אי-סדרים, העדר פיקוח, בזבוז כספי ציבור וחשש לשיקולים זרים מאפיינים את ההתקשרויות של רשות השידור לרכישת הפקות מקומיות, כך עולה מבדיקת מבקר המדינה יוסף שפירא, המתפרסמת היום בדו"ח השנתי, 64ג, של המבקר.

בדיקת המבקר נעשתה בתחילת השנה שעברה, לפני שנפער קרע בין הנהלת הרשות למוסדותיה, קרע שהביא את הרשות הלכה למעשה לקיפאון כמעט מוחלט. אולם גם בתקופת הביקורת, כשהיו"ר ומנכ"ל הרשות עדיין שיתפו פעולה במידה מסוימת, מצא המבקר פגמים רבים בהתנהלות הרשות.

"ממצאיו של דו"ח זה מצביעים על התנהלות לא תקינה בהליך ההתקשרויות עם מפיקים לרכישת הפקות, שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הנוהל ועם מושכלות יסוד של מינהל תקין", כותב המבקר שפירא.

 אי-סדרים ובזבוזים

באופן עקרוני, כך מוזכר בדו"ח, הרשות אמורה להשקיע 36% מהכנסותיה בהפקות מקומיות, אולם בפועל השקיעה בשנים עברו פחות מ-3% מהכנסותיה בהפקות מקומיות. בעקבות בג"ץ שהגישו ארגוני היוצרים תוקן החוק כך שתהא עלייה הדרגתית של מחויבויות ההשקעה של הרשות עד שבשנת 2016 תשקיע 36% מהכנסותיה בהפקות מקומיות.

בשנתיים שחלפו מאז תוקן החוק עמדה הרשות בהתחייבותה והגדילה את השקעותיה בהפקות מקומיות לכדי 15% מהכנסותיה. אולם, כפי שעולה מדו"ח המבקר, כדי להכפיל את שיעור ההשקעה פי חמישה ביצעה הרשות קיצורי דרך שהסתיימו באי-סדרים ובזבוזים רבים.

לפי המבקר, אחת הסיבות לניהול הבלתי תקין של כספי ציבור ברשות היא החלטתה לעדכן את נוהל ההתקשרויות, שמסדיר את האופן שבו הרשות פונה למפיקים חיצוניים, בוחרת את ההפקות הראויות ומלווה כל אחת מהן עד לשידור. הנוהל החדש נתן חופש גדול יותר להנהלת הרשות לבצע התקשרויות לפי בחירתה, והשמיט סעיפים שהגבילו את ההתקשרויות ווידאו כי יהיה פיקוח סדיר על ההפקה.

פירוט השינויים המהותיים בנוהל ההתקשורת של רשות השידור עם הפקות חיצוניות, מתוך דו"ח מבקר המדינה 64ג

"לא נבחנו ההשפעות של השינויים על בחירת ההפקות", כותב המבקר על החלטת הרשות לפשט את הנוהל. "הנחיות הנוהל החדש צימצמו את הבניית שיקול הדעת המקצועי לבחירת ההצעה הטובה ביותר והקטינו את השקיפות בתהליך הבחירה", מוסיף המבקר. יו"ר הרשות אמיר גילת הסביר למבקר כי היה צורך לנסח נוהל שיקצר הליכים כדי לעמוד במחויבות כלפי היוצרים, "תוך מחשבה שניתן יהיה לשנותו לאור הלקחים שיילמדו ברשות". כעת, אם כן, מגיע שלב הלקחים.

ללא קריטריונים

הרשות יוצרת קשר עם מפיקים חיצוניים בשתי דרכים – באמצעות קולות-קוראים שהיא יוזמת ועל-ידי קבלת הצעות ישירות ממפיקים ביוזמתם.

"משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את התנהלות הרשות בנוגע להתקשרויות עם מפיקים, שבניגוד לכללי המינהל התקין, הפכה את החריג לכלל השולט"

"בנוהל החדש בוטלה ההנחיה לציין בפניות לציבור את אמות המידה לבחירת ההצעה הטובה ביותר. במצב זה אין למפיקים המתמודדים אפשרות לדעת מה המשקל של כל אחת מאמות המידה בשקלול הצעתם ולהיערך בהתאם", כותב המבקר בדו"ח. מנכ"ל הרשות יוני בן-מנחם הודיע למבקר כי יוחזרו אמות המידה לנוהל.

ביחס להחלטה לשנות את הנוהל כך ששיעור התקציב שיכול להיות מושקע בפניות יזומות יגדל מ-30% ל-50% מסך תקציב ההתקשרויות החיצוניות כתב המבקר: "העלאת שיעור ההפקות שמקורן בפניות יזומות אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות העומדים בבסיס חוק חובת המכרזים. יתרה מכך, שינוי זה עלול לפגוע בהשגת מטרות הנוהל, שהן, בין היתר, מתן הזדמנות שווה לכלל המפיקים להגיש הצעותיהם לרשות".

לפי בדיקת המבקר, מינואר 2012 ועד סוף יוני 2013 חתמה הרשות על 51 הסכמים לרכישת הפקות שהתקבלו בפנייה יזומה, בערך כולל של 80 מיליון שקל. "סכום זה מהווה 77% מהערך הכספי של כלל ההסכמים שחתמה הרשות לרכישת הפקות בתקופה האמורה – 104 מיליון ש"ח. יוצא אפוא שרק כ-24 מיליון ש"ח (23%) מתוך הסכום הכולל נועדו להפקות מקומיות שהתקבלו באמצעות פנייה לציבור", כותב המבקר.

"הנתונים מלמדים שהרשות ניצלה את מסלול הפנייה היזומה בדרך שאינה עולה בקנה אחד עם הנוהל ובאופן בלתי סביר, בכך שרוב ההפקות שרכשה נבחרו מתוך ההצעות שהגיעו אליה באמצעות פניות יזומות. דרך זו אינה עולה בקנה אחד עם מטרת הנוהל לתת הזדמנות שווה לכלל המפיקים", מוסיף המבקר.

יו"ר רשות השידור אמיר גילת בישיבת ועדת ביקורת המדינה, בדיון על דו"ח ביקורת קודם על הרשות, מרץ 2014 (צילום: פלאש 90)

המבקר שפירא מותח ביקורת לא רק על השינוי, אלא גם על העדר הפיקוח ברשות השידור על השלכות השינוי: "ועדת ההתקשרויות לא ביצעה מעקב עתי בנוגע להתפלגות ההפקות מפניות לציבור ומפניות יזומות. משכך היא לא נימקה את החריגה הניכרת משיעור התקציב שנקבע בנוהל עבור התקשרויות שהתקבלו מפניות יזומות. עוד נמצא כי הוועדה לא דיווחה לוועדת התוכן על החריגה, וזו לא פיקחה על כך שההחלטות שהתקבלו משרתות את האינטרסים של הרשות ולא חורגות מהוראותיה".

"מציאות זו מעלה חשש כבד שפנייה יזומה היא דרך לעקוף את העקרונות היסודיים של תחרות הוגנת ושוויונית ואת הנחיות הנוהל, והיא עלולה לאפשר העדפה של הפקות מסוימות על פני אחרות משיקולים לא ענייניים"

יו"ר הרשות גילת הודיע בתשובה למבקר כי באוקטובר 2013 אישר הוועד המנהל של הרשות נוהל חדש ולפיו שיעור ההפקות שניתן לבחור באמצעות פנייה ישירה קטן ל-20% בלבד. מנהל חטיבת התוכניות ברשות, יואב גינאי, השיב למבקר כי שנת 2012 היתה חריגה, על רקע התיקון לחוק שחייב השקעה רבה בהפקות מקומיות, וכי בשנת 2013 רק 25% מההפקות היו במסלול של פנייה יזומה.

