1. המקרה שלא היה

הטקסט הפופולרי ביותר באתר "העין השביעית" בשנה החולפת עסק במקרה שכמעט לא דווח בתקשורת המרכזית. למעשה, כתבות תחקיר מפורטות על אודות האופן שבו אותו מקרה נעלם מתחת לרדאר הסנסציה נשארו טמונות בארכיב "העין השביעית". הסיבה: צו איסור פרסום שנותר על כנו גם לאחר שהתלונה המשטרתית שבבסיס המקרה לא הובילה להגשת כתב אישום.

בקישור זה ניתן למצוא אוסף נבחר של טקסטים שהתפרסמו באתר על אודות המוסד המפוקפק לעתים של צו איסור הפרסום.

היה כתוב באינטרנט / יובל דרור

טקסטים שמתפרסמים ברחבי הרשת על החשוד באונס שפרטיו נאסרו לפרסום ממחישים שוב שתי התפתחויות מדאיגות: האינטרנט הישראלי אוהב דם ושונא את החוק

2. רשות השידור לנתניהו

לעתים נדמה שהיקף העניין שמעוררות קורות השידור הציבורי בישראל בקרב כתבי התקשורת עומד ביחס הפוך להיקף העניין שהן מעוררות בקהל. הסיבה לכך היא בדרך כלל אחת: מקורו של השממון המוגש לפני הקלעים בקלקולים שמאחוריהם. השנה, עם מינויה של הנהלה חדשה לרשות השידור בראשות יו"ר שאושר על-ידי השר הממונה – ראש הממשלה בנימין נתניהו – הגיעו הטענות להתנהלות פסולה ברשות לשיא.

הכתבה השנייה הפופולרית לשנה זו באתר, אחת מני רבות שעסקה במצב העגום של השידור הציבורי בישראל ובהתערבות הפוליטית ההרסנית בו, יכולה להמחיש מדוע.

היום הדברים נעשים מהמקפצה / אורן פרסיקו

עיתונאי רשות השידור תיארו הערב במועצת העיתונות כיצד לשכת ראש הממשלה נתניהו מנהלת בפועל את מערכות החדשות בערוץ 1 ורשת ב' ומנסה למנוע את סיקור המחאה החברתית

3. האויב מבפנים

תהליך דעיכתו של "מעריב", העיתון הנפוץ במדינה בעשורים הראשונים לקיומה, סיפק חומר לחמישה מ-20 הטקסטים הנקראים באתר לשנת 2011. הטקסט השלישי הנקרא ביותר, של יובל דרור, כלל ראיון אמיץ עם כתבת הרווחה הוותיקה, רותי סיני, שצעדיה הוצרו על-ידי העורך החדש והשנוי במחלוקת, ניר חפץ, עד שלבסוף פוטרה.

הראיון, ותיאור ההשערות סביב נסיבות פיטוריו של הפרשן לענייני איכות הסביבה, אביב לביא, הדגימו כיצד חולשתם של העיתונאים הופכת אותם פגיעים לא רק לאיומי השלטון, אלא גם לאיומים מן הבית פנימה.

ניר חפץ לא חברה / יובל דרור

"אצלי לא יכתבו עיתונאים פוסט-ציונים", אמר עורך "מעריב" ניר חפץ לכתבת הרווחה הוותיקה רותי סיני. מאוחר יותר פיטר אותה

4. אתה תבקש סליחה

פרשת ההתנצלות המחפירה של חברת החדשות של ערוץ 10 בפני איל הקזינו שלדון אדלסון זכתה לכיסוי נרחב בתקשורת הכללית. הטקסט דלהלן, הרביעי במספר במניין הרשימות הפופולריות באתר השנה, הציע סיקור מפורט ומקיף של הפרשה כשעוד היתה עלומה, יום לפני ההתנצלות עצמה.

בקישור הזה ניתן למצוא את אוסף הכתבות והמאמרים הנוספים שהתפרסמו באתר "העין השביעית" על אודות המשמעויות השונות של פרשת ההתנצלות.

