נהוג להתפייט בשבחה של התקשורת, שאין חומר מחטא כאור השמש. יש דוגמה אחת לפחות שמוכיחה את ההפך הגמור: אתר חדשות הספורט one מספק באופן שיטתי דוגמאות לרמיסת האתיקה העיתונאית ומקפיד לעשות זאת שוב ושוב, בלי בושה ובלי ניסיון להסוות את שיטותיו. הוא מתחמם באין מפריע תחת האור הציבורי ומטנף את סביבתו בסטנדרטים הנושקים לתחתית המעופשת של הבריכה שאליה הוא עושה מה שעושה ממרומי מקפצותיו, הן באתר והן בתוכנית הרדיו שמגישה העורכת הראשית שלו.

התעוזה והחוצפה גדלות מפעם לפעם. לפעמים אתה לא משוכנע מי באמת עובד באתר הזה. ספק עיתונאים, ספק יחצנים, ספק סוכני שיווק. איצטלת ה"עיתונאות" שתחתיה הם חוסים מרוטה ומוכתמת.

בעבר פירטנו מקרים, למשל כאן וכאן, שבהם פעל one כאתר שמונע באופן גלוי על-ידי אינטרסים מסחריים, יחצניים וחבריים. הדוגמאות רבות ומתרבות, עד שנדמה שהנורמות הקלוקלות שמנהיג האתר הפכו ללגיטימיות. דוגמאות להתנהלויות כאלה אפשר למצוא גם באתרים אחרים ובעיתונים, אבל לאף אחד מהם אין מקפצה בגובה גורד שחקים בינוני כמו שיש ל-one.

הנה שלוש דוגמאות מהשבוע האחרון.

האינטרס הפנימי. ל-one עניין רב בנושא זכויות השידור של ליגת-העל בכדורגל. בשנה האחרונה נלחם האתר בהתאחדות באמצעות כותרות ראשיות, על רקע כוונתה למכור את הזכויות לשנים 2016–2019. ל-one יש כוונה להתמודד במכרז. כמו שזה נראה, מאוד לא נוח לבעלי האתר שהוא ייערך כעת. בכל פעם שההתאחדות ניסתה לבצע מהלך כזה בחודשים האחרונים, one נזעקו לסכל את היוזמה, אם בבית-המשפט ואם בפרסומים מערכתיים שכיכבו בראש דף הבית. כיוון שהעניין בנושא מצד אוהדים הוא שולי, הפרסומים נראים ככאלו שנועדו להרתיע או להלך אימים.

זה קרה שוב בשבוע שעבר, עם הידיעה שנטפלה לחיים רמון, הבעלים של הפועל תל-אביב, והאשימה אותו במכירת עתיד הכדורגל, לא פחות. "קבוצות רבות לא מבינות מה מניע את הבעלים של הפועל תל-אביב להפעיל לחץ כה כבד ולהתעסק בנושא המכירה העתידית", היגג עורך האתר גידי ליפקין. הוא לא פירט מי הקבוצות הרבות, גם לא בודדות, שאינן מבינות את רמון. מעטה של ערפל סמיך אופף את הידיעה.

לפחות הפעם, בתגובה שמסרה הפועל תל-אביב יכלו גם קוראי one להבין את פשר הידיעה הלוחמנית נגד רמון: "ראוי היה להוסיף לכתבה זו גילוי נאות שגם ל-one שמחזיק בערוץ טלוויזיה יש אינטרס מובהק בסיפור זכויות השידור".

האינטרס הפרסומי. האייטם הבא התפרסם ב-one כמערכתי לכל דבר: כדורגלן מכבי תל-אביב, ערן זהבי, עבר לנעליים חדשות מתוצרת אדידס. כותרת הידיעה היתה "זהבי הציג את דגם ה-F50 מסדרת Earth Pack". מישהו ביקש לדחוף את שם המוצר באינפוזיה היישר לווריד התודעה.

בידיעה עצמה נכתב: "כוכבה של מכבי תל-אביב מתאמן עם הנעליים החדשות כבר תקופה וכעת ניתן להסיק שזהבי עבר באופן רשמי לאדידס". לא רק זהבי החל להשתמש באדידס, נכתב בהמשך, גם מאור בוזגלו מבאר-שבע.

