הימין הקיצוני

הקצנה אידיאולוגית המיוחסת לישות אמורפית בשם "אירופה" תופסת חלק מרכזי בשעריהם של שני העיתונים הנפוצים בישראל, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". העיתונים, הנבדלים ביניהם בהעדפותיהם הפוליטיות, חולקים קו עריכה כמו-פטריוטי שבמקרה זה עולה בקנה אחד עם מסרים שמדינת ישראל מפיצה בעולם באמצעות נציגיה הרשמיים ובאמצעות שלל ארגוני "הסברה".

אחד הנארטיבים שמפיצה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו גורס שהעולם שונא את ישראל ואת היהודים, נגוע באנטישמיות, ועל כן מתייחס אליהם באופן לא הוגן. הבחירות ל"פרלמנט האירופי" (גוף שתכליתו אינה מוסברת היום לקוראים), שתוצאותיהן פורסמו אתמול, מספקות הבוקר הזדמנות לחזק בקרב הקוראים את הרושם הזה, ולהשכיח מעט את העובדה שחלק גדול ממדינות אירופה משגשגות ובטוחות פי כמה ממדינת ישראל.

שער "ידיעות אחרונות" (פרט), 27.5.14

מארין לה-פן, פוליטיקאית צרפתית ידועה המזוהה בישראל עם "הימין הקיצוני" בארצה, היא הבוקר הפנים של מסע האיומים של הטבלואידים. דמותה של לה-פן, בלונדינית שמנמנה ועזת מבע, נדפסת על שער "ידיעות אחרונות" כשהיא מכוונת אל הצלם – כלומר, אליך, הקורא – את אצבע המורה שלה, כאילו אומרת: "אתה!". "אירופה הקיצונית", נכתב בגדול בכותרת הנלווית, באותיות זוויתיות ושחורות על רקע צהוב.

ב"ישראל היום" בחרו תמונה אחרת של לה-פן. בעיתון זה, המשרת באופן גלוי יותר יוזמות תעמולתיות של הממשלה, היא נראית כשהיא מפנה אל הקורא את גרוגרתה, פיה מופנה לשמים והיא פוערת אותו בצחוק גדול כמו מלכה מרושעת מספר אגדות. "אירופה איבדה את הבושה", נכתב ממעל, בהפניה לטור מאת עורך חדשות החוץ והנוסע המתמיד של "ישראל היום", בועז ביסמוט.

שני העיתונים מקדישים לכוחות העולים בפרלמנט האירופי את הכפולות הפותחות שלהם. ב"ידיעות אחרונות" חתום על הידיעה אלדד בק, ברלין. "היבשת הישנה", נכתב באותיות גדולות ואדומות לרוחב הכפולה, ברמיזה עבה כקרנף לגרמניה הנאצית. כותרות אחרות בעמוד נוקבות במלים "עידן הקיצוניות", "נצחון הניאו-נאצים" ו"רעידת אדמה".

ב"ישראל היום", כרגיל, נבחרה כותרת דומה בתוכנה אך חלבית יותר: "אירופה הקיצונית" (אלי לאון וסוכנויות הידיעות). כמו ב"ידיעות אחרונות", גם ב"ישראל היום" נדפסת סקירה של המפלגות הנתפסות כמסוכנות. בטור הפרשנות מספק ביסמוט את המסגרת הרצויה לדברים: "בזמן שאנחנו מודאגים, ובצדק, מגורל היהודים באיחוד, חוזר הימין הקיצוני ליבשת. איזה מסכנים היהודים בכל הסיפור הזה, שמוצאים עצמם בין הפטיש לסדן. בין הדבר לכולירה".

ביסמוט אינו מספק הוכחות לטענה שלפיה מפלגות הימין הקיצוני מעוניינות לפגוע ספציפית ביהודים, ואינו מסביר כיצד הכסאות שיקבלו הללו בפרלמנט האירופי יסייעו לכך. לסיום, חותם עורך חדשות החוץ של שופרו של ראש הממשלה, "אירופה צריכה עתה לעשות חשבון, ואחר-כך אולי להטיף". ביסמוט, כך נראה, עשה את החשבון: הזעזוע מההקצנה באירופה נועד להחליש את הביקורת שמשמיעים ביבשת על מדיניותה של ממשלת ישראל.

