יצרים

"שלום פרש מהמירוץ לנשיאות; תומכיו עברו לצד ריבלין", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "פרישת השר מחזקת את מועמדות יריבו של נתניהו. מקורבי ראש הממשלה מעריכים: הוא לא יתמוך פומבית באף מועמד", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של יהונתן ליס.

השבועון הדתי-ימני "בשבע" מתגייס גם הוא לטובת ריבלין. ראיון ידידותי עימו מתפרסם ככתבת השער של המוסף, ועל שער העיתון עצמו מופיעות שתי הפניות מפרגנות, האחת לטור של הח"כ לשעבר ויו"ר החברה המחזיקה בעיתון, יעקב כ"ץ (כצ'לה): "פואד היה אמנם מפקדי וחברי לנשק, אבל אם הייתי ח"כ – הייתי מצביע לריבלין", והשנייה לטור של עורך העיתון עמנואל שילה: "אין להיכנע לשיטת הפסילה האישית שמפעיל נתניהו".

שילה מאשים את נתניהו ב"חשבונאות אישית וקטנונית". "השיטה הזאת של פסילה אישית  צריכה לעבור מן העולם, בעיקר כשהיא נעשית בלי לשתף את הציבור ולשכנע אותו בנימוקים שמאחוריה. אם נתניהו לא למד את הלקח הזה מפרשת בנט, כדאי שהוא ילמד אותו עכשיו", כותב שילה, המכתיר את ריבלין "המועמד המוביל ובעל הסיכויים הטובים ביותר להיבחר מטעם המחנה הלאומי".

מי שעדיין מחפש הוכחות לכך ש"ישראל היום" אינו עיתון אידיאולוגי או "ימני" יכול לנסות לחפש בו זכר לביקורת מימין על המהלכים של נתניהו סביב הבחירות לנשיאות. הביקורת היחידה היום על נתניהו בהקשר הזה (ובכלל) מצטמצמת לשורה אחת בלב טור הפרשנות של דן מרגלית בעמ' 3 ("נתניהו חייב לציבור תשובה מה כה חמור בהתנהלותו העצמאית של ריבלין כיושב-ראש הכנסת, שפוסל אותו מכהונת נשיא"). שאר הסיקור בכפולת העמודים הפותחת כולל דיווח אינפורמטיבי יבש כמקובל בחינמון ובוקסה המעודדת את דוד לוי, שיכולה אכן לעודד את לוי כי נתניהו מתעתד לתמוך בו (אבל לא בפומבי!).

תמונת הראי היא כמובן ב"ידיעות אחרונות", שם ההתפתחויות האחרונות בהתמודדות על הנשיאות הן רק תירוץ לניגוח נוסף של נתניהו, שהופך לאייטם העיקרי על אף שאינו מתמודד, לפחות בינתיים. "מבוכת הליכוד" היא הכותרת הראשית, וכותרת המשנה מפרטת: "רה"מ, שניסה לטרפד את מועמדותו של רובי ריבלין לנשיא, תמך בסילבן שלום – ולבסוף התחרט. ח"כים תומכי שלום: נעביר הקולות לריבלין. גם מקורבי דוד לוי כועסים: נתניהו הציע לו להתמודד ונסוג". לצד הכותרת הפניה לטור פרשנות של סימה קדמון, המאשימה את נתניהו בכניעה ל"יצריה" של אשתו (אך אינה מפרטת דבר באשר לסיבתם או תוכנם) ומנבאת כי ייאלץ לבסוף לתמוך בריבלין. "נתניהו גורם מבוכה לכל חברי הליכוד בגלל גחמות אישיות", מצטט יובל קרני בידיעה הראשית "בכירים במפלגה".

תנובה נמכרת לסינים

חברת תנובה, שנמכרה לפני כמה שנים על-ידי הקיבוצים והמושבים לקרן בריטית, נמכרת כעת שוב, והפעם לחברה סינית. אישור המכירה אינו מגיע לכותרות העיתונים הכלכליים למעט "כלכליסט": "קרן השקעות סינית במו"מ להצטרף לרכישת תנובה" (נוסף על ברייטפוד, הרוכשת המקורית). ב"דה-מרקר" נמצא מקום על השער לכותרת "תנובה נמכרת לסינים לפי שווי של 8.6 מיליארד שקל".