כתבנו לענייני אדידס לא חתם על הידיעה

אפשר לפחות להעריך את העובדה שאף אחד מכתבי one לא חתום על הפמפלט היחצני. לא הכתב שמסקר את מכבי תל-אביב ולא איזה כתב לענייני אדידס. ובכל זאת, השורה האחרונה בידיעה הפרסומית הזו היתה מפתיעה ומשעשעת: "מחברת אדידס סירבו להגיב על הדברים". כלומר, לפניכם ידיעה עיתונאית לכל דבר ועניין. היא חשפה איזו התנהלות בעייתית, ומישהו אף טרח להתקשר לחברת מוצרי הספורט ולבקש את תגובתה.

כשחושבים על זה, מדובר בהמצאה שיכולה לשדרג כל ידיעה פרסומית/יחצנית. מעכשיו אפשר להעתיק ללא חשש כל אייטם שנשלח ממשרד פרסום ולציין בסוף שאת תגובת החברה לא היה ניתן להשיג. כך אפשר יהיה לתת לידיעות הללו תדמית של ידיעה עיתונאית מן המניין. החגיגה תהיה מושלמת אם בחברות הגדולות יתגברו על הביישנות הטבעית כתוצאה מהפרגון הנדיב של אתר תקשורת, ויסכימו להגיב.

אבל אם בוחנים את ההמצאה הזאת לרגע ברצינות, היא מלמדת על מתיחה מסוכנת של גבולות הבדיחה. כלומר, מה שנראה לעין בלתי מזוינת, במבט ראשון, כמו בדיחה צינית על חשבון יסודות האתיקה, הוא רק עוד שלב בעולם חסר הכבוד לקוראים ולמקצוע, ש-one ממסדים שוב ושוב.

אינטרס חברי, וחבוי. יש בעיה בעיתונאי שמקריא בתוכנית רדיו טקסט יחצני כחלק מרפרטואר השידור. אפילו משפט בנוסח "התוכנית מוגשת לכם בחסות" מריח רע. זוהי עבודתו של קריין פרסומות, לא של עיתונאי המשכיר כך את המוניטין שלו על גב מאזיניו. בכל מקרה, כמעט התרגלנו לזה. אלא שאופירה אסייג, מנהלת התוכן של one, מעמיקה גם את גבולות השטח האפור הזה לשפלים חדשים.

בימים האחרונים היא משמיעה בתוכנית הספורט של רדיו 102 טקסטים המעודדים את המאזינים למהר ולרכוש משרדים אצל קבוצת חג'ג'. "חברים, קדימה, תמשיכו, תיכף איציק זוהר בוחר את הזוכה הגדול בארוחה זוגית מפנקת, כמובן על חשבונו של עידו חג'ג'", ניסתה להלהיב את המאזינים באחת התוכניות האחרונות. "אנחנו כבר שבועיים נמצאים בעיצומו של קמפיין המשרדים של קבוצת חג'ג' במגדלי הצעירים. נמכרו 60 משרדים, יש לנו עוד 40 למכור. אז קדימה חברים, רק חצי מיליון שקל. מדובר בקומפלקס ענקי של 486 דירות עם שטחי מסחר ומשרדים. שימו לב, עידו חג'ג' ממשיך איתנו ומוציא לשיווק עוד משרדים... אתה לא רוצה משרד בלב תל-אביב, איציק זוהר? חצי מיליון שקל, איציק, זה ממש לא הרבה כסף".

ובתוכנית אחרת:

ואם אתם רוצים להיכנס לעסקי נדל"ן, חג'ג' נותן לכם את ההזדמנות הראשונה. חצי מיליון שקל זה באמת כלום למשרד. זה משהו... אנחנו רוצים לתת לכם ארוחה זוגית מפנקת מתנת קבוצת חג'ג' המוכרת משרדים בביזנס סנטר. אנחנו מכרנו את רוב המשרדים, אבל אנחנו רוצים עוד עוד עוד. אם גם את או אתה שומעים אותנו ובא לכם להיכנס, זה רק חצי מיליון שקל מהכסף שלכם בלב תל-אביב, קומפלקס ענק, המיקום מטורף, סמוך לעזריאלי וקריית-הממשלה, רכבת מרכז, נתיבי איילון, בקיצור לב תל-אביב. אין כזה דבר, זה מטורף. אתה יכול לדפוק שמה אקזיט עוד שנתיים-שלוש ולעשות שם יופי של כסף, ואפילו להשכיר. בקיצור, עסקת השנה בנדל"ן המסחרי, אם בא לכם, וחברים, יש ימי מכירות מיוחדים בימים שלישי רביעי, אז כדאי לכם להיכנס לקבוצת חג'ג' כדי לקבל פרטים נוספים".

