רוח החג

העיתונים מקדמים את החג השני של פסח, כל אחד על-פי דרכו. "'ישראל היום' מברך את קוראיו ואת כל בית ישראל בברכת חג שמח", נכתב במעלה שער החינמון בינות לפרחים דמויי חרצית, כלי טיס שבקרוב ייכנס לשירות בצבא ישראל, ספיידרמן ותצלום של עורך חדשות החוץ בועז ביסמוט, ששוב ביקר בחו"ל ומסר לעורכיו תמונה לפרסום. "מתכוננים למופלטות", נכתב מתחת לברכה, על רקע תצלום של "משפחת ביטון מבאר-שבע", ש"כבר מוכנה לאורחים שיגיעו ליהנות מהמופלטות ומהמתוקים המיוחדים".

ב"ידיעות אחרונות", תאומו הבוטה יותר והירחמיאלי פחות של "ישראל היום", מאחלים העורכים לקוראיהם "חג שמח!" באמצעות סטמפה תמציתית ובה פרח דמוי חיננית. החותמת התכלכלה נדפסת בצד הלוגו, התכלכל גם הוא. "הנה באה המופלטה", נכתב בהפניה בינונית המתפרסמת בתחתית השער, מתחת לתצלום של נשים אוחזות במגשי מאפים. "אחרי שבוע של טיולים, של אירועים ושל מצות, הכל מוכן לחגיגות המימונה", נכתב בכותרת המשנה, המתייגת את החג המזוהה בעיקר עם עדה יהודית אחת ככזה הניצב באותה שורה עם סמלי פסח ידועים כ"טיולים", "אירועים" ו"מצות".

גם ב"הארץ" לא פוסחים על ציון החג בשער, אם כי נמנעים מלציין באיזה חג בדיוק מדובר. "'הארץ' מברך את קוראיו בברכת חג שמח", נכתב בקטן לצד סמליל העיתון, שלו נתווספה המלה "חג" בכחול. על רוב חלקו העליון של השער בחרו העורכים לפרוש דווקא תצלום רחב ממדים של נוצרים אוחזים בצלבים בפריז, לציון יום השנה של המועד המשוער שבו על-פי אמונתם נצלב ישוע.

איראן

"איראן: קרובים מאוד להסכם עם המערב על הכור באראק", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ", המוקדשת למשא-ומתן שמנהלות "שש המעצמות" (ארצות-הברית, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה) עם ראשי הממשל האיראני בניסיון להניאם מפיתוח נשק אטומי ולקבל על עצמם פיקוח בינלאומי בתחום הגרעין.

כתב "הארץ" ברק רביד מעדכן את הקוראים בדברים שאמר ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית של איראן, עלי אכבר סאלחי, ולפיהם הציע למעצמות להכניס שינויים ב"מפרט הטכני של ליבת הכור" ולהגביל את "כמות הפלוטוניום שהכור ייצר לחמישית מיכולתו". סאלחי, כותב רביד, ציין שהמעצמות "קידמו בברכה את ההצעה".

"המעצמות הציעו להפוך את הכור באראק מכור מים כבדים, שיכול לייצר פלוטוניום, לכור מים קלים לייצור חשמל", נכתב עוד על שער "הארץ", בהתבסס על דברים שאמר הבכיר האיראני. "סאלחי הוסיף כי לפי הצעת איראן יוגדל מספר הצנטריפוגות שבידיה מ-18 אלף ל-20 אלף, לתקופת ביניים של ארבע-חמש שנים".

בהמשך הידיעה, המתפרסם בעמ' 5, מזכיר רביד כי בשבוע שעבר פירסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) דו"ח שממנו עולה כי איראן מיישמת את הסכם הביניים שחתמה עם המעצמות, ו"ממירה את האורניום המועשר לרמה של 20% שבידיה לאורניום ברמה של 5%". בהמשך מציין רביד כי בשלושת החודשים האחרונים דיללה כך איראן כבר כשלושה רבעים מהאורניום המועשר שבידיה – 155 מתוך 209 ק"ג. על-פי המסגור ב"הארץ", מדובר בחדשות מעודדות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מצטלם עם משתתף בסדנת "מסע" בכנסת, 30.3.14 (צילום: דני מרון)

הגרעין האיראני, סוגיה שרק לעתים רחוקות מפרנסת בתקשורת הישראלית סיקור מפורט מהסוג שמגיש היום רביד ב"הארץ", כובש היום גם את שער "ישראל היום". העיתון החינמי מתנהל מאז קומו כשופרו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, וככזה מוקדש הבוקר שערו לקידום עמדותיו המוצהרות של זה בנוגע לטכנולוגיה הגרעינית שבידי האויבים מאיראן.

