ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' (צילום ארכיון)

"כשהעיתונות היתה בשיא פריחתה, זה לא היה כסף אקוטי. היום הכסף הזה הוא סופר-אקוטי", כך אמר ינון אנגל, משנה למנכ"ל "ידיעות אחרונות", ביחס לעשרות מיליוני השקלים שעיתונות הדפוס בישראל מקבלת מדי שנה תמורת פרסום מנדטורי. אנגל אמר את הדברים ביום חמישי, במהלך דיון שקיימה ועדת הכלכלה של הכנסת על בחינת החובה להטיל בחקיקה פרסום באינטרנט במקום בעיתונות.

נכון להיום, עשרות חוקים ותקנות מחייבים משרדים ממשלתיים, חברות ויחידים לפרסם מידע בעיתוני הדפוס, למען יגיע לידיעת הציבור הרחב. בשנים האחרונות, בשל ירידה בתפוצת העיתונים ועלייה בשיעור הגולשים באינטרנט, מנסה משרד האוצר להפוך חלק מהפרסום למקוון, בטענה שהמהלך לא רק יחסוך מיליוני שקלים, אלא גם יהיה יעיל יותר. מנגד, בעלי העיתונים המודפסים מנהלים קמפיין מתמשך בניסיון לשמר את הכנסותיהם מפרסום מנדטורי.

"אני מדבר מהפוזיציה, שלא יהיה ספק", הודה אנגל בפני ועדת הכלכלה, אך מיד אחר-כך טען, תוך שהוא מטיח את ידו בשולחן, כי "הרעיון להוריד את הפרסומים האלה מהעיתונות זה פשוט הסתרת מידע מהציבור".

לפי אנגל, "אם אני גר בתל-אביב, אני מחפש שינויים שעיריית תל-אביב מבצעת באזורים שלי, אני בחיים לא ייכנס לאינטרנט לחפש. אני, דרך אגב, פותח עיתון שאני קורא אותו, אני רואה שם את המודעות, אני מחפש את האזור שבו אני גר ואז אני קורא את זה. אני לא חושב שמישהו סביר במדינת ישראל ייכנס לאתר לחפש אולי באזור שלו, ברמת-אביב או בדרום תל-אביב, מישהו הלך וסגר גן או הולך להקים מבנה. זה לא קורה הדברים האלה. זה לא קיים".

במהלך הדיון טענה רוית זילברפרב, יועצת השר המופקד על שיפור השירות לציבור מיכאל איתן, כי עלות הפרסום המנדטורי השנתי עומדת על 80 מיליון שקל (אנגל טען בתגובה כי הסכום עומד על 20 מיליון שקל בשנה לכל היותר). לדברי זילברפרב, מודעות רבות ממילא מנוסחות בסרבול, ועל כן הפתרון היעיל ביותר הוא מודעה קטנה שמפנה את הקורא לאתר ייעודי, שם יוכל לקבל את מלוא המידע. זילברפרב הוסיפה כי עבור אוכלוסיות מסוימות יש להמשיך לפרסם בעיתונים, אך את מרבית ההוצאה על מודעות מודפסות ניתן לחסוך ולהעביר למטרות טובות יותר.

מיקי צבייר, יו"ר איגוד קרנות הנאמנות, שהגיש עתירה לבג"ץ נגד חסימת המעבר לפרסום מקוון, טען כי יש מקום לפרסום בעיתונות הדפוס. "השאלה", הדגיש, "היא מהותו, התוכן שלו והתרומה שלו למי שיקרא את הפרסום". בדומה לזילברפרב, גם צבייר הציע להדפיס מודעות שיפנו את הקוראים לאתרים הייעודיים.

באשר לאוכלוסיות חלשות, שאינן נהנות מאוריינות דיגיטלית, אמר צבייר כי לפי הבדיקות שערך איגוד קרנות הנאמנות, "החשיפה באינטרנט גם באוכלוסיות האלה גדולה מהחשיפה בעיתונות, בטח בעיתונות המקצועית שאנחנו עובדים איתה". לדבריו, "החוק קובע בהרבה מאוד מקרים שהפרסום יהיה דווקא בעיתונים הנפוצים, כי רוצים שהאוכלוסייה הגדולה תראה את זה, אבל בפועל הם לא ניגשים בכלל למדורי הכלכלה, כך שמבחינתנו זו בעיה".

