1. סטטוס הועלה ל"סטטוסים מצייצים", פוסט הועלה ל"מזבלה", וכולם החלו לדבר על הטקסט המביך שפורסם באתר הצעירים "פרוגי" מבית ynet וקבוצת "ידיעות אחרונות". מדובר בטקסט (שמאז שונה ולאחר מכן פשוט הוסר) שבו הוסבר לבנות מה הן צריכות ללבוש כדי "למשוך את הגבר אלייך", כי "לא מספיק להיות בעלת גוף נאה, את צריכה גם להשוויץ בו. את צריכה לשדר לגבר שאת פתוחה ומוכנה לסקס".

אפשר היה לחשוב שמדובר בחוסר תשומת לב עריכתית, אבל עיון קצר בערוץ "יחסים ואהבה" שבאתר "פרוגי", שבו התפרסם הטקסט הנ"ל, מעלה כי מדובר דווקא בקו עריכתי. במדור מספר לא מבוטל של טקסטים קנוניים העומדים ברף הנמוך שהציב הטקסט המדובר, כמו: "המקומות השווים לעשות סקס בבית-ספר" ("מתחת לשולחן המורה: למורה יש עיניים בגב אבל לא למטה, יש לה גם שיער בגב וזה הזמן לבדוק אם גם לא למטה"); "מה תעשי כאשר נדלקת על המורה שלך" ("מחשוף קטנטן לא יזיק, במיוחד כשאת עליזה, קופצנית וחייכנית כשאת בדיוק פותרת תרגיל בכיתה או כשאת באה לשאול אותו שאלה ומתקרבת אליו"); "איך תבגוד בלי להיתפס" ("ללמוד איתה – כן כמה שזה נשמע פשוט, היא תמיד יכולה להגיד 'ידיד בא אלי ללמוד' וכבר החבר לא חושד, כמובן שרצוי להביא קצת חומר למקרה שהוא יגיע"). מקסים.

"10 פריטי הלבוש שימשכו את הגבר אלייך", כתבה באתר הנוער "פרוגי" מבית "ידיעות אחרונות"

"פרוגי" לא החל כמיזם מבית ynet וקבוצת "ידיעות אחרונות", אלא הוקם ב-2011 על-ידי שני צעירים. רק בשנה שעברה עבר האתר לחסות תחת כנפי ynet וקבוצת "ידיעות אחרונות", ומאז הוא ממשיך, לכאורה, ללבלב. לפני חודשיים טענו אנשי האתר: "בחודש האחרון הגיעו אלינו 150 אלף גולשים ייחודיים". כמה כיף לחשוב שהילדים שלנו נחשפים לאשפה הזו.

כן, בואו נכנה את הדבר בשם המתאים. זו אשפה שמטרתה אחת: להביא תנועה, להביא קליקים ומה שיותר. אחרי הכל, מה האתר הזה מוכר חוץ מתנועה? שום דבר. איך מביאים תנועה? מפרסמים כותרות כמו "ג'סטין ביבר נגע להיידי קלום בחזה". נו? לא תלחצו? חופשי תלחצו. מה שאומר שאשפת הקליקים שנקראת "פרוגי", מבית ynet וקבוצת "ידיעות אחרונות", עובדת.

2. אבל היא לא לגמרי עובדת. אחרי הכל, תגובות רבות ברשת לטקסט המדובר היו זועמות והביעו תחושה של דחייה קשה. אז אולי זה לא עובד?

לוגו האתר "פרוגי" מבית "ידיעות אחרונות"

זו אינה הפעם הראשונה שקבוצת "ידיעות אחרונות" בוחרת באסטרטגיית "אשפה כתוכן" כדרך לכבוש את הקהל. בינואר 2008, כחלק מהניסיון להילחם ב"ישראל היום" הצעיר, הפיקה הקבוצה חינמון יומי שהופץ בתחנות הרכבת תחת השם "24 דקות". עמיתי, אורן פרסיקו, כתב על "24 דקות" שהוא היה עיתון "שהגדיר מחדש את הקצה התחתון על סקאלת העיתונות הישראלית. עיתון המוני, שאינו מנסה להסתיר כלל את המוניותו, אלא להפך – להפגין אותה בכל כוחו".

מדוע "ידיעות אחרונות" בחר לפנות נמוך כל-כך? כי בקבוצה האמינו שזה מה שהקהל רוצה: נמוך, צהוב, שטחי, סנסציוני, פורנוגרפי, וולגרי. אבל פחות משנתיים לאחר הקמתו, "24 דקות" נסגר. הקהל לא היה מוכן להיתפס, אפילו לא ברכבת, אפילו לא לרגע, כמי שאוחז במוצר הזה.