ב"ישראל היום" דבר המכירה הוא הכותרת הראשית: "היסטוריה: תנובה נמכרת לסינים". הכותרת הראשית היום גדולה במיוחד, על אף ש"ישראל היום" הוא בעל הדסק הכלכלי החלש ביותר בעיתונות העברית (ואולי בעולם כולו), וחרף העובדה שמבחינת האג'נדה שהעיתון נוהג להציג – היה מתאים שיתייחס לעסקה לפחות בשמץ ביקורתיות. ואולם, הצורך להדחיק ולדחוק מסדר היום את הפיאסקו סביב ההתמודדות על הנשיאות מצדיק הכל.

ב"ידיעות אחרונות", שעד לפני כמה שבועות העניק בימה למתנגדי העסקה, מופיעה גם היום בשער המוסף היומי הודעה על שיתוף פעולה מסחרי עם תנובה.

שיתוף פעולה עם תנובה. מתוך שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", אתמול - וגם היום

עוד כותרות כלכליות

"חגיגת שכר, מינויים תמוהים ובעיות ניהול בארגון נכי צה"ל" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "חברים בארגון נכי צה"ל מתלוננים על מינוי מקורבים, הסתרת גרעונות ושימוש בכספי ערבות הדדית לצרכים לא ראויים. ארגון נכי צה"ל: אלה הכפשות של גורמים אינטרסנטיים", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לכתבה של טלי חרותי-סובר.

כל העיתונים כותבים על חברת הנדל"ן ב. יאיר, שהוסר צו איסור הפרסום מכך שהיא החברה החשודה בהלבנת הון במיליונים עבור ארגון הפשע של יצחק אברג'ל. "הופסק המסחר בני"ע של חברת הנדל"ן הירושלמית: אי-בהירות בענייני חברת ב. יאיר", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "אתמול נפלה מניית ב. יאיר בכ-20%. לחברה 10 פרויקטים למגורים הכוללים 1,044 יחידות דיור, שמהן נמכרו 790 דירות", נכתב בכותרת המשנה, המובילה לדיווחים של שלומית צור, טלי ציפורי, אלה לוי-וינריב וחן מענית.

הכותרת הראשית של "ממון" היא "המקושרים הרוויחו". "ביקורת על רשות ניירות ערך", נכתב בכותרת המשנה, "רק יממה אחרי התפוצצות הפרשה הופסק המסחר במניית ב. יאיר. אנליסטים: 'מי שאין לו חברים בשוק ההון לא ידע לצאת בזמן והפסיד כשהמניה קרסה".

"בעלי האג"ח דורשים הסדר חוב במרקסטון", נכתב בכותרת מדור השוק של "כלכליסט". "בעלי האג"ח של מרקסטון פנו לבית-המשפט; מבקשים להשתלט על 23% מפסגות", נכתב בכותרת השער האחורי של "דה-מרקר". "הצרות במרקסטון לא נגמרות: מחזיקי האג"ח רוצים את פסגות", נכתב על שער "ממון".

האם מסתמן כי מקרה מרקסטון יהיה עוד יום כיפור – או לפחות ט' באב – של כלבי השמירה של שוק ההון, והעיתונות בכללם? לאורך השנים הדליקו עיתוני הכלכלה פה ושם נורות אדומות בקשר להתנהלותה  של הקרן, אך אלו היבהבו וכבו, ולא נדלקו בעוצמה גם סביב מותו הפתאומי של אחד מבעליה.

סימנייה

אורי פסובסקי מראיין במוסף "כלכליסט" את נסים טאלב.

מצוינות

"השנה הבחינה לא תהיה קשה" (כותרת על שער "ידיעות אחרונות" לקראת הבחינה בבגרות, היום).

