שחיתות
הרשעתו של ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט בלקיחת שוחד, שאתמול תויגה בעיתונים כאירוע היסטורי, מפנה הבוקר את הכותרות הראשיות ונודדת לעמודים האחוריים. ב"ידיעות אחרונות", העיתון שאיתרג את אולמרט במהלך המשפט ולפניו, הוקדשו אתמול 15 עמודים ושער להכרעת הדין המהדהדת. היום שבים עורכיו של הטבלואיד הפופולרי להצניע את העיסוק בפרשה: סיקור השלכות המשפט (יורם ירקוני, טובה צימוקי וירון דורון) נדחק לעמ' 12 בקונטרס החדשות, שם מובא מידע בסיסי על היערכותו של ראש הממשלה לשעבר לשלב הטיעונים לעונש ועל האפשרות שייחקר בגין חשד לשיבוש הליכי משפט.
העיתון הכלכלי של קבוצת "ידיעות אחרונות", "כלכליסט", היה אתמול העיתון היחיד שעורכיו בחרו לא להקדיש את כותרתו הראשית להכרעת הדין. היום לא עוסקים בעיתון זה כלל בפרשה, שבבסיסה פרויקטים כלכליים שמקדמיהם השחיתו מנגנונים פוליטיים.
ביתר העיתונים מקדישים שטח נרחב להשלכות הרוחב של הפרשה, על המעגל האנושי שבו התחוללה ועל המערכות שהושחתו בדרך. ב"הארץ" כותב גידי וייץ על הכוורת שרחשה סביב אולמרט, שכללה גם שני אנשי עסקים שכיהנו בתפקידים בכירים בתחום התקשורת: אביגדור קלנר, לשעבר יו"ר זכיינית ערוץ 2 רשת, שהורשע במתן שוחד והלבנת הון; ואברהם נתן, לשעבר יו"ר הזכיינית קשת ונציב שירות המדינה, שעדותו על חליפת צ'קים בין עד המדינה דכנר לבין יוסי אולמרט (אחיו של אהוד) שימשה את התביעה - הגם שניסה לחזור בו מעדותו מאוחר יותר.
"נתן הוא גיבור משנה בפרשת הולילנד. כמעט סטטיסט, אבל הוא מגלם את תופעת משתפי הפעולה של הקליקה", כותב וייץ. "הם אינם עבריינים בעצמם, אבל הם מספקים לעתים לעבריינים את טבעת ההגנה. בקודים שלהם מסירת מידע אמיתי ומפליל על איש בצמרת היא מעשה שלא ייעשה.
"גם בפרשת קצב היה עד כזה: המקורב, חזי צאיג, שמילא שורת תפקידים בשירות המדינה והגיע לבית-המשפט המחוזי כדי למסור עדות שנועדה לתמוך בגרסתו הרעועה של האנס. לאחרונה מינה אותו שר התקשורת גלעד ארדן לתפקיד יו"ר רשות הדואר. בכל משפט מרכזי נגד איש ציבור תוכלו למצוא אדם ששימש בתפקידים בכירים שמוכן להתפתל על הדוכן כדי להציל את האיש שבצמרת. בדרך כלל ההתנהגות הזאת מזכה אותם בתפקיד בכיר נוסף בשירות המדינה. מי שמשלם את המחיר הוא זה ששובר את קשר השתיקה".
אולמרט בכנסת עם שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, שהורשע בגניבה. 2006 (צילום: פייר תורג'מן)
במוסף הכלכלי של העיתון, "דה-מרקר", סוקר צבי זרחיה את "תופעת ה'מתווכים' בין הצמרת הפוליטית לבעלי הון", ומציין כי אף גורם ממלכתי אינו נאבק בה. "על הכנסת לחוקק חוק שלפיו תוטל סנקציה פלילית על מאכערים ולובינג 'שחור' במשכן הכנסת, במשרדי הממשלה, ברשויות מקומיות וכן מול ח"כים, שרים, ראשי רשויות, נבחרי ציבור בשלטון המקומי ופקידים במשרדי הממשלה וברשויות המקומית", כותב זרחיה. "ללא סנקציה פלילית מרתיעה – ימצאו המאכערים את הדרכים להשיג את מבוקשם, וכך אנו עלולים לגלות בעתיד פרשות נוספות בנוסח הולילנד".