במקרה של "24 דקות" המטרה היתה "ישראל היום". מי המטרה של "פרוגי"? האם זו  הפורנוגרפיה מבית "וואלה"? בראיון עם שני מקימי האתר, רגע לפני שהפך לבן-חסות של ynet וקבוצת "ידיעות אחרונות", סימנו המייסדים את המתחרים שלהם: "וואלה Zone". ואז הוסיפו: "אבל התכנים שלו יותר צהובים, יותר סקס ושאלות על הפעם הראשונה". אחחח, תמימות הנעורים.

ערן טיפנברון (צילום: יהודה שגב)

3. "פרוגי" הוא מוצר מבית ynet וקבוצת "ידיעות אחרונות". גם "24 דקות" היה מוצר של קבוצת "ידיעות אחרונות". העורך הראשי והמייסד של "24 דקות" היה ערן טיפנברון. מי שעובד כיום כעורך הראשי של ynet הוא ערן טיפנברון. אין אלא להודות שבמקרה הזה אביב הורביץ צודק: מדובר בצירוף מקרים.

4. אחרי שעיינתי בתכניו המשכילים של "פרוגי" הגעתי למסקנה שלעורכי האתר מבית ynet וקבוצת "ידיעות אחרונות" יש בסך-הכל כוונות טובות: הם מנסים להחיות ז'אנר שנפטר מתישהו בסוף שנות ה-80, זה שהוביל הספר "על בנים ועל בנות", שהיה מבוסס על שאלות שהוצגו לד"ר אהרון בלוך על-ידי צעירים בני 12–18. הספר הונח על מדפם של מתבגרים רבים וסיפק מענה מדעי-פדגוגי לשאלות על המחזור החודשי, קרי לילה, הריון בלתי רצוי ועוד. מאוחר יותר אף יצא ספר המשך לרב-המכר, שנקרא "עוד על בנים ועל בנות". אתם מבינים, לא היה אז "אינטרנט".

אבל עכשיו יש, ו"פרוגי" הוא גרסת "ידיעות אחרונות" לאותו הספר. את התהיות על המחזור החודשי וזקפה החליפו בגדי סאדו-מאזו וסקס עם המורה, את ד"ר אהרון בלוך החליפה קים קרדשיאן, ושאלות כמו האם אפשר להיכנס להיריון ממין אוראלי הוחלפו ב"סקס תחת השפעת אלכוהול. בעד או נגד?".

"לפני שאתם מתחילים לקרוא, הכתבה בהומור", נכתב בכותרת המשנה של הטקסט המחפיר שצוטט בראש העמוד. האם יש כאן בדיחה שאנחנו, הקשישים, פשוט לא מבינים? סוג של הפוך על הפוך על הפוך שבעצם קורץ למביני דבר שקורצים בחזרה רגע לפני שהם מזדיינים, בלי אלכוהול אבל עם החברה של החבר, מתחת לשולחן של המורה? נראה שלא, כי מדובר בתוספת לכותרת המקורית כתוצאה מגל התגובות הזועמות, לפני שהדף נמחק כליל מהאתר.

שערים של גליונות "24 דקות", חינמון מבית "ידיעות אחרונות"

אם "פרוגי" הוא לא בדיחה, אולי מדובר במסמך חברתי מזעזע שמשקף את פני הנוער והחברה בישראל? אולי העובדה שאשפה כזו קיימת מצביעה על כך שבני-הנוער שלנו צורכים כזו אשפה, והפניית אצבע מאשימה כלפי "פרוגי" מבית ynet וקבוצת "ידיעות אחרונות" היא לא יותר מהסרת אחריות מאיתנו, "ההורים" ומהם, "הילדים". זו בהחלט אפשרות.

יש, כמובן, גם אפשרות שלישית: ב"ידיעות אחרונות" כל-כך מזלזלים בקוראים הצעירים שלהם, כל-כך בזים ולועגים להם, שהם מאמינים שהם אוהבים לצרוך אשפה, ומה שיותר עלובה ומלוכלכת. בדיוק כמו שזילזלו בקוראים המבוגרים שלהם כשהעמידו מול "ישראל היום" את "24 דקות". ולכן, כמו הזבלון "24 דקות", אולי גם הנמוכון "פרוגי" מבית ynet וקבוצת "ידיעות אחרונות" אינו משמש כראי המוצלח ביותר של הקורא הישראלי. אם בוחנים את התגובות לטקסטים שמתפרסמים בו, אפשר להתרשם שלפחות לחלק מהקהל כאן מתחיל להימאס ממי שמתיימר לנסח אותו.