הסמליות שבחינמון

"עושים צחוק מהעבודה", ליגלגה כותרת הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מעל לכותרת המשנה שהודיעה כי "3 שעות מפתיחת הקלפיות, קרסו המחשבים והפריימריז בוטלו". הידיעה המרכזית, של גדעון אלון, נפתחה במלים "ביזיון, בושה, פארסה, פיאסקו", וכיתוב התמונה קבע כי מדובר ב"מצעד האיוולת". "עכשיו יגידו שאם אנחנו לא יודעים לנהל פריימריז – איך נוכל לנהל את המדינה", צוטט "גמלאי". ידיעה נפרדת הוקדשה לקריאות לפטר את חבר-הכנסת האחראי על ניהול הפריימריז (תמונה מלעיגה שלו התפרסמה סמוך לידיעה).

בטור הפרשנות קבע דן מרגלית תחת הכותרת "הסמליות שבכישלון" כי מדובר ב"צדק פואטי" וכי "הטכנולוגיה הכושלת" משקפת את מצבה של המפלגה. "הכתובת היתה על הקיר", קבעו הכתבים מתי טוכפלד ואילן גטניו בידיעה אחרת. הכותרת הבולטת על השער היתה "תאונת עבודה". השנה: דצמבר 2008. המפלגה: מפלגת העבודה.

"ישראל היום", אז (למטה) והיום

ובחזרה ל-2012: "התקלה והמבוכה", מתנצלת הכותרת הראשית (באותו יום בדצמבר 2008 הכותרות הראשיות של כלל העיתונים עסקו ב"בית המריבה" בחברון). "הכל היה מוכן לפריימריז בליכוד", פותחת כותרת המשנה, ומוסיפה בשיעול, "חוץ ממערכת ההצבעה [...] ולמרות הכל", מוסיפה הכותרת, אחרי תיאור התקלה והתירוץ (האקרים!), "51.6% הצליחו להצביע", ומסיימת: "בעבודה, שמבססת את הפריימריז על אותה מערכת, עוקבים בדאגה". הידיעה הראשית, של מתי טוכפלד ואילן גטניו, מדווחת רק על "פארסה". הביזיון, הבושה והפיאסקו נותרו נבוכים ב-2008.

כותרת הכפולה הפותחת היא "קריסת מערכות". אף גמלאי של הליכוד לא מצוטט כמי שרואה בתקלה עדות לאוזלת ידה של מפלגת השלטון. האשמה היחידה שמוזכרת בידיעה הראשית ובידיעה הנוספת בעמוד העוסקת בתקלה היא חברת המחשבים. לצד תמונות המצביעים המאוכזבים לא נכתב על איוולת, אלא "מול המערכת הממוחשבת" ו"הקלפי בגני-התערוכה".

ואולם, ניתן למצוא גם עקביות באופן שבו בוחרים ב"ישראל היום" לסקר תקלות בבחירות המקדימות, בין אם היו במפלגת שמאל ובין אם היו במפלגת הבית של העיתון: בשני המקרים, ב-3 בדצמבר 2008 וב-26 בנובמבר 2012, מתנוסס בכפולה הפותחת של החינמון תצלום מחמיא של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הנה הוא לפני ארבע שנים, נואם מעל בימת מרכז הליכוד כשמאחוריו מציץ מנחם בגין; הנה הוא היום, יחד עם הגברת נתניהו, שניהם עטורי חיוכים, משלשל מעטפה לקלפי. "הגיעו בזמן: נתניהו ורעייתו הצליחו להצביע", נכתב בכיתוב התמונה. אם כן: ניצחון.

עוד על תקלות במערכות בחירה ממוחשבות

"יום באג בליכוד" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "מבוכה בליכוד: הפריימריז יימשכו גם היום", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "ויכוח בליכוד: היכן ייפתחו היום הקלפיות", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". הכותרת הראשית של "מקור ראשון" היא פשוט "הפריימריז בליכוד ייפתחו היום". ב"דה-מרקר" יודעים לספר, כדבר הכותרת על השער, על "החיסכון היקר של הליכוד": "חברת המחשבים בפריימריז, אמן-יועצים, היתה זולה במיליוני שקלים, אבל חסרת ניסיון".

"לא התקלה הטכנית היא הבעיה האמיתית שמסכנת את קיומו של הליכוד כמפלגה דמוקרטית ומובילה", כותב אורי אליצור ב"מקור ראשון", "[...] התקלה הקריטית ההורסת ומרקיבה את הדמוקרטיה היא מחלת הדילים וקבלני הקולות". באותו עיתון ממש, שישה עמודים אחורה, דיווח על קבלנות הקולות המסיבית של ח"כ חיים כץ בתעשייה האווירית מוכתר בכותרת "הסיירת של חיים כץ". ב"מעריב", עמיחי אתאלי, זאב קם ושלום ירושלמי מספקים תיאור מפורט וביקורתי יותר של "שעתם של בעלי הכוח המאורגן, שהסתובבו עם טלפונים ורשימות חיסול", ומתמקדים בפועלו של כץ.

בפינת השאלה היומית במוסף היומי של "ידיעות" כותבים נחמה דואק ומשה רונן בעד ונגד שיטת הבחירות המקדימות. דואק כותבת בעד חזרה לשיטת הוועדה המסדרת משום שהיא הביאה לפוליטיקה אנשים טובים יותר, לטענתה. רונן מסכם את טיעוניו בעד השיטה הנוכחית במשפט "עוד לא מצאו שיטה טובה יותר". במדור הדעות של "מעריב" כותב ירושלמי בעד הרחבת שיטת הפריימריז כך שתכלול אנשים רבים הרבה יותר ("פריימריז פתוחים"). "המערכת המפלגתית בישראל חולה", קובע נחום ברנע במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". אחרי שהוא סוקר סדרה של פתרונות הוא מציע לחזור בכל זאת לוועדה המסדרת. ממילא שום דבר לא יעזור, הוא מסכם.