הצהרותיו של נתניהו, בניגוד לדו"חות שמנפקת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, כמעט לעולם אינן מוצגות בצירוף מידע קשיח ומפורט. לעתים, כמו היום, הן כלל אינן מוצגות כעמדותיו הרשמיות של נתניהו – בחירה עריכתית (של עורך "ישראל היום" או של דובר מטעם ראש הממשלה, ואולי של שניהם גם יחד) המאפשרת ניגוח במשלב נמוך מזה שבדרך כלל בוקע מפיהם של מדינאים.

"איראן ממשיכה לעבוד על העולם", נכתב בגדול, שחור על גבי לבן ובתוספת קו תחתון אדום, במרכז שער "ישראל היום". כותרת המשנה ממחזרת סלוגן של לשכת ראש הממשלה: "תרגיל נוסף מאחורי החיוכים של רוחאני", מגדיר שם שלמה צזנה את ההתפתחות האחרונה, ומתבל את הטענה בציטוט מאת יובל שטייניץ, "השר לנושאים אסטרטגיים" בממשלת נתניהו, שהוא גם "השר לענייני מודיעין" ו"השר המופקד על יחסים בינלאומיים". "זו אחיזת עיניים", מצוטט שטייניץ. "הם הניחו רובה אחד על השולחן, אבל השני עדיין מאיים".

בפתח הידיעה עצמה, התופסת את רוב שטחה של כפולת העמודים הפותחת של "ישראל היום" (שלמה צזנה, אלי לאון ודן לביא), מובהר באופן חריג כי "רה"מ ומערך ההסברה הלאומי בלשכתו לא הגיבו לדברים". במקום ראש הממשלה מובאים בהרחבה דבריו של שטייניץ, השר במשרד ראש הממשלה.

"איראן הולכת לשמר לעצמה את שני המסלולים שבהם בחרה, המאפשרים לה להשיג את הפצצה. והיא לעולם לא תוותר", כותב בטור פרשנות בועז ביסמוט. "הסיפור האיראני רחוק מלהסתיים. בעיקר, אם כפי שאומר לנו סאלחי, הם משיגים פיצוץ של הסכם", הוא מוסיף בשורה החותמת את טורו. "בתוך כך, בנאום לרגל יום הצבא אמר נשיא איראן, חסן רוחאני, כי למדינתו 'אין כל כוונה להילחם באף מדינה, אך היא תיאבק בכל כיבוש'", מציינים צזנה, לאון ולביא לקראת סוף הידיעה החדשותית. הם חותמים במלים הבאות: "על חלק מכלי הרכב הצבאיים הופיעו הכרזות 'מוות לאמריקה' ו'מוות לישראל'".

התנהלותה של איראן סביב תוכנית הגרעין שלה לאורך השנים מלמדת כי מנהיגי הרפובליקה האסלאמית הפונדמנטליסטית אינם בוחלים בשקרים וסודות. האפשרות שגם כעת, חרף הדיווחים על התקדמות המשא-ומתן עם איראן סביב סוגיה זאת, מסתיר הממשל האיראני מהלכים לייצור נשק גרעיני, היא אפשרות סבירה הנלקחת בחשבון על-ידי כל המעורבים במשא-ומתן.

הבעיה עם התעמולה שמפיץ משרד ראש הממשלה הישראלי, שעורכי וכתבי "ישראל היום" מרבים לקדם, היא לא שמדובר בתעמולה שקרית. הבעיה היא שמדובר בתעמולה.

מזרחי/שוואמרה

"נצ"מ ברוך מזרחי נהרג בידי מחבל פלסטיני ויוסף שוואמרה נהרג בידי חייל צה"ל", כותב גדעון לוי במדור המאמרים של "הארץ", במאמר המוקדש להשוואה בין היחס שהעניקה התקשורת הישראלית לרצח קצין המשטרה היהודי בפיגוע ירי ובין היחס שהוענק לקטילתו של נער פלסטיני, שעל-פי הדיווחים ב"הארץ" יצא לקטוף צמחי בר בשטח אסור ונורה למוות ממארב צה"לי. שני המקרים, כותב לוי, הם כאלו שבהם חפים מפשע נפלו קורבן ל"טרור אכזרי".

