תקציב הביטחון

מראית עין של מאבק פנים-ממשלתי על תקציבים היא היום הכותרת הראשית של העיתון שהוא ככל הנראה הנפוץ בישראל, "ישראל היום". "יעלון נגד האוצר: התחדש הקרב על תקציב הביטחון", נכתב על שער החינמון, ההולך ועוטה לאחרונה כסות מיליטנטית (אם כי בדרך כלל בעניינים הקשורים לעיתון עצמו, ולא לסוגיות שעל סדר היום החדשותי).

השרים לפיד ויעלון (צילום: עמית שאבי)

הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא ציטוט מפי שר הביטחון: "פגיעה קשה בכוח הסדיר ובמילואים". השר יעלון סבור כי התקציב שניתן למשרדו ולגופים הכפופים לו אינו מספיק, וכי משמעות הדבר היא פגיעה בבטחון המדינה. את החצים הוא מפנה לאיש עם היד על הברז, היריב הפוליטי והעמית לממשלה, שר האוצר יאיר לפיד. בציטוט המודגש על השער מכנה יעלון את הדיונים על תקציבו בכינוי הגנאי "בזאר טורקי".

שר הביטחון, אחד מפוליטיקאי הבית של היומון החינמי, יכול לסמוך על עורכי "ישראל היום" שיספקו הגברה לטענותיו. להפניית השער מצורף דיוקן זועם של לפיד, כאילו כדי להבהיר לקוראים כי דבריו הנחרצים של יעלון הם מהסוג שמעורר אצלו שאט נפש. בידיעה הראשית עצמה ("אין כסף לאימונים") נמצא מקום לתמונה נוספת של לפיד, שהוא במקרה גם הקמע של העיתון המתחרה, הפעם בהבעה הנעה בין הממזרי לנבוך.

הכתבים גדעון אלון, זאב קליין ולילך שובל מביאים לקוראיהם תמצות מדבריו של יעלון, שנאמרו בישיבה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. "ח"כים שהשתתפו בדיון ציינו כי יעלון לא הזכיר את שר האוצר בשמו, אבל היה ניכר שהביקורת שלו מופנית בעיקרה אליו", מציינים כתבי "ישראל היום".

נבואת זעם שהשמיע אתמול בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ומושא הסיקור המועדף על עורכי "ישראל היום", גורסת כי "איראן מבקשת להשמיד את ישראל ולבנות פצצות אטום למטרה זאת". הדברים מתפרסמים בהבלטה בכפולת העמודים הראשונה, זו שמוקדשת למאבק למען הגדלת תקציב הביטחון (התבטאויות נוספות של נתניהו, בעניינים אחרים, מפרנסות שתי ידיעות נוספות בגיליון).

דן מרגלית, הפרשן הבכיר של העיתון, חתום הבוקר על טור שזוכה להפניית השער "חייבים להודות על האמת: צריך צה"ל חזק – וזה עולה כסף". על-פי מרגלית, משרד האוצר לוקה בחוסר "יצירתיות ומקוריות".

לדברי מרגלית, תביעתו של יעלון להוסיף לתקציב משרדו 2 מיליארד שקל השנה ועוד 7–8 מיליארד בשנה הבאה היא "תביעה מתחייבת". "אמנם משרד הביטחון הבטיח בהעלאה האחרונה (2.75 במקום 4 מיליארדים) שלא ישוב לחזר על הפתחים. אך זו היתה טעות", כותב מרגלית, ובהמשך הדברים גולש לדמגוגיה: "אז מה לעשות? לסגור את כיפת-ברזל? גבעתי? 8200? מערך הצוללות?".

לקראת סוף הטור מציע מרגלית לקשור בין תקציב הביטחון לתקציביהם של משרדים אחרים, למשל משרד החינוך, אך לא מסביר מדוע, וכיצד יביא הדבר לחיסכון כלשהו. "צה"ל צריך את הכסף. הציבור בישראל צריך לקבל את תקציבו בכבוד, לא כגמילות חסדים", נכתב בשורות החותמות את המאמר.

