כמעט בלתי נתפס שהבחירות לנשיאות המדינה זוכות להתעניינות תקשורתית מעטה ומתקבלות בציבור בנחירה גדולה. גרוע מזה, הן עוברות לתקשורת מתחת לרדאר. נדמה לנו שאנחנו מכירים את המתמודדים על הכהונה הנחשקת. הם אורחים תדירים בסלון שלנו וחברים ותיקים ממסך הטלוויזיה זה יובלות. אבל אם נפשפש בזיכרון נופתע לגלות שאיננו מכירים אותם כלל, אלא רק את בבואתם התקשורתית.
כבר שנים שהסיקור הפוליטי בישראל משתף פעולה עם משחקי הפוליטיקאים והעמדות הפנים שלהם. אף אחד לא מתעניין בצמתים בעייתיים בקורות חייהם, במעגל החברים, בכספים שברשותם ובעיקר בשאלה למי הם חייבים כל השנים, מה וכמה. כבר למדנו מפרשת אולמרט שמפת הקשרים היא הכי חשובה וכי מגיע רגע שבו ההיכרויות המניבות לאורך השנים מגיעות למועד פרעונן. מבחינה זו, אם מועמד לא ראוי יעבור להתגורר במשכן נשיאי ישראל, רח' הנשיא 3 בירושלים, רגע התשלום הולך ומתקרב.
מתוך "ארץ נהדרת" (צילום מסך)
סילבן שלום, המועמד על הנייר, אמנם עבר חקירת משטרה בנוגע לתלונה אחת שהתיישנה ופרשה נוספת של מי שאינה מוכנה להתלונן. זה מכביד, אבל גם שלום צריך להודות למשטרה שהיא הופכת וחופרת, כדי שלא נגלה בעת הכהונה שמדובר במשה קצב הדור הבא. למנוחתו של פואד בן-אליעזר הפריעו לרגע נדב פרי בתוכנית "המטה" ומולי שגב באמצעות אייל קיציס ב"ארץ נהדרת", שהעלה בשעת צפיית השיא שאלה קטנה שנותרה תלויה באוויר: מהיכן גייס פואד תשעה מיליון שקל לרכישת הפנטהאוז שבו הוא מתגורר מול חוף גבעת עלייה ביפו.
אבל יש עניינים נוספים שצריכים להתברר, למשל: את מי רוצה אולמרט בבית הנשיא? לקמפיין התקשורתי שמנהל אולמרט בכלי התקשורת עם השחקנים רם כספי ודב וייסגלס יש כתובת ואוזן. לא אוזנו של השופט דוד רוזן, שאולי יבוא איתם חשבון בעוד כמה שבועות כשיקריא את גזר הדין אחרי שניסו להפוך אותו למין מוזר שכזה, מי שכלל אינו בקיא בהליכות המשפט ובכלל מתפקד כעורך מדור רכילות שמרשיע בגלל שמועה ש"לא הוכחה".
האוזן לקמפיין התקשורתי המפיץ את הדעה שדוד רוזן הוא לא שופט אלא דביל היא גם אינה אוזנם של שופטי בית-המשפט העליון שישמעו את הערעור, כי כעניין של מסורת הם אינם מתערבים בממצאים העובדתיים ואת פסקי הדין של רוזן הם כמעט שאינם הופכים. אוזנו של הציבור היא שצריכה להשתכנע שאולמרט הוא בכלל שעיר לעזאזל ושבמקום שנים ארוכות של כליאה אפשר להסתפק בהרשעה ובקלון ובעובדה שכבר לא יהיה מועמד לראשות הממשלה.
לכן חשוב לברר כיצד קשורים המועמדים לנשיאות למי שכיהן כאן כראש הממשלה, מאחר שמי מהם שייבחר יהיה זה שיוכל להעניק את החנינה. הבחירות לנשיא או נשיאת המדינה הבאה נערכות במעטפה סגורה שמטילים הח"כים לקופסה, לא הציבור הוא המכריע את המהלך, אך הזירה הציבורית והתקשורתית היא הנותנת אשרור ציבורי להצבעת הכנסת, והאווירה הציבורית עשויה להיות זו שתאפשר או תמנע חנינה לראש ממשלה מורשע, במקרה שערעורו לא יתקבל והוא ייאלץ לרצות תקופת מאסר ארוכה.
פורשים שטיח אדום בבית הנשיא (צילום: מארק ניימן, לע"מ)
חשוב על כן לדעת שדליה איציק, מועמדת, היא מעריצה שרופה. שלרובי ריבלין, מועמד, היה חבר קרוב, קבלן בשם דודי אפל שהוא היום השכן לתא של הנשיא לשעבר משה קצב וידיד רחוק של אולמרט מהאי היווני. שלבן-אליעזר, מועמד, יש ידיד נפש, האוליגרך הקזחי אלכסנדר משקביץ, שותפו העסקי הקרוב של הטייקון בני שטיינמץ, שהוא בעצמו חבר קרוב ושותף עסקי של העבריין המורשע אולמרט. ובכלל, פואד אוהב את אולמרט עד כדי כך שהחשב הכללי לשעבר ירון זליכה כתב בספרו שפואד אמר לו פעם בשיחה "חברית": "אם תעז להפליל את ראש הממשלה, אתה עלול לגמור עם עשרה כדורים בגב. אני מזהיר אותך. שלא תעז להפליל את ראש הממשלה".
אם התקשורת לא תוציא את הידיים מהכיסים ותתחיל לערוך שימועים ציבוריים למתמודדים באמצעות תחקירים, בעוד כמה חודשים ייאלצו חוקרי להב 433 לעשות שוב את הדרך לבית הנשיא, שכמה מהם מכירים אותה היטב מההלוך ושוב בדרכם לחקור את קצב.
כדי שלא תחזור הבושה צריך, חברי וחברותי העיתונאים והעיתונאיות, למרות החום הכבד וארוחות החגים המתקרבות, להפשיל שרוולים ולצאת מיד לעבודה ולמלאכה. אפשר לפתוח עם כל אחד ואחת מחבורת המועמדים בשאלה הקצרה, אך כבדת המשקל: מה תהיה עמדתך, כשתשב/י בבית הנשיא: האם תיאות/תיאותי לתת לאולמרט חנינה?