במדור הדעות של החינמון מנצל הוגה הדעות דרור אידר עדויות שלטענתו נחשפו בנוגע לאנטישמיות הרווחת באירופה וקורא ליהודי היבשת לעזוב את בתיהם. "יהודים יקרים, אין לכם מה לחפש באירופה", כותב אידר. "חזרו הביתה לציון, פן יהיה מאוחר. [...] פה תוכלו לקשור את גורלכם עם אחיכם ואחיותיכם, לתרום לעתיד טוב של העם היהודי ולחיות חיים ריבוניים במדינה יהודית עצמאית. בואו הביתה". אידר אינו מסביר מדוע החיים בישראל בטוחים יותר עבור יהודים, ומצד שני, אם הגירת יהודים לישראל אינה תלויה בנסיבות בטחוניות – מדוע הוא נזקק לאמתלה של סכנת חיים (אמיתית או מדומיינת) באירופה כדי לקרוא לקיבוץ גלויות.

האפיפיור וההסברה

כל העיתונים מקצים שטח נרחב לסיקור ביקורו של האפיפיור בישראל. "נראה שהמנהיגות הישראלית לא החמיצה שום הזדמנות להחמיץ את ביקור האפיפיור ולפרוט את האירוע ההיסטורי לפרוטות קטנות של הכרה, hasbara וסחיטת השתתפות בסבלו של העם היהודי, מטיטוס ועד הפיגוע בבריסל", כותבים בשער "הארץ" ניר חסון ויאיר אטינגר.

ב"ישראל היום", עיתון שכאמור מוקדש בכל הווייתו למלאכת ה-hasbara, מתפרסם היום טור מאת שלמה צזנה, הכתב המדיני ומי שמשמש פה קבוע עבור מושא הסיקור והקידום העיקרי של העיתון, בנימין נתניהו.

"ביקור – וקרב הסברה", קוראת הכותרת. "אף שלא הזכיר בנאומו את המובן מאליו – את היהודים ואת הקמתה של ישראל, שיכולה היום להגן על עצמה בכוחות עצמה מול הרשע", מהדהד צזנה סעיף קבוע בדף המסרים של ראש ממשלת ישראל, "בנאומו באוהל-יזכור הוא אמר בעברית 'שואה' והחריג אותה מכל אסון נורא אחר שקרה בהיסטוריה". וזוהי, חותם צזנה, אמירה שתוסיף להדהד.

נח קליגר, כתב "ידיעות אחרונות" לענייני שואה, וניצוֹל שואה בעצמו, לא משתכנע. "המלים שלא נאמרו" היא הכותרת שנבחרה להתנוסס בראש טורו, התופס את רוב עמ' 14. "4,000 המחנות שהקימו הגרמנים של הרייך השלישי הופעלו על-ידי נוצרים. אבל האפיפיור פרנציסקוס, ראש הכנסייה הגדולה שבכנסיות הנצרות, בחר שלא להתייחס לעובדה זו. הוא דיבר על האנושות באופן כללי", נכתב בציטוט מובלט מתוך המאמר.

"עם זאת, חובה לומר: דבריו של פרנציסקוס באתר ההנצחה המרשים והמרגש הזה בהרי ירושלים היו ללא ספק כנים ונאמרו מתוך כאב אמיתי. חבל רק שהם לא יתרמו דבר וחצי דבר למאבק נגד התרחבות האנטישמיות ברחבי תבל", חותם קליגר.

תקציב הביטחון (1)

"מקור ראשון" של שלדון אדלסון הוא היום העיתון היחיד המקדיש למאבק על הגדלת תקציב הביטחון את כותרתו הראשית. "צה"ל: ללא תוספת תקציב קיים חשש לתשלום שכר אנשי הקבע", נכתב בראש השער. הכתב הצבאי של העיתון, יוחאי עופר, פותח את הדיווח בהחצנת איומיהם של ראשי מערכת הביטחון, ולפיהם בתוך שבוע "ייאלץ צה"ל לעצור את כלל פעילותו אשר אינה לשם ביטחון שוטף, וזאת אם הצבא לא יתוקצב". בהמשך מוסר עופר כי בצה"ל מבהירים שמשימות בטחוניות לא ייפגעו, והחיילים לא יישבו בבתיהם.

שר הביטחון משה יעלון וחיילות במהלך ביקור בבסיס צה"ל בפלמחים. 20.5.14 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

העיצומים שבהם מאיימת מערכת הביטחון (וליתר דיוק, גורם בלתי מזוהה המדבר בשם המערכת העצומה בעלת חטיבת הדוברות הענפה), מוסבר בהמשך הידיעה, יביאו לכך ש"שירותי התחזוקה השוטפים, אחזקת הבסיסים ומתן מענה מבצעי כללי ייפגעו מאוד". אחזקת כלי הרכב, מציין הכתב הצבאי בשם מקורותיו האנונימיים, תיפגע גם היא.