המשפט האחרון, "הציבור בישראל צריך לקבל את תקציבו בכבוד, לא כגמילות חסדים", אינו קשור לתוכן המאמר, אלא אם כן ב"תקציבו" של "הציבור בישראל" מתכוון מרגלית לתקציב הביטחון, וב"גמילות חסדים" הוא מתכוון לבקשות המסורתיות של מערכת הביטחון להגדיל את תקציביה מעבר להיקף המקורי שנקבע להם בחוק תקציב המדינה.

ברקים בשמי ירושלים, אמש (צילום: יונתן זינדל)

ב"ידיעות אחרונות", האויב המר של "ישראל היום" ומתחרהו העיקרי מבחינת מינון המיליטריזם, נעמדים מהצד האחר של המתרס, אם כי בוחרים שלא להקצות לפולמוס הפניית שער. יוסי יהושוע, הכתב הצבאי של העיתון, היה חתום בשנה האחרונה על שלל קביעות לא מדויקות שבמקרה גם שירתו את צורכיה של מערכת הביטחון; הבוקר, אפילו הוא מוצא לנכון להציע כי הצהרותיו האחרונות של יעלון הן ספין.

"אפשר לראות בזה עוד ספין של הצבא, אבל אפשר גם לראות את זה אחרת", נכתב בפתח כתבתו. בהמשך הטור מציין יהושוע כי "בשנה האחרונה קוצצו יותר מ-4.5 מיליארד שקלים", אם כי לא מציין מהיכן קוצצו. יהושוע גם לא מציין את התוספת התקציבית שניתנה לפני חודשים אחדים לתקציב הביטחון – שלמעשה המירה את קיצוצו בהגדלתו.

הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, מציג עמדה ספקנית יותר. "הנה הם שוב יוצאים לאותו קרב לעוס ומאוס על תקציב הביטחון, שסופו ידוע מראש", הוא כותב בפתח פרשנותו, שלה ניתנה הכותרת "מכיס אחד לכיס שני".

"אתמול היה זה שר הביטחון יעלון שפתח את המערכה ללא אזהרה מוקדמת במטח של איומים מול חברי ועדת החוץ והביטחון: לא מתאמנים, לא יורים, לא אוכלים", מוסיף וכותב פישמן. "גורמים בכירים באוצר מיהרו להגיב ולהאשים את יעלון בכך שהוא 'מהלך אימים על הציבור בעזרת קיצוץ באימונים חיוניים'. אלא שמתוך כל הדיבורים ביצבצה האמת העירומה: יעלון ושר האוצר לפיד הם בעצם בני ברית, והמאבק מלאכותי".

חלקים נכבדים מתקציב הביטחון, כותב פישמן (ומפרט), זורמים אל קופת המדינה בצורת מסים. כמה מהם, הוא מציין, מגיעים מכספי סיוע החוץ, שאינם נגרעים מתקציב המדינה. "אז למה לריב? משרד האוצר צריך לעודד את הבזבוז בצבא: שיאכלו יותר טוב, שייקחו קייטרינג יותר יקר, שיזמינו למסיבת הפרידה מראש אמ"ן את הרולינג-סטונס. יש לכם מושג כמה מע"מ אפשר לגבות רק על מערכות התאורה וההגברה?", כותב עוד פרשן "ידיעות אחרונות". את הטור הוא חותם בקביעה הבאה: "אם תקציב הביטחון יקטן, הכנסות המדינה ממיסוי יירדו. ואז איפה הם יחפשו את ההפרש? בכיס שלנו".

עמוס הראל ב"הארץ" מצביע על מה שעשוי להיות מקורן של נקודות העיוורון המשותפות לשני הטבלואידים, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". "כנהוג, מסיטה מערכת הביטחון את הדיון אל הסוגיה הרגישה ביותר – טיב האימונים בצה"ל והשפעתם על רמת הכשירות של היחידות, שאלה שזכתה לתשומת לב ציבורית מאז הכישלון במלחמת לבנון השנייה ב-2006".