"שוואמרה ההרוג, בן 14 במותו, כמעט ולא זכה לסיקור בתקשורת הישראלית. מזרחי ההרוג, בן 47 במותו, זכה לסיקור אדיר ממדים. צריך להתעכב על הסיקור הזה, בכדי להבין את מערכות שטיפת המוח, שמפרידות אצלנו בין דם לדם, בין קורבן לקורבן ובין הרג להרג.

"נדגיש: הרוג ישראלי צריך לקבל סיקור רחב ואוהד יותר בתקשורת הישראלית על פני הרוג פלסטיני. זו דרכו של עולם, זו דרכה של תקשורת, במיוחד כזו שבנויה על ליבוי של יצרים, פחדים ורגשות ועל שימורה של 'מדורת השבט'. אבל לנוכח ההשתפכות התקשורתית על מותו הנורא של נצ"מ מזרחי וההתעלמות התקשורתית ממותו, הנורא לא פחות, של שוואמרה, קשה להחשות".

עוד כותרת ראשית

היחצן רני רהב חולק עם עוקביו בפייסבוק את מחשבותיו בעקבות קריאת הידיעה הראשית של "ידיעות אחרונות", 20.4.14

"איום דרמטי של אבו-מאזן – אם יתפוצצו השיחות 'נפרק את הרשות'", נכתב בגדול, בצבעי אדום-שחור-צהוב, בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" (אליאור לוי וליאור בן-ארי). לצד דיוקנו המוטרד של המנהיג הפלסטיני, הנדמה כמוצץ סוכריית מנטה חריפה במיוחד, מפנים עורכי העיתון הנמכר בישראל את קוראיהם לדיווח המתפרסם בחצי הימני של הכפולה הפותחת של העיתון.

לבעלי הזיכרון התקין שבין הקוראים, או לאלה העוקבים באדיקות אחר רגעי המשבר במערכת היחסים הישראלית-פלסטינית, עשויה הכותרת הראשית הזאת להזכיר דיווחים קודמים. בשנים האחרונות השמיעו עבאס ודובריו את האזהרה הזאת שוב ושוב (ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, וזה רק מעמוד התוצאות הראשון שסיפק מנוע החיפוש), אך כידוע, לא הוציאו אותה לפועל. עיתונאים ישראלים מורגלים בהצהרותיו אלו של עבאס, ונוהגים להצניען (על הגלגול הנוכחי של ההצהרה הפלסטינית העונתית דווח ב"הארץ" כבר לפני ארבעה ימים. גם שם לא מצאו לנכון להבליט מידע זה באופן מיוחד).

מי שיעיין בידיעה המתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונות" יגלה כי יו"ר הרשות כלל אינו מצוטט בה, לא כל שכן מוסר את "האיום הדרמטי" שיוחס לו בשער. למעשה, הציטוט מהשער נעדר כליל מהדיווח החדשותי, המוקדש לפרשנות שמעניקים הפלסטינים לחוקים בינלאומיים ולאפשרות שמעמדם יוגדר באופן שיערים על הממשל הישראלי קשיים במישור המשפטי והדיפלומטי.

יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו-מאזן). רמאללה, 1.4.14 (צילום: עיסאם רימאווי)

מומחה ישראלי המרואיין בידיעה מוציא את שארית האוויר מהבלון שניפחו עורכי "ידיעות אחרונות". "טוענים שההגדרה 'ממשל תחת כיבוש' תהפוך את ההתנחלויות לבלתי חוקיות, אולם זה למעשה גם המצב כיום – מרבית המדינות בעולם לא מכירות בחוקיות של ההתנחלויות ומפרשות את אמנת ז'נבה באופן שמגדיר את הגדה המערבית 'שטח פלסטיני כבוש'", אומר ללוי ובן-ארי פרופ' רובי סיבל, לשעבר היועץ המשפטי של משרד החוץ, המוצג כמומחה למשפט בינלאומי. "למרות זאת בית-הדין בהאג לא דן כיום בחוקיות של ההתנחלויות ובאפשרות שהן יוגדרו 'פשע מלחמה', ולדעתי גם ההגדרה החדשה לא תשנה את זה", מוסיף פרופ' סיבל.

