגרות במרחבים הציבורי, הפוליטי והכלכלי, שאיציק מהווה את סמלו".
"נורית דאבוש קורעת אותי מצחוק ב'גלובס'", צייץ הבוקר עיתונאי "גלובס" דרור פויר, "מאמר מופרך ונהדר".
חוויה
"הארץ" הוא העיתון היחיד שאינו מקדיש את כותרתו הראשית למירוץ לנשיאות. במקום זאת עוסק "הארץ" בפלסטינים מתים. "חייל במערך התקשורת של צה"ל ירה עם הלוחמים בתקרית בביתוניא", מדווחים חיים לוינסון ועמוס הראל. לפי הדיווח, אחד החיילים שנראה בסרטון CNN מכוון רובה לעבר הפלסטינים ויורה הוא "חייל ממערך התקשורת שסופח לכוח". בהמשך מדווח כי "כבר ביום האירוע תוחקר החייל על-ידי מפקדיו. הוא התעקש כי לא שמע ירי חי, אבל הסתיר את חלקו בתקרית".
צילום מסך מתיעוד מצלמת אבטחה בביתוניא, 15.5.14
"לא ברור מדוע החייל השתתף בירי, למרות שהיו שם שוטרים מצוידים היטב ומיומנים בפיזור הפגנות", נכתב ב"הארץ". "ההערכה היא כי החייל 'השתעמם' מהעיסוק בפעילות אותה הונחה לעשות, וביקש להשתתף בירי". את תפקידו המדויק של החייל לא יכול "הארץ" לפרסם משום שבית-דין צבאי אסר על כך.
עם זאת, הידיעה ב"הארץ" מדגישה כי "על-פי ממצאי התחקיר שנערך בפיקוד מרכז עד כה, לא נמצאה ראיה לכך שהחייל הוא זה שהביא למותו של נווארה". כמו כן מובהר בתחילת הדיווח כי לפי גורמים בסניגוריה הצבאית, המייצגים את החייל, הוא "ירה באירוע שני כדורי גומי בלבד, בהתאם לפקודות ובאישור המפקדים בשטח".
"עובדה שלא מרבים לדבר עליה היא שלא מעט חיילים המשתתפים בפיזור הפגנות מתייחסים לכך כאל חוויית 'אקשן'", כותב הראל בטור פרשנות נלווה, "התנסות בירי (לרוב, של אמצעים לא קטלניים) בתוך המהומה ופרץ האדרנלין של ההתנגשות. סביר להניח שהחייל חיפש חוויה, או מפלט משעמום, וששוטרי מג"ב נענו לבקשתו לאפשר לו לירות קליעי גומי לכיוון ההפגנה".
העיתון היחיד שמתייחס למידע שפורסם לראשונה אמש באתר "הארץ" הוא "ישראל היום", המדווח על כך לקוראיו באמצעות ידיעה קצרצרה מאת לילך שובל הנושאת את הכותרת הבלתי חדשותית בעליל "גורמים בצה"ל על התקרית בביתוניא: נורו כדורי גומי". כותרת זו, שחוזרת על הגרסה הצבאית המוכרת במקום להדגיש את המידע החדש (חייל ממערך התקשורת השתתף בירי), היא מלאכת מחשבת של אנטי-עיתונות.
יש לקוות שעורך "ישראל היום" עמוס רגב יעניק בונוס למנסח כותרת זו, שכן הוא לא רק שמר על כבוד צה"ל וטוהר הנשק, אלא גם חסך ל"ישראל היום" מאמץ עתידי נכבד. הכותרת "גורמים בצה"ל על התקרית בביתוניא: נורו כדורי גומי" יכולה לשמש מעתה לכל הידיעות שיפורסמו בעיתון על הפרשה. אם יתברר שהחייל משרת ביחידת דובר צה"ל כעוזר כסת"חים ראשי, נניח, הכותרת ב"ישראל היום" תהיה "גורמים בצה"ל על התקרית בביתוניא: נורו כדורי גומי"; ואם יתברר כי מעולם לא עבר הדרכה בירי לפיזור הפגנות, הכותרת ב"ישראל היום" תהיה "גורמים בצה"ל על התקרית בביתוניא: נורו כדורי גומי"; ואם יתברר כי הקליעים שפגעו בשני הפלסטינים אכן היו נטולי מעטפת גומי, הכותרת ב"ישראל היום" תהיה "גורמים בצה"ל על התקרית בביתוניא: נורו כדורי גומי". כך, עד בוא השלום.