חלק מהפרסום המנדטורי אינו מוטל על גופים ממשלתיים, ואף לא על חברות גדולות, הדגישה עו"ד סיגל יעקבי, סגנית האפוטרופוס-הכללי. גם יחידים נאלצים לממן פרסום בעיתונות הדפוס, כחלק מחובת פתיחת הליכים משפטיים. עו"ד יעקבי התייחסה בדבריה לחייבים בפשיטת רגל, "אחד הציבורים המוחלשים בישראל", כלשונה.

לדבריה, החובה לפרסם בעיתונות הגשת בקשה להליכי פשיטת רגל מטילה על פושטי הרגל עלות של כ-2,500 שקל. "עבור חייבים רבים זה תשלום שמהווה חסם כניסה, מונע מהם אפשרות לממש את זכות הכניסה להליכים", אמרה. מבדיקות שערך משרד האפוטרופוס, הוסיפה עו"ד יעקבי, הפרסום הזה אינו אפקטיבי עבור הנושים, ועל כן נדרשים פושטי הרגל להעביר הודעות אישיות בנפרד לכל אחד מנושיהם.

מנהל לשכת העיתונות הממשלתית גדי מרגלית טען כי הסכום שמוצא על פרסום מנדטורי עומד על פחות מ-80 מיליון שקל בשנה. לדבריו, בשנת 2010 העבירה לשכתו 22 מיליון שקל בלבד למודעות מנדטוריות, בשנת 2011 הושקעו 26 מיליון שקל ובמחצית 2012 קרוב ל-10 מיליון שקל. אמנם, גם מרגלית הודה כי הסכומים שמשקיעה לפ"מ אינם כוללים את כל הפרסום המחויב על-פי חוק, המגיע להערכתו לסך של 60-50 מיליון שקל בשנה (לפי ממצאי דו"ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, הפרסום המנדטורי שמבצעת לפ"מ כולל רק כמחצית הפרסום המנדטורי הציבורי, שכולו תופס רק כשלושה רבעים מסך הפרסום המנדטורי).

מכל מקום, מרגלית הדגיש כי המגמה לאחרונה היא צמצום בסך ההוצאה על פרסום מנדטורי, בין היתר משום ש"מחירי המדיה צנחו בחמש השנים האחרונות במעל ל-30%, ואלה נתונים שמרניים".

אורי גבע, נציג אגף התקציבים באוצר, תיאר את העבודה המקיפה שהשקיע צוות ממשלתי שבחן את הנושא לפני כשנתיים. לדבריו, הצוות החריג מתוך מעבר הפרסום לאינטרנט קבוצות של חוקים ותקנות הנוגעות לתוכן ולציבורים מסוימים. כמו אחרים בדיון, גם גבע אמר כי נכון להיום הממשלה מסבסדת את עיתונות הדפוס, בפועל גם אם לא במוצהר. אם הממשלה מעוניינת לסבסד את עיתונות הדפוס, טען, עליה לעשות זאת באופן מסודר ולא "עקום", כלשונו.

ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ', שתהתה במהלך הדיון אם פרסום מנדטורי הוא פרסום הקשור למנדט הבריטי, הביעה עמדה המתנגדת להעברת פרסומים מהעיתונות לאינטרנט וטענה כי עדיף לפרסם במקביל גם בדפוס וגם באופן מקוון. "אין יום שאני לא יוצאת כנגד כלי התקשורת במדינת ישראל, ועושה את זה באומץ רב", אמרה ח"כ שמאלוב-ברקוביץ', "אבל נדמה לי שההחלטה הזו היא קצת הזויה מדי".

"אני לא רוצה לעבוד בעיתון שאני יודע שהוא מקבל סובסידיה מהממשלה", הגיב המשנה למנכ"ל "ידיעות אחרונות" להצעה להמיר את הפרסום המנדטורי בסובסידיה מוסדרת. "זה לא יהיה עיתון, זה יהיה פמפלט", הוסיף. "יש היום כבר כמה עיתונים כאלה, אולי בארץ, אחד מוביל, אנחנו לא רוצים שזה יהיה. אני לא חושב שמישהו סביב השולחן הזה יסתכל על עצמו בראי וירצה דמוקרטיה אמיתית, הוא לא רוצה שהעיתון הזה יידע שבסוף החודש הוא מקבל צ'ק מהממשלה. חבל על העיתונות, בוא נסגור את העיתונות".

יו"ר הוועדה, ח"כ כרמל שאמה-הכהן, סיכם את הדיון באומרו כי במהלך הפגרה יחליטו חברי הוועדה אם לקדם את מעבר הפרסום המנדטורי לאינטרנט או לא. "אין ספק שיש פה [טיעונים] לכאן ולכאן", אמר שאמה-הכהן.