הקמפיין של "ישראל היום"

כל עיתון מלמיליאן: אל אוריאל רייכמן מצטרף היום שחקן העבר אורי מלמיליאן, הסבור גם הוא כי אין להגביל בחוק את הפצתו בחינם של "ישראל היום". ב"ישראל היום" לא מוסרים אם שלדון אדלסון תרם גם למפעלותיו של מלמיליאן, שזוכה היום בשער העיתון לטייטל "כדורגלן העבר האגדי" (מה רע במיתולוגי? אלמותי? גדול מישו?).

ראש הממשלה בנימין נתניהו לוחץ את ידו של הכתב המדיני של "ישראל היום", שלמה צזנה, אחרי שחתם על מדריך התיירות שצזנה כתב, מאי 2013 (צילום מסך, "ישראל היום")

לצד הידיעה על הבעת התמיכה מצד הכדורגלן, ועד שאדלסון פשוט יקנה קבוצת כדורגל, מוקדש עמוד שלם לאתנחתא קומית פרי עטו של שלמה צזנה, כתבלב החצר הישיר של נתניהו בחינמון. נדמה לי שהמשפט שאקח איתי מהקש שמערים צזנה הוא "אם סיפורים מגיעים אלינו, הם לא מגיעים לכלי תקשורת אחרים". ממלכתי עבור סיפור אחד שהביא צזנה בשנות דיווחו מהלשכה.

פינת הטוקבק

הדה-לגיטימציה היומיומית של "ישראל היום" כלפי המתחרה "ידיעות אחרונות" נותנת את אותותיה. מתוך דף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות"

ענייני תקשורת

תגובה. אתמול הזכרתי כאן כי באופן אולי מפתיע, עיתונים חרדיים ובעיקר "המודיע" הבליטו בכותרת הראשית ידיעה המצטרפת למאמץ ההסברתי של משרד הביטחון במאבק על הגדלת תקציבו. עורך "המודיע", יצחק מתתיהו טננבוים, שלח היום את התגובה הבאה:

חברים יקרים ב'עין השביעית'. מכובדי! חבל מאוד שהנכם נוקטים עמדה ומתארים מצב שאינו נכון. הצגתו של עיתון 'המודיע' כמי 'שאינו מתגייס כלל לצה"ל' חוטאת לאמת ולעובדות. מלבד זאת, אין הכללות של ה'ציבור החרדי' שאינו מתגייס כלל לצה"ל. רבים מעורכי העיתון וכתביו שירתו בצה"ל, ורבים מבין רבבות קוראיו שירתו בצה"ל. נכון שאנו עומדים תמיד על זכותם של לומדי התורה בישיבות הקדושות לקבל דחיית-שירות כל עוד 'תורתם אומנתם', אבל זה אינו אומר שאנו 'ציבור שאינו משרת כלל בצה"ל'. זאת ועוד, כאזרחי מדינת ישראל אין לראות כל סתירה בהבאת ידיעות ומידע לקוראינו הנכבדים אודות צה"ל, ולתלות בכך נושאים פוליטיים שאין בהם כל ממש. 'העין השביעית', כאתר תקשורת אמין ונאמן, נכבד ואובייקטיבי, מצופה ממנו גישה שכזאת גם כלפי הציבור החרדי ועיתונו".

בשולי התגובה, ואגב הקביעה של העורך טננבוים על אודות היחס של עיתונו לסוגיית הגיוס לצה"ל, אזכיר כאן כמה ציטוטים משערים של גליונות "המודיע" מן החודשים האחרונים: ב-24.7.13 כינה העיתון את חוק הגיוס לצה"ל בכינוי "חרפה", בין שאר כינויים קשים. ב-20.2.14 כונה הגיוס "חרפה וקלון", בין שאר כינויים קשים. כותרת מאמר המערכת היתה "לחרפה, לכלימה ולדיראון עולם", ומאמרים נוספים שזכו להפניה מן השער הופיעו תחת הכותרות "מדינת הצאר הישראלי", "יום שחור לצבא" ו"מסחר בדם ובהסתה". ב-9.3.14 היתה הכותרת הראשית של העיתון: "המוני בית ישראל באמריקה, אנשים, נשים וטף, ישתתפו היום במנהטן בעצרת הזעקה נגד גזירת הגיוס בארץ ישראל". כותרת מאמר הפרשנות היתה "אחינו בארה"ב: במדינת ישראל יש רדיפת הדת". הידיעה והטור האשימו את מדינת ישראל, אגב חוק הגיוס, בכך שהיא רודפת, עושקת ומסיתה נגד הציבור החרדי. ואלו רק כמה דוגמאות אקראיות.

