(צילום: משה שי)
עדי בן-ישראל, סגן עורך אתר "גלובס", הורשע היום בעבירה של שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים. השופטת מיכל ברק-נבו, מבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו, הרשיעה את בן-ישראל בעבירה שהעונש בגינה עומד על שנתיים מאסר או קנס של עד כ-150 אלף שקל.
בן-ישראל הועמד לדין בעקבות מעשים שביצע בתקופה שעבד כסגן עורך האתר הכלכלי "ביזפורטל". מעשיו התגלו במהלך חקירה שניהלה הרשות לניירות ערך בחשד לעבירה של שימוש במידע פנים בחברת כלל-פיננסים. במהלך שיחה שניהל חוקר של הרשות עם אבי וינרב, עיתונאי לשעבר שעובד בחדר המסחר של דסק המשקיעים הזרים בכלל-פיננסים, הזכיר וינרב כי בעבר קיבל מידע מעיתונאי על דו"חות של בנק לאומי. אותו עיתונאי היה בן-ישראל.
וינרב ובן-ישראל הואשמו בעבירה על סעיף 52ד לחוק ניירות ערך. וינרב הודה באשמה ולפני כמה חודשים הורשע. בית-המשפט גזר עליו 140 שעות של עבודות שירות. ערעור בעניינו עודנו תלוי ועומד. בן-ישראל כפר באשמה, אך היום, כאמור, הורשע גם הוא.
בשלהי אוגוסט 2008, יומיים לפני פרסום הדו"חות הכספיים של בנק לאומי עבור הרבעון השני של השנה, הכין דובר הבנק אבירם כהן הודעה לעיתונות על הדו"חות. במקום לשלוח את טיוטת ההודעה לשרון לוי, שעבדה במחלקת הפרסום של הבנק, שלח כהן את הטיוטה לכתובת מייל באתר "ביזפורטל", שהיתה שייכת לעיתונאית שרון שפורר.
"אני כתבתי שרון, וזה השלים לי אוטומטית ל'שרון ביזפורטל' במקום ל'שרון לוי', ועשיתי enter, והתחלתי את כל מחול השדים שהתחולל באותו יום", סיפר כהן לבית-המשפט. "היום אנחנו כבר לא עובדים ככה", אמר בהמשך, "היום יש לנו מייל מאובטח, עם מפתחות ועם קודים וכל מיני כאלה, בגלל האירוע הזה".
בעת שליחת המייל לא עבדה עוד שפורר באתר "ביזפורטל", ועל כן ההודעה שהגיעה לתיבת המייל שלה הועברה אוטומטית לתיבת המייל הכללית של האתר.
עם היוודע דבר הטעות התקשר כהן לעורך "ביזפורטל", יוסי פינק, וביקש ממנו שלא יפרסם את המידע שהגיע אליו. "הוא לא נשמע רגוע באותו רגע", שחזר פינק בפני בית-המשפט. "הוא היה בהיסטריה, סוג של, התחנן על נפשו שלא נפרסם. ופה התחלנו באיזושהי התדיינות פנימית במשך... אולי זה היה עניין של חצי שעה-שעה".
לפי פינק, בהתדיינות עלתה השאלה אם לפרסם את המידע או לא. "כביכול זה כאילו סקופ", אמר. "בוא נפרסם את הדו"חות של בנק לאומי לפני שהם יוצאים [...] וכל הזמן התקשר אבירם, ועוד טלפון ממנו, ועוד טלפון, ואל תפרסמו, ואל תפרסמו. זהו, אחרי חצי שעה-שעה או משהו כזה קיבלתי החלטה, לא מפרסמים, וזהו [...] אני כאילו נהניתי קצת מהעניין של למתוח את אבירם, אני מודה, כי ככה אנחנו עושים בשביל שירגיש [...] הוא חייב לי, כי עשיתי לו טובה, לא פירסמתי [...] אני לא חושב שהוא החזיר את הטובה".
בתשובה לשאלה מדוע החליט לא לפרסם השיב פינק, "זה סקופ נחמד, כן? אבל זה לא עכשיו יש לי איזה משהו שעושה רעידת אדמה. כלומר, או.קיי, יש לך את הדו"חות, אז התקמבנת, מישהו, איכשהו זה הגיע אליך במקרה, פירסמת. זה לא, אני לא רואה בזה איזה, עשיתי איזה תחקיר עיתונאי שאני, כאילו מבקשים ממני עכשיו לרדת ממנו, אז אני נלחם עליו כאילו [...] בכל הכוח שלי".
אלא שבכך לא הסתיים הסיפור. עוד קודם לכן, דקות לאחר שצפה בהודעת המייל, התקשר בן-ישראל לווינרב ומסר לו שני נתונים שנכללו בהודעה: שהרווח הנקי לרבעון יעמוד על סך של 889 מיליון שקל ושהתשואה על ההון תהיה 19.1%. בהמשך העביר לו שני נתונים נוספים מתוך ההודעה. לפי בן-ישראל, הוא עשה זאת במטרה להשוויץ בפני וינרב, כדי שיחשוב שיש לו מקורות טובים שהדליפו לו את המידע, ולא העלה בדעתו שבמעשהו הוא עובר עבירה.
השופטת ברק-נבו כוללת בהכרעת הדין את התמלול המלא של השיחה בין בן-ישראל לווינרב כפי שהוקלטה על-ידי מערכת הבקרה הפנימית של חברת כלל-פיננסים. "יכול להיות, יכול להיות שיש לי משהו טוב בשבילך", אמר בן-ישראל לווינרב ומסר לו את הנתונים. בהמשך הוסיף: "שזה יישאר ביניכם, תחליטו מה לעשות עם זה". ביומיים שלאחר מכן, עד לפרסום הרשמי של הדו"חות, העביר וינרב את הנתונים ללקוחות זרים של בית-ההשקעות וכן לגורמים אחרים בשוק ההון.