המבקר שפירא מסיים פרק זה בדו"ח במלים קשות. "העיקרון העומד ביסוד חוק חובת המכרזים הוא כי דרך המלך היא שהתקשרויות ייעשו באופן פומבי באמצעות פנייה לציבור ובהליך שוויוני, ואילו התקשרות בעקבות פנייה יזומה צריכה להיעשות במקרים חריגים", כותב המבקר. "משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את התנהלות הרשות בנוגע להתקשרויות עם מפיקים, שבניגוד לכללי המינהל התקין, הפכה את החריג לכלל השולט. מציאות זו מעלה חשש כבד שפנייה יזומה היא דרך לעקוף את העקרונות היסודיים של תחרות הוגנת ושוויונית ואת הנחיות הנוהל, והיא עלולה לאפשר העדפה של הפקות מסוימות על פני אחרות משיקולים לא ענייניים. על הרשות לקבוע את התנאים שבהם צריכות לעמוד הצעות המוגשות בפניות יזומות, כך שיאפשרו בחירת הפקות כאלו רק במקרים ייחודיים".

תוהו ובוהו

אחרי שהרשות מקבלת הצעות להפקות, בין אם כתוצאה מפנייה לציבור בקול-קורא או כתוצאה מפנייה יזומה מטעם מפיק, עליה לברור ולבחור את ההצעות שהיא רוצה לממש. לפי המבקר, הליך זה נגוע אף הוא באי-סדרים, שלא לומר בלגן. "התברר כי ברשות לא היתה מערכת המאפשרת ריכוז של המידע [ההצעות להפקות] ועיבודו לשם טיפול בהצעות שהתקבלו בעקבות פניות לציבור", נכתב בדו"ח. "המידע לגבי מאות הצעות שהתקבלו בדרך זו רוכז בקבצים שונים של מעבד תמלילים (Word), ולא היה אפשר לעבד אותו ואף לא להשתמש בו למעקב ולבקרה".

אם לא די בכך, המבקר מצא כי הצעות מפניות יזומות של מפיקים אינן מגיעות תמיד לרכז ההתקשרויות, כפי שהנוהל מחייב, אלא "מוגשות לגורמים שונים ברשות כמו מנכ"ל הרשות או היו"ר, מנהל חטיבת התוכניות ומנהלי מחלקות".

יואב גינאי, 2.12.13 (צילום: "העין השביעית")

השלב הבא באישור הפקות כולל בחינה של מנהל חטיבת התוכניות יואב גינאי ומנהלי התוכן האחרים. לפי דו"ח המבקר, ביוני 2012 הכין גינאי טבלת הערכה הכוללת חמש אמות מידה, אולם לא פירט את המשקל היחסי שיש לתת לכל אחת מהן. כמו כן התברר כי "כמה ממנהלי המחלקות לא ידעו על קיומה, וממילא לא קיבלו את החלטתם על בסיס אמות המידה שנקבעו בה".

מנהל מחלקת הבידור בערוץ 1, דרור קבלרו, כלל לא העביר חוות דעת כתובה לגינאי. "מנהל מחלקת הבידור הסביר למשרד מבקר המדינה כי הוא נהג להעביר את חוות דעתו למנהל חטיבת התוכניות בשיחות בעל-פה", נכתב בדו"ח. מנהלי מחלקת הדרמה והתעודה, מיקי הרץ ואיתי לנדסברג-נבו, "פעלו לצורך הערכת ההצעות ומתן חוות דעתם על-פי מתכונת שקבעו לעצמם, שלא תאמה את טבלת ההערכה".

"ועדת ההתקשרויות קיבלה חלק מהחלטותיה, בהן החלטות הנוגעות להפקות שעלותן מיליוני ש"ח, בלי שקיימה דיון מקצועי ויסודי כנדרש, או בלי שקיימה דיון כלל"

מי שבוחר בסופו של דבר אילו הצעות הפקה יתממשו היא ועדת התקשרויות שבראשה עומד המנכ"ל. בנוסח הקודם של נוהל ההתקשרויות נקבע כי החלטת הוועדה תתקבל ברוב קולות של חבריה. "בנוהל החדש הושמט סעיף זה ולא נקבעה לו חלופה, ואף לא הובהר כיצד יתקבלו החלטות הוועדה", מציין המבקר.