אני לא בריון / אורן פרסיקו

על-פי עיתונאים בערוץ 10, ההתנצלות בפני שלדון אדלסון, שבגינה התפטרו בכירי מערכת החדשות, כוללת, בין השאר, הבעת חרטה על פרטים שכלל לא שודרו. האם הרגולטור יפעל נגד בעל המניות רון לאודר?

5. הרשת החברתית

למקום החמישי ברשימת הטקסטים הפופולריים באתר "העין השביעית" ב-2011 הגיעה ידיעה קצרה על אודות סגירתן של שתי רשתות חברתיות הפונות לבני נוער, "שוקס" של "מעריב" ולפניה "בוא'נה" של ynet. הכתבה, של עידו קינן, סיפקה הצצה לתמורות בתחומי התקשורת המיועדת לצעירים, המתקיימת פעמים רבות מתחת לרדאר הביקורתי; ותזכורת להשפעה האימתנית של אתר אחד, פייסבוק, על מפת התקשורת העולמית, גם בישראל.

שוקס על ירך / עידו קינן

עוד קורבן של פייסבוק? ב-nrgמעריב סגרו את הרשת החברתית לצעירים SHOX

6. המחאה החברתית

המחאה החברתית, אולי האירוע המשמעותי ביותר בישראל בשנה האזרחית החולפת, משמשת רקע וסיבה לשניים מ-20 הטקסטים הפופולריים באתר ב-2011. העובדה שמבין עשרות טקסטים (למעלה מ-50) שהתפרסמו באתר בנוגע לפנים שונים של הסיקור התקשורתי של המחאה החברתית, הפופולרי ביותר עוסק בוויכוח מתוקשר בין אחת ממובילות המחאה (עיתונאית וכוכבת ריאליטי) ובין קבוצת זמרים וזמרות (שבראשה כוכבת של ריאליטי אחר), יכולה להיות נושא בפני עצמו לחוקרי תקשורת.

הכובעים של נוסצקי / ניר גורלי

המוזיקאים שהתבקשו להופיע במאהל בשדרות רוטשילד חשבו לתומם שהם מדברים עם מפיקה ולא ידעו שהיא גם תחקירנית חרוצה

7. צומת מעריב

כאמור, "מעריב" לא הפסיק לספק תכנים לאתר העוקב אחרי תהליכי השבר בעיתונות הישראלית. בעוד איל הון אמריקאי הוא הבעלים של העיתון הנפוץ במדינה ואיל הון ממוצא רוסי קנה כמה ממניות העיתון הנחשב במדינה, רכישת השליטה ב"מעריב" על-ידי חברות האחזקה של נוחי דנקנר סימנה יותר מכל את התגברות הטרנד: אנשי עסקים בעלי אינטרסים שוב אינם מסתפקים בניסיון להשפיע על העיתונות מבחוץ, אלא מנצלים את שעתה הקשה כדי לרכוש נתחים ממנה עצמה.

למרות ההצהרות הבומבסטיות, מהר מאוד הוכיחו דפי העיתון כי אהבת הציונות והדמוקרטיה לא היתה הסיבה היחידה לבחירה של דנקנר להשקיע בעיתון מפסיד מיליונים רבים מכספי החברות שבשליטתו.

עיתון מהמגירה / קרן לויתן

ההשתלטות של נוחי דנקנר, מינוי העיתונאי והדובר לשעבר ניר חפץ לעורך ראשי, הניסיון לפתות את בכירי "הארץ", השינויים באופיו של העיתון. הצצה אל מאחורי הקלעים של "מעריב"

8. רוקדים על הדם

מאות עיתונאים ובעלי מקצועות אחרים בגופי תקשורת פוטרו השנה מעבודתם או שנאלצו לסבול הרעה משמעותית בשכרם ובתנאי העסקתם. כמה מהם זכו לתשומת לב מיוחדת. לעתים, לאו דווקא בגלל משקלם הסגולי, אלא בשל הנסיבות המיוחדות שליוו את הפיטורים. אחד מהם היה אלון עוזיאל, שפוטר מאתר "וואלה" אחרי סערה זוטא שחולל סרטון שפירסם ובו תיעד עצמו רוקד במרפסת ביתו, שממנה נשקף טקס ההלוויה של המיליארדר סמי עופר בבית-הקברות שמעבר לרחוב.

