טרור
פיגוע ירי קטלני שבו נהרג קצין משטרה שעשה את דרכו עם משפחתו לארוחת חג בקריית-ארבע תופס הבוקר את כותרותיהם הראשיות של שלושת היומונים הכלליים. "בצה"ל מעריכים כי מדובר ביוזמה של מפגע יחיד או של חוליה מצומצמת, ללא תמיכה מצד תשתית טרור נרחבת", נכתב בכותרת המשנה של ההפניה הראשית בשער "הארץ".
"ההרוג הוא סגן-ניצב ברוך מזרחי, בן 46, נשוי ואב לחמישה. בתפקידו האחרון היה ראש מדור טכנולוגיות ביחידת הסיגינט של חטיבת המודיעין באגף החקירות והמודיעין", מציינים כתבי "הארץ" עמוס הראל, גילי כהן, ג'קי חורי וחיים לוינסון.
לצד דיווח עובדתי מפורט, הכולל התייחסות לטענות שהושמעו מפי פלסטינים תושבי הכפר הסמוך לזירת הפיגוע ("התושבים התלוננו על נזקים שגרמו החיילים לרכוש ועל עימותים בין דיירים וחיילים"), הזווית שבוחרים ב"הארץ" להבליט היא זו המערכתית. עמוס הראל, בטור פרשנות נלווה, מעריך כי הפיגוע נועד להשפיע על המשא-ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית. "מובן שפיגוע רצחני הנעשה בעוד הקואליציה מתקוטטת על שחרור מסיבי נוסף של אסירים בטחוניים מצמצם את מרחב התמרון הפוליטי של נתניהו", מציין הראל.
זירת הפיגוע בכביש 35, אתמול (צילום: עיסאם רימאווי)
ב"ידיעות אחרונות", תחת כותרת השער "נרצח בדרך לסדר", מובלטת הזווית האנושית: זהותו של הקורבן, משפחתו, חג הפסח. כתב העיתון עקיבא נוביק הצליח לשוחח עם אלמנתו של מזרחי, שנפצעה מהירי, והידיעה שבה מובאים דבריה פותחת את הכפולה הראשונה של העיתון. תצלום מציצני ומטושטש של האלמנה ברגע קשה ("שבה מבית-החולים כדי לבשר לילדיה שאביהם נהרג") נדפס כמעט לכל רוחב השער, ושוב, בגדול, בכפולה הפותחת (אלי מנדלבאום).
ידיעה אחרת בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לקריירה הצבאית והמשטרתית של הנרצח (ירון דורון ומאיר תורג'מן), ומשובץ בה בגדול תצלום משפחתי שעליו הודבקה בגסות סטמפה צהובה: "האושר שנגדע". ידיעות נוספות, הנדפסות בעמודים הבאים, מוקדשות לחיפוש אחר המחבל ("המצוד"), להתכנסות דתית בחברון ("התפילה הרגישה: שידור ישיר ב-ynet") ולתמצות עמדותיהם של פוליטיקאים ישראלים בנוגע להשפעה המשוערת של פיגוע הירי על המשא-ומתן המדיני.
ב"ישראל היום", שעורכיו ביקשו רק לפני ימים אחדים להוציא את הדיון הציבורי בנושאים פוליטיים ל"פסק זמן עד אחרי החג", נאלצים הבוקר לחרוג מהקו שעליו המליצו, ולא בפעם הראשונה. "פיגוע בדרך לסדר", נכתב בגדול בשער העיתון החינמי הנפוץ, שהוא היחיד המבליט במיקום זה את המסר שהפיץ בעקבות הפיגוע ראש הממשלה בנימין נתניהו.
כמו ב"ידיעות אחרונות", גם עורכי "ישראל היום" מנסים לאותת לקוראיהם כי בחרו להבליט את הזווית האנושית של האירוע הבטחוני. ואולם, כפי שקורה בדרך כלל במקרים מסוג זה – היכן שעורכי "ידיעות אחרונות" משכילים ללחוץ במיומנות מעוררת בחילה (הפה הפעור של האלמנה, הסטמפה הגסה על תמונת המשפחה המאושרת למראה), נסיונות העיסוי של עורכי "ישראל היום" הם מהסוג שבדרך כלל מותיר סימנים כחולים.