לדברי הראל, שתי סיבות עומדות מאחורי הסטת הדיון לכיוון זה: "האחת עניינית – זהו הסעיף הגמיש והזמין ביותר לקיצוץ בתקציב הביטחון, בהשוואה להוצאות שאליהן התחייבה מערכת הביטחון מראש, מחוזים חתומים הכרוכים בקיום השוטף של הצבא ועד תנאי השכר והגמלאות. הסיבה השנייה היא תודעתית: הצבא מבין היטב שלדרג הפוליטי יהיה קשה לעמוד בהאשמות בתקשורת בדבר פגיעה במוכנות החיילים למלחמה הבאה, העלולה לפרוץ גם באופן מפתיע, כפי שקרה בקיץ לפני שמונה שנים".

מקלט מס

במוסף "ממון" כותב אודי עציון על חברה חדשה שתירשם בקרוב באיי הבתולה. "כמו כל טייקון, גם חברות ממשלתיות יודעות לנצל מקלטי מס: מדו"ח רשות החברות [הממשלתיות] עולה כי רפאל, מהבולטות בתעשיות הבטחוניות, קיבלה אישור מיוחד מהממשלה להקים חברה-בת באיי הבתולה", נכתב בידיעה.

"איי הבתולה הם ממקלטי המס המבוקשים בעולם, וזאת בזכות פטור ממס למשקיעים והעדר מס רווחי הון וחובת דיווח על זהות בעלי החברה. כל אלו יכולים לעזור לרפאל לשמור על חשאיות בעסקאות הנשק, ואף לטשטש את ישראליותה בעסקאות רגישות במיוחד", מוסיף עציון בידיעה האינפורמטיבית, המשולבת בכתבה על נחשלותן הפיננסית של חברות ממשלתיות. רפאל, מובהר בכותרת הגג, היא "החברה הממשלתית הכי רווחית", עם רווח נקי של 366 מיליון שקל ב-2013. שמה של החברה-הבת, נכתב בידיעה, יהיה BVI.

עובדי רפאל צועדים בירושלים, 15.10.08 (צילום: נתי שוחט)

"קץ הסודיות הבנקאית? שווייץ וסינגפור חתמו על הסכם בינלאומי נגד מקלטי מס", מודיעה כותרתה של ידיעה (רויטרס) המתפרסמת בעיתון הכלכלי "דה-מרקר". "שתי המדינות, הנחשבות למקלטי המס הגדולים בעולם, הצטרפו ל-45 ממשלות אחרות שכבר חתמו על הסכם המחייב מדינות להחליף ביניהן מידע פיננסי ובנקאי במטרה לגבות מס מבעלי חשבונות בבנקים זרים", נכתב בכותרת המשנה. בפסקה החותמת את הידיעה מובאת תגובה מטעם רשות המסים של מדינת ישראל: "כחלק משורת צעדים שאנו מקדמים הנחנו על שולחן הכנסת חקיקה שתאפשר לנו להשתלב במהלך".

סילבן שלום

"תיק סגור", קוראת כותרת קטנה המתפרסמת בשער "ידיעות אחרונות", לצד דיוקנו של השר סילבן שלום. אתמול הודיע היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין כי החליט להפסיק את החקירה שנפתחה בעקבות טענות על עבירות מין שכביכול ביצע השר. "עובדת לשעבר בלשכת השר סיפרה על עבירות מין, אך סירבה להעיד", קוראת כותרת בולטת במעלה שער "הארץ" (גידי וייץ).