ב"הארץ" מקדישים לנושא את הידיעה המרכזית בעמ' 4. במקום להזהיר מפני ההשלכות של אי-בדיקת שמן ומים במכוניות של מפקדי הצבא, מבליטה הכותרת את הסוגיה העומדת במרכז המחלוקת: "תקציב הביטחון לשנת 2015: עלייה בגמלאות וירידה בתקציב צה"ל". כתבת "הארץ" לענייני צבא, גילי כהן, מביאה ציטוטים מדברים שאמר אתמול מנכ"ל משרד הביטחון דן הראל, ומצמידה לו באופן אישי את הטענה שלפיה "צה"ל יפסיק החל מיוני את רוב האימונים". אותו איום מתפרסם הבוקר גם ב"ישראל היום", בידיעה שבה בחרה הכתבת, לילך שובל, לייחס אותו ל"מערכת הביטחון".

הבחירה של כהן ו"הארץ" תאפשר לעיתונאים ולקוראים לבחון את הצהרתו של מנכ"ל משרד הביטחון ולהצביע על טיב המידע שמסר, אם יתברר שלא עמד באזהרותיו. בחירתם של הכתבים הצבאיים של "מקור ראשון" ו"ישראל היום" לייחס את האיומים הצה"ליים לגורמים אנונימיים תאפשר לראשי מערכת הביטחון לשמור על תדמיתם גם אם שוב יתברר שלא התכוונו לעמוד באיומיהם. בשבועות האחרונים, שבהם התלהט הפולמוס על תקציב הביטחון, רוב כתבי הצבא בישראל בחרו דווקא באופציה השנייה.

ב"ידיעות אחרונות", מייצגה הראשי של הגישה המעודדת את ראשי מערכת הביטחון לזרוע דיסאינפורמציה סביב הדיונים על התקציב, לא מתפרסמת היום ידיעה כלשהי בנושא.

תקציב הביטחון (2)

"עמר בר-לב: "צה"ל הודיע על ביטול אימונים – שכלל לא היו מתוכננים", נכתב בכותרת הראיון שערך צבי זרחיה, "דה-מרקר", עם חבר-הכנסת מסיעת העבודה. בר-לב הסכים להשעות עצמו מוועדות המשנה של ועדת החוץ והביטחון לאחר שהדליף מידע שחשף אי-דיוקים בהצהרות שמשמיעים אנשי מערכת הביטחון בדיונים על התקציב.

דיפלומטיה ועיתונות

במוסף "המגזין" של "מעריב" כותב שלמה נקדימון על העיתונאי משה מייזלס, שהלך לאחרונה לעולמו. "הנה סיפור על לידתו של סקופ מ-1958", כותב נקדימון. "דיוני ועידת תנועת החירות התמשכו לתוך הלילה. בבוקר השכם טלפן משה למזכ"ל המפלגה, אברהם דרורי, ולא מצאו בביתו. 'נסע מחוץ לעיר', נענה על-ידי הרעיה. שלא כמנהגו טילפן לביתו של היו"ר, מנחם בגין. וגם בביתו קיבל אותו מענה. לעומת זאת איתר את חיים לנדאו (אבי שר התיירות דהיום), והוא סיפק את המידע.

"'אינך יודע שנתפסה מרגלת אמריקנית?', שאל את משה. 'מה לכם ולמרגלת אמריקנית?', תמה משה. מסתבר כי גברת אמריקנית שהציגה עצמה כעיתונאית וקיימה שורת פגישות עם ראשי המדינה נחשפה לגורמים בטחוניים כחשודה בריגול ונעצרה בעת שערכה ראיון עם בגין במלון גת-רימון. 'והיכן בגין?', שאל משה. 'כולם בבית-המשפט בירושלים למסירת עדות במשפטה', הוסיף לנדאו, שאף מסר את שמה, מרי פרנסיס האגן".

סופו של הסיפור, כותב נקדימון, בידיעה בלעדית שהגיש מייזלס לעורכו ב"מעריב", אריה דיסנצ'יק. "אלא שהצנזורה העבירה את המידע לשרת החוץ גולדה מאיר, אשר ביקשה לגנוז את הידיעה כדי להימנע מהחרפת היחסים עם וושינגטון. אחרי משא-ומתן ממושך, פורסמה הידיעה ללא אזכור שמה וארצה של המרגלת. היא עצמה נודעה בהמשך כמי שהיתה מאהבתו של קצין המודיעין הסורי הראשי, ואף רווחו שמועות שקיימה יחסים עם אישיות מקורבת לאחד מראשי המדינה".