בהמשך הגיליון מובאת רשימה מאת איתן אבריאל, חלק מפרויקט של ירחון "דה-מרקר" המוקדש לבורות שחיתות נוספים הדורשים ניקוי. שורה של טקסטים קצרים מוקדשת לכמה מהבורות הללו (בפרויקט המלא מונים 100): "איך לעצור את ההון השחור הזר שזורם לשוק הנדל"ן?", "מה טיב הקשר בין מנכ"ל שיבא לספקיות החשמל הפרטי דוראד ואדלטק?", "מהי המהות האמיתית של תפקיד היו"ר בבנקים?", "מי קיבל בחשאי כספים מאי.די.בי?", "מי יגן על הצרכנים?", "מצאנו גז. למה הוא לא מגיע לצרכנים?", "מי צריך את קק"ל?", "מי מניח לוועד עובדי חברת החשמל להשתלט על עוד שאלטר – ולמה?", "למה עובדי הנמלים מתפקדים בהמוניהם לליכוד?", "מדוע מגוננת נציבות שירות המדינה על עובדים החשודים בפלילים?".
ברשימה הראשית כותב אבריאל על המעגל האנושי המקיף את בעליה של קבוצת ידיעות-אחרונות, ארנון (נוני) מוזס, בהסתמך על עדויות של עובדים לשעבר בקבוצה, האשמות מתוקשרות מפי ראש הממשלה בנימין נתניהו ומידע שהפיץ אלדד יניב בסרטוני "השיטה" וברשימותיו האוטוביוגרפיות. "על-פי יניב, בקבוצת החברים של נוני נמצאים פוליטיקאים כמו אהוד אולמרט, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן (ובעבר אריק שרון), אנשי עסקים כמו נוחי דנקנר וראשי כמה מהבנקים, וכן אנשי צבא ומקורביהם כמו [גבי] אשכנזי ואבי בניהו", כותב אבריאל. "כולם פועלים יחד לארגון העולם על-פי האינטרסים הפוליטיים והכלכליים שלהם".
ב"מקור ראשון" מוקדש מאמר המערכת, שעליו חתום היום יהודה יפרח, לתרבות השלטונית המאפשרת לשחיתות לשגשג. עד המדינה שמואל דכנר, כותב יפרח, חשף בעדותו ובמסמכים שמסר את "התפר הכי בעייתי שקיים היום בין ההון לשלטון: ועדות התכנון והבנייה והרישוי ברשויות המקומיות" – גופים אפרוריים המנוהלים על-ידי בעלי תפקידים כמעט אלמונים, שמטבעם אינם מושכים תשומת לב יתרה.
"חבר בוועדת תכנון הוא איש ציבור שמחזיק בידיו השפעה על סכומי עתק. בהינף חתימה הוא יכול להכריע את גורלם של פרויקטים גרנדיוזיים, מסריחים מכסף, לשבט או לחסד", כותב יפרח. "לעתים מדובר בשכיר בינוני שמוצא את עצמו בבוקר בהיר נדרש להתמודדות מול אונו של ההון. חבר הוועדה עשוי למצוא את עצמו מהר מאוד מחוזר על-ידי גורמים עתירי משאבים שיודעים לפנק, ללקק ולקנח את סימני השפתון עם מגבון לח שלא משאיר עקבות".