כמו ב"ידיעות אחרונות", גם ב"ישראל היום" מוקדשות הכותרות הראשיות לזהותו של הנרצח ולנסיבות מותו. תצלומו במחיצת בני משפחתו נדפס על השער, שבכותרתו, כמו ב"ידיעות אחרונות", מודגש כי נהרג בדרך לסעודת החג. המסגור, מכאן ואילך, מגייס את הקורבן למסרים הקבועים של מתעדיו ב"ישראל היום".
"30 שנה למען המדינה", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת (אפרת פורשר, יורי ילון, איציק סבן, לילך שובל ודניאל סיריוטי), גרסה פלקטית של המושג "פטריוטיזם". בידיעה עצמה מנסים הכתבים לשלב בין סיפור חייו של הנרצח להשתלשלותו של פיגוע הירי.
חיים שיין, הפרשן לענייני כל של "ישראל היום", קושר בין פיגוע הטרור, החג שבו במקרה אירע ורדיפת יהודים בזמנים עתיקים. "בימי הביניים רבות מעלילות הדם כוונו אל ימי הפסח תוך הטחת האשמות שווא ביהודים", כותב שיין. "אומות העולם מעולם לא היו מוכנות להכיר בעובדה כי העם היהודי היה זה שהאיר לעולם כולו את לפיד החירות ואת תקוות השחרור מעבדות. עריצים מעולם לא הסכימו שרוח החופש היהודית תקיף את הנתינים המשועבדים להם".
"רה"מ: הרצח – בגלל ההסתה הפלשתינית", מודיעה כותרת הידיעה המרכזית בעמוד הבא (לילך שובל, גדעון אלון, דניאל סיריוטי ויוני הרש), המוקדשת למאמץ הדוברותי האחרון של נתניהו. התבטאות של פוליטיקאי אחר הזוכה מעיתון זה לבימה מפרגנת, שר הביטחון משה יעלון, מובאת גם היא בהבלטה.
"שרים בליכוד לבנט: אל תחזור על הטעות של הפלת הימין", נכתב בכותרתה של ידיעה אחרת ("הפיגוע הרצחני מחריף גם את הוויכוח הפוליטי"), המגייסת גם היא את הפיגוע לקידום צרכיו הפוליטיים של ראש הממשלה: שימור ממשלתו לנוכח איומי הפרישה של שותפיו הנציים.
הפרשן הבכיר של "ישראל היום", דן מרגלית, מוצא לנכון גם הוא למתוח ביקורת על נפתלי בנט ועל עמיתיו לבית-היהודי (ש"מבקשים לכלוא ולקלוע את מנהלי המשא-ומתן אל מבוי סתום"), וקורא לממשל האמריקאי שלא להקשיב לעצת מאמר המערכת של ה"ניו-יורק טיימס". "איזו תועלת תצמח לישראל ולפלשתינים ולאמריקה ולמזרח התיכון אם יוותר ג'ון קרי על המשך המאמץ רק מפני שהוא כבד מנשוא? לא כלום", כותב מרגלית.
חינוך
בעמ' 3 של "הארץ" מתפרסמת היום כתבת מגזין המוקדשת ללימודי השפה הערבית בישראל ולאופן שבו מדיניותו של שר החינוך הנוכחי, הרב שי פירון, משפיעה על תחום זה.
"עוד בטרם מימש את רפורמת הבגרויות שלו, אחת ההחלטות הבולטות של שר החינוך שי פירון היתה צמצום הוראת השפה הערבית", כותבת בפתח הכתבה ירדן סקופ. "בינואר האחרון החליט כי חובת לימוד השפה תחול רק בחטיבת הביניים; על חובת הלימודים בכיתה י', שלה התלוותה יחידה אחת בבגרות, החליט לוותר. מאוחר יותר נימק פירון את החלטתו בטענה שהפיכת המקצוע למקצוע בחירה תהפוך אותו לאטרקטיבי יותר ומאוס פחות בעיני התלמידים".
"האופן שבו השפה נלמדת מתמקד ביכולות הפסיביות של תרגום ושמיעה, וזה לא במקרה", אומר לסקופ ד"ר יונתן מנדל, שכתב את עבודת הדוקטורט שלו על לימודי הערבית בישראל. "כאשר המוטיבציה המרכזית ללומדים היא צבאית, וכאשר הצבא הוא הצרכן המרכזי של דוברי השפה, הדבר משפיע על כישורי השפה הנלמדים".