וכך זה נמשך בשבועיים האחרונים מפי עיתונאית שנשמעת כמו אשת מכירות, או אשת מכירות שהתחפשה לעיתונאית. אפילו בסטנדרטים של אסייג מדובר באקט מתמיה. המאזין שואל את עצמו, למה שעיתונאית תתבטל כך בפני חברת נדל"ן? כולה חברה שנותנת חסות לתוכנית. מדוע אינה מסתפקת בטקסט שהיא חייבת לדקלם כחלק מהעסקה בין תחנת הרדיו לספונסר?

ובכן, עידו חג'ג' הוא לא רק ספונסר שמחלק ארוחות למאזינים ומוכר משרדים בזיל הזול. הוא גם אחד הבעלים של הפועל תל-אביב בכדורגל. חיפוש של שמו באתר one יגלה פרסומים רבים שעל כמה מהם חתומה אופירה אסייג. כיוון שמאזינים רבים המעורים בעולם הספורט יודעים על הקשר של עידו חג'ג' להפועל תל-אביב, הם קולטים שאסייג מתחנפת ברדיו למקור שלה.

אלא שאז מתגלה פרט מהותי נוסף, ובשביל זה אין צורך לחפש בגוגל. במהלך הקמפיין השיווקי הזה, שאסייג טורחת להרחיב עליו בהתלהבות, היא חשפה ללא עכבות את מהות קשריה עם הבעלים של הקבוצה ויזם הנדל"ן: למאזינים היא סיפרה שהיתה ביום שישי במסיבת יום ההולדת של הבן של חג'ג', ושם "אמרתי לו, עידו, למה שלא תקנה מאה אחוז מהפועל תל-אביב? הוא ממש לא רוצה. אז הנה התשובה בשידור חי – עידו חג'ג' לא מעוניין לקחת מאה אחוז מהפועל תל-אביב. יותר מזה – הוא לא רוצה חמישים אחוז. יותר מזה – הוא לא רוצה 25 אחוז. ואשתו, איך אמרה לו? יום אחד ירימו אותך על כתפיים ויום אחד יעיפו אותך מהכתפיים".

על-פי עדותה של אסייג עצמה, מדובר ביחסים שמעבר לאלה של עיתונאית ומקור, אולי אפילו מעבר לחברות. רשת השאיפות של אסייג נפרשת רחוק יותר. היא משתמשת בלשון "אנחנו". כשהיא מקריינת בכוונה עצומה את הפרויקט של חג'ג' ודוהרת קדימה עם "אנחנו רוצים עוד עוד עוד" ו"יש לנו עוד 40 משרדים למכור", רשאי המאזין לשער שלאסייג יש יותר מקופון אחד לגזור מהג'סטה הזאת.

כרגיל, מחוץ ל"אנחנו" הזה נמצא, הרחק יותר ויותר, המאזין עצמו. ההנחה הזאת מתחזקת כשעושים גיגול קטן בעקבות הפרויקט של חג'ג' ומגלים כמה פרטים שאסייג טרחה לחסוך ממאזיניה. לפני כחודש פירסם "דה-מרקר" תחקיר על היזמים צחי ועידו חג'ג': מצליחים, אבל כוחניים. לצד לקוחות מרוצים, יש כאלה שלא. בימים אלה מתנהלת תביעה בבוררות נגדם; יש טענות שעלות הפרויקט שלהם הפכה ליקרה בעשרות אחוזים ממה שהוצג תחילה, ועוד ועוד.

התופעה האסייגית, המאצילה מרוחה על כל מי שעובד מולה או תחתיה, היא יותר מאנקדוטה שמבקר התקשורת כמעט עייף מלציין שוב ושוב (ושוב). מצד אחד, היא מייצרת מאזינים/קוראים צינים ומרים, שזוכרים כל העת שאסייג ושות' רוכבים על גבם ולאו דווקא עובדים בשבילם. מצד שני, כשרף הסיאוב האתי הולך ומתגבה, הוא מאפיל על סביבתו עד שכל שאר העיתונים והעיתונאים הסורחים או ספק-סורחים נדמים כאזובי קיר, במקרה הטוב, או צחים כשלג, במקרה הרע.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il