אולמרט עם נשיא המדינה, שמעון פרס (צילום ארכיון: אוליביה פיטוסי)
ב"ישראל היום", באופן בלתי שגרתי, מתפרסמת ידיעה הנראית כמו סקופ: "אישיות בכירה מעולם המשפט עשויה להיחקר על שיבוש", מודיעה כותרת בולטת בתחתיתו של שער החינמון. הפירוט מופיע בעמ' 13: "אישיות מפורסמת מעולם המשפט עשויה להיחקר בפרשת שיבוש הליכי חקירה והטרדת עד שבה צפוי להיחקר ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט", כותבים איציק סבן וצבי הראל, שאינם מספקים רמזים כלשהם בנוגע לזהותה של אותה "אישיות מפורסמת".
בימים האחרונים דווח כי עורכי-דינו של ראש הממשלה לשעבר עלולים להיחקר גם הם בחשד למעורבות בשיבוש הליכי משפט. ידיעה נוספת, מאת זאב קליין ויהודה שלזינגר, מוקדשת לחקירתם הצפויה של המורשעים על-ידי חוקרי רשות המסים.
"זיהום סביבתי ומוסרי", קוראת כותרתו של מאמר המתפרסם הבוקר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", מתחת לכותרת הגג "הכשל והשקר". "'זהו יום עצוב למדינה', אמר הנשיא שמעון פרס משנודע פסק הדין. אז זהו, שלא", כותבת אריאלה רינגל-הופמן. "זה יום עצוב מאוד לאהוד אולמרט, שהורשע בעבירות חמורות, יום עצוב לשאר המושחתים שהורשעו יחד עימו. יכול להיות שזה גם יום עצוב לנשיא, המיודד עם אולמרט. אבל היום הזה הוא לא יום עצוב לאזרחי המדינה. זה יום טוב שבו שם השופט רוזן סוף לבלבול היוצרות במקומותינו".
החצר האחורית
בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מדווח גיא ליברמן על דו"ח של פרקליטות המדינה העוסק בתופעה נפוצה הזוכה על-פי רוב להתעלמות מצד התקשורת: תאונות עבודה קטלניות בענף הבנייה, שנסיבותיהן אינן זוכות לבירור הולם. גם ב"ידיעות אחרונות" כמעט שאין מדווחים על הקורבנות, שהם לעתים קרובות פועלים זרים או פלסטינים.
"החוק מחייב לפתוח בחקירה משטרתית בעקבות כל מקרה של מוות במקום העבודה, ולאור העובדה שהיו 168 מקרים כאלה [בשנים 2006–2011], היו אמורות להיפתח 168 חקירות", כותב ליברמן, שעסק בסוגיה בתחקיר שפורסם לאחרונה ב"7 ימים". "אלא שבבדיקת הפרקליטות אותרו 60 חקירות משטרתיות בלבד. ניתוח הממצאים מלמד שעשרה תיקי חקירה לא נמצאו, ונכון למועד הבדיקה לא ברור מה עלה בגורלם, וחמור מזה – 31 חקירות נגנזו, רובן בעילה של חוסר ראיות".
ענף הבנייה, ששחקניו אחראים לנתח ניכר מהפרסום בעיתונים ובאתרי החדשות, הוא מעגל עסקי הכולל כמה מהגופים ומאנשי העסקים החזקים במשק. על רקע זה, ועל רקע נטייתם של עורכי "ידיעות אחרונות" להטות את תחומי ונימות הסיקור לפי האינטרס העסקי של בעלי העיתון, גם ידיעת המשך צנועה כמו זו שמפרסם היום ליברמן היא הישג.
במונחי "ידיעות אחרונות", 168 מקרי מוות לא טבעיים יכולים להיות גם 168 ידיעות כרוניקה, בתוספת 168 סיקורי הלוויה מציצניים, 168 ראיונות חושפניים עם בני ובנות זוג והורים כואבים, שלא לדבר על אינספור הסיפורים האנושיים מסוגת הנער הצעיר ממחוז נידח בסין שחסך אגורה לאגורה כדי לעבוד בישראל – ונפל אל מותו שלושה ימים לאחר שנחת בארץ לאחר שהחליק בטעות על שלולית שמן.