צבי בראל, פרשן "הארץ" לענייני המזרח התיכון, טוען בטור נלווה כי קיצוץ לימודי הערבית הוא חלק מניסיון להרחיב את החיץ שבין אזרחי ישראל היהודים לתרבות הערבית, במדינת ישראל ובשכנותיה. "צמצום לימודי השפה הערבית, או בשפתו האורווליאנית של שר החינוך, 'הפיכתה ממקצוע חובה לרשות', הוא בסך-הכל המשך ישיר לתפיסת ראש מפלגתו, יאיר לפיד, את המיעוט הערבי", כותב בראל. "מי שרואה ב'זועבי'ז' אויב, חייב ממילא לדחוק את שפתם ואת תרבותם אל מחוץ לספרי הלימוד של יהודים פן יטמאו את טוהר הלימוד הציוני".
הערצת עשירים
כפולת האמצע של קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מוקדשת הבוקר לסיפור עיתונאי מסוגה הולכת ונעלמת. עד לפני שנים אחדות נהגו העיתונים הכלכליים ומוספי הכלכלה להגיש לקוראיהם מעת לעת סיקור נרחב ומפורט של מפגני עוצמה מתוקשרים של בעלי הון.
המפגנים, שמותגו על-ידי דוברים ומקורבים כאירועי השקה, שמחות משפחתיות וסעודות חג, הולידו דיווחים שבהם הודגשה המעטפת הנוצצת – הידוענים, מנות הגורמה, העלות הגבוהה. המעטפת, והדיווחים שהבליטו אותה, סייעו לבעלי ההון לשכנע את הציבור הרחב כי הם נהנים משפע חומרי וחברתי – מצג שהקל עליהם לשווק כעובדה את האפשרות הלא-תמיד-נכונה כי נועדו לעשות חיל בעסקים.
בשנים האחרונות, על רקע קריסתם של כמה מידועני ההון שפירנסו סיקור מתחנף מהסוג ההוא, התמעטו הדיווחים המתמסרים ונדחקו למדורי הרכילות העסקית, המתמעטים גם הם. ב"ידיעות אחרונות", העיתון שאינו מפספס הזדמנות לנקר את עיניהם של קוראיו, מצאו לנכון לחרוג מהמגמה. "ליל סדר רומנטי" היא הכותרת הגדולה שנפרשת הבוקר במרכזה של כפולת האמצע של העיתון, על רקע תצלום של מסוק שממנו יצאו זה עתה אשה וגבר במשקפי שמש וילד בלונדיני מתולתל הנישא בזרועותיו החסונות של האיש.
המלים "ליל סדר רומנטי" נדפסות בפונט משומש דמוי כתב יד, מהסוג שמזוהה, משום מה, עם פתיחים של אופרות סבון ישנות וכריכות של רומנים רומנטיים. ארבע האותיות הראשונות במלה השלישית ("רומנ") נצבעו באדום כדי לרמז על זהותו של האדם שעליו נסובה הידיעה: בעל ההון ("האוליגרך") הבריטי רומן אברמוביץ', ששמו הפרטי הזכיר לעורכי "ידיעות אחרונות" את המלה "רומנטיקה", ולא, נאמר, את המלה "רומני" ("ליל סדר רומני? לא, זה לא יעבוד", אמר ודאי קול בראשו של עורך כפולת האמצע רגע לפני שעלתה בו ההברקה שבה נעשה שימוש בסופו של דבר).
מהי רומנטיקה? רומנטיקה, לפי "ידיעות אחרונות", היא בת-דודתה של הרהבנות: לעתים, כמו במקרה הזה, מדובר במושג שמשמעותו הטסה של מאה איש ("בערך") לעיירה מבודדת במדבר הישראלי, שכירת כל חדריו של מלון מקומי לארבעה ימים, ליל סדר בהנחייתם של חמישה חזנים ("בעברית, ברוסית ובאנגלית") ובכיכובן של מנות כמו "כדורוני פילה בקר" ו"בומב שוקולד ופסיפלורה", ובסיום, לשם התאוששות, חופשה נוספת, באילת, שם, לפי העיתון, שכר האיש לחבריו ולקרוביו "'רק' 80 חדרים" בבית-מלון יקר.