בעלי ממון וחסרי ממון

"הלחץ על נוחי דנקנר מתהדק", נכתב בכותרת הגג של "כלכליסט", התופס בעת האחרונה את מקומו של "דה-מרקר" בראש המאבק הביקורתי בתופעות ממאירות במעמד בעלי ההון. "אי.די.בי אחזקות היא חברה של בעלי האג"ח", נכתב בכותרת הראשית, ציטוט של עוזי דנינו, מנכ"ל בית-ההשקעות אקסלנס, המחזיק באג"ח של אי.די.בי ו"מציב לנוחי דנקנר אולטימטום: אם בתוך 3–4 חודשים לא יהיה הסדר חוב כולל באי.די.בי, נידרש להחריף את הצעדים נגד הקבוצה". ב"דה-מרקר" מופיע פרצופו של דנקנר לראשונה רק בעמ' 37: "אי.די.בי מחקה בווגאס 2 מיליארד שקל – האחים שימל יקבלו 100 מיליון שקל". ג'קי ומארק שימל היו המתווכים בעסקות הנדל"ן של החברה בארה"ב.

"על סדר היום: גולן-טלקום מנסה לשבור את השוק", נכתב בכותרת הגג לכפולה הפותחת של "כלכליסט". "למרות ההתלהבות ממהפכת הסלולר, שיעורי הנטישה שהציגו החברות מראים שמתוך 9.5 מיליון לקוחות, רק 1.5 מיליון שיפרו עמדות. המבצע החדש של גולן-טלקום רוצה לטרוף את הקלפים", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של רותי לוי. "גולן-טלקום משדרת מצוקה", נכתב בכותרת הראשית של "ממון", המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות", שאינו שש להרגיז את בעלי הממון. "בכירים בענף מרימים גבה: 'זו לא התנהגות רציונלית'", נכתב בכותרת המשנה. ב"דה-מרקר", לצד הידיעה כי "גולן-טלקום מציעה חבילה ללא הגבלה ב-49 שקל", כותב אמיר טייג, מי שהוביל את הקו המערכתי התקיף של העיתון שתרם לעצם קיומה של "מהפכת הסלולר", כי "אלה שטבלו בשמנת מנסים להחזיר את הגלגל לאחור, וצועקים שגולן איבד את העשתונות. האם 9 מיליון צרכנים יאמינו להם?".

"הישראלים אוהבים הלוואה שמאושרת בתוך דקה גם אם היא עולה פי שניים", נכתב בכותרת במרכז שער "כלכליסט". "האשראי בריבית גבוהה שמעניקות חברות כרטיסי האשראי ללווים זינק מתחילת השנה ב-15.4%. משום מה, זה לא מטריד אף אחד עדיין", נכתב בהפניה לכתבה של אמנון אטד. "הסיכוי שחוק שכר הבכירים יצמצם את פערי השכר בישראל – נמוך", מצטטת כותרת ב"דה-מרקר" מדו"ח של חברת ייעוץ ולפיו "הקשר בין גובה השכר לרמות הביצוע נותר רופף". "האי-שוויון הורס את הקפיטליזם", נכתב עוד בעיתון בכותרת טור מתורגם מה"גרדיאן" בחתימתו של פרופ' רוברט סקידלסקי.

החברה האזרחית

"50%", נכתב בפונט ענק ובשלל צבעי הקשת על שער "24 שעות", המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", ומיד לאחר מכן: "מבני הנוער ההומואים והלסביות סובלים מהתעללויות, מכות, קללות וכינויי גנאי מעליבים בבית-הספר. הנתונים החמורים האלה נחשפים בסקר חדש שמפורסם כאן לראשונה: 'כבר בגיל צעיר נותנים לנו להבין שאנשים אחרים רואים בנו משהו לא נורמלי ושהחיים שלנו עומדים להיות קשים'".

"שקופות" היא כותרת המוסף היומי של "מעריב". "זנות, עבריינות והתמכרות: מבט מבפנים על שגרת החיים של אלפי נשים חסרות בית בישראל". בכתבת העמוד הפותחת את המוסף כותבת טל לאור על "מסע ברחובות תל-אביב עם שתי נשים שהחליטו לחלק לדרות הרחוב תרסיסי פלפל להגנה עצמית".

"עבור פועל פלסטיני פשוט שמקבל אזרחות ישראלית, המשמעות הכלכלית היא מעבר מהכנסה של 70 שקל לרמה של 200 שקל ליום", כותב דני רובינשטיין ב"כלכליסט" במדורו "הכלכלה הפלסטינית", המוקדש היום לסוגיית "איחוד המשפחות" בין פלסטינים לישראלים. "אצל בעלי מקצוע ההבדלים גדולים עוד יותר".

ובינתיים, ב"מקור ראשון"

אחד משלושת המאמרים במדור המאמרים של "מקור ראשון" מוקדש לשכנוע הקוראים באמיתותן של תיאוריות קונספירציה (אורי מילשטיין). טור אחר מוקדש למסרים מ"מנהל מרכז איין ראנד בישראל". גם זו תפיסה של עיתונות: יש דף, וצריך למלא אותו.