בעיתון הנמכר בישראל, כמו בכלי תקשורת אחרים, מעדיפים לשמור את התותחים הצהובים למקרים אחרים, כאלה שמן הסתם מעניינים יותר את הקוראים, להערכת העורכים. לו היו בוחרים אחרת, היה קשה יותר לרשויות החקירה להעלים, לגנוז או פשוט לא לפתוח למעלה מ-100 תיקים בעניינם של בני-אדם שקיפחו את חייהם בנסיבות הדורשות חקירה.
השלום
"משבר חריף בשיחות: קרי ביטל את ביקורו היום בארץ", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ" (ברק רביד וג'קי חורי), הממסגרת את המשבר החדש ככזה הנובע מאישור תוכנית בנייה בשכונת גילה בירושלים בעיתוי קריטי והחלטת ההנהגה הפלסטינית לחדש את נסיונותיה לזכות בהכרה בינלאומית.
התפתחות צדדית במשא-ומתן, אפשרות שחרורו של המרגל ג'ונתן פולארד מהכלא האמריקאי במסגרת עסקת שחרור אסירים ישראלית-פלסטינית, מעפילה לכותרות הראשיות של שני הטבלואידים הנפוצים, "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", ומפרנסת אינספור כותבי טורים וידיעות. "גם בלי עסקה: פולארד אמור להשתחרר בעוד כשנה וחצי", מוזכר בשער "ידיעות אחרונות".
תקציב הביטחון
שני כלכלוני הבוקר מקדישים כותרות בולטות לדרישות תקציביות חדשות של מערכת הביטחון, שזכתה לפני חודשים אחדים לתוספת שביטלה קיצוץ מתוכנן בתקציבה. תקציב מערכת הביטחון עתיד לעלות בדיוניה של ועדה חדשה שבראשה יעמוד יוחנן לוקר, אלוף במיל', מזכירו הצבאי של נתניהו לשעבר ואחיו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה הנוכחי, הראל לוקר.
"משרד הביטחון דורש עוד 8 מיליארד שקל לתקציב", מודיעה הכותרת הראשית של "כלכליסט", המוקדשת לגילוי של שאול אמסטרדמסקי. בידיעה עצמה לא מוסבר מהיכן לקוח הנתון, שמשמעו, כפי שמסביר אמסטרדמסקי, דרישה של מערכת הביטחון לנכס לעצמה את כל הסכום המיועד להתווסף לתקציב 2015.
בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מדווח מוטי בסוק כי בצה"ל מעוניינים בתוספת תקציבית של כ-4 מיליארד שקל, כהשלמה לתקציב 2014. בסוק מבסס את דיווחו על דברים שאמר לו "גורם במערכת הביטחון", ששמו אינו מוסגר. "הבכיר מעריך כי הקרב על תקציב הביטחון ל-2015 יהיה לא פשוט", מציין הכתב.
פוליטיקה
"הרב חיים אמסלם החליט להצטרף לליכוד", מודיעה כותרת בולטת על שער "מקור ראשון", הצפוי לעבור בקרוב (כפוף להחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים) לידיהם של שלדון ומרים אדלסון, פטרוניו של ראש ממשלה וראש הליכוד בנימין נתניהו.
הכתב, מיכאל טוכפלד, שוחח עם חבר-הכנסת לשעבר ושמע ממנו כי ברצונו לשמש אלטרנטיבה לחברי סיעת הבית-היהודי. לדברי אמסלם, לאחר הבחירות ניהל מגעים להצטרף לשורות הבית-היהודי, אך ללא הצלחה – לטענתו, משום ש"הנהגת הבית-היהודי אינה ערוכה ואינה מעוניינת" להכיל דעות כמו שלו.