ב"ידיעות אחרונות" נמצא מקום לציטוט נרחב מ"מכתב גלוי" (ירון קלנר) שפירסם בנו המאומץ של שלום, נמרוד ניר, בפייסבוק. "הבן של שלום: 'הכל שקרים ודמגוגיה'", נכתב בכותרת. "התיישנות, קשיים באיתור המתלוננות וסירוב הנשים למסור עדות במשטרה – אלו הן הסיבות המרכזיות בגינן החליט אתמול וינשטיין לסיים את בדיקת התלונה שהוגשה נגד שלום", נכתב בידיעה מאת יובל קרני, תלם יהב וירון דורון, כתבי "ידיעות אחרונות".

"התיק אמנם נסגר, אך ענן החשדות לא התפוגג כליל", כותב וייץ ב"הארץ". "המידע הראשוני שהצית את בדיקת המשטרה, זה שייחס לשלום קיום מגע מיני תוך ניצול יחסי מרות, נסגר מחמת ההתיישנות. אם האירוע הנטען היה מתרחש בשנים האחרונות, ישנו סיכוי סביר כי נגד שלום היה מוגש כתב אישום, כך חשב היועץ המשפטי.

"וינשטיין זיהה כי סימני אמת ניכרים מעדותה של המתלוננת, כי היא לא מגזימה בפרטים וכי היא מוסרת מידע שלא מיטיב עם דימויה, כמו למשל ההסכמה שלה לביצוע האקט המיני הנטען. המתלוננת אף הצליחה לעבור רף ראייתי הנדרש בכל אירוע פלילי שבינו לבינה: חברתה של המתלוננת, כמו גם עורכת-הדין שלה, שמעו ממנה בזמן אמת על מה שהתרחש לכאורה בחדרו של השר במלון הייאט במזרח ירושלים. שלום, מצדו, לא זכר את המתלוננת והכחיש את סיפורה".

"בימים הקרובים: שלום יחליט אם הוא רץ לנשיאות", מודיעה כותרתה של ידיעה המתפרסמת ב"ישראל היום".

המאבק על "ישראל היום"

בכפולה השלישית של "ישראל היום" ממשיכים עורכי החינמון לנהל את מאבקם בהצעת החוק שנועדה לאלצם לגבות תשלום עבור עיתונם. את מרכז הסיקור תופס מאמר מאת חזי שטרנליכט, עורך מדור הכלכלה הספרטני של החינמון, המנגח הבוקר את הטענה הרווחת, שטרם הופרכה, ולפיה "ישראל היום" פועל ללא מודל עסקי.

חזי שטרנליכט, "ישראל היום" (צילום מסך)

"יש מודל כלכלי, והוא מנצח", נכתב בהפניית השער למאמר. שטרנליכט, בעקבות כותבים אחרים מ"ישראל היום", שב ומונה שורה של גופים טלוויזיוניים ואינטרנטיים שאינם גובים כסף עבור תכניהם, וטוען כי המקרה של "ישראל היום" זהה: התוכן החינמי ממומן על-ידי פרסומות. "ככל שהפופולריות של הגופים האלה עולה, וככל שהציבור מוצא בהם עניין רב יותר ותועלת, כך הוא נוהר אליו בהמוניו. התוצאה: יותר פרסומות זורמות, יותר הכנסות", כותב שטרנליכט.

כנהוג במאמרי המגננה של "ישראל היום", גם שטרנליכט מסתפק בהעלאת טענות בלי לצרף נתונים או עובדות שיוכיחו את אמיתותן. שטרנליכט אינו מתייחס למוסכמה רווחת בשוק הפרסום שלפיה הסכומים שגובה העיתון על מודעות נמוכים למדי, ואינם מתקרבים לסכומים הדרושים למימון העיתון. שטרנליכט גם אינו מתייחס למיעוט המודעות בעיתונו, ולעובדה שרבות מהן הן פרסומות עצמיות, או כאלה המציגות את מרכולתם של גופים ללא מטרות רווח ועסקים קטנים, שתקציבי הפרסום שלהם נוטים להיות נמוכים, בלשון המעטה.