מחנאות
הקמפיין של "ישראל היום" נגד הצעת החוק שתאלץ אותו לגבות כסף מקוראיו ממשיך להתפרסם מדי יום, אך מאבד מומנטום. אולי הגיע לשיא (ראיון עם הבעלים שלדון אדלסון) מוקדם מדי. מחר ייצא לאור גיליון סוף-שבוע נוסף, ונשאלת השאלה, מה עוד יכול העיתון לעשות כדי לשמור את הנושא בתודעה הציבורית? עוד כותרת ראשית עם תוצאות סקר ליהודים בלבד? עוד מאמר מאת דרור אידר/חזי שטרנליכט/גונן גינת/עמוס רגב?
בינתיים ממשיך "ידיעות אחרונות" להקדיש שטח נרחב לביקורת על אחד ממתנגדי החוק, יו"ר המועצה הלאומית לספורט עודד טירה, שתיאר את שחקני מכבי תל-אביב כ"כושים". אחרי שאתמול הגיעה ההתבטאות הגזענית של טירה לשער העיתון, הבוקר מוקדש כל עמ' 10 ב"ידיעות אחרונות" לידיעה של ארבעה כתבים העוסקת בתגובות האחרונות להתבטאות.
לעומת זאת, שניים מחביבי העיתון זוכים הבוקר לסיקור חיובי. עמוד שלם מוקדש ליוזמה חדשה של שר החינוך שי פירון (כולל תצלום גדול של השר), ובעמוד הלפני אחרון נמצא מקום לשני תצלומים המתעדים את חגיגות יום ירושלים.
"ידיעות אחרונות", 29.5.14
באחד מהם נראים נערים מניפים דגלים וידיים. באחר נראה השר נפתלי בנט כמעין משיח – לבוש לבן, מוקף צעירים, כמו מקרין אור גדול. בכיתוב התצלום מדווח איתמר אייכנר כי בנט "הדריך אלפים במסלולי קרבות ב-1967, הוביל שירה בציבור וגם ניגן על הגיטרה כשהוא שר את 'ירושלים של זהב'". הקרדיט לשני התצלומים הוא "אלכס קולומויסקי" ו"הבית-היהודי". נחשו איזה תצלום צולם על-ידי קולומויסקי ואיזה התקבל בעיתון מטעם סיעת הבית-היהודי.
מעל כולם
"הייתי בסיור ברחביה עם רובי ריבלין, כשהוא דיבר על ירושלים הוא דיבר מלבו על אנשים ועל הילדות שלו", כותב רועי צ'יקי ארד ב"הארץ". "אצל בנט אין אנשים. הוא דובר רהוט ובעל כריזמה ישראלית של מפקד צבאי, אבל יש אצלו רק היסטוריה חד-צדדית ומורשת קרב ארכנית: מהצד שלנו יש חיילים, הרבה מהם נפלו, ומהצד השני – ערבים שרוצים להשמידנו. [...] בנט מודה שמדינות העולם לא מכירות בירושלים המאוחדת, אבל היהודים, בניגוד לעמים האחרים, תמיד חזרו לירושלים. כאן נפלט לו: 'רק העם היהודי תמיד מעל כולם'".
"אנחנו העם הנבחר, ומי שרוצה להצטרף, צריך לעמוד בקריטריונים שלנו", אומר הרב ישראל וייס, לשעבר הרב הצבאי הראשי וכיום דיין בבית-הדין הרבני לגיור, בראיון ליהודה שלזינגר המתפרסם במוסף "שישבת" של "ישראל היום".