הוראה נוספת שהושמטה מהנוהל החדש נוגעת לרישום פרוטוקולים של ישיבות ועדת ההתקשרויות. לפי המבקר, כתוצאה מכך הפרוטוקולים "נכתבו באופן מצומצם ביותר וכללו רק סיכומי החלטות שהוועדה קיבלה. הפרוטוקולים לא כוללים כל מידע חשוב אחר על מהלך הדיון, כמו: עמדותיהם השונות של המשתתפים בדיון, הנסיבות שבהן התקבלו ההחלטות, הערות של המשתתפים והסיבות לבחירת הפקות מסוימות ולדחייתן של הפקות אחרות, בעניינן של אילו הפקות לא הגיעו חברי הוועדה לכלל הסכמה והמנכ"ל השתמש לגביהן בזכות ההכרעה שניתנה לו".

מנכ"ל רשות השידור יוני בן-מנחם בישיבת ועדת התרבות, נובמבר 2011 (צילום: קובי גדעון)

המנכ"ל בן-מנחם השיב למבקר כי הפרוטוקולים שיקפו את עיקרי הדברים שנאמרו במהלך הדיון והוסיף: "היו ישיבות רבות שהיו קצרות והפעולה בהן היתה טכנית בלבד של אישור ההתקשרות או הסרת החסמים ללא ויכוחים או התדיינות". תשובה זו, כותב המבקר, מעלה כי "ועדת ההתקשרויות קיבלה חלק מהחלטותיה, בהן החלטות הנוגעות להפקות שעלותן מיליוני ש"ח, בלי שקיימה דיון מקצועי ויסודי כנדרש, או בלי שקיימה דיון כלל". את אופן תפקודו של המנכ"ל בן-מנחם בהקשר הוועדה מגדיר המבקר "לקוי".

בהמשך הדו"ח נכתב: "משרד מבקר המדינה בדק במסמכי ועדת ההתקשרויות את תהליך אישורן של 30 ההצעות שהוגשו לרשות בפניות יזומות בשנת 2012. נמצא כי הליך בחירת ההצעות התנהל בחוסר שקיפות וכי לא ניתן לדעת מהמסמכים פרטים כמו מועד קבלתן ברשות, למי נמסרו, מי אנשי התוכן ברשות שבחנו אותן, האם נבחנו בהשוואה להצעות האחרות ומהי חוות הדעת שניתנה לגביהן. כמו כן ועדת ההתקשרויות לא רשמה את הנימוקים לבחירתן של הצעות אלה".

יד ימין מרביצה ליד שמאל

בשני מקרים ספציפיים של הפקות שהופקו בעקבות קול-קורא מצא המבקר כי ההצעות שהתקבלו ממפיקים חיצוניים דורגו על-ידי מנהלי התוכן וניתנה המלצה לבחור בהפקה אחת, אולם בוועדת ההתקשרויות נבחרו הצעות של מפיקים אחרים.

במקרה אחד מדובר בסדרה לחגים בעלות של 800 אלף שקל. לפי בדיקת המבקר, מנהל חטיבת התוכניות העביר למנכ"ל טבלה המפרטת את ההצעות שהתקבלו, "אולם בלי העמודה שבה מפורטת חוות הדעת המקצועית של מנהלי המחלקות". נוסף לכך קיבל המנכ"ל הצעה אחרת שהוגשה במסלול של פנייה יזומה, והיא זו שבסופו של דבר נבחרה. לפי המבקר, הצעה זו "לא נמסרה לרכז ההתקשרויות לבדיקת עמידתה בתנאי הסף שנקבעו בפנייה לציבור, וגם לא הובאה לידיעתו ולחוות דעתו של מנהל מחלקת הבידור, שאף לא הוזמן לישיבת ועדת ההתקשרויות".