ימי הדיסקו / יובל דרור

"השאלה שעולה מפיטוריו של אלון עוזיאל אינה נוגעת לאתיקה עיתונאית או פרקטיקה עיתונאית או משהו שקשור במשהו שקשור בעיתונות. היא נוגעת לכללי התנהגות בסיסיים של בני-אדם"

9. החתיכה החסרה

אורן פרסיקו עוקב באתר זה אחר הכרוניקה המשפטית הקשורה לעולם התקשורת והעיתונות. מעקב זה הניב כמה גילויים חשובים (אחד מהם מופיע בהמשך רשימה זו), אולם דווקא הידיעה שלהלן, על אודות טקסט מבזה שעלה למפרסמיו ביוקר, עוררה עניין רב במיוחד. הידיעה התפרסמה בתחילת השנה, אולם דומה שהעיסוק הנמרץ ביחס לנשים בחברה החרדית, שהשתלט על התקשורת לקראת סופה של השנה, מוסיף לו נופך מיוחד.

המרכז לאמנות הביזוי / אורן פרסיקו

המרכז לאמנות הפיתוי ואחד החברים בו ישלמו לכתבת "ידיעות אחרונות" אתי אברמוב למעלה מ-100 אלף שקל בשל טקסט פוגעני ושקרי שפירסמו על אודותיה כתגובה לתחקיר בעיתון

10. פרה-היסטוריה

הפרויקט שהתיימר להציג לקהל את מערכת הקשרים והבעלויות העסקית של שוק התקשורת נוצר על-ידי הח"מ עוד ב-2006, עבור "העין השביעית" בתצורתו המודפסת, אולם ממשיך למשוך קוראים מתעניינים גם היום, חמש שנים אחרי. לרוע המזל, חלקים גדולים ממנו כבר אינם רלבנטיים, ולמרות רצון עז לחדשו, טרם מצאנו את המשאבים לכך.

מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית / שוקי טאוסיג

"העין השביעית" מגיש לקוראיו תרשים זה כדי שישמש מפה לארץ הלא-מספיק ידועה עדיין של התקשורת במדינת ישראל

11. טעות לעולם חוזר

טקסט שזכה לעדנה השנה, על אף שנכתב עוד ב-2003 (לגיליון 44 של "העין השביעית" המודפס), עסק בהתנצלות מהדהדת של המקומון "כל העיר", אז עוד עיתון בעל חשיבות במפת התקשורת הישראלית, ופיטורים שנויים במחלוקת שליוו אותה.

העניין המחודש של קוראים בטקסט הוותיק נבע מפרסום בעייתי נוסף של הכתב המפוטר, תני גולדשטיין, בפברואר השנה, במדור הכלכלה של האתר ynet. מושא הפרסום הפעם לא היה עורך-דין מתוקשר (דורי קלגסבלד), אלא תנועה חוץ-פרלמנטרית (אם-תרצו). גם פרסום זה גרר בעקבותיו הכחשה מצד כלי התקשורת.

אחריות מיניסטריאלית / חנן עמיאור

הטעות העיתונאית הגסה שהובילה לפיטוריו של הכתב תני גולדשטיין מ"כל העיר" מעלה תהייה, האם שגתה המערכת גם בדרך שבה התנצלה על הכתבה?

12. מונית לכיוון אחד

מפוטר נוסף שטור בעניינו זכה לתשומת לב הוא יובל בן-עמי, אז מבקר תיאטרון באתר "עכבר העיר". טקסט עוקצני על אודות החזר הוצאות נסיעה שפירסם בן-עמי באתר "העין השביעית" עלה לו במקום עבודתו. כפי שציינה הכותבת, ענת באלינט, הפיטורים (והאופן הפחדני שבו נעשו) הציבו מראה מול החולשה הגדולה האוחזת בעוסקים במקצוע העיתונאות, זו המאפשרת את הנגיסות הגדלות והולכות מצד ההון, השלטון וגם בעלי הבית.