העורך הכלכלי, שמתוקף תפקידו אמור לדעת שטענות מהסוג שהוא משמיע יש לגבות במספרים, או לפחות בצללים של מספרים, אינו מספק ולו מספר אחד שיעיד על היקף ההכנסות של הגוף שלטענתו פועל לפי "מודל מסחרי". התחושה הנותרת בתום הקריאה היא רחמים.

בהמשך מובאים קולות מפי אישים שהתבטאו בגנות ההצעה (רזי ברקאי ויו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת, פרופ' אלי פולק), כמו גם ציטוטים מפי 18 ישראלים שהתבקשו להביע את דעתם בסוגיה (17 מהם מתנגדים). בעמוד הבא מתפרסם מעין מאמר בחתימת "מירי עדן". אתמול הופיע שם זה על רשימה שבה נטען (שוב, בלא הוכחות) כי מאחורי אחד ממגישי ההצעה, ח"כ איתן כבל, עומדים אינטרסים סמויים. היום מנסים עורכי "ישראל היום" להשחיר כך חברת-כנסת נוספת החתומה על ההצעה, איילת שקד.

"תזכורת לח"כ שקד: את הטפת לחופש הביטוי, לא?", נכתב בכותרת הרשימה. המלל עצמו הוא ציטוט ארוך של נאום שנשאה שקד לפני שנתיים. בתחתית משובצת, בכתב מודגש, הערה מטעם "ישראל היום". כנהוג בעיתון זה, במקום להביא מידע שיאיר באור חדש את דבריה של חברת-הכנסת, בחרו העורכים להשמיע טענה כמו-טוקבקיסטית: ב"ישראל היום" מזהירים את איילת שקד מפני בוגדנותם של בעלי-בריתה החדשים.

בגליון אמש של "גלובס" הוקדש להצעת החוק ולקמפיין לבלימתה טורו של מתי גולן, שהאיר, בין היתר, זווית שמשתתפי הפולמוס ממעטים להזכיר. "עיתון כזה מבקש לפגוע בעיתונים האחרים לא באמצעות תחרות מקצועית הוגנת, אלא על-ידי כספי ההימורים של איל הקזינו שלדון אדלסון", כתב גולן.

"האיש הזה, כך דווח, הרוויח בשנה הקודמת סכום של עשרות מיליארדי דולרים מבתי-הקזינו שלו", הוסיף. "בשבילו להחזיק לבד את 'ישראל היום' זה עניין של מה בכך. אבל האם אנחנו רוצים שהדמוקרטיה בישראל תהיה בידיו של אדם כזה? [...] הציבור חייב להבין: היום זה איל הימורים, מחר זה יכול להיות ברון סמים (להבדיל, כמובן)".

"מקור ראשון"

"מקור ראשון" של שלדון אדלסון (עורך ראשי: אורי אליצור) הוא הבוקר העיתון היחיד שבו הדיווח על דברים שאמר נתניהו בוועידת הליכוד זוכה לכותרת בולטת בשער ("רה"מ נתניהו: 'לאף אחד אין זכות להרים יד על חייל צה"ל"). הכתב הפוליטי זאב קם חתום על הידיעה, המוקדשת ברובה לעיקרי נאומו של ראש הממשלה.

בעיתון היומי הקצר, הכולל היום שבעה עמודים מערכתיים בלבד, נמצא מקום גם לידיעה שכותרתה "סקר: רוב מוחלט בציבור מרוצה ממדינת ישראל" (אסף גולן). "76% מהציבור מרוצים מישראל", מוסבר בכותרת המשנה.

כותרות הידיעה, המתייחסות לתשובה שמסרו נשאלים יהודים בלבד אף שהסקר נערך בקרב נשאלים מכלל האוכלוסייה, מזכירות כותרות המתפרסמות תדיר בעיתון האב. ב"ישראל היום" נוהגים לערוך סקרים בקרב קהל נשאלים יהודי, ולהציג את תוצאותיהם ככאלה המעידות על הלכי הרוח של כלל הציבור בישראל. מי שיקרא לעומקה את הידיעה ב"מקור ראשון", ברובה גזור-והדבק של מידע מטעם עורכי הסקר (המכון הישראלי לדמוקרטיה, מו"ל אתר זה), יקבל תמונה מדויקת יותר של תוצאותיו ושל קהל הנסקרים.