במקרה אחר הרשות ביקשה לקבל במסגרת פנייה לציבור הצעות להפקת סדרת דרמה בערבית בעלות של 2.4 מיליון שקל. מנהל הטלוויזיה בערבית שלמה גנור הודיע כי בחר בשתיים מבין ההצעות שהתקבלו, אולם כשהביא את ההצעות לוועדת ההתקשרויות "התברר כי ההצעה שהוא הגיש עבור סדרת הדרמה החברתית התקבלה בפנייה יזומה [...] ונשאה שם דומה להצעה שהתקבלה במסגרת הפנייה לציבור". לפי המבקר, "כיוון שחברי הוועדה לא קיבלו את המידע המלא, הם סברו שההצעה היזומה היא אחת משש ההצעות שהתקבלו במסגרת הפנייה לציבור".

"התנהלות זו, שלפיה הועדפה הצעה שהתקבלה בפנייה יזומה על פני הצעות שהתקבלו ממפיקים במסלול של פנייה לציבור בלי שניתנו נימוקים מקצועיים משכנעים להעדפה, מעלה חשש שהשיקולים לכך לא היו ענייניים"

בניגוד לנוהל, מנהלת חטיבת התוכניות בערבית איילת כהן-הייבלום לא הוזמנה לוועדת ההתקשרויות שבה אושרה ההפקה שעליה המליץ גנור. "לאחר ישיבת ועדת ההתקשרויות קיבלה מנהלת התוכניות בערבית את פרוטוקול הישיבה, ומאחר שלא ידעה כלל על ההצעה הנוספת שהתקבלה בפנייה יזומה, ובשל שמה של ההפקה, היא סברה שמדובר בהפקה שהתקבלה במסגרת הפנייה לציבור", כותב המבקר. "אי לכך כתבה מנהלת התוכניות בערבית למנהל הטלוויזיה בערבית כי בפרוטוקול הוועדה חלה טעות ברישום שם המפיק של ההצעה שנבחרה". רק בעקבות הליך הביקורת של המבקר ביקש גנור מוועדת ההתקשרויות לבטל את הבחירה בהצעה שעליה המליץ. גנור מסר למבקר בתשובה כי "האמין בהצלחת התוכנית" שבה בחר.

"ההתנהלות המתוארת בנוגע לשתי ההצעות שנבחרו הן בטלוויזיה בעברית והן בטלוויזיה בערבית מעוררת תהיות רבות לגבי האופן שבו נבחרות ההפקות לשידור ברשות", כותב המבקר. "[...] משרד מבקר המדינה מעיר למנכ"ל הרשות כי התעלמות מהמלצות הדרג המקצועי ללא הנמקות פוגמת בתקינות ההליך, ואינה מתיישבת עם עקרון השוויון והשקיפות ועם השאיפה לבחור בהצעה המיטבית. התנהלות זו, שלפיה הועדפה הצעה שהתקבלה בפנייה יזומה על פני הצעות שהתקבלו ממפיקים במסלול של פנייה לציבור בלי שניתנו נימוקים מקצועיים משכנעים להעדפה, מעלה חשש שהשיקולים לכך לא היו ענייניים".

שלמה גנור, מנהל הטלוויזיה בערבית (צילום מסך)

לפי בדיקת המבקר, בין ינואר 2012 לאמצע שנת 2013 אישרה ועדת ההתקשרויות הפקות בסך של 278 מיליון שקל, זאת אף על פי שהתקציב לרכישת הפקות שעמד לרשותה עד סוף שנת 2013 היה 144 מיליון שקל. "כתוצאה מכך שבשנת 2012 הערך הכולל של פניות שפורסמו לציבור וההפקות שאושרו מפניות יזומות היה גבוה פי 3.5 מהתקציב לרכישת הפקות לאותה שנה, חלק ניכר מההצעות שהגישו המפיקים נדון בוועדת ההתקשרויות רק במהלך שנת 2013, ולגבי חלקן נאמר למפיקים שההסכם עימם ייחתם רק בשנת 2014", כותב המבקר. "חריגות אלה נבעו מכך שוועדת ההתקשרויות פעלה בלא שהיו בפניה נתונים מעודכנים לגבי הסכומים שעליהם התחייבה בפני המפיקים בשנת 2012".