קק"ל (תוכן שיווקי?)

ב"ידיעות אחרונות", העיתון שמאפשר למושאי סיקורו לשלם כסף ולקבל סיקור אוהד, מתפרסמת עוד ידיעה ביקורתית על אחד מלקוחות הפרסום הסמוי הגדולים של המערכת – קק"ל.

יו"ר קק"ל אפי שטנצלר (צילום: פלאש 90)

שיתוף הפעולה מעורר העניין של "ידיעות אחרונות" עם קק"ל חורג ממוספי הטיולים וטורי איכות הסביבה. בשנה האחרונה שיבצו עורכי עיתון זה בעמודי החדשות שלהם ידיעות יחצניות המבליטות התבטאויות לא חשובות של יו"ר קק"ל, אפי שטנצלר, דמות אלמונית למדי העומדת בראש ארגון כמו-ציבורי שמנהל מיליארדי שקלים ללא שקיפות.

לצד הידיעות החנפניות, שעליהן חתומים עיתונאים מן השורה, מתפרסמות מעת לעת ב"ידיעות אחרונות" גם כתבות המבליטות ביקורת על קק"ל ויוזמות שנועדו להכפיף גוף זה לפיקוח הדוק יותר. האם זהו טבעה של הידיעה המתפרסמת היום בעמודי החדשות של העיתון, בחתימת נחום ברנע? התשובה מורכבת.

"כך מנסה משרד השיכון להשתלט על מיליארדים של קק"ל", נכתב בהפניה אינפורמטיבית בולטת, לבן על גבי שחור, בשער העיתון. מי שיסתפק בקריאת ההפניה על השער יקבל אולי את הרושם שמדובר בחשיפה המשרתת את קק"ל, שראשיה מן הסתם ישמחו להקדיש את סכומי העתק האלה לצרכים אחרים.

קריאת הידיעה לעומקה מעלה תמונה מורכבת יותר: קק"ל סיכמה עם משרד השיכון להעביר למדינה כ-2.5 מיליארד שקל לטובת פרויקטים ממשלתיים. "ההבנה שלטענת השר [אורי] אריאל השיג עם קק"ל יוצרת, לכאורה, משרד אוצר פרטי שנתון להשפעתו של השר, מעין קופה קטנה של מיליארדים", כותב ברנע בידיעה (שבהכנתה השתתף כתב הנדל"ן עופר פטרסבורג). הסיכום הזה נתקל בהתנגדות עזה מצד היועץ המשפטי של משרד האוצר, הטוען כי הדבר מנוגד לחוקי המדינה.

בדומה לקק"ל, גם משרד האוצר בראשות יאיר לפיד, בעל טור לשעבר ב"ידיעות אחרונות" ומקורבו של המו"ל ארנון (נוני) מוזס, מקיים שיתוף פעולה תוכני (וייתכן שגם כלכלי) עם מערכת העיתון. ביקורת של משרד האוצר על קק"ל חותמת את הידיעה: "לטענתו, קק"ל ממלאת את קופתה מכסף שאיננו שייך לה אלא למדינה. המדינה משביחה את ערך הקרקע, סוללת כבישים, מקימה תשתיות, וקק"ל מקבלת על אדמותיה סכומי עתק בלי לשלם מס השבחה או כל מס אחר. האוצר, כמו שרת המשפטים, דורש לשנות את מעמדה של קק"ל ולהכפיף אותה למרות המדינה".

ובכל זאת, קשה להשתחרר מהרושם שחרף הביקורת, מדובר בעוד ידיעה העשויה בסופו של דבר לשרת את קק"ל, וכי הנמען העיקרי של ההתקפה הוא דווקא שר השיכון. משרד האוצר אינו חוסך בביקורת על קק"ל, אך שומר את המלים החריפות יותר לשר השיכון אריאל, ש"עבר לכאורה על שורה של חוקים". אם יצליח המהלך של משרד האוצר, קק"ל, הלקוח של מערכת "ידיעות אחרונות", עשויה לשמור בקופתה 2.5 מיליארד שקל.