"לחברות אמת אין מחיר – בעיקר כשהונך נאמד ב-12 מיליארד שקל", מציינים שני הכתבים החתומים על הידיעה, עופר פטרסבורג ודני שדה. ב"ישראל היום" מתפרסם דיווח קצר על האירוע של אברמוביץ' במדור הרכילות (ערן סויסה). גם כאן צורף למלל תצלום של בעל ההון בצאתו מהמסוק במצפה-רמון. פניו של הילד המוחזק בידיו טושטשו.
דני דנקנר
"עוד מכה לדני דנקנר: מרכנתיל תובע ממנו 2.5 מיליון שקל", מודיעה כותרת של ידיעה מאת ליטל דוברוביצקי המתפרסמת בכפולה השנייה של "ממון". דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, היה עד לאחרונה אחד מבעלי ההון החביבים על העורכים הכלכליים בקבוצת "ידיעות אחרונות", וככזה זכה לא רק לסיקור לוטפני, אלא גם לגימוד מעשיו הפליליים לאחר שנקבע כי אכן היו כאלה. אבל זה היה פעם. הבוקר המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות" הוא היחיד שמדווח על ההסתבכות החדשה של מושא הסיקור האהוב לשעבר.
"דנקנר, בן דודו של נוחי דנקנר, היה עד לאחרונה אחד מהאנשים החזקים במשק", מזכירה דוברוביצקי, ומציינת את הרשעותיו במתן שוחד במשפט הולילנד ובעבירות שחיתות אחרות. עורכי-דינו של דנקנר מסרו ל"ממון" בתגובה כי התביעה נובעת מקשיי נזילות שפקדו את האיש בעקבות משפטיו, וכי בקרוב הוא עומד למכור "נכס נדל"ן" שיקל עליו לשלם את חובותיו. להפניית השער בעניינו צורף תצלום שלו בתנוחה המזכירה את זו של אדם שידיו נתונות באזיקים. מבטו חלול.
דני דנקנר בבית-המשפט, 24.10.13 (צילום: יותם רונן)
ראובן פדהצור
בשלושת העיתונים היומיים המרכזיים מתפרסמות הבוקר ידיעות על מותו של הפרשן הבטחוני ראובן פדהצור, שנהרג שלשום בתאונת דרכים. ב"הארץ", עיתונו של פדהצור, דבר מותו מובא בידיעה שכותרתה "5 הרוגים בדרכים בחג, ובהם העיתונאי ראובן פדהצור". ב"ישראל היום" זוכה הידיעה בעניינו להפניה בולטת בשער.
"פדהצור, טייס קרב בחיל האוויר, החל לעבוד ב'הארץ' בשנות ה-80 ככתב צבאי", כותבים יניב קובוביץ ואלי אשכנזי ב"הארץ". "עם השנים כתב פרשנויות ומאמרי דעה רבים בענייני צבא וביטחון, לעתים קרובות תוך הצגת עמדה ביקורתית כלפי מושאי כתיבתו. במקביל הגיש את התוכנית 'רצועת הביטחון' בגלי-צה"ל ועבד כקברניט בחברת ארקיע".
"ככתב הצבאי של 'הארץ' בשנות ה-80, ראובן הוביל את המאבק נגד פיתוח מטוס הלביא", מצוטט בידיעה עורך "הארץ" אלוף בן. "לאחר מכן התנגד בעקביות – במשך כחצי יובל שנים – לפיתוח והצטיידות במערכות הגנה מטילים, מהחץ ועד כיפת-ברזל. לדעתו של ראובן, מערכות כאלה יקרות לשימוש, מחלישות את ההרתעה הישראלית, ומערכת הביטחון מפריזה בתיאור ביצועיהן. ראובן הרבה לכתוב גם על חולשת הפיקוח האזרחי על מערכת הביטחון, ועל השימוש הפסול בהערכת האיומים כמנוף להגדלת תקציב הצבא".
"ראובן פדהצור הרגיז את מערכת הביטחון", כותב ב"ידיעות אחרונות" רונן ברגמן, המגדיר את פדהצור כ"עמית וחבר בוגר". "במאמריו, בספריו ובתוכניות הרדיו שבהן ריאיין והתראיין, הוא לא חסך ביקורת כלפי מה שהוא ראה כאיוולת, כפשלות, כטמטום, כאי-כיבוד זכותו של הציבור לדעת וכבזבוז משאבים", מוסיף ברגמן.
