השלום (והקואליציה)

דברים שאמר שר החוץ אביגדור ליברמן בכנס בניו-יורק תופסים היום את הכותרת הראשית ב"הארץ", "ישראל היום" ו"מקור ראשון" וזוכים למיקום בולט גם בשער "ידיעות אחרונות". "ליברמן: עדיף ללכת לבחירות מאשר לחזור למתווה קרי", נכתב בכותרת של "הארץ". "ליברמן: בעד מו"מ, אבל בלי להיות פראיירים" הוא הניסוח של "ידיעות אחרונות". ואילו ב"ישראל היום": "תסבוכת מדינית, בחישה פוליטית".

"בעוד הפלסטינים מאשימים את ישראל בהתנערות מהבטחותיה לשחרר את יתרת האסירים, שר החוץ מסנדל את נתניהו: לא נסכים לחדש את השיחות בתנאים הללו", מתמצתת את המצב כותרת המשנה של "הארץ". ב"ישראל היום" מתארים אותה המציאות כך: "לישראל ברור כי הפלשתינים אשמים במשבר בגלל התביעות והפנייה לאו"ם, אבל במערכת הפוליטית מתחילה התרוצצות" (כותרת המשנה לראשית). ב"ידיעות אחרונות" בוחרים להדגיש באותו מיקום כי "שר החוץ תומך ב'עסקת פולארד', כולל שחרור אסירים, בתנאי שאבו-מאזן ימשוך את פנייתו לאו"ם".

ב"ישראל היום" מקדישים מקום נכבד גם לאפשרות שלישית, שאינה הליכה לבחירות או המשכה של הקואליציה הנוכחית: הקמת קואליציה חדשה ללא בחירות, שבראשה מפלגת העבודה. "הרצוג: קורא ללבני וללפיד לחבור לקואליציית שמאל-חרדים", נכתב בכותרת המשנה לראשית. "קואליציה חליפית: לא יותר ממשאלת לב של הרצוג", נכתב על שער העיתון בהפניה לטור של מתי טוכפלד. גם יוסי ורטר ב"הארץ" סבור כי מדובר ב"תרחיש [...] קשה מאוד למימוש. כמעט בלתי אפשרי", אולם מקפיד להזכיר כי "דווח עליו לראשונה בעמודים אלה בתחילת פברואר".

בכל אופן, "למרות אי-השקט שפוקד את הקואליציה, ההערכה היא כי בסופו של דבר יימצא הפתרון לשמור על הקואליציה הנוכחית", מרגיעה הידיעה הראשית בכפולה הפותחת של החינמון, וליתר ביטחון, מול האיגוף מימין של ליברמן, מקדישים שם עמוד שלם – עמ' 5 – לידיעה מלווה בתמונה של ראש הממשלה תחת הכותרת "רה"מ: 'צעדים חד-צדדיים ייענו בצעדים חד-צדדיים'". בטור הפרשנות קורא דן מרגלית "לתת לשכל הישר לנצח" ולחזור לשולחן המשא-ומתן.

"הזחיחות שמשדרת ישראל מאמצע השבוע שעבר, מאז פוצצו למעשה המגעים על העסקה להארכת המשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית, אינה במקומה", קובע עמוס הראל ב"הארץ". "נכון שהנהגת הרשות הציבה ברגע האחרון דרישות בלתי אפשריות דווקא כשנדמה היה לישראל ולאמריקאים שכבר התגבשה עסקה. אבל גם עכשיו, אחרי שמראייניו של ג'יבריל רג'וב בערוץ 2 השכילו להשיב לנו את הגאווה הלאומית, הדברים נותרו במידה רבה כפי שהיו. אם ישראל תתעקש לסתום את הגולל על השיחות, כפי שדורשים כעת שרי האגף הימני בממשלה, היא תעלה בכך על מסלול שסופו – ברמה גבוהה למדי של סבירות – עלול להיות חזרה של הטרור לרחובות הערים בישראל".

מעמד ביניים, מגזר שלישי

כאמור, ב"ידיעות אחרונות" מפקיעים את הכותרת הראשית מן הדיווח המדיני לטובת ידיעה שברוח "ידיעות אחרונות" העכשווית, נדמית כחלק מקמפיין של ארגוני מגזר שלישי שלפחות כמה מהם מנהלים שיתוף פעולה מסחרי-מערכתי ארוך ופורה עם העיתון: עמותת ידיד, ארגון לתת והקרן-לידידות – כולם מוזכרים בעמוד הפותח של העיתון. בידיעה עצמה, של דני אדינו אבבה, ובידיעה נלווית של גואל בנו, מצוטט פעמיים ערן וינטרוב, מנכ"ל הארגון לתת – שמו ושם הארגון מופיעים שש פעמים. שם הארגון מופיע פעמיים נוספות באינפוגרפיקה ובתמונה בעמוד.