"מקור ראשון" של אדלסון
בשער "מקור ראשון" מתפרסמת ידיעה מאת יעל פרידסון על חגיגות יום ירושלים וישיבת הממשלה המיוחדת שהתקיימה בעיר. אם בעבר היה ניתן לנחש כי השר נפתלי בנט יוזכר בידיעה, מאז שעבר העיתון לבעלות שלדון אדלסון (אחרי שעורכו המנוח אורי אליצור התבונן לאנשי אדלסון בלבן של העיניים ושמע מהם כי לא תהיה שום התערבות בתכנים), אפשר לנחש כי דווקא דמותו של נתניהו תובלט בידיעה.
ואכן, בעוד בנט כלל אינו מוזכר בידיעה על יום ירושלים, בכותרת המשנה שלה מצוטט נתניהו כמי שאמר אתמול: "אנחנו מחויבים לירושלים הבנויה, השלמה והמתפתחת כדבר שהוא ציווי היסטורי של עם ישראל". שמו של ראש הממשלה מוזכר עוד פעמיים בידיעה, שחלק נכבד ממנה הוא ציטוטים מפיו.
בנימין נתניהו מגיע לטקס בגבעת התחמושת לרגל יום ירושלים, 28.5.14 (צילום: פלאש 90)
בכפולה הפותחת של "מקור ראשון" מתפרסמת ידיעה מאת זאב קם תחת הכותרת "נתניהו: לפני 47 שנים חוברה ירושלים ולא תחולק עוד". הידיעה של קם, כמו זו של פרידסון, מוקדשת לישיבת הממשלה החגיגית שהתקיימה אתמול בירושלים ונפתחת בציטוט ארוך ומרומם נפש מפי ראש הממשלה בנימין נתניהו.
מאמר הדעה המרכזי של "מקור ראשון", מאת זאב קם, מוקדש למירוץ לנשיאות. כאן דווקא מוזכר בנט, כמי שנגרר אחרי חברי סיעתו והצהיר באיחור ניכר על תמיכתו בריבלין. גם נתניהו מתואר על-ידי קם כנגרר, אולם אפילו ב"ישראל היום" יש ביקורת חריפה יותר על נתניהו הבוקר מאשר ב"מקור ראשון".
זה לא נראה טוב.
כסף
עושר. "סקר: העשירים מעדיפים 'חוויות אותנטיות' על פני רכוש חומרי", נכתב אתמול בראש עמ' 17 של "גלובס" (סוכנויות הידיעות). על-פי הידיעה, סקר שערכה חברת מסטרקרד העלה "נטייה גוברת בקרב האמידים לחפש ולגלות חוויות אותנטיות בניגוד לרכישה ולבעלות על פריטי מותרות פיזיים". הכסף עבור העשירים, כך נאמר לנו, הוא רק אמצעי, לא מטרה. "הצלחה פיננסית נתפסת [אצל העשירים] כבסיס שמאפשר לעשירים להפוך לאנשים הטובים ביותר שביכולתם להיות". לא מדווח מה הקריטריונים ששימשו את חברת האשראי להגדרת "עשיר", אולם ככל הנראה לא מדובר ב"שמח בחלקו".
תחרות. מיקי פלד מדווח בראש עמ' 10 של "כלכליסט" כי ההסתדרות הורתה לראשי ועדים להסיר את תמיכתם מהפגנה שעתידה להתקיים מחר סביב הצעת החוק להעלאת שכר המינימום ל-30 שקל לשעה. לפי הידיעה, אנשי הסתדרות קיימו שיחות עם ראש ועדים "ובהן נרמז כי מכיוון שמדובר ביוזמה של ארגון כוח-לעובדים, המתחרה בהסתדרות, אין זה מן הראוי לחבור אליה".
עוני. ליאור דטל מדווח בכפולה הרביעית של "דה-מרקר" על טיוטת דו"ח הביניים של הוועדה למלחמה בעוני, שהוצגה אתמול בישיבה סגורה לציבור ולתקשורת. לפי הדיווח של דטל, אחת ההמלצות המרכזיות שגיבשה הוועדה, ביטול הקיצוץ בקצבאות הילדים והעלאת רמת הקצבה, לא תיכלל בשלב זה בדו"ח, והדיון עליה יידחה לשלב מאוחר יותר. אחד מחברי הוועדה מעריך באוזני דטל כי רוב ההמלצות שייכללו בדו"ח הסופי לא ייושמו.