זורקים כסף

לאחר אישור ההפקות בוועדת ההתקשרויות, מתחיל המשא-ומתן של רשות השידור עם המפיק, וזאת באמצעות ועדה המכונה "ועדת המשא-ומתן". המבקר מזכיר כי הנוהל קובע שוועדת המו"מ תסיים את עבודתה בתוך 15 ימים מתחילת המשא-ומתן. בפועל, לפי בדיקת המבקר, 65 הסכמים נחתמו בשנים 2012–2013, "ממועד אישור ועדת ההתקשרויות ועד תאריך החתימה על ההסכם חלפו בממוצע כ-104 ימים", כאשר "14 הסכמים מבין ה-65 נחתמו בעקבות משא-ומתן שארך בין 160 ל-275 ימים".

מנגד, לעתים נחתמים ההסכמים בחיפזון רב. "במהלך חודש דצמבר 2012 חתמה הרשות על 16 הסכמים עם מפיקים, בערך כספי של כ-21 מיליון ש"ח, שהם כ-30% מסך ההתחייבויות של הרשות להפקות מקומיות קנויות לאותה שנה", כותב המבקר. "[...] שבעה מההסכמים, בסכום של כ-2.7 מיליון ש"ח, אושרו בוועדת ההתקשרויות בסוף נובמבר ובתחילת דצמבר 2012, ובתוך זמן קצר נחתם ההסכם עם המפיקים.

"חתימה על חוזים בהיקף כספי כה רחב בחודש האחרון של השנה מעלה חשש כי הרשות חתמה על חוזים אלה כדי לעמוד בהתחייבויותיה לרכישת הפקות מקומיות על-פי החוק, וכי חתימה על הסכמים בפרק זמן כה קצר לא מאפשרת לרשות למצות את מירב זכויותיה במשא-מתן עם המפיקים". גם בשנת 2013, מוסיף המבקר, חתמה הרשות בשני החודשים האחרונים של השנה על הסכמים בערך כספי של כשליש מסך ההתחייבויות שלה להפקות מקומיות קנויות.

ללא פיקוח

ביקורת חריפה ומפורטת מקדיש המבקר להליכי הפיקוח של הרשות על ההפקות. בניגוד לנוהל, המבקר מצא כי המפיקים האחראים שמונו מטעם הרשות לפקח על ההפקות החיצוניות לא העבירו דו"חות למנהל חטיבת התוכניות, עם פירוט על ההפקה עצמה ועמידת המפיק בתנאים שנקבעו מראש. מנהל חטיבת התוכניות לא דרש מהם דו"ח כזה, מציין המבקר, ו"אישר את תשלום החשבוניות למפיקים החיצוניים בלי שצורף הדו"ח כנדרש בנוהל".

"הרשות שילמה למפיק תשלומי יתר בסכום של כ-233,000 ש"ח עבור פריטים שעליהם התחייב המפיק בהסכם, אולם לא סיפק אותם"

חמור מכך, הנוהל קובע כי המפיק האחראי מטעם הרשות לא יאשר תשלומים למפיק החיצוני אם זה סטה במידה ניכרת מההסכם המקורי. בדו"ח המבקר מוזכרים כמה מקרים שבהם נוהל זה הופר.