"עלייה חדה במספר הפניות לסיוע ממעמד הביניים", נכתב בכותרת הגג. "הפסח העצוב של הנזקקים" היא הכותרת הראשית, וכותרת המשנה מפרטת: "אחרי שנה של גזירות כלכליות: מספר הישראלים העובדים שאינם מסוגלים לקיים את משפחותיהם ומבקשים עזרה גדל ב-47%. עמותות הסיוע: מתרחב מספר הנזקקים מיישובים חזקים". מצוקת מעמד הביניים מודגשת גם בכפולה הפותחת, בכותרות ובידיעות עצמן. יש להזכיר כי לפי הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון (ולמעשה היחיד), סבר פלוצקר, מעמד הביניים הישראלי אינו סובל משחיקה ובטח שלא מקריסה (כך למשל בגליון תחזיות לשנת 2014 קבע כי "על-פי כל השוואה ומחקר, הבורגנות הישראלית חיה טוב ומשלמת מעט מאוד מסי הכנסה").

שחיתות

ב"הפלס" החרדי מזכיר א. בן-מנחם כי ליברמן היה "אורח הכבוד המרכזי בכנס של ה'ג'רוזלם פוסט' במקום ראש הממשלה לשעבר אולמרט, שדרכונו הופקד בכספת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב".

הרשעתו המהדהדת של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בשוחד, לאחר משפט אחרי משפט שבמהלכם הצליח להיחלץ מאישומים דומים, לא היתה אקורד הסיום בסימפוניית הפלילים שהוא מככב בה. העובדה שאשת סודו, ראש הלשכה שולה זקן, החליטה להפסיק להיות כזו הולידה חקירות חדשות, ואלו גוררות דיווחים חדשים.

"פרקליט אולמרט נחקר שעות" היא הכותרת העילגת כרגיל במעלה שער "ישראל היום". "בעקבות המידע שמסרה זקן: עו"ד נבות תל-צור נחקר ביאח"ה בחשד לשיבוש הליכי משפט. אמש נודע: זקן הקליטה את אולמרט גם בעת שכיהן כרה"מ". ידיעות באותו עניין תופסות גם את כל עמ' 4 של "ידיעות אחרונות", תחת הלוגו "פרשה בלי הפסקה". "4 שנים של הקלטות" היא כותרת הידיעה הראשית.

"בהקלטות נשמע לכאורה אולמרט כשהוא מנחה את זקן מה לומר בחקירתה במשטרה בפרשת הולילנד, מה לומר מעל דוכן העדים במהלך המשפט, ומשכנע אותה שלא לחתום על עסקת טיעון עם הפרקליטות בתחילת המשפט", כותב ירון דורון. "[...] בנוסף, מעדותם של זקן ושל בנה נדב עולה לכאורה שאולמרט הנחה אותה גם מה לומר לחוקרי המשטרה בפרשות טלנסקי וראשונטורס. זקן הציגה הקלטות כבר משנת 2010, המוכיחות לכאורה כי אולמרט שיבש את הליכי החקירה והמשפט גם בפרשות טלנסקי וראשונטורס. אולמרט צפוי להיחקר בחשד לביצוע עבירות חמורות של שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה והטרדת עד".

"אקירוב העסיק מקורב לאולמרט אף שהואשם בשוחד בתיק הולילנד" היא הכותרת האומללה לידיעה על שער "הארץ". "הארץ" ו"דה-מרקר" ראויים לשבחים רבים על התמדתם בסיקור שחיתות שלטונית וכלכלית, ואף זכו בהם לאחרונה לא מעט עם הרשעתו של אולמרט. מנגד, טוענים נגד העיתונים (כשם שטענו בזמנו כלפי החשב הכללי ירון זליכה ומבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס) שהם התמכרו למסעי צלב ורדיפה ואיבדו את שיקול הדעת. כותרות טהרניות מסוג זה מחזקות את הטוענים כך – וחבל. גם למי שהורשע בשוחד עומדת הזכות להתפרנס, בוודאי מי שטרם הורשע.

לפי הידיעה, מאת רויטל חובל, אקירוב העסיק בחברת הנדל"ן שלו, אלרוב, לא רק את שולה זקן, ראש לשכתו לשעבר של אולמרט, אלא גם את אורי שטרית, מהנדס עיריית ירושלים לשעבר, שהורשע יחד עם אולמרט במשפט הולילנד. קודם לכן עבד שטרית אצל איש העסקים מוטי זיסר, גם הוא מקורב לאולמרט.