היקף הפרסום הסמוי ב"ידיעות אחרונות", שהוא ככל הנראה חסר תקדים במונחי עיתונות ישראלית, ראוי שיעורר בקרב קוראי העיתון יחס חשדני לידיעות שבהן מסוקרים לקוחות מהסוג של קק"ל. הקשר שנוצר בין כתבי ועורכי "ידיעות אחרונות" ואנשי השיווק של לקוחותיהם כולל מן הסתם מסירה של מידע יחצני לידיים עיתונאיות ומעורבות בתוצר הסופי, המוצג כתוכן מערכתי. האם הקשר הזה ניתק עם פקיעת הסכם שיתוף הפעולה? האם האפשרות ששיתוף הפעולה יופסק וייצור חור בתזרימי העיתון משפיעה על הסיקור? ועד כמה עיתונאי שלקח חלק פעיל במסע יחסי-ציבור בתשלום של קק"ל יכול, פסיכולוגית, להתנתק ממעשיו ולהחליף את דברי החנופה בדברי ביקורת?

העורך הראשי של "ידיעות אחרונות", רון ירון, נוטה לגונן על הסכמי התוכן השיווקי הסמוי הנכפים על כתביו ועורכיו, חרף הפגיעה ביושרה המיוחסת להם. בתקופת כהונתו הרוויח ירון ביושר את היחס החשדני שהוא כיום מנת חלקם של עובדי המערכת העיתונאית ב"ידיעות אחרונות", ובכללם גם בכיר עיתונאיו וחתן פרס ישראל לתקשורת, נחום ברנע.

עוד על קק"ל, אורי אריאל והתקשורת

ואולי קק"ל דווקא מעוניינת למסור את הכסף, כפי שסבור רביב דרוקר, שכתב היום בהרחבה על מערכת הקשרים בין הארגון לשר השיכון אריאל (וצדדים נוספים, ובהם אישי וגופי תקשורת). "אני חשבתי שאחרי ששטנצלר ואפללו ישמעו על התחקיר של 'המקור', לפני לפחות כחצי שנה, הם ייזהרו בהעברות כספים", כותב דרוקר. "אחרי שפירסמנו את התחקיר, הייתי משוכנע בתמימות שעכשיו הם כבר לגמרי יסגרו את הברז. הרושם שלי – הם עשו בדיוק הפוך. כדי להמשיך לשמור על כולם בשקט, הם דווקא שחררו עוד יותר את הברז".

המורה של המדינה

ב"ישראל היום" כותב מרדכי גילת על שיתוף פעולה מסחרי נוסף של "ידיעות אחרונות". גילת, עיתונאי חוקר שבשנים האחרונות עוסק פחות ופחות בשועי המדינה והמשק, חתום על חשיפתם של מעשים שהולידו חשדות פליליים נגד בכירי הסתדרות המורים והעומד בראשה, יוסי וסרמן.

אתמול המליצה המשטרה להעמיד לדין שורה של בכירים בארגון, ובהם וסרמן, והדברים מובלטים בידיעה מאת איציק סבן. "החקירה החלה במהלך 2013 בעקבות תלונה שהתבססה על תחקיר שפורסם ב'ישראל היום'", כותב סבן.

טורו של גילת, הנדפס מתחת לידיעה החדשותית, מצביע על שיתוף הפעולה בין "ידיעות אחרונות" להסתדרות המורים סביב תחרות "המורה של המדינה". "ב'ישראל היום' חושפים מושחתים – ב'ידיעות' משתפים איתם פעולה", נכתב בהפניה בולטת בשער החינמון.

ב"ידיעות אחרונות" זוכה המלצת המשטרה לידיעה קצרצרה, המוצנעת בתחתית עמ' 38, ללא תמונה או הפניית שער (ירון דורון). כותרתה של הידיעה מנוסחת כציטוט ("מזכ"ל הסתדרות המורים – לדין"), וחוסכת לווסרמן חלק מהבושה. מי שירצה ללמוד מיהו המזכ"ל שמוזכר בידיעה הלא מושכת למראה, יצטרך לקרוא אותה.

יחסי-ציבור ופירות

ידיעת השער האחורי של היומון המתחדש "מעריב" מוקדשת לזן חדש של מלון שייקרא על שם הזמר והשחקן ג'סטין טימברלייק, שיופיע מחר בתל-אביב. לידיעה (יפעת קונפינו-לוי), המבוססת על הודעה לעיתונות שהופצה אתמול בתפוצה רחבה מטעם משווקי המלון, נוספה האבחנה המערכתית הבאה: "למרות זאת, כל מי שחשקה נפשו או נפשה לקחת ביס מ'ג'סטין', ייאלץ להמתין בסבלנות עד לתקופת חגי תשרי, כאשר הוא ישווק לסופרמרקטים".