תוכנית בידור בעלות של 213 אלף שקל היתה אמורה לכלול חמישה ימי צילומי חוץ בעלות של 44,500 שקל. בפועל היה רק יום צילומים אחד, שעלה 11,500 שקל. הסכום הסופי של ההפקה לא השתנה, כיוון שההפרש עבר לסעיפים אחרים, כגון "מנחה ואמנים". לפי המבקר, "המפיק האחראי לא אישר את השינויים האמורים, לא הגיש למנהל החטיבה דו"ח מסכם לגבי הפקה זו ולא דיווח על הסטייה המשמעותית בביצוע ההסכם בטרם אישר את התשלום. למרות זאת מנהל חטיבת התוכניות אישר את מלוא התשלום עבור עלות הפקת התוכנית".

במקרה אחר, של הסכם להפקת תוכנית אירוח, התברר כי "הרשות שילמה למפיק תשלומי יתר בסכום של כ-233,000 ש"ח עבור פריטים שעליהם התחייב המפיק בהסכם, אולם לא סיפק אותם; כ-73,000 ש"ח מהם הוצאות חד-פעמיות עבור רכישת ציוד וכ-160,000 ש"ח בתקציב ההפקה השוטף".

לפיכך קובע המבקר כי "הרשות לא קיימה פיקוח נאות על ההפקות. אף שכמה מפיקים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הרשות, לא שקלה הרשות לנקוט באמצעים העומדים לרשותה בגין הפרה חוזית, בהתאם לקבוע בהסכמים, ויש חשש שבכך נפגעה רמת ההפקות ונגרמו נזקים כספיים לרשות. מצב זה גם מצביע על זילות בהסכמים ומאפשר למפיקים לחרוג מההסכמים בלא שישלמו על כך מחיר".

הפרק המלא, מתוך דו"ח מבקר המדינה

להורדת הקובץ (PDF, 245KB)

תגובות

מבקר המדינה מתייחס בדו"ח הביקורת למריבות הפנימיות המשבשות את עבודת הרשות. דוגמה חיה לכך היא היחסים בין הנהלת רשות השידור - המנכ"ל יוני בן-מנחם ו"העוזר הבכיר" וזליג רבינוביץ', לבין  יו"ר רשות השידור אמיר גילת. הקרע ביניהם, המשתק את התנהלותה הצולעת ממילא של הרשות, הביא לכך שממשרדיהם נשלחו תגובות נפרדות לדו"ח המבקר, כשזו של היו"ר מתמקדת כמעט אך ורק בהטלת האשמה על המנכ"ל.

מלשכתו של גילת נמסר כך: "יו"ר רשות השידור, ד"ר אמיר גילת, אמר כי ממצאי דו"ח מבקר המדינה חשובים מאוד לשיפור וחיזוק השידור הציבורי וחושפים שוב, לצערו, את הניהול הכושל של מנכ"ל הרשות, שמשמש גם יו"ר ועדת ההתקשרויות של ההנהלה. לדברי גילת, 'ממצאי המבקר אך מחזקים את טענות חלק ניכר מחברי מליאת רשות השידור- הגוף הציבורי המפקח על הרשות - לגבי התנהלותו הלא תקינה של מנכ"ל הרשות, שאינה עולה עם כללי המנהל התקין, ובשל כך גם דרשו מהממשלה המוסמכת לכך את הדחתו לאלתר מהתפקיד'.

לדברי גילת יש לפעול ביתר שאת להפסיק כהונתו של יוני בן מנחם לנוכח ממצאי הדו"ח על כשלים שבאו לידי ביטוי בחריגה מכללי מנהל תקין, העדר שקיפות, זלזול בנוהלים, אי הכנת תכניות עבודה, העדר עבודת מטה מסודרת וליקויים נוספים עליהם מצביעים חברי המליאה מזה זמן רב. לדבריו, 'לנוכח מה שרואות עינינו בחודשים האחרונים, גם לאחר סיום ביקורת מבקר המדינה, הכשלים החמורים של המנכ"ל נמשכים ויופיעו מן הסתם גם בדו"ח הבא של מבקר המדינה'".

מלשכת הדוברות של רשות השידור, המשרתת את ההנהלה, נמסר כך: "הנהלת רשות השידור מתייחסת ברצינות רבה להערות המופיעות בדו"ח מבקר המדינה, ולראיה, הליקויים, רובם ככולם, תוקנו כבר במהלך הביקורת והטיוטות הראשונות וכן רועננו וחודדו ההנחיות והנהלים.