את נחום ברנע, בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות", זה לא מרשים. פירוק הרשות ("על מנגנוניה"), כותב ברנע בטור פרשנות שתמציתו נדפסת על שער העיתון, הוא "הקלף האחרון" של הפלסטינים, כלומר "התאבדות על סף ביתנו", שתתבצע ב"עיתוי קריטי". "אם יממשו הפלסטינים את האיום שלהם, יהיו לכך תוצאות דרמטיות", משער ברנע.

"בצד הפלסטיני הרשות תתפרק, כל מנגנוני הביטחון שלה יתפזרו ו-40 אלף עובדים יפסיקו לקבל שכר. הצמרת הפוליטית שלה תקים קרוב לוודאי ממשלה בגולה, מתחת לדגל אש"ף. צה"ל יצטרך למצוא דרך למלא את מקום הרשות – להקים משטרה, לדאוג לחינוך, בריאות, מים, ביוב", נכתב עוד בטור, לצד הערכה שלפיה העלות לישראל "בשנה הראשונה לפחות לכיבוש המחודש" עלולה להגיע לכדי "עשרות מיליארדי שקלים". וזה, כותב ברנע, עוד "החלק הקל" – חכו שתשמעו על גל הטרור שעוד יגיע.

"זהו תרחיש קיצון", מציין ברנע לקראת סוף טורו, "יכולים להיות תרחישים פחות קשים". העיתונאי הוותיק אינו מציין שנסיון העבר מציע כי הגיוני יותר שלא יהיו תרחישים כלל, שכן קרוב לוודאי ששוב מדובר בהצהרה שאין בכוונת הפלסטינים לממש. מקריאת דיווחם של לוי ובן-ארי ב"ידיעות אחרונות" עולה אפילו תרחיש שלפיו אין מדובר כלל בהצהרה רשמית, לא כל שכן כזו המייצגת את עמדת המדינאי שבשמו היא מובאת.

לפיד

במדור הדעות של "הארץ" נדרש רוגל אלפר להתבטאות האומללה האחרונה של שר האוצר של מדינת ישראל, יאיר לפיד, בעל טור (במיל') ב"ידיעות אחרונות". "בערב ליל הסדר פירסם שר האוצר, יאיר לפיד, פוסט בפייסבוק (בלי לציין שהוא פורסם בעבר בגרסה שונה מעט כטור ב'7 ימים'), שכולו תפילה לאלוהים", מזכיר אלפר בטורו, תחת הכותרת "לפיד צועד עירום ברחובות".

"בפוסט הזה הוא הזכיר פרדוקס פילוסופי, ששואל האם ייתכן שאל כל יכול יברא סלע כה כבד עד שהוא עצמו לא יוכל להרימו", ממשיך אלפר. "תשובה חיובית מפריכה את הטיעון על קיומו של אל כל יכול, כי הוא לא יכול להרים את הסלע שברא. כך גם תשובה שלילית, כי משמעותה היא שהאל לא יכול לברוא סלע שהוא לא יכול להרים.

"את הפרדוקס הזה ייחס לפיד לפילוסוף זנון, שלדבריו חי במאה ה-16. הוא טעה פעמיים: זנון היה בן המאה החמישית לפנה"ס, והפרדוקס הזה איננו שלו. כשכמה מגיבים העירו לו על טעויותיו, מחק לפיד את הקביעה שזנון חי במאה ה-16, אך לא טרח לציין מתי הוא כן חי. במקביל, באופן דווקאי, הוא המשיך לייחס לו את פרדוקס האבן, אף שכבר הבין שאין לו שום קשר אליו. מה אפשר להסיק מהמקרה הזה?

"יש הטוענים שמדובר בהיטפלות קטנונית לתפלויות ושאין לייחס חשיבות לטעויות עובדתיות זניחות, אלא להתמקד בעיקר. במהות. הצרה היא שבמבחן המהות לפיד נכשל קשות. הוא לא מבין את הפרדוקס. הוא לא מבין שתכליתו להפריך את הטיעון על קיומו של אל כל יכול. את הסלע הוא מדמה לפלסטינים ומבקש מהאל, שאינו יכול להרימו, לגלגל אותו קצת הצדה.