ב"מקור ראשון", המתחרה ב"מעריב" בתחום הסינון והעריכה (קרב תחתית), מקדישים את השער האחורי לידיעת ההמשך: "התעניינות עולמית במלון שנקרא על שמו של ג'סטין טימברלייק", מכריזה כותרת הידיעה (אסף גולן), המבוססת על אותה הודעה לעיתונות (מתברר שבאתר הצרפתי של מגזין "קוסמופוליטן" דווח על הפיתוח האגרונומי).

ב"ידיעות אחרונות", שקידם את הופעתו המתקרבת של הזמר מעל דפי העיתון ואף לקח חלק בשיווק הכרטיסים, זוכה היום טימברלייק לאייטם במדור הרכילות הכלכלית, שתכליתו קידום מכירות למוצר של חברת שטראוס. במדור הרכילות הכללי (צחי קומה) זוכה האיש לעוד אזכור ועוד תצלום. המלון אינו מוזכר.

ענייני תקשורת

תוכן שיווקי. זהו היום השלישי ברציפות של"הארץ" מצורף מוסף תוכן שיווקי בהפקת המחלקה המסחרית של העיתון. בניגוד ל"ידיעות אחרונות", התכנים השיווקיים המצורפים ל"הארץ" אינם מתפרסמים במוספים המערכתיים, והחתומים עליהם אינם (ככל הידוע לכותב שורות אלה) כתבים או עורכים בעיתון.

נוסף לכך, המוספים השיווקיים של המחלקה המסחרית ב"הארץ" מתאפיינים בעיצוב המבדל אותם מהמוספים המערכתיים, ובכלל זה פונט שונה. התכונות הללו מאפשרות לקורא להבחין באופן אינטואיטיבי כי מדובר במוספים פרסומיים ולהשליך אותם לפח המחזור בלי לפותחם. לו היו עושים כך גם ב"ידיעות אחרונות", תעריפי הפרסום הסמוי בעיתון היו ודאי יורדים באופן ניכר.

גרוניס. כל העיתונים (למעט "מקור ראשון") מדווחים על דברים שאמר אתמול נשיא בית-המשפט העליון אשר גרוניס בכנס לשכת עורכי-הדין. גרוניס מתח ביקורת על הצהרותיהם של "דוברים ודבּרים", ובכללם שופטים בדימוס, בעקבות החלטות שמקבלים שופטים מכהנים – אמירות שבלטו על רקע ההכרעה במשפט הולילנד. ב"ישראל היום" מכתיר דן מרגלית את דבריו של השופט גרוניס כ"משב רוח מרענן נגד האולמרטיזם". ב"ידיעות אחרונות", הבימה העיתונאית המרכזית של אותו "אולמרטיזם", נמנעים מלצרף פרשנות לדיווח.

השידור המסחרי. "הרשות השנייה ומשרד התקשורת מודים כעת בפה מלא: אנחנו נערכים לטלוויזיה מסחרית ללא ערוץ 10", נכתב אתמול בהפניית השער של מוסף "הערב" של "גלובס". על-פי כתב "גלובס", לי-אור אברבך, שר התקשורת גלעד ארדן בוחן אפשרות לפצל את הזכייניות קשת ורשת לערוצים נפרדים. הבוקר כותב אופיר דור ב"כלכליסט" על "חרדת הפרידה של קשת ורשת", ומציין כי הזכייניות עשויות לפנות לבג"ץ בניסיון לבלום את היוזמה. ב"דה-מרקר" כותבים על הסוגיה בהרחבה אמיר טייג ונתי טוקר.

לא בלעדי. "בלעדי ל'כלכליסט'", נכתב בצד הכותרת על הסדר חוב נוסף שמתכנן בעל ההון בני שטיינמץ (או "בני שטיימנץ", לפי הכותרת) בשער מוסף "השוק" של העיתון הכלכלי מקבוצת "ידיעות אחרונות" (גולן חזני). אף על פי כן, ידיעה דומה מתפרסמת הבוקר גם במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" (רועי ברגמן). בידיעה המתפרסמת ב"ממון" הצליחו לכתוב את שמו של שטיינמץ ללא שגיאות.

אליצור. תיבת הקרדיטים של "מקור ראשון" עדיין נושאת את שמו של אורי אליצור, העורך הראשי שהלך לעולמו בשבוע שעבר.