מעל הידיעה, הבינונית בגודלה, נדפסת ידיעה אחרת, ובה מידע מהסוג שעורכי "ישראל היום" נוטים להצניע: "דו"ח: הפערים בחינוך בישראל – הגדולים ביותר במערב" (רעות וילף). בדומה, גם הכותרת הישראל-היומית על נאומו של נתניהו היא רק השנייה בחשיבותה בשער העיתון.

שלדון ומרים אדלסון עם נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, 17.8.11 (צילום: מרים אלסטר)

הבעלים החדשים, שלדון ומרים אדלסון, קיבלו את "מקור ראשון" לידיהם לפני מעט יותר משבוע; אתמול הוסר שמו של שלמה בן-צבי, המו"ל והעורך הראשי הקודם, מתיבת הקרדיטים. נוסף למינויו הרשמי של אליצור, בעבר ראש לשכתו של נתניהו, לתפקיד העורך הראשי (אליצור תיפקד עד כה כעורך בפועל), טרם הודיעו האדלסונים אם החליטו כבר על שינויים שיערכו באופי העיתון ובהרכב עובדיו. בהתחשב באופן המונוליתי שבו מנהלים ראשי "ישראל היום" את עיתונם, לא יהיה זה מוגזם לשער כי אופיו והרכבו של "מקור ראשון" החדש יושפעו בין היתר מהתנהלות המערכת בתקופה הקרובה.

סימנייה

כתבת השער של "מוסף כלכליסט" היא דיווח בן שישה עמודים מאת מיקי פלד, שמסכם חמישה חודשי דיונים של ועדה ממשלתית שהוקמה לשם "מלחמה בעוני" ("ועדת אלאלוף"). "זו היתה אמורה להיות הוועדה הציבורית הראשונה שכל דיוניה פתוחים לציבור ולתקשורת. אבל ראשי ועדות המשנה חששו מנוכחותם של פעילים חברתיים ועיתונאים, ורוב הישיבות נסגרו", נכתב באחת ההפניות הבולטות. "שאלתי אם לפחות כותבים פרוטוקולים. אין תקציב לפרוטוקולים, ענו".

ענייני תקשורת

שערו של מוסף פרסום סמוי בשיתוף איגוד תעשיות המזון שחולק לקוראי "ידיעות אחרונות" לקראת יום העצמאות, 5.5.14

פרסום סמוי. אורה קורן ונתי טוקר, "דה-מרקר", מגישים לקוראים חשיפה על הסכם תוכני ופרסומי שנחתם לאחרונה בין "ידיעות אחרונות" לאיגוד תעשיות המזון של התאחדות התעשיינים. "בעקבות מחאת יוקר המחיה, החברות שכרו את שירותיה של יעל דרומי, לשעבר עורכת 'ממון', לערוך סדרת כתבות ומוספים בעיתון", נכתב בכותרת המשנה. קורן וטוקר מציינים כי היקפה של ההתקשרות "עשוי להגיע ל-4 מיליון שקל", וכי ההסכם כולל "תוכן מערכתי בעיתון, שאמור לסייע לשפר את תדמית החברות". כאן ניתן לעיין בהצהרות שהשמיעה דרומי כשהיתה עורכת בכירה בעיתון.

בהמשך הידיעה מציינים הכותבים כמה משיתופי הפעולה הסמויים שהבשילו לכדי סיקור שהוצג לקוראי "ידיעות אחרונות" כתוכן מערכתי. עורכי "ידיעות אחרונות" מוסרים בתגובה, בין היתר, כי מדובר ב"מוספים מושקעים ומלאים בחומר עיתונאי אמיתי ואיכותי" – טענה לא אמינה, המעידה אולי על האופן שבו עורכי העיתון הנפוץ תופסים את נפש קוראיהם.