שחיתות
אתמול, מתחת לתצלומו של גבי אשכנזי שהופיע ב"ידיעות אחרונות", הודפס הכיתוב "לא חשוד". הבוקר קוראת הכותרת הראשית של "דה-מרקר": "גבי אשכנזי סידר לאלון חסן ומקורביו עמלה של מיליונים מכספי המשקיעים של שמן". אבי בר-אלי מביא סיפור מופלא על רווחים של כ-9 מיליון שקל שהועברו לחברה בבעלות יו"ר הוועד בנמל אשדוד, אלון חסן. החברה שכרה שטחים בנמל תמורת 3.1 מיליון שקל וגבתה מחברת שמן על אותם שטחים 12.5 מיליון שקל. גם בשער "הארץ" מתפרסמת כותרת הממקדת את האחריות ברמטכ"ל לשעבר.
הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי בטקס קריאת רחוב על שמו באור-יהודה, מרץ 2012 (צילום: יוסי זליגר)
"ההתקשרות בין החברה הפרטית לשמן היא שניצבת בימים אלה במרכז חקירת המשטרה בפרשיות השחיתות בנמל אשדוד", כותב בר-אלי. לדבריו, "מקורבים לצדדים העידו באחרונה כי אשכנזי ביקש מחסן התחייבות לשקט בקו המים", כדי למנוע עלויות ועיכובים מיותרים בפעולות הקידוח של החברה. כדאי מאוד לקרוא את הכתבה המלאה, עמוסת הפרטים, כדי להבין כיצד מתנדף לו כסף ציבורי.
בידיעה נפרדת מסכמים יסמין גואטה ואבי בר-אלי את העבירות שבוצעו בנמל בעלות מצטברת של כ-20 מיליון שקל. הסכום בכותרת הראשית של "גלובס" נמוך מעט יותר – "החשד: אלון חסן ומקורביו גרפו לכיסם 17 מיליון שקל". ב"כלכליסט" שמים את איש העסקים ג'קי בן-זקן וקבוצת הכדורגל מ.ס אשדוד בכותרת הידיעה המרכזית על הפרשה ("טובות ההנאה שקיבל ג'קי בן-זקן הגיעו למ.ס אשדוד").
במוסף "ממון" מדווח צח שפיצן על דו"ח בדיקה שחשף את הרווח העצום שקיבלה החברה של חסן בגין השכרת השטחים לחברת שמן. זהו הדיווח היחיד הבוקר שבו שמו של אשכנזי כלל אינו מוזכר. למעשה, אף אחד מבכירי שמן אינו מוזכר בדיווח, המתמקד בחסן. בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מדווח על חלקה של קבוצת מ.ס אשדוד בפרשה, ומתפרסם תצלום של בעליה ג'קי בן-זקן, שבבעלותו גם מניות בחברת שמן, ותצלום נוסף של שותפו לחברת שמן אברהם נניקשווילי. שמו ותצלומו של גבי אשכנזי נעדרים.
ענייני תקשורת
ידיעה קצרה ב"ישראל היום", מאת לילך שובל ודניאל סיריוטי, מדווחת כי כוח של המינהל-האזרחי פשט אמש על בית-דפוס ברמאללה "שמפיץ חומרי הסתה של חמאס והג'יהאד-האסלאמי". לא מפורט מהם החומרים, אולם מדווח כי "בעקבות הביקור הבטיח מנהל בית-הדפוס להפסיק את ההדפסה".
מיה סלע כותבת ל"גלריה" על תגובות בעולם הספרות לפסיקת שופט בית-המשפט העליון נעם סולברג, שקבע כי יש לגנוז ספר הפוגע בפרטיות.
ל"הארץ" צורף הבוקר "מוסף צרכנות" שנראה כתוצר פרסום סמוי. להבדיל ממוספי פרסום סמוי אחרים הנלווים ל"הארץ", "מוסף הצרכנות" מודפס בפורמט גדול (ברודשיט) כמו עמודי החדשות של העיתון, ואינו כולל כל הבהרה, אפילו לא באותיות קטנטנות, כי התוכן שלו אינו מערכתי אלא פרסומי.