"בשביל לבקש מאלוהים קצת עזרה עם הפלסטינים אין צורך להשתמש בפרדוקס לוגי, שנועד להפריך את הטיעון על קיומו של אותו אל. זה מהלך רטורי מסורבל ומיותר. הסיבה האמיתית שבגללה מזכיר לפיד את הפרדוקס, ממש דוחף אותו בכוח לפוסט, היא כדי להראות שהוא משכיל וחכם. הפרדוקס נועד להמחיש את יומרתו האינטלקטואלית. ובאורח פרדוקסלי, הוא משיג בדיוק את המטרה ההפוכה, ומעיד על בורותו – ההיסטורית (לא זנון, לא המאה ה-16) והפילוסופית (לפרדוקס הזה אין מקום בתפילה הזאת, הוא שייך לדיון אחר)".

תוכן שיווקי

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת גם היום ידיעת תצלום (איריס בר-לב) המוקדשת לקידום קמפיין המיתוג של קוקה-קולה כגוף ירוק. תחת הכותרת "צדק סביבתי" מתפרסם בעיתון תצלום של השר לאיכות הסביבה, עמיר פרץ, כשהוא מתופף על תופים שעליהם נתלו פחיות ריקות של המשקה הפופולרי, המזיק לבריאות ולסביבה.

הקמפיין של קוקה-קולה הוא תשובתם של יצרני המשקה למסע פרסום של חברה מתחרה, שבו תויגה צריכת משקאות הנמכרים באריזות חד-פעמיות כמעשה הפוגע בסביבה. עיטור התופים בפחיות משומשות הוא אחד האופנים העכשוויים שבהם בחרה היצרנית הישראלית של קוקה-קולה לשדר לקהל הצרכנים כי היא נוהגת למחזר את אריזותיה. בין יתר המעשים שבאמצעותם מקדמת החברה את הקמפיין ניתן למנות גם בנייה של חפצים מפקקים משומשים ופרסום ידיעות שיווקיות בעיתון הנמכר בישראל.

ענייני תקשורת

במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" מתפרסמת רשימה מאת דוד אדלר, המוקדשת להיכרותו עם העיתונאי והסופר המנוח אמנון דנקנר, שלאחרונה צוינה שנה למותו. אדלר למד עם דנקנר בחטיבת הביניים, והתוודע כבר אז לתחביבו של האיש להתעלל בחלשים ממנו.

ידיעת טור קצרצה המתפרסמת ב"ישראל היום" (אפרת פורשר) מדווחת לקוראים על אירוע מחאה שנערך היום לפנות בוקר בירושלים ועל האופן שבו הגיבה לכך משטרת ישראל. על-פי התוכנית המקורית של מארגני האירוע, המפגינים היו אמורים להתכנס בגן הוורדים, מול משכן הכנסת, ולקרוא ללגליזציה של סמים המופקים מצמח הקנביס תוך כדי צריכתם.

על-פי הדיווח, לאזור הגיעו כ-200 מפגינים, ושניים מהם נעצרו. על-פי דיווחים המתפרסמים הבוקר, ב"הארץ" וב-ynet בין היתר, באירוע לקחו חלק קרוב ל-1,000 איש, וכ-30 מהם נעצרו. ב"ישראל היום" נמנעים גם מלשתף את הקוראים במעצרם המקדים של שניים מהמארגנים, לפני שלושה ימים, בגין כוונותיהם המוצהרות.

בידיעה המתפרסמת הבוקר ב"ישראל היום" לא נכתב כי מדובר בדיווח ראשוני המכיל מידע על ראשית הליכי פיזור ההפגנה; קוראי החינמון הנפוץ שלא התעדכנו באתרי החדשות עשויים לקבל את הרושם שלפיו מדובר במחאה שהקיפה מעטים, וכי המשטרה הגיבה בליברליות ובחרה שלא להרבות במעצרים. המציאות, כאמור, אחרת.

בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" משובצים היום ציטוטים מתוך כתבי גבריאל גרסיה מארקס ("שיישארו לנצח"), בתוספת ידיעה חדשותית ("פרידה מענק המלים") וידיעה מגזינית המתפרסמת באחד ממוספי החג.

באף אחד מהטקסטים המוקדשים לאיש לא מצאו עורכי העיתון לנכון לעדכן את קוראיהם כי "מכתב הפרידה" שפירסמו באותם עמודים ממש שלשום, שהוצג כטקסט שחיבר מארקס "לפני שאיבד את צלילותו", כלל לא נכתב על-ידי הסופר המנוח. אין זו הפעם הראשונה שבה עיתון זה נמנע מלהתנצל בפני קוראיו על שמסר להם בדותות במסווה של תיעוד עיתונאי. אין עיתון שלא שוגה, אבל יש עיתונים שעורכיהם משתדלים לא להודות בכך.