חלקו העליון של שער "המודיע", 20.2.14

התקפלו. "המבקר התערב – ומשרד האוצר ביטל את ההתקשרות עם היחצן מוטי שרף", נכתב בכותרת ידיעה של מוטי בסוק ב"דה-מרקר". אלעד מן כתב על הפרשה כאן, באתר "העין השביעית".

אין פחד. ב"דה-מרקר" מביאים איתן אבריאל ואמיר טייג קטעים מראיון שערכו עם אילנה דיין ויתפרסם מחר: "אנחנו לא 'תיק תקשורת', ובעינינו העיסוק בתקשורת אינו חזות הכל. אני חושבת שהיו הטיות באופן שבו סיפור הולילנד סוקר בתקשורת הכתובה, גם מצד 'ידיעות אחרונות' וגם מצד 'ישראל היום', אבל אין פחד משתק שלא לדבר על כך. בבסיס אני תופסת את תפקידי כמי שמדליקה פנס בחושך, במקום שיש לי כלים לעשות את זה – אם זה בבית ראש הממשלה, באימפריה של דנקנר או בבנק לאומי. תפקידי העיקרי אינו לתקן את העולם, אלא לאוורר אותו. ברור שאני מגיעה עם הרבה ערכים בבוקר לעבודה ויש לי מושג כללי איך אני רוצה שהמקום שבו אנחנו חיים ייראה. אני עדיין מקפידה על הדרישה הארכאית מהעיתונות להיות אובייקטיבית. בגלל זה אני נזהרת וכמעט נמנעת מכתיבה פובליציסטית והבעת דעות פוליטיות".

תנו להם פרס. ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים בסיקור הקפדני סביב פרס ג'נסיס (בראשית), בלי להסגיר את הסיבה לתשומת הלב המיוחדת, שכמותה אין למצוא באף עיתון אחר. אתמול כיכב הפרס בלא פחות משלושה מופעים (בקונטרס החדשות, במוסף היומי ובמוסף הכלכלי). היום מדווח עדי גולד, "כתבנו בניו-יורק", כי "היום" יגיע לארץ חתן הפרס, ראש עיריית ניו-יורק לשעבר המיליארדר מייקל בלומברג. אלא שלמרות תשומת הלב העיתונאית המוגברת, ב"ידיעות אחרונות" כשלו מלדייק בפרט האקטואלי הזה, משום שבלומברג הגיע לארץ כבר אתמול.

הגיע אתמול - מתוך הטוויטר של בלומברג

עושים לביתם. בכפולת האמצע של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת "רשימת רבי-המכר" של "עברית", מיזם הספר הדיגיטלי הכושל של קבוצת "ידיעות אחרונות".

יצירתיות. "'בדמעות ובגאווה', הכריזה הכותרת הראשית של 'ישראל היום' בעקבות הניצחון הגדול על צסק"א. לא, סליחה, זאת היתה הכותרת הראשית בגליון חג העצמאות אשתקד. אז אולי 'בכאב ובגאווה'? לא, זאת הכותרת מגליון העצמאות לפני שלוש שנים. רגע, תנו לחשוב. 'כבוד וגאווה?' זה על הזכייה של פרופ' דן שכטמן בפרס נובל. אז 'גאווה ונקמה'! לא, זה בכלל היה ב'ידיעות אחרונות' בעקבות פרשת בר-נוער. אז מה היתה הכותרת הראשית של 'ישראל היום' על מכבי? אה כן, 'בגאווה ובתקווה'. מרענן, אין מה לדבר" (אבי סגל בטורו במוסף "אתנחתא" של העיתון "בשבע").

נפטר אורי אליצור

אורי אליצור, 1946–2014 (צילום: פלאש 90)