"התברר לי כי הבית-היהודי מרגיש רגשי נחיתות ומאוים לא רק על-ידי אותם גורמים מבית החשים כבר מזמן שהם שייכים לעולם החרדי", מצטט טוכפלד את אמסלם, "אבל במיוחד על-ידי העולם החרדי הבז לכל ערכיה של הציונות הדתית. עברתי את הסרט הזה פעם אחת בש"ס, ואיני מוכן לעבור אותו שוב" (אף שהידיעה מוכתרת כ"פרסום ראשון", ידיעה דומה מופיעה הבוקר גם בעיתון-האח לעתיד, "ישראל היום"; הכתב החתום עליה, מתי טוכפלד, הוא בנו של כתב "מקור ראשון" החתום על הידיעה המקבילה).
ממדור המאמרים של העיתון המגזרי צפויה לראש הממשלה, יריבו הפוליטי של מנהיג הבית-היהודי, קצת פחות נחת. מאמר אחד, מאת הרב יובל שרלו, מוכתר בכותרת הרומזנית "הקשר בין אולמרט לנתניהו", וזאת על אף שאין בו כל התייחסות ישירה לראש הממשלה או לאופן שבו עשוי לדבוק בו רבב בשל מעשי קודמו. מאמר אחר, מאת זאב בן-יוסף, דווקא כן עוסק בקשר שמוצא הכותב בין אולמרט לנתניהו, אף שהוא זוכה לכותרת הפושרת "לקחי פרשת אולמרט". החוט המקשר בין השניים, כותב בן-יוסף, "ממייסדי הליכוד ומוותיקי תנועת בית"ר", הוא התשוקה לכוח, שסופה להשחית.
ענייני מלפפונים
רמי שדה, אגרונום ממושב עין-יהב שבערבה, מקבל היום בפעם השנייה בתוך כשבוע ידיעה בולטת על השער האחורי של "ידיעות אחרונות", המוקדש בעת האחרונה בעיקר למיזמים פרסומיים מסוגים שונים. בשבוע שעבר הוקדשה הידיעה החקלאית לדלעות ענק הצומחות במושב; הבוקר מוקדשת הידיעה המרכזית בשער האחורי למלפפונים שכשחותכים אותם לרוחב מניבים נתחים בצורה של כוכב או לב ("לא, זו לא מתיחה לרגל 1 באפריל שחל אתמול", מציינים הכתבים, עופר פטרסבורג ודודי גולדמן).
חממות ונוף מדברי בעין-יהב (צילום: נתי שוחט)
בשני המקרים, הידיעות בנושא הירקות יוצאי הדופן, המשווקים על-ידי אגודה שיתופית בשם יופי-של-ירקות, פורסמו כבר קודם לכן בשלל אתרים. מדוע מוצאים לנכון ב"ידיעות אחרונות" להבליט כך את עשייתם של החקלאים המסורים מהערבה? אולי משום שבשנה שעברה הוכתרה האגודה בתואר משווקת הירקות הטריים הגדולה בישראל, עם מכירות שנתיות בהיקף של למעלה מ-100 מיליון שקל. ואולי סתם בגלל עבודת יחסי-ציבור אפקטיבית.
"בינתיים, עדיין לא ניתן למצוא את המלפפונים המיוחדים בסופר הקרוב לביתכם או אצל הירקן השכונתי", כותבים פטרסבורג וגולדמן בשער האחורי. "מחזור הגידול הראשון, במשקל של כמה מאות קילוגרמים, חולק לקניינים של רשתות השיווק ולמשפחות החקלאים. בשבועות הקרובים צפוי להבשיל מחזור גידול נוסף, ובמושב מקווים שתימצא רשת שיווק שתקנה את התוצרת". עיתון אחד שקנה את התוצרת כבר יש.