"מה שעיצבן במיוחד את הבטחוניסטים היה שעל פניו, פדהצור, טייס קרב וקצין בחיל האוויר, היה אמור להיות האחרון שירים קול נגדם. זאת גם היתה הסיבה לכך שמשהתברר שאי-אפשר להרגיע אותו, הממסד ניסה להיפטר ממנו בדרך של חקירה פלילית. כשפדהצור פירסם את האמת על ביצועיו הכושלים של טיל הפטריוט, שאמור היה להגן עלינו מפני הטילים של סדאם במלחמת המפרץ, פתחו נגדו בהליכים משפטיים בגין 'ריגול חמור', משל היה בוגד מהסוג הגרוע ביותר, והפסיקו את שירות המילואים שלו בחיל האוויר.
"במקהלה האחידה של חוקרי הביטחון והמדיניות בישראל, פדהצור היה קול אחר ורוח רעננה של חשיבה מחוץ לקופסה ותפיסות 'איפכא מסתברא', שאיתגרו שוב ושוב את מה שנראה כאמיתות מוחלטות על מערכת הביטחון. [...] כשאירח אותי פעם בקוקפיט באחת מטיסותיו, הסביר לי את הגישה שלפיה 'דווקא מי שבא מרקע בטחוני צריך להיות זה שיצעק שהמלך הוא עירום'".
את הידיעה ב"הארץ" חותם ציטוט מפי שר הביטחון, משה יעלון, שרק לפני חודש היה מושאו של טור ביקורתי מאת פדהצור, שבו נרמז כי השר עוסק בסילוף המציאות. "ד"ר ראובן פדהצור ליווה את מערכת הביטחון בכתיבתו במשך עשורים רבים, ובמקרים שאינם מעטים לא חשש להיות קול אחר ולשחות נגד הזרם", ספד יעלון.
ענייני תקשורת
פרטיות. בכל העיתונים מדווח הבוקר על זכייתם של ה"גרדיאן" וה"וושינגטון פוסט" בפרס פוליצר, בגין חשיפת האופנים שבהם הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות-הברית (NSA) כורה מידע ועוקבת אחר אמריקאים ואזרחי מדינות אחרות.
ב"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מקדישים לפרס ולזוכים ידיעות קצרות בעמודים האחוריים. ב"הארץ" זו הידיעה המרכזית במדור חדשות החוץ, ומובא בה סיכום של הממצאים שבזכותם ניתן הפרס לעיתונאים – ברטון גלמן, גלן גרינוולד, לורה פויטרס ואוון מקאסקיל – שחשיפותיהם התבססו על המסמכים הסודיים שהדליף אדוארד סנודן. חושפי המסמכים, מציינים ב"הארץ", "היו נתונים לביקורת רבה מצד ממשלות ארה"ב ובריטניה, ובכירים האשימו אותם בפגיעה בביטחון הלאומי".
יחסי-ציבור. במדור המאמרים של "הארץ" מתפרסם מאמר מאת טל ניב המוקדש לאסטרטגיה הדוברותית של ניר חפץ, בעבר עורך בכיר בעיתונים נפוצים וכיום איש יחסי-ציבור המטפל בענייניהם האישיים של בני משפחת נתניהו. המידע המובא במסרים שמשמיע חפץ, טוענת ניב, אינו מן המהימנים.
"המסרים האלה, המגוחכים ('ראיתי בחדרה קלסר של מכתבי תודה', אמר חפץ ולא מיצמץ), אינם מצליחים לנמק את העובדות, שאין עליהן חולק", היא כותבת. "קשה להבין מדוע עובדי קבלן במשרד ראש הממשלה צריכים לעבוד 350 שעות בחודש. מה דחוף כל-כך, סודי כל-כך, מיוחד כל-כך – שיש צורך להעביד אדם מספר כזה של שעות באחזקת בית. האם מדובר בשניים חסרי יכולת תפקוד? נכים שיש להובילם אל הכיור לשם מילוי כוס מים ולהשגיח על תנועתם 24 שעות ביממה, פן ייפלו באמבטיה? שאינם מסוגלים לחמם מרק?".
חופש הביטוי. בטור דעה המתפרסם ב"ידיעות אחרונות" בעקבות פיגוע הירי בשטחים מציע חגי סגל להשבית את שידוריהם של כלי התקשורת הפלסטיניים. "הרי כל המשדרים של כלי התקשורת הפלסטיניים נמצאים בהישג יד צה"לי", הוא כותב. "אם רק נרצה, אפשר להשבית אותם בתוך שעה קלה. הצרה היא שלא רוצים".