עו"ד אמיר טבנקין מפרקליטות המדינה טען כי מדובר בשימוש אסור במידע פנים, במודע. "מהראיות למדנו על קיומם של קשרים בין עיתונאים לבין אנשי שוק הון", מצוטטת עמדת הפרקליטות בהכרעת הדין, "כאשר עיתונאים פונים לגורמים בבתי-השקעות על מנת להתייעץ עימם בשאלות מקצועיות, ובתמורה מפרסמים העיתונאים כתבות הקשורות לאותו בית-השקעות או מאזכרים את שמם בהקשר רלבנטי, תואר קשר שהוא מועיל לשני הצדדים והמידע המועבר הינו בעל ערך לכל צד. גם במקרה הספציפי של הקשר בין הנאשם לבין וינרב עולה תמונה של יחסי 'קח ותן', כאשר הנאשם נהנה מהחומרים שהועברו אליו מווינרב ובתמורה קידם ופירסם את כלל-פיננסים.
"[...] התיק עוסק בהעברת מידע פנים בין שני גורמים שהם צמתים מרכזיים של אינפורמציה בשוק ההון הישראלי – עיתונאי וברוקר. העובדה שהעברת המידע שימשה את הנאשם לתחזוקת הקשר שלו עם פעיל שוק, ושבעיני הנאשם המטרה של עשיית רושם על וינרב הצדיקה שימוש לרעה ביתרון שנפל לידיו ושהוא ידע שאסור לו להשתמש בו, מחייבים התייחסות רצינית לעבירה הפלילית שביצע".
לטענת עו"ד עינת אוריאל, פרקליטתו של בן-ישראל, המידע שהעביר לווינרב אינו מידע פנים ולא מידע מהותי. עוד נטען כי בן-ישראל לא היה מודע לכך שהוא עושה שימוש במידע פנים, וממילא לא גרף רווח כלשהו בשל המעשה.
השופטת ברק-נבו מצאה כי הנתונים שהועברו הם נתונים מהותיים, כלומר כאלה שיכולים להשפיע על שיקולי משקיע באורח משמעותי. השופטת דחתה את טענת בן-ישראל כי דיבר עם וינרב על מידע שהוא מעניין מבחינה עיתונאית, אבל לא כזה שיש בו עניין מהותי למשקיעים. "יש לזכור כי הנאשם שימש בתקופה הרלבנטית סגן עורך מדור שוק ההון באתר 'ביזפורטל', שהוא אתר אינטרנט כלכלי פיננסי המכוון לציבור המשקיעים בשוק ההון. טענתו כי הבין שבידיו 'סקופ' עיתונאי, כאשר קהל היעד לכתבות שלו הוא ציבור המשקיעים בשוק ההון, אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענתו שאין מדובר במידע מהותי, שעולה כדי מידע פנים", כתבה בהכרעת הדין.
השופטת דחתה את טענת בן-ישראל כי לא ידע ולא חשב שווינרב יעשה שימוש במידע שמסר לו. "הקשר בין הנאשם לווינרב לא היה קשר חברי, אלא קשר תועלתני, במסגרתו כל צד נהג לתת לאחר דברים שהיו נחוצים לו לצורך עבודתו, ובהם השתמש לתועלתו, גם בעבר", כתבה השופטת, והדגישה כמה פעמים כי הביטוי "תחליטו מה לעשות עם זה", שאמר בן-ישראל בשיחה עם וינרב, מעיד על כך שהבין כי איש הפיננסים עשוי לעשות במידע שהעביר לו שימוש.
"למרות טענת הנאשם כי לא חשב על שימוש במידע פנים, בהעדר הסבר פוזיטיבי מצדו למה הוא כן התכוון כשאמר לווינרב 'תחליטו מה לעשות עם זה', מסקנתי היא שכאשר הנאשם מסר את המידע לווינרב באופן שמסר אותו, ידע שהוא יוכל לשמש את וינרב ועמיתיו גם לתיקון התחזית, תיקון חוות הדעת הניתנת ללקוחות על המניה של לאומי", נכתב בהכרעת הדין.
אשר לטענת אי-עשיית הרווח, ציינה השופטת כי "לטעמי, תחזוקה של קשרים בין עיתונאי, המסקר את שוק ההון, עם ברוקר, המספק לו מידע ופרשנות, הנחוצים לו למילוי תפקידו, היא רווח בשוק ההון".
השופטת ברק-נבו הכריעה כי "הנאשם העביר מידע פנים שקיבל מאיש פנים בבנק לאומי לווינרב, מכרו הברוקר, כשהוא ידע, או כשהיה יסוד סביר להניח, שווינרב יעשה בו שמוש. וינרב אכן עשה שימוש במידע והעבירו לחלק מלקוחותיו, ואף הורשע בשל כך. המידע לא היה ידוע לציבור והיה כזה שאילו נודע לציבור, היה בו כדי לגרום שינוי משמעותי במחיר נייר הערך של הבנק. הנאשם לא הוכיח שלא היתה לו מטרת רווח".
עו"ד אוריאל, פרקליטתו של בן-ישראל, ביקשה היום מבית-המשפט לשלוח את מרשה לתסקיר לבחינת ביטול ההרשעה. השופטת ברק-נבו קיבלה את בקשתה. שלב הטיעונים לעונש נקבע לתחילת ספטמבר.
10985-01-11