פרסום גלוי. עוד ב"דה-מרקר": טוקר מדווח על עתירה לבג"ץ שהגישה חברת רכש המדיה יוניברסל, שבבעלות מקאן-אריקסון, נגד הרשות השנייה. בעתירה נטען כי נסיונותיה של הרשות השנייה להגביל את נתח השוק המקסימלי של חברות רכש המדיה, כפי שנוסחו על-ידי "ועדת שחם", אינם הוגנים.

"ביוניברסל טוענים כי עצם מינוי ועדת שחם היה פגום, שכן לא הופיע ברשומות ולא הוצג בפניהם כתב מינוי", כותב טוקר, ומצטט מהעתירה: "מינוי בהסתר ובמחשכים, כיאה למשטרים אפלים, פוגע בזכות השימוע והטיעון לבחון ולבקר מינוי". עוד מזכיר טוקר את הטענה שלפיה יו"ר הוועדה, יעקב שחם, שרוי בניגוד עניינים. מערכות היחסים והאינטרסים של שחם נפרשו לרוחבן בסדרת כתבות שהתפרסמה בשנה שעברה ב"העין השביעית".

השידור הציבורי. במוסף "הערב" של "גלובס" דיווח אתמול לי-אור אברבך כי טיוטת הצעת חוק רשות השידור שמקדמת הממשלה שונתה לבקשת השרה ציפי לבני כך ש"הרשות החדשה תהיה פחות תלויה בפוליטיקאים". על-פי דיווחו של אברבך, את הרכב מועצת הרשות העתידית תגבש ועדת איתור בראשות שופט, שיהיה אחראי על מינוי שני החברים האחרים בוועדה.

"על-פי טיוטת החוק הראשונית, ועדת האיתור יכלה להרכיב רשימה רחבה ולא מוגבלת של שמות אשר היו מוצעים לשר, ומתוכם הוא היה בוחר את תשעת חברי מועצת רשות השידור החדשה", נכתב בידיעה. "כעת, על-פי בקשת משרד המשפטים, הוחלט כי הוועדה תמליץ על תשעה מועמדים בדיוק, והשר יוכל לאשרם או לא. הדבר מקטין את התחושה שעשויה להתגבש בקרב חבר מועצה שהוא חייב את מינויו לשר עצמו".

כמו כן, כותב אברבך, השר האחראי על הרשות לא יוכל להדיח את מנכ"ל גוף השידורים הציבורי. "בתוך כך, שינוי מהותי בהצעת החוק לעומת דו"ח ועדת לנדס הוא בעובדה שלא תהיה מינהלת הקמה שתהיה אמונה על הקמת רשות השידור החלופית. המשמעות היא שמיד יקום הגוף להחלפת רשות השידור הקיימת, ומי שיקים אותה יהיה גם המנכ"ל", מוסיף כתב "גלובס".

ניתוח מורחב של נוסחה הנוכחי של הצעת החוק מתפרסם הבוקר ב"דה-מרקר" (נתי טוקר). "למרות היתרונות הרבים של החוק החדש, החוק עדיין נמצא בתחילת הליך החקיקה", מזכיר כתב "דה-מרקר" לקראת סוף המאמר. "ייתכן כי במהלך הדיונים בוועדות יוכנסו שינויים נוספים בחוק, וקרוב לוודאי שנושא המעורבות הפוליטית יעסיק מאוד את כל אלה המעוניינים לשמור על מערכת היחסים הבעייתית שבין רשות השידור לנבחרי הציבור".

מוזר ולא מעניין

"הנערה הגבוהה בעולם התארסה לבחור שגובהו 1.62 מ'" ("אלי לאון וסוכנויות הידיעות", כותרת במדור חדשות החוץ של "ישראל היום", היום).