ידיעה דומה מופיעה גם ב"מקור ראשון". יעל פרידסון נסמכת גם היא על מידע שהסגיר שטרית בבקשה שהגיש לבית-המשפט. שטרית ביקש היתר לצאת לחו"ל במסגרת עבודתו בחברה של אקירוב, ומאן דהוא הסב את תשומת לב העיתונאים לכך. הכותרת ב"מקור ראשון", "פירמידת הקשרים של איש העסקים אלפרד אקירוב ואולמרט", משכילה להעמיד במרכז את המידע בעל העניין לציבור העולה מהדברים ולא את מה שנראה כרגש נקם צדקני.

בתגובת אקירוב המצורפת לידיעה ב"מקור ראשון" נכלל גם המשפט הבא, שאינו מופיע ב"הארץ": "ומעבר לכך, אני מניח ששרבוב שמי לפרשת אולמרט נועד לספק את היצר התקשורתי ותו לא".

הפערים

"האוצר פועל להגביל בחוק את שכר מנהלי הבנקים וחברות הביטוח", נכתב בכותרת בשער "הארץ" המפנה לכותרת הראשית של "דה-מרקר". גם על שער "ישראל היום" נכתב: "יוזמה: שכר בכירים – עד 3.5 מיליון שקל". "בפעם הראשונה הממשלה תגביל את שכר הבכירים", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", המכסה בהרחבה את הנושא. "לפיד מכריז מלחמה על שכר הבכירים" הוא הניסוח של הכותרת הראשית של "ממון".

"האפקט של בועת הנדל"ן: 44% מבני 25–34 גרים אצל ההורים", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס".

בקצה הסקאלה

"בפעם השנייה בתוך 3 חודשים: נוקבו צמיגי הג'יפ של מפקד חטיבת שומרון ביישוב יצהר", נכתב בכותרת על שער "המודיע" החרדי. "גינויים מקיר לקיר", קובעת כותרת המשנה, "יעלון: 'מדובר בטרור לכל דבר'", וא. פאר, "סופרנו הצבאי", מרחיב: "המעשה גרר אתמול שורה נרחבת של גינויים, מקיר אל קיר".

"לא מתנצל" היא כותרת מאמר המערכת של "מקור ראשון" (החתום בידי אסף גולן, שגם עורך את המהדורה היומית המצומצמת), המוקדש לגינויים של ניקוב הצמיגים: "קומץ קטן וסהרורי של פושעים מכתיב להנהגת המתיישבים את עיסוקיה היומיים ובעצם כופה עלינו כל הזמן מחדש את הצורך להסביר, להתנצל ולהצטדק על מעשים פליליים לכל דבר שאין להם ולו כלום [כך במקור] עם מפעל ירושת הארץ שלנו. [...] הצורך להתנצל כל הזמן ולהשפיל את המבט הוא הניצחון הגדול ביותר של השמאל על הימין בישראל. כן, כן, זהו הניצחון הגדול ביותר של גדעון לוי ודומיו בקצה הסקאלה המנוגדת לנו".

עדות

במדור הראיון הקצרצר שבפתח "24 שעות" שואל משה רונן את ד"ר סוזי בן-ברוך, לשעבר קצינת הנוער הראשית של המשטרה, "בעקבות בנות ה-12 שתיכננו לדקור ילדה מהכיתה שלהן", "המקרה הזה מפתיע אותך?". "35 שנים הייתי חוקרת במשטרה ולא נתקלתי במקרה כזה", עונה המרואיינת.

שיח-ישן

ב"המבשר" החרדי כותבים (באיחור) על נסיונו של ראש ממשלת טורקיה ארדואן לסגור את הרשת החברתית טוויטר בארצו – אך המלה "טוויטר" אינה מופיעה בידיעה. במקומה מופיעות המלים "כלי תקשורת חברתי".

ב"המבשר" ו"המודיע" מאייתים את שם משפחתו של מזכיר המדינה ג'ון קרי כך: "קארי". האם האיות הלא מקובל הוא בגלל אחת המשמעויות העבריות של המלה "קרי", פליטת זרע בלתי רצונית בעת השינה? על כל פנים, ב"הפלס", יומון הקנאים, האיות הוא "קרי" הרגיל.

עושים לביתם

"פרויקט 'שולחן משפחתי' מגיע מחר לשיאו: מתכנסים עם כל המשפחה להכין ארוחת ערב משותפת וליהנות מזמן איכות. בתיאבון", מצווה כותרת משנה לידיעה שיווקית בעמ' 40 של קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות". על הידיעה, המוצגת כחומר מערכתי, חתומה איילת הירשמן, המוצגת בתמונה המלווה את הידיעה כאחת מ"צוות המומחים" של חברת אוסם, שהפרויקט הוא מבצע פרסומי במימונה. על הידיעות הקודמות הרבות שהתפרסמו בעיתון כחלק מהקמפיין היו חתומים כתבי "ידיעות", ונראה שגם זו נכתבה על-ידי מי מהם, משום שהירשמן מוזכרת בטקסט בגוף שלישי. כותרת הגג מבטיחה "פרידה חגיגית מ'שולחן משפחתי' במוסף מיוחד".