על עכברים ואנשים / ענת באלינט

"התגובה הכוחנית לחשיפת הקרביים של המערכת היא מעציבה. אין זו מדיניות מושכלת, אלא עדות לעמדה המבוהלת והמתגוננת של המערכות העיתונאיות אל מול המצב הבעייתי של העיסוק העיתונאי"

13. זה ביבי מדבר

אם עורכי "ישראל היום" מתעקשים להמשיך לטעון כי הביטאון שהם חתומים על מלאכת הוצאתו לאור הוא פרסום בלתי תלוי, למרות הראיות ההפוכות העולות תדיר מבין דפי העיתון עצמו, באה חשיפה זו של אורן פרסיקו את תוכנם של תצהירים משפטיים שהגישו המו"ל שלמה בן-צבי ואנשיו והוסיפה הוכחה על ראיה: עדות ישירה מפי הנוגעים בדבר להתערבותה של לשכת ראש הממשלה במינוי עורכו הראשי של "ישראלי", החינמון שעל גווייתו נבנה "ישראל היום".

האקדח המעשן / אורן פרסיקו

בתצהיר משפטי נחשפת לראשונה מעורבות ישירה של ראש הממשלה בנימין נתניהו בחינמון "ישראלי": העורך הראשי מונה "לבקשת ביבי ומר אדלסון, בשיחת טלפון משותפת עם נתן אשל"

14. סקס מוכר

כתבתה של גילי דרוב-היישטיין מגיליון 55 של "העין השביעית", שיצא במרץ 2005, לוכדת מאז גולשים רבים המכירים בזכותה את אתר "העין השביעית" אחרי שהקישו מלות מפתח רלבנטיות במנוע החיפוש גוגל.

לא מכופתרים / גילי דרוב-היישטיין

"בלייזר" הוא מגזין שנעשה בקריצת עין שרק עיוור אינו מסוגל להבחין בה

15. פפרצי לאנשים חושבים

מאז נחטף ביוני 2006 על-ידי חמאס ונעלם בתוככי עזה, הפך גלעד שליט, בזכות התערבות יחצנית נמרצת, קהל מתנדבים מסור ותקשורת מתמסרת לא פחות, לאובססיה לאומית. שחרורו, באוקטובר השנה, זכה לנפח סיקור השמור לאירועים היסטוריים, אולם גם בשנים שלפני כן הפגינה התקשורת הישראלית המרכזית חשק עז לטבוע במה שהפך לעתים לפסטיבל חלול. בשוך החגיגות הסתמן הסדר, מוזר בפני עצמו, שלפיו העיתונות תניח לצעיר שחזר למשפחתו. דווקא "הארץ" בחר לפרסם בהבלטה תמונה מציצנית של שליט הבן ושליט האב שנפלה לידיו.

מידע רלבנטי / אורן פרסיקו

התצלום של גלעד שליט ואביו על חוף הים אינו התצלום השנוי במחלוקת הראשון המתפרסם בהבלטה על שער "הארץ"

16. אנרגיה חולנית

כאמור, כתבות שעסקו ב"מעריב" זכו לתשומת לב רבה. אולי משום שהמציאות המתוארת בהן בולטת לא אחת אפילו על רקע המצב הרעוע הכללי בשוק העיתונות העכשווי. כתבה זו עוסקת בהתמוטטות מערכת אתר האינטרנט של העיתון – מאתרי החדשות היחידים באינטרנט העברי, ופותחת צוהר גם לקשיי ההסתגלות של העיתונות הישראלית (והיא כמובן אינה לבדה) למעבר מהמדיום המודפס לזה המקוון.