ענייני תקשורת
ב"דה-מרקר" מדווחים יסמין גואטה ואמיר טייג על האופן שבו מתכוון איש העסקים אלי עזור, בעליה של קבוצת ג'רוזלם-פוסט, לעשות שימוש במותג "מעריב", שאותו הוא מעוניין לרכוש תמורת 4 מיליון שקל. הצעתו של עזור, שזכתה לתמיכת נאמן "מעריב" חן ברדיצ'ב, הוגשה אתמול לבית-המשפט המחוזי בירושלים, אך טרם אושרה.
נכסיו הנוכחיים של העיתון, המפורטים בידיעה, אינם כוללים כמעט דבר מלבד שם המותג וכמה עשרות עובדים, עיתונאים ועובדי מינהלה. "על-פי תוכניתו של עזור, 'מעריב' ימשיך לצאת באמצע השבוע, ובסופי-השבוע יקבלו מנויי העיתון את עיתונו האחר של עזור – 'סופהשבוע'", כותבים גואטה וטייג.
בהמשך הגיליון מדווח טייג על כוונתה של זכיינית ערוץ 2 רשת למחוק מדו"חותיה הכספיים לשנת 2014 הכנסות בסך של 40–50 מיליון שקל – כמחצית מהיקף החובות המוערך שהחברה מנסה לגבות לפני שינויי הבעלות בה. "מדובר בחובות של לקוחות, כמו משרדי רכש מדיה ומשרדי פרסום, שחלקם בני עד 15 שנה", כותב טייג.
לי-אור אברבך, בגליון אמש של "גלובס", כתב על נתונים של חברת המחקר PwC ישראל, ולפיהם נתח הפרסום של העיתונות, שבשנים האחרונות מצטמצם באופן שיטתי, עתיד לצמוח ב-2015.
גדי להב, ב"דה-מרקר", כותב הבוקר על הקשר שבין המודל העסקי הרעוע של כלי תקשורת חדשותיים לבין נושאי הסיקור העכשוויים שלהם, והפוטנציאל הטמון בחובה של עיתונות ביג-דאטה. אופני סיקור אחרים, עולה מהרשימה, עשויים להיות זמינים וכלכליים יותר. "בעידן הזה, שבו כמעט הכל מצולם, מקוטלג, ממוין וממוספר, יש מספיק מידע בחוץ. במקום 'לחשוף' אותו צריך רק לאסוף אותו, וחשוב מכך – לנתח אותו", כותב להב (שבהמשך מציין כי שיטת העבודה החדשה יכולה להתקיים לצד זו הישנה, המתבססת על חשיפה של מידע חדש).
במדור הרכילות של "ישראל היום" כותב ערן סויסה כי היחצן רני רהב לא ישתתף בעונה הבאה של תחרות השירה הטלוויזיונית "הכוכב הבא" (רהב עצמו מכחיש).
במדור הרכילות של "ממון" מעדכן עופר פטרסבורג כי ניר חפץ, לשעבר עורך בכיר ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" ודוברו של בנימין נתניהו, חבר לשר לשעבר שלום שמחון, לבדרן שלום אסייג ולמנכ"ל משרד התמ"ת לשעבר שרון קדמי (המכונה גם הוא, בטעות, "שלום"), בניסיון לקדם את הקמתה של "חוות ענק לגידול דגים" כעשרה ק"מ מחופי חיפה. לשם כך ביקשה קבוצת המשקיעים אישור מראש העירייה יונה יהב. "יהב התלהב", כותב פטרסבורג.
"ישראל היום", 2.4.14
ב"ישראל היום" מתפרסמת היום ידיעת תצלום בלעדית מאת הכתב המדיני שלמה צזנה, ולפיה ראש ממשלת ישראל ביקר אתמול במאפייה בכפר-חב"ד ורידד בצק למצה, במסגרת ההכנות לחג הפסח. ראש הממשלה איחל לכל עם ישראל חג פסח שמח, מציין הכתב.