אם תפתחו באקראי את העיתון היומי או תקליקו לאחד מאתרי החדשות באינטרנט – כמעט לא משנה איזה עיתון, באיזה יום או על רקע אילו אירועים פוליטיים – גבוהה הסבירות שעינכם תיפול על טקסט עיתונאי המשתייך לאחת משתי קטיגוריות.

הקטיגוריה האחת היא איתור כיסי שמאלנות. הקטיגוריה השנייה היא אנלוגיות קורבניות, המהפכות כבומרנג את טענות השמאל נגד הימין בחזרה אל השמאל. שני הז'אנרים הרטוריים הללו מוכרים כמובן מימים ימימה, אך דומה שבתקופתנו הגיעו לשיא כוחם וזכו לדומיננטיות כה מרכזית במחשבה ובשיח של הימין הישראלי, עד שיש אומרים שכיום הם מגדירים את עצם הימניות החדשה.

איתור שמאלנות הוא תחום העוסק בבילוש וחשיפת שמאלנים בכל מקום שבו הם מסתתרים באצטלות של סטנדרטים מקצועיים, אובייקטיביות או חוסר פניות: במערכת המשפט, במשטרה, בצבא, בתקשורת, בשירות החוץ ובאקדמיה. שמאלן, בפשטות, הוא כל מי שסבור ששלטון החוק חל על הכל, אפילו על רבנים גזענים, על מאחזים ועל התיקים הפליליים של ליברמן; כל מי שאינו מסכים לרמיסת מיעוטים, סטודנטים ערבים בצפת או תלמידות מזרחיות בעמנואל; כל מי שמגן על חופש הביטוי והדמוקרטיה וכל מי שמבקר את הממשלה.

יש שמאלנים "טבעיים", כמו שופטי העליון, אנשי הפרקליטות לדורותיהם וכל הסופרים, המשוררים והשחקנים. יש שמאלנים לעת מצוא, חשודים מועדים להתפרצויות בלתי נשלטות של שמאלנות, כמו שר הביטחון אהוד ברק בכל פעם שהוא כביכול אחראי לעיכוב בנייה בהתנחלויות, או דן מרידור המתעטף בפני יגון כשעולה עוד חוק גזעני בממשלה. ויש שמאלנים שמתגלים מעת לעת להכעיס, בלי שידעו שהם כאלה, כמו ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, לאחר שהזהיר ממדיניות מופקרת של נתניהו, או מאות אלפי אנשי המחאה בקיץ האחרון.

המשותף לכל סוגי השמאלנים הוא כמובן שאין להקשיב למלה אחת היוצאת מפיהם. יש לחשוף אותם, לקרוע את המסכות שלהם – "דאגה למדינה", "ערכים עיתונאיים", "מאבק ביוקר המחיה" וכיוצא באלה – ולהראות מה באמת עומד מאחוריהן: קנטרנות ומרירות שמאלנית אופיינית ודחף זדוני ליטול מן הימין את השלטון.

הסוגה השנייה, המעצבת את הארגומנטציה הימנית בימינו, היא אנלוגיות שיוצרות סימטריה. אין קל ויעיל מזה. כל דבר שהשמאל תוקף בו את הימין – קח את הטיעון השמאלני, הפוך אותו, והבא דוגמה סימטרית לכך שהשמאל עושה אותו דבר, ולכן טיעוניו צבועים והאשמה האמיתית, העמוקה, עוברת אליו.

כיוון שאין צורך להוכיח את תקפות האנלוגיה, אפשר להביא כל השוואה, מוטרפת ככל שתהיה, העיקר שתיווצר הקבלה קליטה. לא מקבלים ערבים ליישובים קהילתיים? גם יהודים לא גרים באום אל-פחם. רבני הימין משבחים ספר הלכה שקורא להרג חפים מפשע? מרצה מבאר-שבע קרא להתעמת עם מתנחלים בכוח. יש לפנות את מאחז מגרון? אז למה לעבירות בנייה של פלסטינים מתייחסים בכפפות של משי? נערי יצהר שורפים שדות? השמאלנים מקבלים כסף מהעולם. יגאל עמיר רצח את רבין? השמאל הטביע את אלטלנה. לכל סיר יש מכסה, ולכל טענה שבעולם יש השתקפות סימטרית חותכת.

עשרות דוברים ימניים ופובליציסטים חסרי אחריות ושני עיתונים יומיים פופולריים מקדישים כיום חלק ניכר מחילם ותשוקתם המקצועית לאיתור שמאלנות ולאנלוגיות קורבניות. עם טענותיהם מייאש וכמעט בלתי אפשרי להתווכח. לך תוכיח שאתה לא שמאלני. לך תוכיח את מה שאמור לתפוס השכל הישר.

מי שמוכתם בשמאלנות – מסורס ומורתע, ורוב המותקפים בולעים את הרוק ומצפים לימים טובים יותר, שלא יבואו. רק המיעוט משיב מלחמה שערה. ערכים שבמדינות מתוקנות מוסכמים כקונסנזוס, ערכים שבהם נבחנת הדמוקרטיה המהותית ושהיו הבסיס לממלכתיות הישראלית, כמו שלטון החוק, השוויון בפני החוק, זכויות האדם וחופש הביטוי – מותגו כערכים שמאלניים. מכאן קצרה מאוד הדרך לביטולם.

רמי לבני הוא מנהל תוכנית פולי-תקווה למנהיגות סוציאל-דמוקרטית