אין כתובת / אורן פרסיקו

על רקע הצהרות חגיגיות בדבר "איחוד מערכות" עם "מעריב" המודפס, המחסור הקבוע במצבת העובדים של nrg הולך ומחריף, מחבל במקצועיות האתר וגורר תנאי עבודה שלא תמיד עולים בקנה אחד עם החוק

17. זמן לצאת

בית ההוצאה לאור בעל הזיכיון ל"טיים אאוט" בישראל אינו מהבולטים בישראל, אולם השבועון כבש לו מקום בקרב קהל היעד התל-אביבי. סיפור הכישלון להקים לו שלוחה ירושלמית הוא משל ונמשל להידרדרות המחפירה במעמדו המקצועי של העיתונאי.

העבדים של סיגלר / איתמר ב"ז

"עיתונות שיצאה מהבורדל וירדה אל הכביש", מתאר עורך את הדרך שבה ניהל יובל סיגלר, זכיין טיים-אאוט בישראל, את גרסתו הירושלמית של המגזין

18. מאסטר הייד

ושוב "מעריב". הפעם, שיעור ניכר מן הגולשים הרבים שגלשו אל הכתבה הגיעו בעקבות קישור בדף הפייסבוק של משטרת ישראל. זהו המופע היחיד ממדור סקירת העיתונות היומית שהגיע אל רשימת 20 הטקסטים הפופולריים באתר "העין השביעית" ב-2011.

במהלך השנה סקירות העיתונות הן פעמים רבות הטקסטים הנצפים ביותר באותו יום, והן משמשות עוגן קבוע בין הפרסומים המגוונים באתר. מידת העניין בהן, מטבע הדברים, תחומה בגבולות האקטואליה והזיכרון. על כל פנים, דף המדור, המרכז את הסקירות כולן, הוא הדף הרביעי הנצפה ב-2011 מתוך סך הדפים באתר.

תצלום: אילוסטרציה / אורן פרסיקו

העובדה כי תצלום מפוברק נלווה לידיעה חדשותית שהגיעה עד לכותרת הראשית בעיתון היא סימן מובהק לכך ש"מעריב" תחת הבעלים נוחי דנקנר והעורך ניר חפץ טרם נגמל מעיתונות הביבים שאיפיינה אותו בשנים האחרונות

19. זיכרון גורלי

זיכרון קצר הוא מחלה עיתונאית ידועה, והארכיון יכול לפעמים להיות מקור טוב יותר מכל גרון עמוק. זהו הטקסט השני ברשימה העוסק באירוע התקשורתי הגדול של הקיץ, ואולי של השנה כולה.

המשך בעמ' 10 / אורן פרסיקו

יולי 1990: מחאה על מחירי הדיור מתפשטת ברחבי הארץ, צמיגים מובערים, כבישים נחסמים, המפגינים שובתים רעב ומאיימים בהתאבדות. כך סיקר את המחאה "ידיעות אחרונות"

20. קבל תיקון

הטקסט הסוגר את רשימת 20 הטקסטים הפופולריים באתר ב-2011 לקוח ממדור "התיקונים", שהפך במהלך השנה למדור יומי. עידו קינן, חמוש בעין חדה ולב אבן, דורך לתקשורת הישראלית על היבלת הכי כואבת.

חשיפה חוזרת / עידו קינן

תיקון 186: "מעריב" חושף את א' בפעם הרביעית

ועוד כמה הפניות

במדדי פופולריות יש עניין, גם לציבור הקוראים וגם לכותבים, אולם הם ודאי אינם קריטריון יחיד, או אפילו ראשון במעלה, לחשיבות ואיכות של טקסטים עיתונאיים (או בכלל). ברשימת 20 הטקסטים הפופולריים המפורטת לעיל יש, אם כן, עניין, והיא משקפת חלק ניכר מהעשייה במהלך השנה באתר "העין השביעית", אולם היא ודאי אינה משקפת את כולה.

כך היו יכולים להיכנס לרשימה התחקירים של אורן פרסיקו על סוג העיתונות שמציע לקוראיו "ישראל היום" (ואף מלה על ביבי), על סוג העסקנות שמציעה לחבריה אגודת העיתונאים תל-אביב והעומד בראשה, על האופן שבו הממשלה מסבסדת בעקיפין את העיתונות המודפסת, או על חיסול העבודה המאורגנת ב"ידיעות אחרונות".

