לא פעם אנחנו, ב"העין השביעית", מפנים את מבטינו אל פרויקטים גדולים, ראיונות נרחבים, תחקירים מעמיקים וטקסטים מכוננים. אנחנו עושים זאת כיוון שאמצעי התקשורת משקיעים אנרגיה רבה ומשאבים ניכרים כדי להפיק את יחידות התקשורת האלו. ואולם האינטרנט מאפשר את יצירתה של יחידת תקשורת קטנה בהרבה, "המבזק".

"המבזק" הוא היחידה הבסיסית בעולמם של אמצעי התקשורת המקוונים. הוא המקבילה ל"ציוץ" בטוויטר, ל"צ'קאין" בפורסקוור, לעדכון סטטוס קצר בפייסבוק. המבזק מספק יחידת אינפורמציה קצרה, שבדרך כלל אינה עולה על כ-50 מלה. המבזק הוא חיל חלוץ קטן שמכין את השטח בשעה שהגדוד מצחצח את התותחים הכבדים של הכותרת, המשנה, התמונה, העומק והפרשנויות. כיוון שהמבזק עירום מכל הפירוטכניקה התקשורתית, הוא קל, זול ופשוט להפקה. כל שצריך לעשות הוא לפתוח חלון טקסט, לנסח כותרת קצרה, להוסיף כמה מלים, ללחוץ על "פרסם" ובזה זה נגמר.

כיוון שמדובר ביחידת תקשורת כל-כך קטנה, אנו כמעט שאיננו מקדישים לה מחשבה. למעשה, היא כל-כך קטנה וחסרת חשיבות שהיא אפילו לא נותרת על המסך ליותר מכמה שניות: כמו הקרדיטים בסרט קולנוע, היא עולה ויורדת על גלגל הענק של המבזקים; אם לרגע החמצת את הכותרת, תיאלץ להמתין עד שתופיע בסיבוב הבא.

ולמרות זאת, ראוי להקדיש ולו לרגע תשומת לב למבזק המקוון, דוגמת אלו שפורסמו ב-ynet ביממה האחרונה, ולשאול את השאלה של ניל פוסטמן בספרו "בידור עד מוות": "באיזו תכיפות קורה שמידע שהובא לידיעתנו [...] גורם לנו לשנות את תוכניותינו לאותו יום או לנקוט פעולה שלולא כן לא היינו נוקטים, או מספק תובנה לבעיה כלשהי שאנו נדרשים לפתור?" (הוצאת ספריית-פועלים. מאנגלית: אמיר צוקרמן).

שאלת הרלבנטיות נכונה עבור כל החדשות שאנחנו צורכים, אבל היא הופכת למאתגרת ממש כאשר מדובר במבזקים. למשל המבזק שכותרתו "נתיבי איילון נפתחו מחדש לתנועה ממחלף שבעת-הכוכבים ועד מחלף ההלכה" הוא מבזק שמכיל בתוכו מידע שבוודאי יסייע לכמה אנשים, ולכן על אף שלא ילווה בתחקיר שירעיד עולמות, הוא מצדיק את קיומו. גם המבזק שכותרתו "סגן שר האוצר: 'לא תינתן תוספת לתקציב הביטחון'" הוא בגדר מידע שיכול להיות רלבנטי. אמנם סגן שר האוצר הוא תפקיד ריק, המשפט שלו הוא משפט ריק שמכיל בתוכו הצהרה ריקה, אבל אפשר לחשוב על מצבים שבהם יש חשיבות לעצם הידיעה שיש מישהו שממלא את תפקיד סגן השר הריק ושהוא מבצע את תפקידו נאמנה.

ואולם, אחת לכמה שעות מקפידים משום מה ב-ynet להזין למערכת המבזקים שלהם מבזקים שאין להם שום חשיבות, משום סוג שהוא, בשום קונסטלציה שהיא, בשום זמן, לאף אחד שנמצא כאן, בישראל. קחו לדוגמה את המבזק שהתפרסם ביום ראשון בשעה 08:56: "ארה"ב: אדם נהרג בהתרסקות מטוס בשדה תעופה באריזונה". בהרחבה לכותרת, המכילה כ-30 מלה, דווח כי האדם נהרג במהלך הנחיתה בשל סופות באזור וכי על המטוס היו תיירים צרפתים.

כיצד המבזק הזה רלבנטי למשהו, מתישהו, איכשהו, בצורה כלשהי למישהו או מישהי שקוראים אותו? האם המבזק הזה מבקש להזהיר אותנו מפני סופות מתקרבות? לא, המבזק מדבר על משהו שהתרחש במרחק של בערך 11,571 ק"מ מתל-אביב. האם ייתכן שעל המטוס יש קרובי משפחה של מישהו? ובכן, בהינתן שהמבזק עצמו מדבר על תיירים מצרפת, הסיכוי לכך אפסי. האם המבזק מבקש להזהיר אותנו מפני סכנה באחד מדגמי המטוסים הפופולריים בעולם? לא, מדובר במטוס ססנה חד-מנועי קטן שהטיס שבעה נוסעים בסך-הכל. האם המבזק מבקש להזהיר אותנו מבעיות בטיחות שדה התעופה בפניקס, בירת אריזונה? לא, ההתרסקות (שאינה קשורה לבטיחות שדה התעופה, אלא לסופות באזור) לא התרחשה בכלל בפניקס, אלא בעיר בשם פייג' שבצפון אריזונה.

כל זה מעלה את השאלה מדוע מישהו ב-ynet החליט לקחת את הדיווח הקצר מסוכנות הידיעות AP, לתרגם אותו, להעלות אותו למערכת המבזקים של האתר ולעדכן ביום ראשון בבוקר את מאות אלפי הקוראים של ynet בהתרחשות הלא רלבנטית הזו מאריזונה.

כאשר מתחילים לשאול שאלות מהסוג הזה מגלים שמערכת המבזקים של ynet מלאה בסיפורים כאלו, כמו "סין: 18 נהרגו בהתמוטטות קיר במפעל מחזור" או "ניגריה: פיצוץ אירע בגשר, אשה ושני ילדים נחטפו", ויש רבים נוספים.

כמו שניתן להבין, רבים מהמבזקים חסרי המשמעות מספרים על מקרי אלימות, התפוצצויות, רציחות, או בקיצור, מדווחים על אנשים מתים. הבחירה בתימה של "אנשים מתים מסביב לעולם" היא בחירה מעניינת, שכנראה מצביעה על כך שמדיניות המבזקים של האתר היא זו: "מדי כמה דקות צריך להעלות מבזק לאתר. בהעדר מבזקים רלבנטיים מישראל יש להעלות מבזקים רלבנטיים ממקומות אחרים בעולם. בהעדר מבזקים רלבנטיים ממקומות אחרים בעולם יש להעלות מבזקים ממקומות אחרים בעולם שבהם יש קצת אנשים מתים, וזאת כיוון שאנשים מתים על אנשים מתים, גם אם הם ממקומות אחרים בעולם".

נראה אם כן ש-ynet, שהוא כשלעצמו סוג של רעש לבן לצרכן התקשורת המקומי, החליט לייצר בתוך האתר ערוץ שמייצר רעש שהוא יותר לבן מלבן: מדי פעם הוא זורק לכיוונך פיסות אינפורמציה שאין להן שום רלבנטיות לאף אחד ושהמסר היחיד שלהן הוא מסר אקזיסטנציאליסטי מובהק: "אתה יכול להירגע, אתה בחיים. עובדה, אנשים מסביבך ממשיכים להתפגר".