אני צופה בטלוויזיה באירוע קצת מוזר. משדר אותו אבי מלר בקול נמוך, חדור יראת כבוד. זהו טקס האשכבה לטיטו וילאנובה, מאמן ברצלונה בשנה שעברה, שמת כתוצאה ממחלת הסרטן ונקבר עוד קודם לכן בהלוויה משפחתית. הטקס מועבר בשידור חי וישיר בערוץ הספורט, שיש האוהבים לכנות בלעג "הערוץ הקטלוני" הישראלי, זה המזוהה עם "ערב הכדורסל של ישראל", "בובה של לילה" וברצלונה עם מסי.
בערוץ חמש פלוס משודר במקביל משחק מרכזי בכדורסל (מכבי תל-אביב מול מכבי חיפה), ובערוץ חמש הבסיסי רואים את מסי יושב בשורה רביעית בכיסא מרוחק וכובש את פניו בביישנות אופיינית. בחזית מככבים אינייסטה, צ'אבי, ואלדס ופויול, המחותנים הראשיים של האירוע.
המצלמה מתעכבת על הארכיבישוף של קתדרלת ברצלונה, שזוכה לדקות התהילה שלו. הלוגו של ערוץ הספורט מהדהד לידו עם הכיתוב האדום "ישיר". שידור המיסה מהכנסייה הוא אחת התמונות ההזויות והמגוחכות אי-פעם בערוץ הספורט.
מצד שני, באולפנים בהרצליה יושבים האנשים האחראים לשידור הרגעים האלה, והם בטוחים כנראה שמדובר ברגע מכונן. ככה זה כשבשנים האחרונות הערוץ יצא מגדרו כדי לצרוב את זהותו עם הכדורגל של ברצלונה; האהדה הפכה למאניה, התחביב לפולחן.
סאל אמרגי, עיתונאי "אל-מונדו" הספרדי בישראל, הוזעק לשמש פרשן הטקס. הוא החמיא לשחקן העבר אמיליו בוטרגניו על האלגנטיות, ניבא שהמאמן של ברצלונה ב' עוד יקבל את ההזדמנות שלו, זיהה את אחיו של המת שהגיע לתת כבוד אחרון ואף ידע לספר ש"טיטו נתן את כל מה שהוא יכול בקרב נגד המחלה".
את חגיגת התוגה הממלכתית של הערוץ הקטלוני הפר פסקול האירוע. השדר היה אבי מלר האנגלופולוג, ולא נדב יעקבי, המזוהה ביותר עם הליגה הספרדית בכלל, ברצלונה במיוחד, ומסי ממש-ממש בפרט. אפשר רק לדמיין את קולו המתלהב של יעקבי מטפס במעלה האוקטבות כאילו מסי פורץ מול השער, כשהיה מתאר את נשיא הקבוצה פוסע חרישית לבמה כדי לשאת הספד. כנראה רק מפני שמלר שובץ מראש במשמרת הזו כשדר משחק הליגה האיטלקית, שנפתח שעה קלה לאחר פתיחת הטקס, זכה האירוע ליפול בחלקו. לפחות חסכו מהצופים את הכותרת "המיסה של מסי". בשעה 20:40 נקטע האירוע לטובת "ועכשיו במעבר חד" (למשחק באיטליה), שבישר מלר בצער מסוים.
למרות הביקורת על השידור המוזר – ויש יאמרו המטורף ממש – אין לזלזל לגמרי בשיקול של ערוץ הספורט. מעבר לשירות שעשה לאוהדי ברצלונה בישראל, הוא הצהיר בשידור הזה על העמקת טיפוח התרבות הברצלונית בארץ הקודש. מה עוד שמדובר בסיפור אנושי סוחט דמעות; לא בכל שנה הולך לעולמו מאמן כדורגל פעיל בגיל 45, ועוד בקבוצה של המדינה. יש רק עניין קטן: ערוץ הספורט קבע סטנדרט חדש בלו"ז השידורים שלו. במקרה דומה בקבוצת כדורגל שלא קוראים לה ברצלונה, התקן הזה יעמוד במבחן. בינתיים, תם הטקס.
שיעור היסטריה
הטור של פלג, 24.4.14
תחת הכותרת "שיאנית הפופוליזם" תקף עמיר פלג בטורו ב"ידיעות אחרונות" ביום חמישי האחרון (24.4.13) את שרת הספורט. חטאה של לימור לבנת, בעיניו של פלג, היה המנשר החגיגי ("ציון דרך חשוב מאוד ומרגש") שפירסמה לרגל שבירת שיא הנשים הישראלי בריצת 100 מטר, אחרי 42 שנה. "ככה זה במדינה עם אתלטיקה פרימיטיבית ושרת ספורט חסרת מושג", כתב.