טקסט אחר של פרסיקו הציע השוואה בין היחס של התקשורת למחאה החברתית ובין יחסה למחאה אחרת, שנים מעטות לפני כן, וראוי גם הוא לעיון חוזר. התחקיר של עומר שרביט הציג ראיות חותכות לאופן שבו הפרסום הסמוי ("תוכן שיווקי") לא בוחל מלצוץ גם בתוכניות בריאות. הילה שרון שירטטה את מערכת האינטרסים מאחורי הפעילות התקשורתית שסביב המאבק על המלצות ועדת ששינסקי. יובל דרור חשף את המהפכה הטכנולוגית של קבוצת "ידיעות אחרונות". קרן לויתן סיפרה את סיפורם של מבקרי היין.

לבד מאלו התפרסמו באתר "העין השביעית" כתבות נוספות שלא התיישנו גם עם תום השנה, ובחזית המאמרים יש טקסטים ראויים רבים מכדי שאפשר יהיה למנות אותם במסגרת זו.

מדדי פופולריות יכולים גם להחמיץ את התמונה המלאה של הפופולריות עצמה. כך לא נכלל ברשימה טקסט ממדור ביקורת תקשורת הספורט "עומד בשער", שכותב שלמה מן, אולם בסיכום שנתי של כלל הטקסטים הוא אחד הנקראים באתר. דף הכותב של מן הוא הדף השלישי הנצפה ביותר באתר, אחרי דף הבית ודף המבזקים.

מדורים אחרים הזוכים לפופולריות הם מדור חדשות החוץ "עין בינלאומית", שכותב רפי מן, מדור חדשות החוץ הכללי, "הכפר הגלובלי", דף הציטטות "אז אמרו" ומדור "הספרייה", המרכז טקסטים ספרותיים בנושאי עיתונות ותקשורת. גולשים רבים אוהדים גם את דף המדור המרכז את סרטוני תוכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת" מבית הטלוויזיה החינוכית.

ואם כבר, זה המקום להציג שני מדורים חדשים יחסית באתר, מדור סקירת העיתונות הערבית בישראל, שכותב יאסר עוקבי, ומדור "העיתונאים", שכותב מרדכי נאור (וכותבים אחרים) ומציג את הקאנון של בעלי המקצוע הבולטים בעיתונות כאן אצלנו. מדורים ותיקים יותר, אך כאלו המתעדכנים לעתים רחוקות יותר, הם "שלא נדע", שכותב יקי מנשנפרוינד, הסוקר באופן מקורי את הדרך שבה העיתונות הישראלית מתייחסת לענייני מדע; ו"העידן האנלוגי" של רפי מן, השופך אור על ההווה של אותה עיתונות באמצעות חשיפת פרקים מעברה.

ושני דפים אחרונים מרשימת הדפים הפופולריים: דפי הכותב של נועם יורן, המגיש את המבט העיוני והמגובש ביותר בנמצא על מה שנקרא "טלוויזיה", ושל נעה ידלין, שלמאמרים שכתבה, כמו זה למשל, הגיעו גולשים שחיפשו בגוגל את המחרוזות: "הדיקטטורה של הרגש מאת נעה ידלין – סיכום", "הדיקטטורה של הרגש מאת נעה ידלין – תמצית", "הדיקטטורה של הרגש מאת נעה ידלין – תקציר", "סיכום הדיקטטורה של הרגש", "נעה ידלין הדיקטטורה של הרגש סיכום" ו"סיכום המאמר הדיקטטורה של הרגש נעה ידלין". סטודנט אחד נואש במיוחד הטיח בגוגל: "היכן פורסם מאמרו של נעה ידלין הדיקטטורה של הרגש?", ולבסוף, במקום ה-52, מחרוזת החיפוש "מה הכוונה הדיקטטורה של הרגש".

ואם כבר מלות חיפוש, במהלך 2011 הגיעו לאתר "העין השביעית" 739 גולשים שחיפשו באתר, באמצעות גוגל, את המלה "רכילות". כנראה שמשהו אנחנו עושים נכון.