"לעניין הפקות המקור: עם קבלת הטיוטות הראשונות של הדו"ח, יזם מנכ"ל רשות השידור שורה של צעדים לתיקון הליקויים, ובהם הקמת צוות לתיקון ליקויים בראשות המנכ"ל. עיקר הבעיה נבע מכך שרשות השידור שהייתה גוף שרוב הפקותיו הופקו על ידו, התמודדה לראשונה מזה 45 שנה בהיקפים אדירים של התקשרויות עם מפיקים חיצוניים. כתוצאה מכך לרשות לא היה הניסיון המקצועי והניהולי בטיפול בהפקות מקור חיצוניות בהיקפים של עשרות מיליוני ₪, וכי עומסי הטיפול בהתקשרויות להפקות, בעקבות הצורך לעמוד בהוראות החוק, גרמו לקשיים אובייקטיביים בהתמודדות מול מסת ההתקשרויות.

"למרות זאת, עשתה ההנהלה מאמץ רב על מנת לעמוד בדרישות החוק וכפי שקבע גם בג"ץ בפסק הדין שנתן: בשנים 2012-2013 עמדה הרשות בכל מחויבויותיה בחוק ואף רכשה הפקות בסכום העולה על הסכום המינימלי הנדרש.

"בימים אלו השלימה הנהלת הרשות את עדכון נוהל ההתקשרויות בהתאם להערות מבקר המדינה, המנכ"ל אף ייסד פורום שבועי בראשותו ובשיתוף כל הגורמים המקצועיים, לצורך הסרת חסמים ועל מנת להאיץ את תהליך ההתקשרויות.
עוד הקימה הנהלת הרשות, מערכת ממוחשבת לניהול ולפיקוח על ההפקות, בשילוב עם מודל בקרה, אשר כבר הוטמעו בעבודת הרשות.

"כמו כן, גובשה הצעה למערך ארגוני חדש שאותו היא בוחנת ביחד עם חברה לייעוץ ארגוני כדי ליעל ולשפר את הטיפול בהתקשרויות.

"לעניין פרויקט מעבר לשידור דיגיטלי (HD): הנהלת הרשות רואה חשיבות רבה בהבאת שידור טלוויזיוני איכותי, חדשני בשילוב פרוייקט ה-HD שהינו פרויקט מרכזי וראשון בתהליך ההתחדשות הטכנולוגית המתוכננת ברשות. לצורך השלמת הפרויקט הוגשה על ידי הגורמים המקצועיים, תכנית עבודה מפורטת, הכוללת תקציב ולוחות זמנים, המתעכבת עקב חוסר בתקציב.

"לעניין הטיפול בארכיונים של רשות השידור: העיכוב בפרויקט הדיגיטציה החל עוד בתקופת ההנהלה הקודמת והמנכ"ל הנוכחי ניסה לקדם את ביצוע הפרויקט, למרות המצוקה התקציבית של הרשות. הנהלת הרשות הנוכחית, עושה כל מאמץ במשאבים הקיימים, על מנת להציל ולשמר את הקיים, כדי שתוכל להפוך אותו נגיש לציבור הרחב.
במסגרת זו ננקטו פעולות שונות, כמו שיקום ושימור הסרטים בארכיון ברדיו ובארכיון הטלוויזיה.

"ובנוסף, הוכנה תכנית עבודה מפורטת ברדיו ובטלוויזיה ובמסגרת ביצוע התכנית, הושלם שיקום הסרטים בארכיון הרדיו והחל שיקום ושימור סרטי הפילם בטלוויזיה.
כמו כן, בימים אלו ההנהלה הנוכחית מנהלת מו"מ עם קרן מורשת כדי לקבל תקציב של 10 מליון שקלים להשלמת הפרויקט. העיכובים הנוכחיים נובעים מאילוצי תקציב".