מבצע הפרסום הסמוי מגיע גם למדור הספורט (המופיע היום כהמשך של עמודי החדשות): בעמ' 70 מתפרסמת ידיעה לא חתומה המודיעה כי "שון ג'יימס, אניה גוסטומלסקי וגיא חיימוב מצטרפים ליוזמה של 'ידיעות אחרונות', ynet ואוסם: ארוחה משפחתית גם בימי שלישי". שלושת הספורטאים גם מצטלמים עם פוסטר של מבצע הפרסום.

המדור "שעות אחרונות" במוסף "24 שעות" מוקדש כולו לידיעת קידום של רז שכניק לתוכנית ריאליטי הבישול של רשת, "משחקי השף", ולירידה על התוכנית המתחרה של קשת, "מאסטר שף".

בעמ' 24 של קונטרס החדשות מדווחים יובל קרני ורז שכניק כי "הקרב על רשות השידור עובר לפסים פוליטיים"; "עובדי רשות השידור נקראו להתפקד לליכוד כדי להשפיע מבפנים ולשנות את תוכנית הרפורמה של השר ארדן". תמונתו של השר ארדן, שגם זכה לראיון שער מפרגן במוסף "7 לילות" האחרון, מלווה את הידיעה.

האייטם המרכזי בכפולת האמצע של "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", מוקדש לביקורת יין שהעיתון מגדיר מסורתית: "זאת כבר מסורת: כמדי שנה קיבץ המדור לטעימה עיוורת חבורה של אנשי יין מקצוענים וחובבנים", פותחת כותרת המשנה לכתבה של טל חוטינר. בסופו של הפתיח לכתבה מציין חוטינר: "את היינות שזכו לציונים הנמוכים ושדורגו בתחתית הרשימה בחרנו להשמיט כדי לשמור על אווירת החג".

המאמר השבועי לילד

האיור של נוני מוזס כמפעיל בובות שטני נח היום במחסן של "ישראל היום", ובמקומו נשלף תצלומו של תומס פרידמן, פרשן ה"ניו-יורק טיימס", שהשווה אתמול את איל הקזינו, הפטרון הפוליטי ובעלי "ישראל היום" שלדון אדלסון למנהיג האיראני חמינאי: לפי פרידמן, שניהם מעוניינים להשמיד את ישראל. גישתו האולטרה-שמרנית של אדלסון תביא לכך שלא תקום מדינה פלשתינית, וכתוצאה מכך תהפוך ישראל למדינת כל אזרחיה ותאבד את זהותה היהודית. משהו כזה.

דרור אידר, 16.2.14 (צילום: "העין השביעית")

התגובה הארכנית והמבולבלת לא מאחרת לבוא: אל הדגל נקרא האינטלקטואל דרור אידר, המציב מול הטיעונים השחוקים והמייגעים של פרידמן את הקלישאות העילגות הרגילות, ומצרף אליהן כמה אמירות תמוהות (למשל: שההתקוממות המצרית נשלטה על-ידי האחים-המוסלמים). בכל זאת מצליחה לעורר עניין תגובתו לביקורת שמותח פרידמן על אדלסון (בתרגום הקלוקל שמציע אידר: "אדלסון מגלם כיום כל מה שמרעיל את הדמוקרטיה שלנו ואת ישראל – אוליגרכים רהבתנים המשתמשים בסכומי עתק כדי לכופף כל מערכת לרצונם"), ולפיה "כמויות הכסף שנשפכו משמאל על המערכת הפוליטית האמריקנית" היו גדולות יותר מאשר אלו מימין. אידר אינו מספק סימוכין לטענה.

ומה באשר לישראל? "עד בואו של 'ישראל היום', לא היתה לרוב הישראלי במה משלו", קובע אידר. "עמדנו כעניים בפתחם של העיתונים האחרים וביקשנו הגינות". כלומר: עד שבא אדלסון והציף את השוק במאות אלפי גליונות חינמיים תוך שהוא שורף מאות מיליוני שקלים, רוב הציבור הישראלי בחר להשקיע ממיטב כספו בעיתונים שתיעב. זה היגיון מופלא, שנראה מטופש במיוחד בראי הגישה הכלכלית הימנית הרדיקלית המנחה את העיתון המאכלס אותו.

ועוד, על אף שהוא כותב בלשון רבים על ההדרה של בעלי דעות ימניות מהתקשורת, נראה שאידר מסתמך בעיקר על נסיונו שלו. בהתחשב ביכולת הטיעון והניסוח שהוא מגלה בכתיבתו התדירה ב"ישראל היום", אפשר היה לדמיין סיבות אחרות מהטיה פוליטית לכך שנאלץ לעמוד כעני בפתחם של עיתונים אחרים.