הוא ציין כי התוצאה שהשיגה אולגה לנסקי, 11.42 שניות, ששברה את השיא של אסתר שחמורוב, הושגה על-ידי האוסטרלית מרג'ורי ג'קסון עוד ב-1952, כך שמדובר בתוצאה פרה-היסטורית מבחינה עולמית וציון דרך לעליבות ולנחשלות של האתלטיקה בישראל.
אם פלג היה פותח את עיתונו יום למחרת שבירת השיא, הוא היה מגלה להפתעתו שמקום העבודה שלו עשה מערוף הרבה יותר גדול, מרשים ופופוליסטי מאשר לימור לבנת. במדור הספורט של "ידיעות אחרונות" דאגו למרוח את הסיפור כמעט על כל השער. "ידיעות" היה העיתון היחיד שהפיק וצילם תמונה משותפת של שחמורוב ולנסקי, פינה לכבודן כמעט את כל כפולת האמצע, שלח שני כתבים (אורן אהרוני ואבינעם פורת) כדי לשוחח עם השתיים, ואף דאג לשלוף מהארכיון את שער הספורט מה-3 בספטמבר 1972, ולצלם אותו מוחזק בידיה של שחמורוב, שקבעה אז את השיא.
ספורט "ידיעות אחרונות", 20.4.14
באותה כתבה היה אפשר למצוא מלים חגיגיות לא פחות מאלו שבהן השתמשה שרת הספורט: "שיעור היסטוריה", "יום מרגש", "בדרך הנכונה" ו"ועידת פסגה" – על המפגש של שתי האצניות, ביוזמת העיתון.
אגב, התוצאה "הפרה-היסטורית" שהשיגה לנסקי היתה שווה באליפות אירופה האחרונה באתלטיקה, הלסינקי 2012, מקום 5 במקצה הגמר.
כשמבקרים בחריפות את שרת הספורט על ממלכתיות וחגיגיות מוגזמות, כדאי לפשפש קודם בהתנהלותה של האכסניה המנפקת את הביקורת הזאת בנוגע לאותה חגיגה עצמה. אם לבנת היא שיאנית הפופוליזם, "ידיעות" הוא שיא הצביעות. כשיורדים על ערוץ הספורט שמשווק שמפו לשיער בתוכניות האקטואליה שלו ("מה המשותף בין מסי ואוחנה?"), רצוי לזכור איזה מדור ספורט פירסם כתבות מערכתיות במסגרת קמפיין משותף עם חברת אוסם.
דומה שעיתון הבית של פלג פועל בניגוד גמור להטפותיו ולעצותיו ביחס לאחרים. "ידיעות אחרונות" מטפח בגאון כמה מהרעות החולות שפלג מצביע עליהן שוב ושוב. אין מדובר כאן בעוד מקרה מכמיר של אין נביא בעירו, אלא בריקון מתמיד, גם אם פסיבי, של טוריו של מצליף הבית מכל עוקץ והפיכתם לתיבה ריקה. ההצלפה, במקרה הזה, הופכת לאקט אסתטי שאין מאחוריו שום אג'נדה מחייבת. מושאי הביקורת של פלג יכולים להרשות לעצמם לגחך בלעג לנוכח הטפותיו, וזה חבל, כי מדובר באחד המבקרים הנבונים והמדויקים יותר במקצוע. טוב יעשו ב"ידיעות" אם יתייחסו לטוריו כאל תוכנית עבודה לניקוי האורוות שלהם עצמם.
בקטנה
לקוחות אקסטרה רבים של ערוץ הספורט היו כעוסים ביום רביעי שעבר (23.4.14), לאחר שהופתעו לגלות כי המשחק בין ריאל מדריד לבאיירן מינכן בחצי גמר ליגת האלופות לא שודר באחד משני ערוצי ה-HD. במקומו בחרו בערוץ הספורט לשדר את אולימפיאקוס מול ריאל מדריד במסגרת היורוליג, משחק מעניין הרבה-הרבה פחות (הערוץ השני שידר את מכבי תל-אביב מול מילאנו).
הנסיונות להבין את השיקולים לבחירה נתקלו בשתיקה מצד ערוץ הספורט, שם בחרו לא להגיב.
ערוץ שמשקיע בטכנולוגיות צפייה ומוכר אותן כ"אקסטרה" אינו יכול שלא לשדר ב-HD משחק שיא כמו חצי גמר האלופות. זלזול ברזולוציה גבוהה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il